האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

[משיב כהלכה]

אני לא מכיר פוסק מעדות המזרח שמורה להתיר לכתחילה לאכול דגים וחלב

הגר"ש משאש הוא לא פוסק מעדות המזרח?

 

[משיב כהלכה]

תוכל לציין מי סובר כן בדורינו להלכה ולמעשה, לאכול בשר ודגים יחד

יש מרבני המזרחי שכתבו כן. אני לא סומך עליהם.

 

[משיב כהלכה]

"חמירא סכנתא מאיסורא"
"לא מצד הלכה"

הפשט הוא שאם אין סכנה, אין הלכה..

 

[משיב כהלכה]

אנחנו לא יכולים להתבטאות בלשונות שגדולי ישראל מותר להם, אנחנו לא בדיוק אותה רמה שלהם.

לא הבנת.

אתה כתבת "מנהגים שגם גדולי הפוסקים - גם אלו שלא נהגו בהם - כתבו עליהם בקצת יותר כבוד", ועל זה הגבתי שזה לא נכון, ואדרבה קראו להם אנשים מדומיינים.

לגבי צורת הביטוי שלי כאן אה"נ כנראה שהייתי צריך להתבטא בעדינות יותר.

 

[תפארת]

הגר"ש משאש הוא לא פוסק מעדות המזרח?

לא ידעתי שהגרש"מ זצ"ל מתיר. אך שאלה לי אליך, האם אתה אוכל.

יש מרבני המזרחי שכתבו כן. אני לא סומך עליהם

טוב לדעת שזה המקורות שלך, שאתה כותב שיש אומרים בימינו להקל בבשר ודגים.

 

[אור תורה]

הגר"ש משאש הוא לא פוסק מעדות המזרח?

תכלס', אין היום ספרדים שאוכלים דגים וחלב. נקודה. כי כך פסקו מרנן הבא"ח הכה"ח הגרע"י.

 

[מעל ההגיון]

האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

לכאורה אין השאלה האם כיום נוהגים או שלא לשתות מים בשעת התקופה, אלא מה ההלכה

ולמעשה לכאורה רוב האנשים שמתוודעים לכך לכאורה חוששים, ואכן לא שותים

 

[מעל ההגיון]

אומנם רב האי כתב שהוא ניחוש ויש מהגאונים שכתבו שהוא ולפחיד את ההמונים כדי שישובו אל ה', וראב"ע כתב שסיפור הניפוח הוא בפי הזקנות, אבל הוא מנהג ישראל עתיק יומין שנזכר בגאונים ובראשונים והובא בב"י סימן תנה.

מעניין שפרי חדש ס"ס תכח כתב לא לחוש לדברי ראב"ע שבזמנו שמע על כמה ניפוחים...

ובספר תקון יששכר מרבי יששכר בן סוסאן האריך הרבה בנושא מדברי הראשונים ותמה על רב האי גאון ועל הטעם שהוא להפחיד וכו' ועל ראב"ע - והכריע לחשוש לכך.

גם החיד"א בסימן תנה דן בנושא ומכריע שיש לחשוש לכך, כמנהג א"י וטורקיה ואיטליה, ע"פ דברי הקדמונים. ונראה שהקהילות היחידות שלא חששו לכך הן תימן ועירק. וכן הכרעת מרן הגרע"י ועוד.

יתכן ורק יתכן שלענין זה הכרעת מרן הגר"ע אינה משנה, כי אין זה ענין הלכתי, אלא ענין... סגולי או...

ול"ד הכרעת מרן הגר"ע, אלא יהא מי שיהא, והיינו, דלכאורה ענין זה לא שייך להכרעה

וצ"ב

ובאמת כי כש"כ לעיל הרב @משיב כהלכה שליט"א, לכאורה אינו מובן כל וכלל אמאי לפסוק כן, מאחר שבגאונים מבואר... ובג' עמודי הוראה לא מובא בכלל, וכן הש"ע לא פסק כן ואכתי לא עיינתי בזה, ובע"ה בהמשך אעיין, אך עכ"פ ממאי דאייתי שם (ועוד) כלל לא ברור אמאי לפסוק כן

 

[משיב כהלכה]

תכלס', אין היום ספרדים שאוכלים דגים וחלב. נקודה. כי כך פסקו מרנן הבא"ח הכה"ח הגרע"י.

בוודאי שיש, והתורה לא נגמרה בהנ"ל.

יש אמנם כאלה שעדיין לא מכירים את דברי הגר"ש משאש בנדון (וגם לא יודעים שהגר"ע יוסף לא אסר אלא כתב יש להימנע ואף התיר בדיעבד אם התבשל), אבל לשם זה אני כאן.

 

[משיב כהלכה]

לא ידעתי שהגרש"מ זצ"ל מתיר. אך שאלה לי אליך, האם אתה אוכל.

בוודאי, מה השאלה. חשדת בי שאני בעל דמיון?

 

[משיב כהלכה]

טוב לדעת שזה המקורות שלך, שאתה כותב שיש אומרים בימינו להקל בבשר ודגים

כתבתי שאמנם יש כאלה שאכן טוענים כך בימינו (אפילו לא טרחתי להזכירם בשמם), אבל אני לא סובר כך, כי בדבר שחז"ל כתבו בעצמם, ונפסק בשו"ע, יש לחוש שאולי אנחנו לא יודעים.

ואתה טוען שזה "המקורות שלי"... פעם שניה שאתה ממציא בשמי ומשמיץ אותי על סמך זה, מעניין מתי תהיה הפעם השלישית.

 

[מעל ההגיון]

כאשר מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה סימן תנה כותב בזה"ל אמנם אנן בדידן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיה וערי איטליה נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה וכו'.​

אה"נ

אבל כפי שהוא כתב, הרי יש מנהגים אחרים

ועוד, שיתכן לתלות את כל המנהג בטעות וכפי שמבואר בגאונים שא"ז נכון

חוץ מזה, דלכאורה לענין זה אין משמעות לדברי החיד"א, כי הרי החיד"א בסך כתב שכ"ה המנהג, ואל שפסק כך וגם לו פסק כך, לכאורה זה בגלל המנהג, ולא פסיקה בפני עצמה, ודו"ק וגא"כ, הרי אי בקדמונים מבואר לא כן (גאונים, וכן משמע מהג' עמודי הוראה), ובש"ע לא פסק כן, הרי מצד מה כן יהא כן

ועוד, דלכאורה המנהג כיום אינו כן ודאי לא בצורה מוחלטת, וא"כ...​

ראה עוד בהליכות עולם שציינו לך למעלה.​

ראה מש"כ לעיל בענין זה​

מי כמוך שמנסה ליישב כל מנהג גם שהמקורות שלו נדחים ונרפים, וגם כאשר יש פוסקים הסוברים שיש בו איסור ברכה לבטלה. אבל כאן מי שנזהר לשתות מים בשעת התקופה איזה איסור יש כאן. אלא שוב רואים ששמת לך מטרה לנגח את פסקי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ובניו שליט"א. בכל מה שיפסקו.

פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח, בברכה על לולב לנשים, ובכל המנהגים שאתה מנסה ליישב?. כאן מרן החיד"א אומר לך שהמנהג בארץ הצבי (לידיעתך - זה ארץ ישראל) לא לשתות בתקופה. אז מה החשש. אלא הוא אשר אמרתי...​

לכאורה יש לחלק בין מנהגים של הלכה לבין מנהג שכזה, ופשוט

ועוד, שבכאן יש טענות שאין שם

לגופו של ענין, בכלל לא ברור שאני מסכים עם טענות הרב @משיב כהלכה בין בענין זה, ובין בענינים האחרים שהוזכרו בכאן (רוב הנושאים האלה, אם לא כולם, אכתי לא הספקתי לעיין ולדון בהם לשיטתי), אך לכאורה הטענות הללו אינן טענות​

 

[תפארת]

ועוד, שיתכן לתלות את כל המנהג בטעות וכפי שמבואר בגאונים שא"ז נכון

חוץ מזה, דלכאורה לענין זה אין משמעות לדברי החיד"א, כי הרי החיד"א בסך כתב שכ"ה המנהג, ואל שפסק כך וגם לו פסק כך, לכאורה זה בגלל המנהג, ולא פסיקה בפני עצמה, ו

כנראה שלא ראית דברי מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה שם, עיין שם שהביא את ב' הצדדים שיתכן שהכל בטעות וגם הביא את האוסרים, ולכך עשה פשרה לחוש רק בשעת התקופה ולא למים שנשארו לאחר מכן.

לכאורה יש לחלק בין מנהגים של הלכה לבין מנהג שכזה, ופשוט

אדרבה ואדרבה!
אם במנהג של הלכה, דהיינו שיש חשש איסור, שהשו"ע אוסר וודאי שיש לחוש לדעתו, ובכ"ז באים ואומרים, מנהג, מנהג. כ"ש במקום שאין חשש איסור ומרן החיד"א כתב שהמנהג בארץ ישראל שלא לשתות מים בתקופה, ודאי שיש לחוש למנהג.

 

[תפארת]

כתבתי שאמנם יש כאלה שאכן טוענים כך בימינו (אפילו לא טרחתי להזכירם בשמם), אבל אני לא סובר כך, כי בדבר שחז"ל כתבו בעצמם, ונפסק בשו"ע, יש לחוש שאולי אנחנו לא יודעים.

ואתה טוען שזה "המקורות שלי"... פעם שניה שאתה ממציא בשמי ומשמיץ אותי על סמך זה, מעניין מתי תהיה הפעם השלישית.

סליחה?!.
שאתה מחזק את דבריך לעניין דגים בחלב, על ידי שאתה כותב שיש אומרים בימינו שאף דגים ובשר מותר לאכול, אע"פ שזה דינא דגמרא פסחים עו,ב. (שזה המקור לדגים בחלב, ואם המקור בשר ודגים מותר בימינו כ"ש דגים בחלב) (ובודאי לא חשבתי שאתה סבור כן, רק לחיזוק)
ואח"כ אתה מגלה לנו שהם 'רבני המזרחי' (ועדיין סתם מעניין אותי מי הם הרבנים הללו, מה השמות שלהם) ועכשיו אתה טוען עלי שאני אומר שזה המקורות שלך...

 

[משיב כהלכה]

אין שום קשר ל"חיזוק דגים בחלב", ובשר ודגים הם לא המקור לדגים בחלב, אדרבה מפורש בגמ' חולין שאכלו דגים יחד עם כותח (משקה חלבי).

והיות והזכרון שלך קצר, הרשה לי לרענן את זכרונך. אתה כתבת:

אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.

ועל זה עניתי לך:

אה"נ, יש האומרים בדורנו להקל גם בבשר ודגים, ועל סמך סברות כאלה ואחרות, אבל על זה אנחנו יכולים לומר - חז"ל אמרו שיש בזה ענין סגולי, ואין אנו יודעים איך זה מזיק ובאיזה אופן.

אבל בענין שתית מים בתקופה שאין שום חז"ל בזה, והגאונים אומרים שאין לזה שום טעם, מה יש להחמיר בזה?

ודגים בחלב שכל יסוד הענין הוא מדבריהם של רופאים שהזכיר רבינו בחיי באגב (יתכן שהוא עצמו היה אוכל דגים בחלב ולא חושש...), ואנו רואים כיום בחוש שלא מזיק, ואין אף רופא שטוען כך, מהיכי תיתי?

עד כאן.

כל מי שיודע לקרוא עברית, רואה שבאותה נשימה שציטטתי אותם גם דחיתי אותם, שבזה אפשר לומר שיש ענין סגולי כי הדבר מובא בחז"ל ונפסק בשו"ע, אבל על חלב ודגים מהיכי תיתי לאסור.

ואתה טוען שהבאתי אותם כ"מקור"?

 

[תפארת]

כל מי שיודע לקרוא עברית, רואה שבאותה נשימה שציטטתי אותם גם דחיתי אותם, שבזה אפשר לומר שיש ענין סגולי כי הדבר מובא בחז"ל ונפסק בשו"ע, אבל על חלב ודגים מהיכי תיתי לאסור.

ואתה טוען שהבאתי אותם כ"מקור"?

ב"ה, מבין עברית וגם מרוקאית...

 

[רק תורה]

יתכן ורק יתכן שלענין זה הכרעת מרן הגר"ע אינה משנה, כי אין זה ענין הלכתי, אלא ענין... סגולי או...

ול"ד הכרעת מרן הגר"ע, אלא יהא מי שיהא, והיינו, דלכאורה ענין זה לא שייך להכרעה

וצ"ב

ובאמת כי כש"כ לעיל הרב @משיב כהלכה שליט"א, לכאורה אינו מובן כל וכלל אמאי לפסוק כן, מאחר שבגאונים מבואר... ובג' עמודי הוראה לא מובא בכלל, וכן הש"ע לא פסק כן ואכתי לא עיינתי בזה, ובע"ה בהמשך אעיין, אך עכ"פ ממאי דאייתי שם (ועוד) כלל לא ברור אמאי לפסוק כן

זו שאלה חשובה מאוד. כל דבר שחז"ל אמרו שהוא סכנתא אפשר לשאול רופאים. ויש ע"ז בגאונים דרבנן לאו אסותא נינהו ולכן לא סומכים על רפואתיהם אלא מפי רופא מומחה, וא"כ גם להיפך, כשהרופאים אומרים על דבר מה שאין בו סכנה להם שהלוא הם המוסמכים יותר לעניין. למעשה הרמב"ם השמיט הרבה מענייני הסכנה והרפואה בתלמוד - לכאורה על העיקרון הזה. וכן התוס' שהתירו בכמה מקומות דברים שנאסרו משום גילוי ומשום שיבתא וכו' משום שאינם מצויים בינינו - משום דמעיקרא לא גזרו אלא במצויים. וכ"ש הא שלא נמצא לו מקור בחז"ל ולא נאסר במניין דפשיטא שהעניין תלוי מציאות, וכל שהתברר לנו שאינו מסוכן אין לחשוש לכך.

מיהו מה שלא הביא הרמב"ם עיין בתקון יששכר שאפשר משום שאין דרכו כ"כ להביא דברים שלא נזכרו בתלמוד. וכן יש לומר על הרי"ף והרא"ש. בב"י הזכיר החשש בא"ח תנה ואף שהשמיט בש"ע לאו משום דלא ס"ל, אלא דכן דרכו שהרבה דינים שהם לא מעיקר ההלכה - הטור והרמב"ם - לא הביאם בש"ע. והנה הרבה מהלכות סכנה הושמטו מדברי הפוסקים וצל"ע מדוע. ועיין בפר"ח קטז ט שהאריך להביאם מדברי הש"ס (וכן בכה"ח האריך בזה).

 

[רק תורה]

אבל בענין שתית מים בתקופה שאין שום חז"ל בזה, והגאונים אומרים שאין לזה שום טעם, מה יש להחמיר בזה?

לא בדיוק . הרב מאזוז הביא מרב האי גאון עצמו כמה טעמים ורק מהם הוא ניחוש בעלמא. לפי הטעמים האחרים זה קצת יותר רציני.

 

[רק תורה]

פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח

לדעת הרי"ף והראש מברכים עליו בציבור.

 

[רק תורה]

חששו להם מדין חמירא סכנתא מאיסורא, לא מצד הלכה כלשהי.

והזלזול הוא בסכנה.

והמזלזל הוא מרן הגר"ש משאש, שכתב "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".

אני חושב שכל מי שלומד את תירוצי האחרונים מגיע למסקנה של הרב משאש...

הכנסת הגדולה כותב שהב"י הפנה לא"ח קע"ח כדי לומר שגם שם כתוב עניין סכנה בעניין אחר... (דגים ובשר). אז למה מרן לא הזכיר "דברי הרופאים"?

הבית דוד כותב שדם נעכר ונעשה חלב ולכן דינו כבשר... וע"ז תמה החיד"א דכל כי האי הוי ליה להודיע לנו ולא לסתום הדבר.

ויותר מזה, תמה החיד"א במחב"ר סי' פז, מדוע מרן לא כ"כ בש"ע - לא בהלכות סכנה בי"ד קטז ולא בא"ח קעג ולא בי"ד פז, ואדרבה פסק דדגים שעלו מותר לאוכלם עם חלב... (ופלא שמזמן הגמרא עד "לתירוץ האחרונים" אף אחד לא שמע על כך מרופא כלשהו - ודברי רבנו בחיי העוסקים בגבינה בוודאי לא המקור של מרן).

לכן מכריע החיד"א שט"ס בב"י, אלא שאעפ"כ חכמי עירק נטו להחמיר בזה וכך מנהגם.

 

[מאמין בניסים]

משנה ברורה סוף סימן ר"ו
בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ויש אז חשש סכנה לשתות המים ימתין מעט עד שתעבור התקופה ואח"כ ישתה ואפילו למ"ד שיש חשש סכנה אף בכה"ג כיון שהיו אז המים תלושים מן הקרקע אפ"ה ש"ד כי שומר מצוה לא ידע דבר רע:

 

[משיב כהלכה]

מעניין שפרי חדש ס"ס תכח כתב לא לחוש לדברי ראב"ע שבזמנו שמע על כמה ניפוחים...
ובספר תקון יששכר מרבי יששכר בן סוסאן האריך הרבה בנושא מדברי הראשונים ותמה על רב האי גאון ועל הטעם שהוא להפחיד וכו' ועל ראב"ע - והכריע לחשוש לכך.
גם החיד"א בסימן תנה דן בנושא ומכריע שיש לחשוש לכך, כמנהג א"י וטורקיה ואיטליה, ע"פ דברי הקדמונים. ונראה שהקהילות היחידות שלא חששו לכך הן תימן ועירק. וכן הכרעת מרן הגרע"י ועוד.

כבר הגבתי על זה, אבל לאור התחדשות ההפחדות ביממה האחרונה ראיתי להוסיף - ידוע המעשה בגמ' קידושין (דף ע) על
ההיא רביתא, דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבדא הוא.

וגם כאן, אם המקור הכי קדום למנהג הוא הגאונים (שקדמו לכל אלה שהזכרת), והם כותבים "ניחוש (=קשקוש) בעלמא הוא", כיצד יתכן שהבא אחריהם ימציא טעם לזה?

כיצד רבי יששכר בן סוסאן יתמה על רב האי גאון שחי 500 שנה לפניו, וכיצד יביא ראיה מהראשונים שחיו אחרי הגאונים, ובזמן לא היה שום טעם לזה?

 

[שאינו יודע לשאול]

רק לציין שאין שום מקור בשום מקום שיש סכנה בדגים בחלב, מלבד דברי הבית יוסף שהם ככל הנראה טעות דפוס וכפי שהבינו רוב הפוסקים.
ובגמרא מבואר להדיא שאכלו וכנ"ל ואותה גמרא נפסקה להדיא בשו"ע סימן צה שמותר לאכול דגים בחלב...

 

[רק תורה]

כבר הגבתי על זה, אבל לאור התחדשות ההפחדות ביממה האחרונה ראיתי להוסיף - ידוע המעשה בגמ' קידושין (דף ע) על
ההיא רביתא, דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבדא הוא.

וגם כאן, אם המקור הכי קדום למנהג הוא הגאונים (שקדמו לכל אלה שהזכרת), והם כותבים "ניחוש (=קשקוש) בעלמא הוא", כיצד יתכן שהבא אחריהם ימציא טעם לזה?

כיצד רבי יששכר בן סוסאן יתמה על רב האי גאון שחי 500 שנה לפניו, וכיצד יביא ראיה מהראשונים שחיו אחרי הגאונים, ובזמן לא היה שום טעם לזה?

הגאונים אומרים שהקדמונים אמרו כן (ואין לדעת אם הכוונה לתקופת הגמרא או לתקופה מאוחרת יותר) והם קדמו לרב האי שאמר שהוא ניחוש (שאותו כן הזכרתי...), אלא שיש מהם שכתבו טעם לכזה "כדי להפחיד את ההמונים" אגב, טעם טיפוסי לפרשנים רציונליים שהכחישו את המיסטיקה הקדומה... ובכלל הטעם תמוה ביותר וכפי שתמה רבי יששכר, וכי לא מצאו במה להפחיד את ההמון וקרבם לתורה אלא בעניין זה... (וע"ע "לחלוק בידיים נקיות").

האם רבי יששכר לא יכול לתמוה על חכם שחי 500 שנה לפניו? ואם אין לך בעיה אם התמיהה שלו אלא רק בכך שרב האי חי 500 שנה לפניו אז ממה נפשך גם עליך קשה אותה קושיה, כי רבי יששכר חי 500 שנה לפניך.

שים לב שהדגשת את המילה "ראשונים" וכנראה הביא אותך לטעות שכוונתי לומר שרבי יששכר תמה מדברי הראשונים על הגאונים, ואין הדבר כן, אלא יש כאן שני עניינים שונים 1. רבי יששכר הביא מדברי הראשונים שהביאו גם את הגאונים והקיף את הנושא היטב. 2. רבי יששכר תמה על דברי חלק מהגאונים והכריע שמנהג ישראל שהונהג על ידד הקדמונים למיחש ליה בעי.

 

[משיב כהלכה]

הגאונים אומרים שהקדמונים אמרו כן (ואין לדעת אם הכוונה לתקופת הגמרא או לתקופה מאוחרת יותר) והם קדמו לרב האי שאמר שהוא ניחוש (שאותו כן הזכרתי...), אלא שיש מהם שכתבו טעם לכזה "כדי להפחיד את ההמונים" אגב, טעם טיפוסי לפרשנים רציונליים שהכחישו את המיסטיקה הקדומה... ובכלל הטעם תמוה ביותר וכפי שתמה רבי יששכר, וכי לא מצאו במה להפחיד את ההמון וקרבם לתורה אלא בעניין זה... (וע"ע "לחלוק בידיים נקיות").

הגאונים כותבים שזה קשקוש מקושקש, ובלשונם: "לא ידענו טעם".

והם המקור הכי קדום.

כיצד הבאים אחריהם ימציאו טעם, איסורא, סכנתא?

 

[משיב כהלכה]

האם רבי יששכר לא יכול לתמוה על חכם שחי 500 שנה לפניו? ואם אין לך בעיה אם התמיהה שלו אלא רק בכך שרב האי חי 500 שנה לפניו אז ממה נפשך גם עליך קשה אותה קושיה, כי רבי יששכר חי 500 שנה לפניך.

אתה מגיב כביכול כתבתי שאסור לו להקשות, אבל הטענה שלי היא אחרת לגמרי.

 

[משיב כהלכה]

מנהג ישראל שהונהג על ידד הקדמונים

לא הונהג ע"י הקדמונים, אלא כך מצאו הגאונים את המנהג, חסר טעם וריח, ושיערו שאולי הקדמונים רצו להפחיד את ההמון ותיקנו כך...

כך או כך, אפילו ריח סכנה אין בזה, לשיטת הגאונים!

"ויש מהגאונים שאמר על התקופה כי לא נחש ביעקב ולא קסם, אבל הקדמונים תקנו אלו הדברים להפחיד שייראו את השם".

אז מה הטענה שלך, שגם אנחנו צריכים להפחיד את הציבור?

 

[אור נאמן]

עיין בשו"ת בית נאמן ח"ג חיו"ד סי' י"ב.
ובמבוא לספר סלת נקיה הנד"מ.
ותרווה צמאונך.

האריך בשיטות הפוסקים, ובפרט רב האי גאון וכו'...
תמצית הדברים נדפסו מכבר במבוא לספר בינה לעתים ובאור תורה אב תשע"א. והיות שדרוש דרש (כת"ר לראות הדברים) - הנה צור'ף.
כמובן שבשו"ת בית נאמן יש עוד תוספת מרובה.

 

[משיב כהלכה]

לא ראיתי חידוש בדבריו. וכפי שכתבתי, במקור הכי קדום כתב "לא ידענו טעם", והכל הבל הבלים, ולא ראינו מעולם אדם שותה וניזוק, לא התנפח ולא כלום, וגם לפי מה שכתב שזה רגע כמימריה, הרי בכל רגע אנשים שותים בעולם, ואף אחד לא ניזוק.

והוא עצמו סיים שלא להודיע למי שאינו מקפיד בזה, וא"כ אין שום טעם לפרסם בכל העולם שאינם מקפידים, וגם לא ענה מה שונה הברז שלנו מברזל במים שלפי האמונה הטפלה זה מבטל את הסכנה.

ותמיד אפשר לומר "מי יודע בגלל מה יש לפלוני מחלה", ולהלביש על זה את כל הדמיונות של דגים בחלב ומים בתקופה וכו' (הגם שבפועל בדגים וחלב מדובר על צרעת וכאן מדובר על "ניפוח").

 

[מרנן ורבנן]

לא ראיתי חידוש בדבריו. וכפי שכתבתי, במקור הכי קדום כתב "לא ידענו טעם", והכל הבל הבלים, ולא ראינו מעולם אדם שותה וניזוק, לא התנפח ולא כלום, וגם לפי מה שכתב שזה רגע כמימריה, הרי בכל רגע אנשים שותים בעולם, ואף אחד לא ניזוק.

והוא עצמו סיים שלא להודיע למי שאינו מקפיד בזה, וא"כ אין שום טעם לפרסם בכל העולם שאינם מקפידים, וגם לא ענה מה שונה הברז שלנו מברזל במים שלפי האמונה הטפלה זה מבטל את הסכנה.

ותמיד אפשר לומר "מי יודע בגלל מה יש לפלוני מחלה", ולהלביש על זה את כל הדמיונות של דגים בחלב ומים בתקופה וכו' (הגם שבפועל בדגים וחלב מדובר על צרעת וכאן מדובר על "ניפוח").

לא נכנסתי לעומק העניין, רק שעוד לפני שדנים בעניין התקופה כדאי לדון בדין הכותב לשונות זלזול כאלו על דברי גדולי ישראל ות"ח עצומים. כמדומני שזה יש מקור מפורש במסכת אבות ועוד.