מכיון שיש כאן גם כמה ענינים של הפקת לקח אישי ומסר לדור מצד מרן המשגיח, לגבי שאיפה לשלימות התורה, ושלימות בירא''ש, ותורה לאמיתתה. שחושבני שזה העיקר שבעיקרים לגבינו, כל עוד לא נתמנינו לפקח על כל הדור, אנחנו יכולים לקחת משהו לבנייה העצמית שלנו. מלבד מה שעצם השיח יוצר הרתעה והבנה שא''א לעשות הכל. אבל העיקר זה לבנות את עצמנו.
מצרף תמליל יותר רחב מהנ''ל. הנוגע בזה.
אנחנו עומדים היום, שנה לפטירת רבנו הגדול, הרב יואל קלופט זצ"ל, ובזמן כזה, מעבר להספד, זוהי הזדמנות עבורנו להתבונן. להתבונן מעט מהו מנהיג של תורה. לא רק לדבר על פסוקים ועל גדלות, אלא לנסות ללמוד מהותו של דבר.
הגמרא אומרת, "דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזעזלים בהם, אלה הם דברי תורה". התורה, רבותיי, היא קודש קודשים. הקדוש ברוך הוא בעצמו צריך לשמור אותה מזיוף. "התורה שלה אינה סובלת שום נגיעה קלה". כדי להגיע לטהרתה של תורה, נדרש "עמל עצום, טהרה עצומה של האדם הניגש אליה".
רבי ישראל סלנטר כותב במכתב אחד, שהתורה אמנם מסורה לבני אדם, אבל "לא נכבשה היא לעשות על פי תהלוכות רצונינו". זאת אומרת, אנחנו יכולים לפסוק הלכה, אבל אסור שהרצונות שלנו, או נגיעות חיצוניות, ישפיעו על הפסק. רבי ישראל כותב שם, שאם אדם פוסק הלכה ו"ערבו בפסק ההלכה שלו איזה דברים לא נקיים כל כך מאיזו נגיה שהיא, פסקו לגמרי פיגול ממש". בדיוק כמו קורבן שיש בו פסול מחשבה. הפסק הזה שיש בו איזה שמץ של נגיעה הוא פיגול ממש.
ומהי נגיעה, אתם שואלים? לא מדובר רק בכסף או כבוד. נגיעה יכולה להיות גם אם הרב "מסתכל מה רוצים לשמוע ממנו, מה דעת הקהל, מה הם אומרים? זה כבר עלול להשפיע על האדם הפוסק שהפסק שלו אינו לטהרת של תורה". זהו כמעט שיתוק מוחלט, כי איך אפשר להיות אדם, קרוץ חומר, ועדיין להגיע להתפשטות גשמיות כזו שנדרשת לפסיקת הלכה?! זו "עבודה לא קלה, יגיעה עצומה".
ועכשיו, כשדיברנו על פוסק, בואו נצרף את נקודת המנהיג. מהו מנהיג אמיתי? הגמרא בברכות אומרת, "כל אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים". זהו סוד המנהיגות האמיתית. יראת שמיים היא ה"צורה" של העולם ושל האדם. החומר משתוקק לצורה. וכשיש מנהיג בעל "צורה" אמיתית, בעל יראת שמיים, "מתפעל לגביו החומר, בני אדם שומעים מה שיש לו להגיד".
כזה היה רבנו, הרב יואל קלופט זצ"ל. התורה שלו הייתה "טהורה מזוקקת שבעתיים". הוא ידע מה זו תורה, לא כל רב זוכה לתואר הזה. הוא ידע להבחין "עד כחוט השערה" ישנם דברים אפילו אצל גדולים הצורמים את האוזניים, שהם אינם לגמרי דבר מזוקק שבעתיים. הוא היה דמות של יראת שמיים טהורה, ודבריו היו נשמעים.
היום, לצערנו, העולם מלא מזיוף בדברי תורה. "יכולים לזייף תורה, פסקי הלכה, לעשות עם תורה, עם פסקי הלכה מה שרוצים".
ובתוך כל זה, הנה דבר נורא שהרב קלופט בעצמו אמר לי: "הגיורים שבבתי הדינים בארץ מגיירים, יכולים לקחת אותם לכתחילה כגוי שב'ס".כמובן, לא מדובר על מעט גירי הצדק, שהם גרים אמיתיים ומקובלים עלינו. אבל "רוב הגיורים שבבתי הדינים בארץ... יכולים לקחת לכתחילה כגוי שבאס".
איך אפשר לסמוך על בתי דין כאלה?! "דבר שהוברר ובדוק, שרבנים ישנם בארץ שמגיירים על ימין ועל שמאל, מבלי קבלת מצוות תית".וזה עוד לא הכל. "עוד יותר גרוע, שמלמדים את המועמדים לגיור כזאת שאם שואלים אותם אם רוצים לקבל מצוות – יגידו כן, כן. זה טקסט כזה שצריכים להגיד כן".והם עושים את זה "אף שיודעים שאחר כך הם לגמרי מופקרים בכל מכל המצוות כולה, בכס ושבש מתורת משפטים, מהכל – ומגיירים אותו".
"איך אפשר לסמוך על רבנים כאלה? אנחנו נפגשים היום עם תופעות איומות כאלו על כל צד. הציבור מבולבל". עושים דברים שאסור לעשות וחושבים שעושים מצוות גדולות.
למשל, בימים אלו הגיעו לארץ ישראל גויים. כנראה יש להם קצת מצפון ממה שהיה באירופה, שמרגישים את עצמם קצת אשמים. והם – באים לישיבות, לבעלי תשובה, מבקשים שילמדו איתם תורה. אברכים צעירים שעסקו בזה שאלו אותי מה לעשות. הם רוצים לדעת, שייקחו את הרב ב"הלכות מלכים". פרק זה ב"הלכות מלכים" הוא קיצור למצוות בני נח. לימדו אותם, ידעו שאסור לאכול איזה מלאכה וכו', אמרו לי 'כן, אבל הוא לא צריך להחיב את הדברים, להראות להם יותר' תראה פלאים. הם הגיעו! היום יכולים להעמיד מאות אברכים שעוסקים בקירוב רחוקים של יהודים, יכולים להפוך את כל היישוב לבעלי תשובה. אין מספיק אנשים לזה.
אבל רבותיי, "גויים הם גויים". צריכים לשבת ולתת להם שיעורים בתורה. ואלו אינם מבינים שגויים אלה שמתקרבים קצת – "ישאירו גויים ויקחו בנות יהודיות לנשים, אז יגרמו לנישואי תערובת". יש להגיע לתופעות חריגות כאלו! זה לא תורה! הם חושבים שעושים מצוות גדולות, ואסור ללמוד תורה עם גוי.
אלה הרבנים המגיירים, הבתי דינים שמגיירים על ימין ועל שמאל, שזה "טרגדיה נוראה היום במצב הכלל ישראל". היום היו צריכים לשמור על "קדושת ישראל כעל בבת עין". ומי צריך לעמוד על המשמר? "כל איש הקדוש שמסייע לכלל ישראל, כך מהתורה פה, הלכות יתירות".אבל מה קורה במציאות? "כשהן בעצמם מכניסים לקודש הקודשים בשל הכלל גויים גמורים".לכן, "אז הם גיס חמישי, הם בוגדים בכלל, בוגדים בתורה".
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלושת דור העולם: "על האמת, ועל הדין, ועל השלום".
"אמת" – לגשת לאמיתו של תורה כפי שביררנו לעצמנו.
"דין" – בדין צריכים להיות לא רק פוסק גדול, אלא חכם פיקח עצום, שיודע להבחין בין טענות מזויפות ובין טענות אמיתיות.
"שלום" – אדם כזה, שיש לו כוחות אלה, איש אמת וחכם עצום, הוא יודע גם כן לשמור על שלום ולהביא לידי שלום.
הדוגמה המובהקת לזה היה הרב יואל קלופט זצוק''ל מחיפה. הוא היה איש אמת. ודקדק ברצינות כל כך גדולה כל שיש לו כל פסק דין בבית דין שלו. הוא היה איש שלום, ודווקא בזה הוא התקלה בכל מכל שירו כמתו. הייתה לו תקופה שהעלילו עליו וכתבו עליו, השמיצו אותו בעיתון. באותו זמן הוא הזדמן פעם אליי. שאלתי אותו: "שמעתי שיש שם הסתות שלמות שמדברים עליו, כותבים עליו". אז הוא סיפר לי מה זה. אמרתי לו: "למה בעיתון שלנו לא כתוב אף מילה?". הוא אמר: "אני לא נותן לכתוב. היו אצלי, אמרתי להם שאני השם עושר עליהם להגיד אף מילה על מה שכותבים אחרים". שאלתי: "למה ככה? זה יותר יפה, לא צריך להגיד?". בשקט הוא עזב את העיר, עבר לחיפה. ומי שנדחק מפני השעה – שעה עומדת לו, ושמו לידי המנהיגים והפוסק לכל הצפון. לזה צריך התפשטות עד כדי כך, לשמור על שלום – לעזוב את המקום בלי שום תגובה.
כמה הדור שלנו צריך מנהיגים כאלה. אחד מהמנהיגים הגדולים נעקר מתוכנו. ואנחנו שוב מתבוננים בעניות שלה. הוא לא היה רק רב גדול בחיפה, "הוא היה מגדולי הדור. מי יתן לנו תמורתו". אני לא אומר זה סתם, כמו שמדברים בכל, אומרים בחודש. אני מתכוון למשהו אחר. ברוך השם הישיבות מלאות, הכולים מלאים, אבל בלי מנהיגים איננו רואים שצומחים מכל העולם עולם התורה הגדול. למה לא? ודאי מי שרוצה להיות מנהיג הוא ודאי שלא יהיה מנהיג. זה ישוב לידי: לא רוצה להיות מנהיג. אבל אם יש לאדם שאיפה אמיתית להגיע לאמיתו של תורה וללמוד תורה להלכה, והוא רואה את השם לפניו, אז ממילא יכירו שזה מנהיג. וכמובן, אם אין עבודה להיות יראי שמיים, אז חסר שוב העיקר של מנהיגות, כי בלי יראת שמיים אמיתית אין מנהיג, אין דבר נשמע. אם לא לזה מנהיג מכל אלפי האברכים והבחורים שלומדים, ברוך השם, תורה – אנחנו צריכים לעשות חשבון הנפש. מה חסר לנו בעבודה שלנו, ביראת שמיים? למה כל אחד כל כך קופא על שמריו וחושב שמספיק לו כמה דפים שהוא לומד, וכמה שיעור לחצר שהוא אומר, ודי לו בזה? ודאי שאי אפשר להגיד "רוצים להיות מנהיגים". אבל לראות להגיע לשלמותה של תורה, לשלמות של יראת שמיים אמיתית שהולכת למעשה – כל זה נשמט מאיתנו.
נדמה לי ששעה זו שאנחנו מתייחדים עם זכרו המבורך של רבי יואל זצ"ל, זהו הזמן הנכון לחשבון הנפש הזה. שאם רואים שמציבור כל כך גדול של תלמידי חכמים, של צעירים, אברכים, בחורים, לא יוצאים מנהיגים אמיתיים – זוהי שאלה על עצם העבודה שלה. אבל נקווה שהדוגמה המאירה של רבנו ז"ל שעומדת לפנינו עכשיו, היא תמריץ אותנו להתבונן בדרכנו. שנעורר שאיפה הרבה יותר חזקה להגיע לטהרתה של תורה וליראת שמיים אמיתית. ונזכה ל"אמת ודין ושלום". ותהי זאת עילוי לנשמתו, שאנחנו בשעה זו מתעוררים ללכת בעקבותיו ולזכות למה שהוא אמר. "השם רוצה מזוקק שבעתיים טהור" – להתחזק ולהשתלם בתורה ויראת שמיים. ובזה נקווה שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו. אמן.