מרנן ורבנן
חבר מוביל
קראתי, (עובדה שהגבתי עליהם...) אבל הדיון הוא על עצם המושג "יעדים", יש מי שאומר שאסור וחס ושלום וחס וחלילא רחמנא לצלן להסכים אפילו רשמית לאיזו אופציה של מסירת בחורים לצבא, ויש מי שמסתכל נכוחה ואומר אלו בחורים שיתגייסו בין כה ובין כה ועדיף לתת חותמת כאילו הם מתגייסים באישור ולהציל ע"י כך את לומדי התורה.
מרגע שאושר המושג "יעדים" ע"י גדולי הדור הקודם הרי שזה תקף גם להצעת החוק הנוכחית, בוודאי עם היעדים שרשומים לה לשנים הראשונות כבר מתגייסים כיום - וזה כמו היעדים של החוק הקודם עם כמות המתגייסים שהייתה אז לפי הקריטריונים דאז.
א. עיין בפסקה הקודמת.
ב. עיין דברים י"ז ט' ומשם בארה.
תן לי לדון אותך לכף זכות ולהאמין שפשוט סיפרו לך חצי סיפור.
אוקי, וגדולי ישראל שמעמידים תורה בישיבות עשרות בשנים חולקים על טענת כבודו שהדבר יביא לגיוס בחורים.
אפשר לספור "הבדלים עצומים", אבל אני מעדיף לספור עובדות. עיין בסיפור הנואש של הישיבות התכוניות שעלה בפורום כבר כמה וכמה פעמים.
אני ראש וראשון הששים אלי דיון ענייני, רק רציתי לברר נקודתית למי מהרבנים התכוונת שהוא אוויל רח"ל.
(אגב, ענייניות כוללת בתוכה אי הכללת כנויי גנאי בדיון)
אם כבודו קרא את החוק, בטח שמת לב ש
א. אין שום הגבלה על לומדי התורה בכלל בכלל, כל מי שיושב לימוד מקבל דיחוי.
ב. היעדים הם מתוך אלו שלמדו שנתיים במערכת חינוך חרדית בין שנים מסויימות, ואת רמת החרדיות שלהם תוכל לקרוא למעלה.
לגבי ביקורות קפדניות? הם רוצים לוודא שאכן רק מי שלומד מקבל את הדיחוי. סוג של הגשמת הוראת מרן הרב שך בזמנו לראשי הישיבות להקפיד "הקפדה יתרה" (כלשונו) שלא לכלול בדיחויים אלא רק מי שתורתו אומנותו באמת, ואפילו לא בחור שחלה וכדו.
