אני פותח אשכול, בנושא קצת רגיש - אבל לדעתי נחוץ ביותר.
העוון הידוע שהרבה נכשלים בו, והרבה שואלים את עצמם מספר שאלות שראויות לליבון (נתקלתי באחד כזה לאחרונה, ולכן החלטתי להעלות).
התסכול
א. חז"ל אומרים (יומא ח ט): "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה", ע"כ. והחטא הזה שהוא חזק מאד וממכר וקשה ליגמל ממנו, א"כ הנכשל בו הוא בבחי' 'האומר אחטא ואשוב' שאין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ב. כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ב-ג): "ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם... כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ", ע"כ. ולפי זה, ננעלו דלתות התשובה מהחוטא הזה, כיון שיודע שיכשל שוב.
ג. כתב הזה"ק (ויחי ריט ע"ב): "לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה, בר מהאי", ע"כ. הרי שאין לעון זה תשובה.
ד. מפורסם בשם המקובלים שכל תורתו הולכת לסט"א.
ומעתה למה להתאמץ ולחזור בתשובה, ומה התועלת בלימוד התורה, אחר שבלא"ה לא יועיל והכל ילך לסט"א, עדיף להמשיך וליהנות ולא לרשת תרתי גהינם.
אבל באמת זו טעות. ונחלק זאת לארבעה חלקים (א' האומר אחטא ואשוב. ב' עד שיעיד עליו יודע תעלומות. ג' לחטא זה אין תשובה. ד' תורתו הולכת לסט"א).
האומר אחטא ואשוב.
"האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב" אין הכוונה "לחוטא ונכשל חוטא ונכשל", אלא הכוונה לאדם שאומר בכוונה תחילה 'אעשה חטא' ואח"כ אחזור עליו בתשובה.
הנכשלים בחטא הנ"ל, אינם אומרים זאת, אלא להיפך הם אומרים 'הלואי ויכולתי להתגבר', וגם כשנכשלים, לבם כואב להם מאד. ופעמים רבות גם מנסים את כוחם להתגבר, וכשקרה והצליחו הם שמחים בכך, וכשנכשלו הם כואבים. זה ודאי לא בבחינת 'האומר אחטא ואשוב'.
גם הסיפא "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", אין פירושה "אין מקבלין אותו בתשובה", אלא פירושה "מקשים עליו את הדרך לעשות תשובה". כלומר מגלגלים שהוא פשוט לא יספיק לעשות תשובה. משמע, שאפי' זה שחטא ע"מ לשוב, לוּ יתאמץ מאד ויצליח לעשות תשובה, תשובתו תתקבל. וא"כ כ"ש בנידון שלנו.
בא וראה שאפי' על המשך המשנה שם, "אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר", ששם לכאו' הוא מפורש שאפי' אם יצום ויעשה תשובה, לא יתכפר. עכ"ז כתב הרמב"ם בפיה"מ "האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר, כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ולפיכך לא יעזרהו ה' שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום", ע"כ. הרי שאם יתאמץ ויצליח לעשות תשובה, תשובתו תתקבל. וא"כ כ"ש בנידו"ד שהוא אפי' לא בבחי' "אין מספיקין" (וכ"ש שאינו בבחינת "אין מכפר") שאם יחזור בתשובה, תשובתו תתקבל. (גם תדקדק בדברי הרמב"ם, 'אין יוה"כ מכפר, כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה'. ע"כ. הרי להדיא, שהפשט ב'אין מספיקין בידו לעשות תשובה' הוא, שאין מסייעין אותו מלמעלה, אך לא שאם יתאמץ לא יקבלוהו).
גם דברי הברטנורא שם, "אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני אין מספיקין בידו וכו', שכיון שעבר עבירה ושנה בה שוב אינו פורש ממנה לפי שדומה עליו היתר", ע"כ. אינם דומים לענייננו, שם מדובר באדם שיודע שהוא חוטא, ובכ"ז חוטא מרצון על סמך התשובה שיעשה אח"כ, אחד כזה יכול להיות לו כהיתר עד שלא יפרוש כלל. אבל אדם שלא ידע שזה אסור (כמו שהרבה לא יודעים זאת), או אדם שלא רוצה לחטוא, רק הוא הולך בעל כרחו נטול חושים בגלל גודל התאוה וחוטא, ואח"כ הוא מלא מרירות וכאב על מה שעשה. או אדם שחשב שלא תועיל לו התשובה ולכן המשיך, כל אלו א"א לומר עליהם שנעשה להם כהיתר עד שלא יפרשו יותר. ובמציאות אנו רואים שהם מנסים להינצל מהחטא הזה. לכל היותר הם לא פורשים בגלל שקשה להם, ולא בגלל שהם חושבים שזה מותר. ואדם כזה שחוזר בתשובה ומתחרט, אלא שיודע שמחר יפול שוב, ודאי לא שייך לכל זה, רק שייך לטענה הבאה מדברי הרמב"ם בהל' תשובה. ועל כך אי"ה בחלק הבא.
העוון הידוע שהרבה נכשלים בו, והרבה שואלים את עצמם מספר שאלות שראויות לליבון (נתקלתי באחד כזה לאחרונה, ולכן החלטתי להעלות).
התסכול
א. חז"ל אומרים (יומא ח ט): "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה", ע"כ. והחטא הזה שהוא חזק מאד וממכר וקשה ליגמל ממנו, א"כ הנכשל בו הוא בבחי' 'האומר אחטא ואשוב' שאין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ב. כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ב-ג): "ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם... כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ", ע"כ. ולפי זה, ננעלו דלתות התשובה מהחוטא הזה, כיון שיודע שיכשל שוב.
ג. כתב הזה"ק (ויחי ריט ע"ב): "לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה, בר מהאי", ע"כ. הרי שאין לעון זה תשובה.
ד. מפורסם בשם המקובלים שכל תורתו הולכת לסט"א.
ומעתה למה להתאמץ ולחזור בתשובה, ומה התועלת בלימוד התורה, אחר שבלא"ה לא יועיל והכל ילך לסט"א, עדיף להמשיך וליהנות ולא לרשת תרתי גהינם.
אבל באמת זו טעות. ונחלק זאת לארבעה חלקים (א' האומר אחטא ואשוב. ב' עד שיעיד עליו יודע תעלומות. ג' לחטא זה אין תשובה. ד' תורתו הולכת לסט"א).
האומר אחטא ואשוב.
"האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב" אין הכוונה "לחוטא ונכשל חוטא ונכשל", אלא הכוונה לאדם שאומר בכוונה תחילה 'אעשה חטא' ואח"כ אחזור עליו בתשובה.
הנכשלים בחטא הנ"ל, אינם אומרים זאת, אלא להיפך הם אומרים 'הלואי ויכולתי להתגבר', וגם כשנכשלים, לבם כואב להם מאד. ופעמים רבות גם מנסים את כוחם להתגבר, וכשקרה והצליחו הם שמחים בכך, וכשנכשלו הם כואבים. זה ודאי לא בבחינת 'האומר אחטא ואשוב'.
גם הסיפא "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", אין פירושה "אין מקבלין אותו בתשובה", אלא פירושה "מקשים עליו את הדרך לעשות תשובה". כלומר מגלגלים שהוא פשוט לא יספיק לעשות תשובה. משמע, שאפי' זה שחטא ע"מ לשוב, לוּ יתאמץ מאד ויצליח לעשות תשובה, תשובתו תתקבל. וא"כ כ"ש בנידון שלנו.
בא וראה שאפי' על המשך המשנה שם, "אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר", ששם לכאו' הוא מפורש שאפי' אם יצום ויעשה תשובה, לא יתכפר. עכ"ז כתב הרמב"ם בפיה"מ "האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר, כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ולפיכך לא יעזרהו ה' שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום", ע"כ. הרי שאם יתאמץ ויצליח לעשות תשובה, תשובתו תתקבל. וא"כ כ"ש בנידו"ד שהוא אפי' לא בבחי' "אין מספיקין" (וכ"ש שאינו בבחינת "אין מכפר") שאם יחזור בתשובה, תשובתו תתקבל. (גם תדקדק בדברי הרמב"ם, 'אין יוה"כ מכפר, כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה'. ע"כ. הרי להדיא, שהפשט ב'אין מספיקין בידו לעשות תשובה' הוא, שאין מסייעין אותו מלמעלה, אך לא שאם יתאמץ לא יקבלוהו).
גם דברי הברטנורא שם, "אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני אין מספיקין בידו וכו', שכיון שעבר עבירה ושנה בה שוב אינו פורש ממנה לפי שדומה עליו היתר", ע"כ. אינם דומים לענייננו, שם מדובר באדם שיודע שהוא חוטא, ובכ"ז חוטא מרצון על סמך התשובה שיעשה אח"כ, אחד כזה יכול להיות לו כהיתר עד שלא יפרוש כלל. אבל אדם שלא ידע שזה אסור (כמו שהרבה לא יודעים זאת), או אדם שלא רוצה לחטוא, רק הוא הולך בעל כרחו נטול חושים בגלל גודל התאוה וחוטא, ואח"כ הוא מלא מרירות וכאב על מה שעשה. או אדם שחשב שלא תועיל לו התשובה ולכן המשיך, כל אלו א"א לומר עליהם שנעשה להם כהיתר עד שלא יפרשו יותר. ובמציאות אנו רואים שהם מנסים להינצל מהחטא הזה. לכל היותר הם לא פורשים בגלל שקשה להם, ולא בגלל שהם חושבים שזה מותר. ואדם כזה שחוזר בתשובה ומתחרט, אלא שיודע שמחר יפול שוב, ודאי לא שייך לכל זה, רק שייך לטענה הבאה מדברי הרמב"ם בהל' תשובה. ועל כך אי"ה בחלק הבא.
