נראה לי שכוונתו פשוטה.
בספר יביע אומר הדברים כתובים חתוכים. מה עיקר ההלכה לפי האמת. כל פסק בפני עצמו.
אבל כשיש גורמים נוספים שנכנסים לתמונה, הדברים מקבלים את המשקל המדויק שלהם.
וזה היסוד של 'הוראת שעה'.
אמנם ההוראה עצמה היא ל'שעה', אבל היא מלמדת הרבה על גבולות ההוראה עצמה.
גבולות שאי אפשר לכתוב אותם בספר, מכל מיני סיבות. והעיקרית שבהם: הספר נכתב כדי לדון בדבר בצורה ישירה מצד עצמו. בלי להכנס לעוד נתונים.
והדוגמא שהביא הרב
@משיב כהלכה מענין הפאה, היא דוגמא נפלאה.
כל לומד בספר יביע אומר, פשוט לו שהדבר אסור, וממילא אי אפשר בשום אופן להתיר את זה בגלל צער וכבוד משפחה וכדו'.
והנה בתשובה - הלכה למעשה - יש מקום להקל גם לשיטתו.
ולמדנו מזה שיש הפרש בין התשובה עצמה שנכתבה להסביר את עצם האיסור של הפאה לדעת הגרע"י, לבין הגורמים שנוספו שמדייקים יותר את חומרת האיסור ודרגתו אצלו.
וזו כוונתו בדבריו הקצרים:
נפק"מ למו"צים שידעו מה להורות במקרים כאלה שבאים לפניהם.
כי גם אם לא ידעו בדיוק את הנימוקים של הרב שענה בקצרה, מ"מ הם ידעו שיש לדון עוד בדבר זה, ואינו איסור מוחלט שאין לו היתר עולמית. וזה ענין גדול בהוראה, לידע את הדיוק שבהוראה, שבא לידי ביטוי באופן מעשי.
וכיוצא בו יש בחינה של עדיפות לדרך שיחה על דרך אמונה, אם בדרך אמונה ינקוט כהחזו"א בהחלט, ובדרך שיחה יתן מקום - באופן של הוראה מעשית כמובן, ואפילו הוראת שעה - לחולקים על החזו"א.
