כמה צער רב יש להצטער על אותם אלה שאינם לומדים את הסוגייא בעיון עם הראשונים ובהבנה, וחושבים שהם יכולים לפסוק ולהורות ע"פ מה שקראו תשובה ביביע אומר וכד' מבלי להכיר את הסוגייא.
שהרי הראשונים להדיא על הסוגייא , מחלקים בין מוליד של רש"י ולבין נולד של התרומה.
א. הרשב"א על הסוגייא , וז"ל:
ומה שכתב הרב ז"ל משום דקא מוליד לא למיסר משום נולד קאמר אלא שהאיסור הוא משום סרך מלאכה לפי שהוא כבורא ומוליד המים הללו.
אבל בספר התרומה כתוב שהוא אסור משום נולד ולפיכך אסר ליתן קדרה או פנאדה שקרש שמנוניתה כנגד המדורה וכו' ואינו מחוור וכו'.
ולי נראה משום גזירת משקין וכו'.
להדיא ברשב"א – להפקיע מההבנה המוטעית שכתבת [
@אור יעקב ] , וכותב להדיא דהמוליד של רש"י אינו קשור לנולד של התרומה.
כי לרש"י- האיסור שמוליד בידיים ובורא מים, מאשא התרומה שאסר אף בנולד ממילא.
ב. וכן הוא להדיא ברמב"ן – דכותב שלשי' רש"י "שרי לשים מאכל כנגד האש" כי זה רק נולד ולא מוליד , ולרש"י כל האיסור הוא להוליד בידיים ולא בממילא.
ואח"כ הביא את שיטת התרומה דאסר משום נולד ולכן אסור לשים מאכל כנגד האש.
להדיא - מחלק בין רש"י להתרומה , שמה שהתרומה אסר רש"י התיר, כי זה שני טעמים שונים
ג. ויותר מזה הוא בריטב"א- דהוא להדיא – דוחה את הפשט של "גזירה משום סוחט", וע"ז מבאר כפירוש רש"י של מוליד , ובפירוש רש"י כותב להדיא דהאיסור הוא רק בריסוק בידיים אך שזה מאיליו וממילא שרי.
ולכן מתיר בשיטת רש"י- לשים מאכל קרוש ליד האש.
ורק לאחמ"כ מביא את רבינו ברוך [התרומה] שאסר לשים ליד האש אע"פ שזה ממילא.
להדיא בדבריו – בשיטת רש"י להתיר נולד בממילא , ורק לבעל התרומה הוא אסור.
וכפי שהקדמתי מי שאינו מעיין בסוגייא אלא סומך על מה שקורא ביביע אומר אינו מבין בכלל מה קרא וממילא טועה גם בהבנה וגם בהוראה.
ועתה נעבור ליביע אומר - ונראה לך שלא הבנת מה שקראת בדבריו כי פשוט לא למדת את הסוגייא
נעלה שני קטעים מדבריו , ויראה דכתב בדיוק כמו שהארכתי לעיל.
קטע א :
[ס"ק יא] אחרי שהוכיח מהשו"ע דס"ל שאים איסור נולד , כותב שאין להקשות מזה שהביא את הרא"ש שהיה נזהר מלהטיל מי רגלים על השלג , מכיון שכתב זאת רק בלשון זהירות , וע"ז משיב ואם נפשך לומר, והיינו- שאם לא תקבל שזה רק זהירות אלא זה איסור, ע"ז משיב – בדיוק את מה שכתבנו לעיל שיש לחלק בין מוליד לנולד, ולכן מה שאסר השו"ע הוא רק במוליד בידיים אך בנולד שזה ממילא שרי.
קטע ב :
הביא את שו"ת בנימין זאב שהטעם שאסר השו"ע בבורית הוא מטעם "נולד" , דאז משמע מדבריו שהשו"ע אסר גם בנולד, ומוסיף עוד- שהפחד יצחק נמשך אחרי בנימין זאב הנ"ל.
ועל זה משיב עליהם ודוחה- דז"א ושיש להבדיל בין ב' הטעמים של מוליד ונולד וכו'.
וע"ז מסיים – שיש על פי זה לדחות את ראיית האגלי טל שהשו"ע אסר "נולד" מזה שאסר להטיל מי רגלים, דשאני שמטיל מי רגליים הוי מוליד בידיים ולכן אסר, אך בנולד ממילא השו"ע מתיר
זאת תורת העולה - מהראשונים להדיא בסוגייא יש חילוק בין שיטת רש"י להתרומה , וכן הוא בב"י להדיא שהביא ג' טעמים לאיסור ריסוק שלג וברד , הן את רש"י והן את הרשב"א והרמב"ם משום סוחטו , והן את התרומה מטעם נולד.
ומה שדחה הב"י הוא את שיטת התרומה של "נולד" וככל הראשונים הנ"ל.