האם צריך לטבול תבנית אלומיניום חד פעמית בשימוש חוזר?

[מרוקאי]

לפעמים היא לא מתלכלכת ואפשר להשתמש בה שוב.

 

[יעקבי]

לפעמים היא לא מתלכלכת ואפשר להשתמש בה שוב.

לכאו' הנידון הוא האם הולכים אחר העולם שבד"כ לא משתמשים פעמיים וממילא א"צ טבילה,
או שהולכים אחרי המשתמש, ויצטרך להטבילה.

וכן יש לדון על צנצנת דבש שרוצה להשתמש בה שוב, וכן על זה הדרך.

 

[מאמין בניסים]

שמעתי פעם שמרן האור לציון והגרש"ה וואזנר זצ"ל התירו שאי"צ טבילה, כיון שכל כלי שייצרו אותו לצורך חד פעמי אף אם נמלך ורוצה להשתמש בו לרב פעמי אי"צ טבילה.

 

[מאמין בניסים]

ולאחר חיפוש בבר אילן מצאתי את המקור בספרו של מרן זצוק"ל
שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן כד
(ומכאן יש ללמוד לענין טבילת כלי עכו"ם, דבצנצנות של קפה נמס וכיוצ"ב שקונים מבתיח"ר של עכו"ם, במקומות שלאחר השימוש אין מקבלים הבתיח"ר הצנצנות חזרה, ונועדו לשימוש חד פעמי, דאינם צריכים טבילה, ואפי' אם נמשך זמן עד שמסיים הקפה שבהם, ואפי' אם הוא בדעתו להשתמש בצנצנת לאחר שיסיים להשתמש בתוכנה, ג"כ נלע"ד שא"צ טבילה, דכיון דבשעת הייצור אינו נחשב לכלי, ורק בשעה שחושב הישראל הקונהו להשתמש בו ולעשותו כלי, רק אז חל עליו שם כלי, והרי הוא ברשות הישראל כבר, וברשותו נוצר כלי, בכה"ג לא בעי טבילה, ובפרט בכלי זכוכית שחיוב טבילתן דרבנן, וכמ"ש הרמב"ם (פ"א מכלים ה"ה) דיש להקל כאמור, ודו"ק).

 

[משיב כהלכה]

הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג' סי' כ"ג) כתב כי ברמב"ם נפסק (כלים ב, א) שהחוקק בית קיבול בלפת בדלעת או באתרוג יבשים, אזי אינם מקבלים טומאה, לפי שאי אפשר שיעמדו כי אם זמן מועט. מכאן הסיק ה"אגרות משה" שאף אותן תבניות חד פעמיות יש לדונן כלפת ודלעת שנחקקו שכיון שאינן יכולות להתקיים לזמן מרובה אינם נחשבות כלי לקבל טומאה. וכיון שהתבניות לא יוצרו לשימוש קבוע, ואינן יכולות לעמוד לשימוש מרובה – אף אם יתאמץ להשתמש בהן מעבר לשימוש חד פעמי – הרי אינן מקבלות טומאה, וכלי שאינו מקבל טומאה אינו חייב בטבילת כלים.

וזה לשונו: "כלים אלו שא"א להשתמש בהם אף על פי הדחק רק ב' וג' פעמים אינם מקבלים טומאה, [ורק אם אפשר להתקיים הרבה זמן אך בשביל הזול אין משתמשין מסתבר דמקבל טומאה], וממילא אפשר דאינם צריכים טבילה".

והגאון רבי בן ציון אבא שאול בשו"ת אור לציון (חלק א' אורח חיים סי' כ"ד) כתב להקל שלא לטבול מסברא אחרת:

"ומכאן יש ללמוד לעניין טבילת כלי עכו"ם, שבצנצנות של קפה נמס וכיוצ"ב שקונים מבתי חרושת של עכו"ם, במקומות שלאחר השימוש אין מקבלים הבתי חרושת הצנצנות חזרה, ונועדו לשימוש חד פעמי, דאינם צריכים טבילה, ואפי' אם נמשך זמן עד שמסיים הקפה שבהם, ואפי' אם הוא בדעתו להשתמש בצנצנת לאחר שיסיים להשתמש בתוכנה, ג"כ נלע"ד שא"צ טבילה, דכיון דבשעת הייצור אינו נחשב לכלי, ורק בשעה שחושב הישראל הקונהו להשתמש בו ולעשותו כלי, רק אז חל עליו שם כלי, והרי הוא ברשות הישראל כבר, וברשותו נוצר כלי, בכה"ג לא בעי טבילה, ובפרט בכלי זכוכית שחיוב טבילתן דרבנן, וכמ"ש הרמב"ם (פ"א מכלים ה"ה) דיש להקל כאמור".

והגרש"ז אויערבאך (ראה שש”כ ט,יב והערה מה) סבר להקל בשימוש בקופסת שימורים ללא טבילה, כי סגורה היא מכל צדדיה, והיהודי עושה אותה כלי כשפותח אותה (גם למי שמקל בכך בשבת וסובר שאין זו עשיית כלי, לגבי טבילה הדבר שקובע הוא מי איפשר את השימוש בכלי), ולכן נחשב הדבר ככלי שיהודי עשה, שאינו צריך טבילה.

וראיתי מי שכתב להסיק על פי זה שבנדון דידן כאשר אדם מחליט להמשיך להשתמש בכלי הוא הנותן כעת חשיבות של כלי, ויחשב כביכול הכלי נעשה על ידי ישראל והוא פטור מטבילה.

והגאון רבי יצחק יעקב וייס בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה' סימן ל"ב) דיבר בזה לענין טבילה לכתחילה שהגר"ע יוסף החמיר גם בזה, והביא את הגידולי טהרה בסי' י"ז, "אף על גב דקי"ל דאפי' תשמיש עראי אסור בלא טבילה, היינו היכא דראוי עכ"פ לתשמיש קבע, אבל הכא אינו ראוי להשתמש בו קבע, ויש להביא סמך לדבר מפי"ב דכלים, גרוסיות של זית טהורים מפני שהם ממרין, ומפרש הראב"ד, שנותנין טעם במאכל, והוי ככלי המחוסר מלאכה, וכיון שכבר נהגו להקל, ויש מקום לתלות בו קצת, אין למחות בידם", וכתב על זה "והנה ברור דאין כוונת הג"ט דמהאי טעמא גם היורות לא יהיו בכלל כלים המקבלים טומאה, רק להביא סמך משם, שלא למחות בידם, שכיון שכבר נהגו, משום די"ל דכלי שאין ראוי לתשמיש קבע, ל"ה כלי תשמיש לענין טבילת כלים" וסיים דכל שכן בנדון דידן שאופים בו רק פעם אחת וזורקים, דאין צריך טבילה אף לכתחילה ובפרט שכן עמא דבר.

והנה המנחת יצחק לא דן בשימוש פעם שניה או שלישית, אבל מסברת הגידולי טהרה נראה שאף בפעם שניה אין זה נקרא "תשמיש קבע" כי אינו ראוי לתשמיש קבע, וכעין סברת הגר"מ פיינשטיין.

והרב יעקב ששון כתב שהרבה מכלי האלומיניום המצויים בארץ ישראל אינם מיוצרים על ידי גויים, אלא על ידי חברות ישראליות. ואפילו לגבי כלי אלומינום המיוצרים בחוץ לארץ, יש סברא לדון לפוטרן מטבילה, מכיון שאלומיניום היא מתכת שלא היתה ידועה בזמן הקדמונים, ולא הוזכרה בתורה בפירוש שיש חיוב להטבילה. ולכן גם הגר"ע יוסף (שהחמיר בנדון דידן כאמור) הזכיר סברא כזו להקל בדין אחר (טומאת מת, בספר חזון עובדיה אבלות חלק שני). ולכן המיקלים להשתמש בכלים כאלה ללא טבילה (כשהם חד פעמיים), ובפרט כשיש ספק אם הבעלים של המפעל הוא יהודי), אין למחות בהם בחוזקה על מעשיהם, שיש להם על מה שיסמכו.

והרב יצחק יוסף כתב במכתב: "הגד הוגד לנו מפי עד נאמן, שבזמנו שאלו את מרן [הגר"ע יוסף] זצ"ל האם יהיה ניתן להקל בזה במקום צורך גדול, ומרן השיב דאיה"נ יהיה ניתן להקל בזה".

והביא במכתבו כמה סברות להקל, וסיים "ומכל הסברות הנ"ל ומכיון שיש צורך גדול להקל להמוני עמך ישראל, היכא דא"א בענין אחר והוא צורך גדול, יהיה ניתן להקל בזה".

מכל הנ"ל נראה שאפשר לסמוך על המקילים בתבניות אלומיניום ללא טבילה גם בשימוש חוזר.

 

[אור יעקב]

הרב יצחק יוסף כתב במכתב: "הגד הוגד לנו מפי עד נאמן, שבזמנו שאלו את מרן [הגר"ע יוסף] זצ"ל האם יהיה ניתן להקל בזה במקום צורך גדול, ומרן השיב דאיה"נ יהיה ניתן להקל בזה".

והביא במכתבו כמה סברות להקל, וסיים "ומכל הסברות הנ"ל ומכיון שיש צורך גדול להקל להמוני עמך ישראל, היכא דא"א בענין אחר והוא צורך גדול, יהיה ניתן להקל בזה".

ונדפס בילקו"י ברכות החדש.

- והסיפור היה בעת שכתב מרן זצוק"ל את חזו"ע שבת, והביא שם את דברי הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל, ושאל אותו השואל שלפי דברים אלה יהיה אפשר להקל בתבניות חד פעמי מדין "ספק דרבנן לקולא", וענה לו שכן. (או בלשון "יש לסמוך", איני זוכר בדיוק)

 

[אור יעקב]

ועיין עוד בשו"ת אב"א בם ח"ה סי' י
וב"כשרות המטבח בהלכה ובאגדה" (החדשה) שהאריכו על הנושא והביאו את העדות הנ"ל.

 

[בנאות דשא]

לא זו הדרך ולא זו העיר, לאתר את הצד המקל או את אותה מילה בה הורה הרב שאפשר לסמוך על המקילין ולתפוס זאת לעיקר, בפרט כשיש צד דאורייתא בעניין. ודי למבין.

 

[משיב כהלכה]

אם אתה מתכוון אליי, אני לא הבאתי את הגר"ע כמאן דאמר מקל, רק באגב הבאתי מה שאמר הרב יצחק יוסף (והוא דיבר במקום צורך גדול, לא לכתחילה).

וכשכתבתי "לסמוך על המקילים" התכוונתי למקילים באמת, הגר"מ פיינשטיין והגרב"צ אבא שאול, שסברתם חזקה, ובצירוף הנ"ל שכתבתי לבסוף.

 

[בנאות דשא]

אכן, זה אולי המקום להדגיש את המודגש שלא לערב בין אב לבנו בעניין פסקי הלכה וכיו"ב, שאע"פ שהולך הבן בדרך האב לעיתים נמצאו חילוקים.

 

[אברימי]

הנידון פה הוא דווקא על שימוש חוזר או גם על שימוש ראשון?

 

[אור יעקב]

לא זו הדרך ולא זו העיר, לאתר את הצד המקל או את אותה מילה בה הורה הרב שאפשר לסמוך על המקילין ולתפוס זאת לעיקר, בפרט כשיש צד דאורייתא בעניין. ודי למבין.

זה לא "לאתר את הצד המיקל".

באנו לומר שגם אלה שפוסקים כמרן הגרע"י זצוק"ל יכולים להקל בזה ובפרט שגדולים ועצומים הקילו בכך.

(והוא דיבר במקום צורך גדול, לא לכתחילה).

יש שני עדויות לכך.

א. בעת כתיבת חזו"ע שבת, הרב גד יזדי שליט"א שאל אותו על כך ואמר שהמקילים "אפשר להעלים עין", ומשמע באמת לצורך גדול. (ויש הסרטה של זה)

ב. בעת כתיבת חזו"ע אבילות, הרב שאלתיאל עמר שליט"א שאל אותו על כך (במעמד הרב משה שליט"א, ועוד ת"ח) שלפי דברי הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל יש להקל בכך. וענה לו "נכון".

הנידון פה הוא דווקא על שימוש חוזר או גם על שימוש ראשון?

כוונתך אם יש להקל "גם בשימוש חוזר"...

- ולגופו של עניין זכורני שכן, כי העיקר אם זה נועד לזריקה לא משנה אם פעם אחת או פעמיים.
אבל אל תסמוך על דברי, כי אני לא בטוח.

 

[מקור נאמן]

 

[אור יעקב]

הצג קובץ מצורף 7497הצג קובץ מצורף 7498

ועיין בעדות השניה של הרב שאלתיאל עמר שליט"א שיותר היקל בדבר.
(הובא בכשרות בהלכה ובאגדה)

 

[מקור נאמן]

ועיין בעדות השניה של הרב שאלתיאל עמר שליט"א שיותר היקל בדבר.
(הובא בכשרות בהלכה ובאגדה)

אין לי את הספר, אפשר להעלות?

 

[אור יעקב]

אין לי את הספר, אפשר להעלות?

זה רק במהדורה החדשה, אין באוצה"ח.
(אבל זה כעין הלשון שהבאתי לעיל)

ב. בעת כתיבת חזו"ע אבילות, הרב שאלתיאל עמר שליט"א שאל אותו על כך (במעמד הרב משה שליט"א, ועוד ת"ח) שלפי דברי הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל יש להקל בכך. וענה לו "נכון".

אולי יותר מאוחר אעלה את הלשון המדוייקת.

 

[אור יעקב]

פה ראיתי שהובא בקיצור העדות.