הרב דוד כתב בתחילה להביא ראיה מהרמב"ם שמחנכים את הילדים לקרוא קריאת שמע "בברכותיה", וע"כ שצריך לחנכם במצות מדרבנן, ואח"כ כתב לדחות שיש לחלק בין הברכה שהיא נגררת אחר הדאורייתא, שצריך לחנכם, לבין מצוה דרבנן עצמית, שאין ראיה משם שהם חייבים.
וע"ז טענתה: שזה לא נכון שהם חייבים "בברכות" בגלל שהם "נגררות", שהרי זה פרטי מצוה, ופרטי מצוה לא צריך לחנך בקטן. וכמו בלולב שמותר בשאול כיון שזה פרטי מצוה, וא"כ לא שייך לחייבם מטעם זה, אלא ע"כ שהרמב"ם מחייב אותם בגלל שזה מצוה מדרבנן עצמית.
וראשית לא מובן למה אתה קורא לברכות קריאת שמע 'מצוה מדרבנן עצמית', המצוה היא קריאת שמע, והברכות הם נגררות אליה [שהרי אדם המסופק אם קרא קריאת שמע חוזר עליה מספק בברכותיה, מדין ספק דאורייתא לחומרא, וכותב כמדומני הפר"ח שהטעם שחוזר על "ברכותיה", והרי הברכות הם דרבנן וסב"ל, אלא שכיון שחוזר על קריאת שמע צריך לחזור עליה כמו שצריך, והברכות נגררות. אז אתה רואה שהברכות הם כמו "פרטי מצוה" ולשיטתך שבפרטי מצוה אין חינוך למה צריך לחנכו בברכות קריאת שמע? (וכמדומני שיש שם ביאור נוסף למה חוזר על ברכותיה מספק, ולא עיינתי שם כעת, בכל מקרה קשה לקרוא לברכות קריאת שמע מצוה בפני עצמה]
וקודם כל צריך שכבודו יענה לי גם על אות א', כי כתבתי לך לעיל שמה שכתבת לא יישב את מה שטענתי, עי' שם.
ב) מה שהערת על דברי למה צריך לחנכו לנענע, הרי זה פרטי המצוה.
לא הבנתי הערה זו, דלפי מה שכתבתי, אדרבה, מצות הנענוע היא מצוה מדרבנן בפ"ע, ולכן צריך לחנכו לזה, וכמו שמחנכין אותו לברכות ק"ש.
ואה"נ במצות נטילת לולב דאוריתא, פרטי המצוה הם שלא יהיה שאול ושיצא מידי אביו ולא יטול יחד עם אביו.
ובמצוה דרבנן עיקר המצוה זה הנענוע, וע"ז מחויב לחנכו וכנ"ל.
נכון,
כעת התבוננתי בדבריך שוב,
וטעיתי במה שהערתי עליך באות ב'.
(בגלל זה כתבתי כעת בתחילת ההודעה מה טענתך בדיוק, כדי לא לטעות שוב)
ג) מה שכתבת שנחלקו האחרונים אם צריך לחנך הקטן לנענע ביום השני. נעלם מכת"ר מה שציין השער הציון לשערי תשובה, שהדיון הוא כיון שהוא בשאר ימי החג דהוי תרי דרבנן, ואינו ענין לנידו"ד.
לא נעלם, השערי תשובה מביא שהבתי כהונה הסתפק אם חייב לחנך את הקטן ליטול לולב רק ביום הראשון שזה "דאורייתא", או גם בשאר הימים שזה מדרבנן, או שמצוה דרבנן אין דין לחנכו (ומה שכתב שזה תרי דרבנן, הכוונה שדין חינוך הקטן הוא דרבנן, וליטול לולב ביום השני הוא דרבנן, ולכן זה תרי דרבנן, אבל מכאן נלמד לכל מצוה דרבנן שהאב לא חייב לחנך. ולא הבנתי בכלל מה ההו"א של כבודו שלולב בשאר הימים הוא תרי דרבנן, הרי במקדש הוא היה דאורייתא, וכעת זה זכר למקדש מדרבנן, וא"כ זה חדא דרבנן!, אלא ודאי כוונתו כנ"ל). ועוד השערי תשובה ציין לגמרא בחגיגה דף ו שמשמע שאין דין חינוך לקטן אלא במצוה כשיגדל יהיה חייב מהתורה, אבל מצות דרבנן אין מצוה לחנכו-ומשם ראיה בכללית לכל מצוה דרבנן ולא לתרי דרבנן. ופשוט (אלא שהבכורי יעקב שם דחה ראייתו מחגיגה, ואכמ"ל)
וע"ז טענתי שמה הוא מסתפק אם חייבים בחינוך למצוה דרבנן (ועוד מביא ראיה מהגמ' שפטורים!), הרי זה פשוט שחייב לחנכו במצוות דרבנן, וראיה שחייב ללמדו "לנענע" ו"לברך", אלא מכאן ראיה-שאין משם ראיה, שהנענועים והברכה נגררים אחר הלולב ביום הראשון, ואותו דבר אין את ראייתך מקריאת שמע, שאפשר לומר שהטעם שחייבים בברכות משום שנגררים אחר הקריאת שמע- בדיוק כמו בלולב.
[וכמובן שלמ"ד שחייב לחנכם במצות מדרבנן (כהפרי מגדים ועוד) לא צריך להגיע לסברא זו של נגרר, ורק למ"ד שפטורים לחנכם במצוות דרבנן, כמו שאין ראיה מנענועים אין ראיה מברכות קריאת שמע. ודו"ק].
ד) ומה ששאלת דלמ"ד שיכול לחנכו בלולב שאול א"כ ה"ה שיכול לחנכו לנענע בלילה. לדבריך אולי שינענע בלולב ויאכל מצה היום ליל שישי ו' טבת... ודאי שיש את הזמן הראוי ליטול לולב.
בודאי שלא התכוונתי שאפשר לתת לו לנענע בלילה, אלא באתי לשבר את האוזן מה ההבדל בין לילה לבין שאול (ובהמשך ההודעה ביארתי מה ההבדל תראה בתגובה למשפט הבא)
ומה שכתבתי שאפשר לחנכו בשאול לא מליבי בדיתי זאת, כן הביא השעה"צ מדברי הראב"ן שכ' ובקיאי הדעת מחזירין אותו למקומו והתינוקות מעצמן נוטלין אותו ומברכין עליו ע"ש.
לא כתבתי שאתה המצאת את זה, ואדרבה הבאתי לכך ביאור בשם האחרונים (בהמשך ההודעה שלא העתקה להודעתך, וכדלקמן:)
אלא שכתבתי שלפי מה שהבנת מדבריהם שכל דבר שנקרא "פרטי מצוה" אין מצוה לחנכם, ולכן אם ברכות קריאת שמע זה פרטי מצוה אז לשיטתם אין חיוב לחנכם (ולכן חידשת שברכות קריאת שמע זה מצוה עצמית- שלא שייכת לקריאת שמע), וע"ז כתבתי שפשוט שלא כל דבר שמסביב למצוה לא מחנכם, שא"כ יחנך אותם לנענע לולב "בלי ברכה" וכו' וכו', ולכן הבאתי את ביאור האחרונים-
ולענין מה שהקלו כמה אחרונים לתת לולב שאול לילד בראשון, האחרונים ביארו כך (כמדומני שראיתי כך באגרות משה): שהרעיון של חינוך שאתה מחנך את הילד מה לעשות שיגדל, ולכן אם אתה מחנך את הילד תחנך אותו למצוה נורמלית, ולכן אם אתה מחנך אותו ללולב צריך עם ה"נענועים" וה"ברכה" וכן בקריאת שמע בזמנה ובברכותיה, שאם לא כן לא חינכת את הילד טוב, שהרי שיגדל יחשוב שאפשר לקיים מצוה בלי פרטיה וברכותיה ולא בזמנה, משא"כ שהילד מנענע לולב שאול, הוא לא יודע שזה שאול (לא מבין בעניני קנין וכו' או שחושב שהאב הקנה לו), ולכן שהוא יגדל ויקיים את המצוה כך הוא יעשה מצוה מושלמת, שהרי הוא לא יודע שהיה אז בעיה במצוה, וע"ז נחלקו האחרונים אם זה מועיל או לא. אבל דברים שניכרים בודאי שחייב לחנכו לכו"ע, ולפ"ז דברי ההלכה ברורה ברורים מאוד!
ולפי ביאורם, אין קושיא על דחיית ההלכה ברורה, שדוקא פרט מצוה שלא ניכר אין מצוה לחנכם (שהרי שיגדלו לא ינהגו בו), משא"כ מצוה דאורייתא כמו קריאת שמע שמלמדם, בודאי שצריך ללמד אותם כמו שצריך, גם עם הפרטים הדרבנן (ואין משם ראיה למצוה דרבנן עצמית).
חזק ואמץ!
