דמדומי זריחה
חבר חדש
- הצטרף
- 13/5/25
- הודעות
- 140
השבוע ראיתי בפורום השכן, מקריאה שטחית ומלת"ק קשור לדיון כאן...
חסרה נחמת כל, כי יאוש צמח בלבותם, ונעקד בם עקוד
- יוזם האשכול אלישמע
- תאריך התחלה
ודאי ודאי, אבל זה שייך לחלק שאותו עוד לא כתבתי,
המתייחס לשמועה שכל תורתו הולכת לסטרא אחרא,
לפ"ז לכאו' אין טעם ללמוד.
(רק הזכרתי דברי מהרשד"ם שתשובה בצירוף לימוד כל התורה יועילו לו, וצ"ב מהו לימוד כל התורה, ואכמ"ל).
דמדומי זריחה
חבר חדש
- הצטרף
- 13/5/25
- הודעות
- 140
יש פסיקתא דרב כהנא כ"ה ז':
"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך וג' (תהלים כה: ח). שאלו לחכמה החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי יג: כא). שאלו לנבואה החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח: ד). שאלו לתורה חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה החוטא מהו עונשו, א' להם יעשה תשובה ויתכפר לו"
א"כ חזינן דגם אם יש תורה דכתיב בה בזוהר-"שאין לחטא זה תשובה", שו"ע-"החטא הכי חמור", שמועה-"שכל התורה הולכת לס"א" וכדו', הקב"ה פליג ע"כ וס"ל דחטא זה מה עונשו יעשה תשובה ויתכפר לו....
מלבד מה שגם בתורה עצמה מובא בכמה מקומות שתשובה מעלייתא (תורה בעיון) מהני גם אליבא דהזוהר לחטא זה...
מבקש השם
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/4/25
- הודעות
- 264
מצטרף לדברי @שמעון טרבלסי שכל האריכות בדברי הרב דסלר ודעימיה אינה נכונה לפו"ר, שלא יתכן לפרש בד' הרמב"ם אחרת מהכס"מ והלח"מ, שהרי הרמב"ם לומד את דבריו מהפסוק ולא נאמר עוד וגו', ואם כפירוש שצריך שהקב"ה ידע שלא ישוב לזה החטא עוד, הרי אין בפסוק זה שום גילוי לכך, וע"כ כפי' הכס"מ שיקח את הקב"ה לעד וזהו שאומר "אמרו אליו וגו' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" כלומר אמרו אליו 'אתה העד בעדנו שקבלנו זאת בלב שלם'.
למה כוונתך, ששאלת הרב דסלר לא נכונה, או תשובתו ?
מבקש השם
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/4/25
- הודעות
- 264
שאלתו. בנויה על הבנת פשט ברמב"ם, שאיננו נכון לכאורה. וממילא א"צ בכל האריכות לתשובה.
יפה, ואת זה הסברתי שם באריכות, שמהכ"מ והלח"מ ממש לא משמע אחרת ממה שהקשה, ואדרבה ריהטת דבריהם לכאו' מחזקת מאד את קושייתו.
מבקש השם
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/4/25
- הודעות
- 264
לא כ"כ הבנתי את דבריך שם.
רק הבנתי שאתה מודה שהפירוש הוא שיקח את הקב"ה לעד ולא שהקב"ה יעיד מידיעה.
אני מבין שאין הכוונה שהקב"ה יעיד מידיעה שלא ישוב לזה החטא, אלא שיעיד על ליבו שכעת הוא גמר בדעתו כן.
וזו עדות לקיום, מעין "ואעידה בם את השמים ואת הארץ". ממילא אין לזה שום שייכות לידיעת העתיד.
עכשיו אתה מערבב פה את דבריו הנוספים של @שמעון טרבלסי בריש דבריו, שכאילו העדות היא מצד הידיעה (קושיית הידיעה ובחירה),
וכבר השבתי שם, שזה ממש לא הנידון, לא שלי ולא של הרב דסלר (ולא של הכ"מ והלח"מ).
מבקש השם
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/4/25
- הודעות
- 264
בקושית הרב דסלר הוא בא מצד זה, שידע הקב"ה שלא ישוב לזה החטא לעולם. ולא מצד ידיעה ובחירה, אלא גם הוא מבין שמדובר על תוקף הקבלה כעת, שמכוחה לא ישוב לזה החטא בעתיד. וזה לא כתוב ברמב"ם לפי ביאור הכ"מ, שלא נאמר בו מאומה כלפי העתיד וגם לא מצד תוקף הקבלה, אלא רק עדות על גמירות הדעת כעת שגמר בליבו שלא ישוב לעולם, גם אם אינו יודע שתוקף הקבלה תועיל לזה. זו הבנתי.
@מבקש השם ארחיב מעט ואעשה סיכום תמציתי.
א. ריהטת הרמב"ם שתשובה היא עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטאו.
ב. יוצא מזה לכאו' שמי שחזר וחטא, הרי שלא העיד עליו יודע תעלומות (אחרת איך חטא), וא"כ תשובתו מעיקרא לא היתה תשובה.
ג. העולה: נעילת דלת בפני השבים, שמאמינים שמסתמא יחזרו לחטא (וכמו שבמציאות קורה).
ד. ישנה עוד קושיא פילוסופית בדבר ידיעה ובחירה ואינה מעניינינו עתה.
ה. הרב דסלר בא להרגיע את נפש החוטא ששב בתשובה מחד, ושב לחטאו מאידך, שאין כוונת הרמב"ם שיעיד עליו שלא יחטא, אלא שיעיד שכעת הוא במצב שאינו רוצה לחטוא.
ו. חוץ מזה יש את שאלת הכ"מ והלח"מ. הכ"מ הקשה, הרמב"ם ביסס את דבריו "שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות" על הפסוק "ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו". וקשה, הרי האומרים שם הם אנחנו (ולא נאמר עוד...) ולא השם. ומתרץ, רישא דקרא מוכיח "קחו עמכם דברים ושובו אל השם, ולא נאמר עוד", כלומר קחוהו לעד עליכם שלא תאמרו עוד. ע"כ.
ז. שאלת הכ"מ (מאיפה ה' הגיע לתמונה) ותשובתו, שייכים לכל הפירושים שנפרש ברמב"ם. - ומאחר שריהטת דברי הרמב"ם היא כך וכך, מסתמא ששאלת הכ"מ ותשובתו הן באותו כיוון.
ו. הלח"מ הקשה שתי קושיות פילוסופיות. א' מהידיעה ובחירה, וכאמור אינה מענייננו.
ב' מה שייך להעיד שאדם לא יחטא, הרי בייחס לגודלו של הקב"ה האדם תמיד יחשב חוטא (לא מצד שיחזור על חטאו, אלא מצד גודלו של השם).
שאלה פילוסופית זו, מיוחס ששאלו את הרמב"ם, מה שייך לומר בוידוי של יו"כ עוונות שאדם יודע שלא חטא בהן (נאפנו וכו'), והלא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ?
ישנם כמה וכמה תירוצים. עכ"פ הרמב"ם השיב (כך לפי המובא), שבייחס לגודלו של האל, האדם נחשב שחטא.
לא נתמקד עכשיו בהבנת הדברים. אבל לאור הדברים הללו הקשה הלח"מ (מדיליה בלי להזכיר את הרמב"ם) א"כ מה שייך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא, הרי תמיד יחשב חוטא.
ח. גם שאלה פילוסופית זו, שייכת לכל פירוש שנפרש ברמב"ם. - ומאחר שריהטת דברי הרמב"ם היא כך וכך, מסתמא ששאלת הכ"מ ותשובתו אף הן באותו כיוון.
ט. ועל זה בא הרב דסלר וחידש, שגם הרמב"ם לא התכוון לזה וככל האמור.
א. ריהטת הרמב"ם שתשובה היא עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטאו.
ב. יוצא מזה לכאו' שמי שחזר וחטא, הרי שלא העיד עליו יודע תעלומות (אחרת איך חטא), וא"כ תשובתו מעיקרא לא היתה תשובה.
ג. העולה: נעילת דלת בפני השבים, שמאמינים שמסתמא יחזרו לחטא (וכמו שבמציאות קורה).
ד. ישנה עוד קושיא פילוסופית בדבר ידיעה ובחירה ואינה מעניינינו עתה.
ה. הרב דסלר בא להרגיע את נפש החוטא ששב בתשובה מחד, ושב לחטאו מאידך, שאין כוונת הרמב"ם שיעיד עליו שלא יחטא, אלא שיעיד שכעת הוא במצב שאינו רוצה לחטוא.
ו. חוץ מזה יש את שאלת הכ"מ והלח"מ. הכ"מ הקשה, הרמב"ם ביסס את דבריו "שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות" על הפסוק "ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו". וקשה, הרי האומרים שם הם אנחנו (ולא נאמר עוד...) ולא השם. ומתרץ, רישא דקרא מוכיח "קחו עמכם דברים ושובו אל השם, ולא נאמר עוד", כלומר קחוהו לעד עליכם שלא תאמרו עוד. ע"כ.
ז. שאלת הכ"מ (מאיפה ה' הגיע לתמונה) ותשובתו, שייכים לכל הפירושים שנפרש ברמב"ם. - ומאחר שריהטת דברי הרמב"ם היא כך וכך, מסתמא ששאלת הכ"מ ותשובתו הן באותו כיוון.
ו. הלח"מ הקשה שתי קושיות פילוסופיות. א' מהידיעה ובחירה, וכאמור אינה מענייננו.
ב' מה שייך להעיד שאדם לא יחטא, הרי בייחס לגודלו של הקב"ה האדם תמיד יחשב חוטא (לא מצד שיחזור על חטאו, אלא מצד גודלו של השם).
שאלה פילוסופית זו, מיוחס ששאלו את הרמב"ם, מה שייך לומר בוידוי של יו"כ עוונות שאדם יודע שלא חטא בהן (נאפנו וכו'), והלא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ?
ישנם כמה וכמה תירוצים. עכ"פ הרמב"ם השיב (כך לפי המובא), שבייחס לגודלו של האל, האדם נחשב שחטא.
לא נתמקד עכשיו בהבנת הדברים. אבל לאור הדברים הללו הקשה הלח"מ (מדיליה בלי להזכיר את הרמב"ם) א"כ מה שייך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא, הרי תמיד יחשב חוטא.
ח. גם שאלה פילוסופית זו, שייכת לכל פירוש שנפרש ברמב"ם. - ומאחר שריהטת דברי הרמב"ם היא כך וכך, מסתמא ששאלת הכ"מ ותשובתו אף הן באותו כיוון.
ט. ועל זה בא הרב דסלר וחידש, שגם הרמב"ם לא התכוון לזה וככל האמור.
בדרך סיפרתי מעשה
חבר חדש
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 166
מבקש השם
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/4/25
- הודעות
- 264
לא כי, אלא סעיפים א-ג לא יתכנו לאור תשובת הכס"מ ופי שביארתי.
לשונו של הכס"מ משמע שבשאלה הבין כהבנת הרב דסלר, ורק בתשובתו אומר: "ויש לומר דהכי קאמר יקח לעד להשי''ת עליו שלא ישוב לחטוא עוד שנאמר וכו'". כלומר פירוש זה מתחדש כעת בתירוץ. ולאחריו לק"מ קו' הרב דסלר וכאמור.
בדרך סיפרתי מעשה
חבר חדש
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 166
קודם כל זה לא 'שלי', אלא הבאתי מרבותיי, ואינני בהורדת ידיים מולך.
הבאתי שמוהר"ן זי"ע תפס שדברי הזוהר אינם כפשוטם, ועל הכל מועיל תשובה. ולפי פשוטו - לאו דוקא תשובה סגי.
נכון, וזו בדיוק שאלת הרב דסלר.
מאחר שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות (והמקור הוא כמו שכתב הכ"מ מרישא דקרא) ממילא קשה א-ב-ג.
ומתרץ הרב דסלר, שאעפ"כ לא קשה, כי אין הכוונה שהשם יעיד עליו ש"לא יחטא", אלא שיעיד עליו שכעת במצבו זה (אילו ימשך לנצח) לא יחטא.
שאלתו ברורה, וכמו שכתבתי.
למה כל דבר צריך להתפרש כהורדת שרירים.
סה"כ אני מסביר שבהודעתי הדגשתי "גם בסה"ק האריכו לבאר כוונת הזהר" (וא"כ דברי מוהר"ן כלולים בהם),
אלא שאני בא לחדש לקורא (השבור), שזה לא רק פרשנים ופירושים בדברי הזהר, אלא דברי הזה"ק עצמו בפרשת ויחי, ודברי הזהר רות,
ובזה שלי גדול משלך, שאתה הבאת מדברי מפרש, ואני הבאתי מהזהר עצמו.
על דבריך היצה"ר יכול להשיב "מי אמר שזו כוונת הזהר", על דברי הוא לא יכול להשיב כי זה הזהר עצמו.
זה כל מה שרציתי, להוריד את השרירים של היצה"ר, לא שלך.
מבקש השם
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/4/25
- הודעות
- 264
באר.
הרי דרישא דקרא (קחו עמכם דברים ושובו אל ה') מוכיח על סיפא דקרא (ולא נאמר עוד) דלא סגי במה שאנו נאמר, אלא צריך שתהיה גם עדות מה' שלא נאמר.
