כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,547
משך הזמן המגדיר "קשר שאינו של קיימא"
בספר חזון עובדיה (חלק ה', עמוד מז) הביא מחלוקת הפוסקים – האם קשר המותר שאינו של קיימא נחשב כזה כאשר הוא ליום אחד בלבד, או עד שבעה ימים.וכתב להסיק – דעד שבעה ימים הוי "אינו של קיימא" ומותר, על פי דברי מרן הבית יוסף, שמסיק כן בדעת הטור.

הבן איש חי לעומת מסקנת חזון עובדיה ודעת הבית יוסף
והבן איש חי, הפוסק בפרשת כי תשא אות א', סובר שרק יום אחד חשיב "אינו של קיימא". ולפי דברי חזון עובדיה – דבריו נוגדים את מסקנת הבית יוסף.לשון הבן איש חי
"והנה מן הדין אסור לקשור קשר של קיימא[1], וכל קשר שאינו עשוי להתיר בו ביום חשיב של קיימא ואסור מדרבנן[2], אף על פי שהוא קשר הדיוט ואינו קשר אומן.על כן, כל קשר שאינו עשוי להתיר בו ביום – יעשנו עניבה אחת ולא קשר גמור. וכל קשר שאסור לקשרו – אסור להתירו בשבת."
הערות:
[1] קשר שאינו של קיימא – פטור.
וכמבואר בגמ' עד ע"ב – דקשר ביתדות האהלים הוא קשר ע"מ להתיר, ופטור. ומבואר שם ברש"י שאין זה קשר של קיימא כשדעתו להתירו.
והנה גם במלאכת "כותב" ו"צובע" – בעינן שיהא דבר המתקיים, אבל בקושר נוסף שיהא גם "בדעתו" לקיימו, ובלא"ה אין כאן חיוב תורה, ואפילו אם הקשר מצד עצמו מתקיים.
[2] בשיעור הזמן הנקרא קשר שאינו של קיימא – מצינו ברש"י על מתני' דף קיא ע"ב, בהיתר לאשה לקשור מפתח חלוקה:
"כיון דכל יומא שרו ליה – לא דמי מידי לקשר של קיימא ומותר לכתחלה".
ובגמ' מבואר – דקשר של הגמל שקושרין בזממא (בחבל אל הטבעת שחטמו) – אסור מדרבנן. ומפרש רש"י: "מפני שפעמים מניח שם שבוע או שבועיים".
הרי שמבואר: קשר שנפתח כל יום – מותר. ואם מיועד לשבוע – נאסר מדרבנן.
אולם לא נתבאר מה הדין בב' או ג' ימים עד שבוע – האם לדמותו לשבוע או לדמותו ליום אחד בלבד?
מחלוקת והסתפקות בבית יוסף
ואותה הסתירה ישנה גם בדברי רבינו הטור (סימן שיז):"והעומד להתיר שבעה ימים – פטור אבל אסור וכו'. ושעומד להתיר בכל יום – מותר לכתחלה".
ומרן הבית יוסף עלה ונסתפק בהאי דינא – יעו"ש באורך.
ולאחר שהעלה צדדין בזה לכאן ולכאן, ונחלק בזה עם מהר"י אבוהב בשני פנים, סיים בהאי לישנא:
"מיהו יש לדחות דקושטא דמילתא קאמר – דאין מתירין אותם אלא כשמחליפין, דהיינו לשבעת ימים.
אבל אין הכי נמי – דבבציר מהכי, כל שהוא עשוי להתקיים יותר מיום אחד – אסור.
וכן נראה מדברי הר"ם (שו"ת מהר"ם מרוטנבורק, דפוס לבוב, סי' תל"ד) – שכתב הכל בו (סי' ל"א כ"ו ע"ד), וזה לשונו: "חלוק ומכנסים שנקשרו יחד – אין להתירן בשבת, לפי שכל קשר שאין מתירין ליומיה – פטור אבל אסור.
וזה רגיל אדם להניח אפילו שבוע קשורין." עכ"ל. וגם בהגהות פרק י' (שם) – כתוב שהר"ם אוסר להתיר בשבת קשרים שקושרות הכובסות – מכנסים וחלוק יחד.
מסקנת רבינו הבא"ח – רק יום אחד מותר
והבין רבינו – דכן היא מסקנת הבית יוסף משני טעמים:
- שזה הסברא האחרונה שזכר בדבריו.
- מכיון שחיזקה מדברי רבותינו הראשונים – המהר"ם מרוטנבורג, הכל בו, והגהות מיימוניות.
ולפיכך – נקט רבינו דרק יום אחד שרי.
אמנם הגרע''י בסוגריים מרובעות כתב שדברי הב''י שבאו באחרונה אינם אלא דיחויא בעלמא, והעיקר כפי שעלה בדעתו בתחילת העיון והדברים.

קבצים מצורפים
נערך לאחרונה: