דמדומי זריחה
חבר חדש
- הצטרף
- 13/5/25
- הודעות
- 140
לימוד התורה מכפר גם על חטא זה.
יש פסיקתא דרב כהנא כ"ה ז':ודאי ודאי, אבל זה שייך לחלק שאותו עוד לא כתבתי,
המתייחס לשמועה שכל תורתו הולכת לסטרא אחרא,
לפ"ז לכאו' אין טעם ללמוד.
יש פסיקתא דרב כהנא כ"ה ז':
"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך וג' (תהלים כה: ח). שאלו לחכמה החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי יג: כא). שאלו לנבואה החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח: ד). שאלו לתורה חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה החוטא מהו עונשו, א' להם יעשה תשובה ויתכפר לו"
א"כ חזינן דגם אם יש תורה דכתיב בה בזוהר-"שאין לחטא זה תשובה", שו"ע-"החטא הכי חמור", שמועה-"שכל התורה הולכת לס"א" וכדו', הקב"ה פליג ע"כ וס"ל דחטא זה מה עונשו יעשה תשובה ויתכפר לו....
מלבד מה שגם בתורה עצמה מובא בכמה מקומות שתשובה מעלייתא (תורה בעיון) מהני גם אליבא דהזוהר לחטא זה...
מצטרף לדברי @שמעון טרבלסי שכל האריכות בדברי הרב דסלר ודעימיה אינה נכונה לפו"ר, שלא יתכן לפרש בד' הרמב"ם אחרת מהכס"מ והלח"מ, שהרי הרמב"ם לומד את דבריו מהפסוק ולא נאמר עוד וגו', ואם כפירוש שצריך שהקב"ה ידע שלא ישוב לזה החטא עוד, הרי אין בפסוק זה שום גילוי לכך, וע"כ כפי' הכס"מ שיקח את הקב"ה לעד וזהו שאומר "אמרו אליו וגו' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" כלומר אמרו אליו 'אתה העד בעדנו שקבלנו זאת בלב שלם'.מה שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב הל' ב-ג): "ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם... כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ", ע"כ.
אמת שדברי הרמב"ם קשים מאד, ולכאו' נועלים דלתות התשובה בפני חטא גדול כזה בו התאוה חזקה וגוברת ביותר.
מצטרף לדברי @שמעון טרבלסי שכל האריכות בדברי הרב דסלר ודעימיה אינה נכונה לפו"ר, שלא יתכן לפרש בד' הרמב"ם אחרת מהכס"מ והלח"מ, שהרי הרמב"ם לומד את דבריו מהפסוק ולא נאמר עוד וגו', ואם כפירוש שצריך שהקב"ה ידע שלא ישוב לזה החטא עוד, הרי אין בפסוק זה שום גילוי לכך, וע"כ כפי' הכס"מ שיקח את הקב"ה לעד וזהו שאומר "אמרו אליו וגו' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" כלומר אמרו אליו 'אתה העד בעדנו שקבלנו זאת בלב שלם'.
למה כוונתך, ששאלת הרב דסלר לא נכונה, או תשובתו ?
שאלתו. בנויה על הבנת פשט ברמב"ם, שאיננו נכון לכאורה.
לא כ"כ הבנתי את דבריך שם.יפה, ואת זה הסברתי שם באריכות, שמהכ"מ והלח"מ ממש לא משמע אחרת ממה שהקשה, ואדרבה ריהטת דבריהם לכאו' מחזקת מאד את קושייתו.
לא כ"כ הבנתי את דבריך שם.
רק הבנתי שאתה מודה שהפירוש הוא שיקח את הקב"ה לעד ולא שהקב"ה יעיד מידיעה.
אני מבין שאין הכוונה שהקב"ה יעיד מידיעה שלא ישוב לזה החטא, אלא שיעיד על ליבו שכעת הוא גמר בדעתו כן.
וזו עדות לקיום, מעין "ואעידה בם את השמים ואת הארץ". ממילא אין לזה שום שייכות לידיעת העתיד.
בקושית הרב דסלר הוא בא מצד זה, שידע הקב"ה שלא ישוב לזה החטא לעולם. ולא מצד ידיעה ובחירה, אלא גם הוא מבין שמדובר על תוקף הקבלה כעת, שמכוחה לא ישוב לזה החטא בעתיד. וזה לא כתוב ברמב"ם לפי ביאור הכ"מ, שלא נאמר בו מאומה כלפי העתיד וגם לא מצד תוקף הקבלה, אלא רק עדות על גמירות הדעת כעת שגמר בליבו שלא ישוב לעולם, גם אם אינו יודע שתוקף הקבלה תועיל לזה. זו הבנתי.עכשיו אתה מערבב פה, את דבריו הנוספים של @שמעון טרבלסי בריש דבריו, שכאילו העדות היא מצד הידיעה (קושיית הידיעה ובחירה),
וכבר השבתי שם, שזה ממש לא הנידון, לא שלי ולא של הרב דסלר (ולא של הכ"מ והלח"מ).
לחטא זה אין תשובה
ומ"ש הזהר "לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי", ע"כ. אין צורך להאריך בזה, שהרי אפי' אם באמת היתה כונת הזהר שאין תשובה כלל, הנה ברמב"ם (הל' תשובה ג יד) נפסק להלכה "שאין לך דבר שעומד בפני התשובה", ומקורו בחז"ל ובמקראות, א"כ גם אם בזהר כתוב אחרת הרי לא נפסק כן להלכה, ומה לנו להקשות קושיות ממה שאינו להלכה.
גם בסה"ק האריכו לבאר כוונת הזהר, ואני לא רואה צורך להאריך בדבריהם הק', רק אסתפק בדברי הזה"ק עצמו בפרשת ויחי (דף סב.) מצוה לפרסם: "תא חזי כל חטאוי דבר נש כלהו חבלותא דיליה תליין בתשובה, וחטאה דאושיד זרעא על ארעא ומחבלא ארחיה ואפיק זרעא על ארעא מחביל ליה ומחביל ארעא ועליה כתיב (ירמיה ב') נכתם עונך לפני וכתיב ביה (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בר בתשובה סגי". ע"כ. כלומר, גם לדעת הזה"ק 'תשובה מרובה' מועילה. רק צריך לברר מהי אותה תשובה מרובה.
ובשו"ת מהרשד"ם (ח"א סי' נח) כתב, וז"ל: "מצאתי בזהר רות (אות יב) וז"ל, ואף דעביד עובדין בישין ואוליד בנין בישין בסטרא דמסאבא כד אושיד זרעיה לארעא, אבל בתיובתא שלימתא ואוליף אורייתא כולא ימחל ליה", עכ"ל. כלומר, 'תשובה שלמה' בצירוף לימוד כל התורה, יועילו. רק צריך לברר מהי אותה תשובה שלמה, ומהו לימוד כל התורה.
כמו"כ צריך לחפש עצות לינצל מן היצר. עד כאן לענין התשובה.
א. ריהטת הרמב"ם שתשובה היא עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטאו.
ב. יוצא מזה לכאו' שמי שחזר וחטא, הרי שלא העיד עליו יודע תעלומות (אחרת איך חטא), וא"כ תשובתו מעיקרא לא היתה תשובה.
ג. העולה: נעילת דלת בפני השבים, שמאמינים שמסתמא יחזרו לחטא (וכמו שבמציאות קורה).
. חוץ מזה יש את שאלת הכ"מ והלח"מ.
ז. שאלת הכ"מ (מאיפה ה' הגיע לתמונה) ותשובתו, שייכים לכל הפירושים שנפרש ברמב"ם. - ומאחר שריהטת דברי הרמב"ם היא כך וכך, מסתמא ששאלת הכ"מ ותשובתו הן באותו כיוון.
שיחות הר"ן/עא – ויקיטקסט
he.wikisource.org
...
גם בסה"ק האריכו לבאר כוונת הזהר, ואני לא רואה צורך להאריך בדבריהם הק', רק אסתפק בדברי הזה"ק עצמו בפרשת ויחי (דף סב.) מצוה לפרסם: "תא חזי כל חטאוי דבר נש כלהו חבלותא דיליה תליין בתשובה, וחטאה דאושיד זרעא על ארעא ומחבלא ארחיה ואפיק זרעא על ארעא מחביל ליה ומחביל ארעא ועליה כתיב (ירמיה ב') נכתם עונך לפני וכתיב ביה (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בר בתשובה סגי". ע"כ. כלומר, גם לדעת הזה"ק 'תשובה מרובה' מועילה. רק צריך לברר מהי אותה תשובה מרובה.
ובשו"ת מהרשד"ם (ח"א סי' נח) כתב, וז"ל: "מצאתי בזהר רות (אות יב) וז"ל, ואף דעביד עובדין בישין ואוליד בנין בישין בסטרא דמסאבא כד אושיד זרעיה לארעא, אבל בתיובתא שלימתא ואוליף אורייתא כולא ימחל ליה", עכ"ל. כלומר, 'תשובה שלמה' בצירוף לימוד כל התורה, יועילו. רק צריך לברר מהי אותה תשובה שלמה, ומהו לימוד כל התורה.
קודם כל זה לא 'שלי', אלא הבאתי מרבותיי, ואינני בהורדת ידיים מולך.לכן שלי גדול משלך.
לא כי, אלא סעיפים א-ג לא יתכנו לאור תשובת הכס"מ ופי שביארתי.
לשונו של הכס"מ משמע שבשאלה הבין כהבנת הרב דסלר, ורק בתשובתו אומר: "ויש לומר דהכי קאמר יקח לעד להשי''ת עליו שלא ישוב לחטוא עוד שנאמר וכו'". כלומר פירוש זה מתחדש כעת בתירוץ. ולאחריו לק"מ קו' הרב דסלר וכאמור.
קודם כל זה לא 'שלי', אלא הבאתי מרבותיי, ואינני בהורדת שרירים.
הבאתי שמוהר"ן זי"ע תפס שדברי הזוהר אינם כפשוטם, ועל הכל מועיל תשובה. ולפי פשוטו - לאו דוקא תשובה סגי.
באר.(והמקור הוא כמו שכתב הכ"מ מרישא דקרא)
באר.
הרי דרישא דקרא (קחו עמכם דברים ושובו אל ה') מוכיח על סיפא דקרא (ולא נאמר עוד) דלא סגי במה שאנו נאמר, אלא צריך שתהיה גם עדות מה' שלא נאמר.הכ"מ שואל, מה הראייה מהפסוק "ולא נאמר עוד" לכך ש"יעיד עליו יודע תעלומות", הרי אנחנו הם האומרים "ולא נאמר עוד" ולא הוא.
ומשיב, רישא דקרא מוכח שגם ה' הוא האומר, שנאמר "קחו עמכם דברים ושובו אל השם, ולא נאמר עוד", כלומר קחוהו לעד עליכם שלא תאמרו עוד. ע"כ.
ואדרבה, מכאן דוקא משמע כריהטת דברי הרמב"ם.