נתחיל מהסוף:
א. יביע אומר התיר קפה ולא מים, וזה לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן מב:
"ולפי האמור ניחא, כי
הקפה הויא מצטמק ורע לו, ומש"ה אפי' בלח שרי. וכן ראיתי בשו"ת זרע אמת ח"א (חאו"ח סימן לט) שמתחלה תמה על מה שנהגו היתר להניח הקפה בשבת במקום שהיס"ב, ושוב כתב שיש להם על מה שיסמוכו, כיון
שהקפה הויא מצטמק ורע לו, ובכה"ג אין בישול אחר בישול גם בלח, וכמ"ש הרמ"א בהגה בסעיף ד, וכן דעת מרן הש"ע בסעיף ח'. ושוב ראה כן בברכי יוסף בשם הכנה"ג שהתיר כן בהדיא. ע"כ. וכ"כ בשו"ת צוף דבש (סימן מא)".
ב. שו"ת "שבות יהודה" ועקנין הוא שו"ת שכתב ראש כולל בנתניה, ונדפס בשנת תשע"ו. והוא דן בדברי ילקוט יוסף... וממנו מביא הילקוט יוסף ראיה.
ושם כתב שקצת תימה שבהרבה מקומות בילק"י לא כתב כן, לדוגמא ח"ד שבת ג' עמ' קל"ו "מותר להניח חלב או מים צוננים שנתבשלו קודם השבת ע"ג פלטה חשמלית במטרה להפשירם, ובלבד שיעמוד על המשמר וישגיח...
שאם יגיעו ליד סולדת הרי הוא עובר על איסור בישול בשבת! והוא ע"פ מש"כ הרב עובדיה בלוית חן סימן נ"א עמ' ס"ח".
גם לא ברורה מסקנתו שם, והוא מוכיח מרבינו יונה לאסור (אותו רבינו יונה שדיבר על המכשול בעירוי מים רותחים לחמין, כי מתקררים בדרכם, והפריך את התירוץ שניסו לתרץ שמתערבים בתבשיל ויש להם דין תבשיל, דמוכח מלשונו שאינו כן).
ג. שו"ת גינת אגוז גם הוא ראש כולל מאשדוד, וממנו מביא ראיה להיתר שהמציא...
ד. באגלי טל מלאכת האופה אות ח כתב בהשמטה: "להלכה אין להחמיר במים
שלא נצטננו לגמרי. ומ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה".
ובאות יא כתב: "לפנינו בס"ק י"ט העליתי דמים שנצטננו עד שאין אף מקצת בני אדם הרוצים לשתות חמין שותין כך וחזר זה וחיממן כדי לשתות חמין
חייב לכל הפוסקים".
ה. גם הפרי מגדים לא התיר להרתיח מים שנתבשלו מע"ש, וזה לשונו שם:
"עיין מ"א. בסימן שי"ד [מ"א] אות ה', דפסיק רישיה בדרבנן אסור, ועל ידי עכו"ם שרי בדרבנן כהאי גוונא. ומה שכתב בקדירה נחושת הקבוע בתנור להתיר כו', בסימן רנ"ט בדיני שהייה והטמנה [מ"א סוף ס"ק יב] כתב סתם להנות מהם, משמע אף
ליקח החמין ולערות על ט"ע או קאוו"י,
שכבר עירו אתמול עליהם מים ונתבשלו על ידי עירוי, שרי בשבת, אף שהגוף נהנה מהם. ועיין סימן רע"ו במ"א [ס"ק] ב' וסימן רנ"ב אות ח' וסימן רמ"ז אות ב' חילוק בין אגרת, שאין הגוף נהנה, ומכל מקום כשהעכו"ם אין מתכוין לכך שרי. והוי יודע, מה שראיתי עושין בשבת
מערין חם מכלי ראשון יד סולדת בו על ט"ע וקאוו"י שעירו עליהם מערב שבת שכבר נתבשלו, ויבש אין בישול אחר בישול,
ואף שנשאר קצת מים קרים, הולכין אחר הרוב, כמו שנראה מב"י [עמוד סב ד"ה ומ"ש רבינו כל], ובט"ז [אות] י"ג ביארתיו, ובאליה רבה [סימן] שי"ח אות י"א הניח זה בצ"ע, מכל מקום
מים מצטמק ורע לו הוא, עדיין יש בו צד איסור אם מהפך הקאוו"י וט"ע מה למעלה למטה מבשל הוא, ועירוי רק כדי קליפה בשלו מאתמול, לכן צריך ליזהר בזה. ואף על פי שקולין הקאוו"י, יש לומר דלא נתבשל ממש עדיין. גם למאן דאמר יש בישול אחר צליה ואפיה, בסימן שי"ח סעיף ה', וכל שכן ט"ע כהאי גוונא. ויש לראות, דליתן מים על ידי ישראל לקדירה הקבוע בתנור לא שרי אלא אם כן מבעוד יום, שיכול לחמם מבעוד יום, וכמו שכתב המ"א בסימן רנ"ד אות כ"ו ובסימן רנ"ט בדיני שהיה [שם], ומה בכך,
הא בלילה נתקררו המים, ובבקר הוה מבשל בלח מקורר לגמרי, ואיך שרי שהיה בשבת בכירה שאין גרופה, וכל שכן דהוה על גבי האש ממש כהאי גוונא, דאסור בסימן שי"ח [סעיף טו] אף ביבש לגמרי על גבי האש אם לא נגד המדורה מרחוק, אם כן איך מותר. וכי תימא דבמקום פסידא שלא יבקע הקדירה שרי, עדיין יש לגמגם בזה,
כל שעיקר כוונת ישראל שיהיו המים לט"ע ולקאוו"י, כהאי גוונא אסור לשהות בשבת למחרתו, שנתקרר לגמרי. ואפשר דסומכין כהאי גוונא על גדולי הפוסקים המתירים בלח, דאין בישול אחר בישול, ועדיין צ"ע. ואי"ה בסימן שי"ח [משבצות זהב אות טו] אבאר עוד, וכאן אין להאריך".
