עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,395
בב''י סימן רל''ב הביא בשם שבלי הלקט שכתב בשם רב האי גאון שאם אין שהות ביום לגמור י''ח ברכות יתפללו רק עד 'הא-ל הקדוש' (מה שקוראים לזה בימינו ''תפילה קצרה''), וכן פסק מרן בשו''ע שם.
היוצא מדברי השו''ע שחיוב גמור לגמור את כל התפילה כולה בתוך זמנה, ואם לאו לא יתחיל להתפלל (ויתפלל תשלומין), ואין לסמוך כלל על מה שתחילת התפילה היתה בתוך הזמן, ומי שעושה כן מסתבר שברכותיו לבטלה ... (ורב האי גאון איירי בחזרת הש''צ שהיא לא לצאת ידי חובה דהרי אנחנו בקיאים, וא''כ כ''ש לענין תפילת לחש שיואים בה ידי חובה, ואין שום צד שמה שהתפלל אחר הזמן יחשב שהתפלל בזמנה ...)
וכן הוא מסברא, דהרי החיוב הוא להתפלל כל התפילה כולה, ואם דילג ברכה אחת לא יצא ידי חובה, וא''כ איך שייך לומר שהברכות שיברך לאחר שיעבור זמן תפילה לגמרי יצטרפו למה שהתפלל לפני שעברה השעה ? הרי באמצע שהתפלל כבר פקע ממנו חיוב תפילה.
ובאמת הרבה אחרונים פסקו להדיא דחייב לגמור כל התפילה בזמנה, ובניהם: המגן אברהם (סימן תפט), והמשנה ברורה (שם) והחזון איש (שם),פתח הדביר (סק''י אות ג), והכף החיים (רלג ס''ק ה'), וכ''נ מד' ה'דברי חמודות' (ברכות פ''ד אות טו), וכ''פ הפרי מגדים (סימן פט אות א ס'ק ד', וריש סימן קי, וריש סימן קכד, ובריש סימן רל''ד) ושו''ע הרב (שם), ור' עקיבא איגר (סימן קי ס''א), וכן יש לדייק מדברי הכנסת הגדולה (הובא במג''א ריש סימן ק''י) וכ''ה באליה רבה, חיי אדם, עולת תמיד, שתילי זיתים, וחסד לאלפים (שם).
ובאמת יש להתפלא מ''ש בבן איש חי (שנה ראשונה פ' ויקהל אות ט) שסגי שיגמור 'רוב' התפילה. א. מה הסברא בזה, וכי מי שהתפלל 'רוב' תפילה יצא? ב. לא מצינו ד''ז באחרונים אלא כתבו שיגמור כל התפילה כולה בזמנה או סתמו, ולא מצינו מי שיכתוב כן להדיא, וקשה לומר שחידש זה מדעתו וצ''ע. ד. ובאמת בשו''ת רב פעלים סימן ו' הוכיח שאם לא יגמור כל התפילה בזמנה אסור לו להתחיל להתפלל.
וכמה אחרונים (ערוך השלחן, אשל אברהם, יביע אומר) רצו לחלק דרק בחזרת הש''ץ צריך לגמור בזמנה, אבל בתפילת לחש יש להתיר, מ''מ עדיין אין שום סברא לומר שיצא וכמ''ש לעיל, ועוד שעשרות אחרונים סוברים להדיא להיפך וכמ''ש לעיל.
ומה שרצו להוכיח מד' התוס' בברכות (ז.) לענין תפילה, במחילה מכת''ר אין הנידון דומה לראיה, דהרי לענין שעת רצון לברך את ישראל (או רח''ל איפכא) יתכן דמהני אף שמתחיל בזמנה, אבל מה הקשר לענין תפילה שזמן חיובה הוא בזמן מסוים ואם התפלל אחר הזמן לא יצאף ולא עסקי' כלל ב'עת רצון' אלא בזמן שתיקנו חכ' לקיים המצוה דתפילה (ובאמת לא נמצא שום פוסק שיסבור כן לענין ק''ש או מגילה דכו''ע מודו דחייב לגמור כולה בזמנה ופשוט) ועוד דתירוץ קמא בתוס' שם פליג עליה, ועוד דדברי הלכה מדברי אגדה לא ילפינן.
ומ''ש בתשובת הגאונים (ליק סימן נא) המעיין שם יראה שמדובר דוקא לענין חזרת הש''צ בבין השמשות בדיעבד, כשהתחיל לפני בין השמשות שיכול לגמור ואין חייב להפסיק.
ויעויין עוד בשו''ת רב פעלים סימן ו', ובספר 'זמנים כהלכתם' (פרק יא) שהאריכו בזה.
ועכ''פ קשה איך נעלמו דברים הללו מעיני קדשו של היביע אומר, ולא חשש לסב''ל לדעת כל האחרונים ש' לעיל, ופסק דמותר להתחיל התפילה אף שתיגמר לאחר זמנה, וצ''ע, ועוד דלענ''ד לאו שפיר להורות כן לרבים מחשש שמא יטעו ויתחילו מעט אחר הזמן (דאף לסברא זו הוי ברכה לבטלה) ועוד שמא יטעו ויבואו לנהוג כן בק''ש ושאר מצוות.
ועוד צ''ע יותר, דאף אם נקל בזה בדיעבד, בילקוט יוסף (וכך זכור לי שנאמר בלויין כמה פעמים) סתם דמותר להתחיל לתהפלל, ולא כתב אפילו לחשוש לכתחילה לסב''ל נגד כל האחרונים הנ''ל (שיכתוב לכתחילה צריך לגמור הכל בזמן וכיו''ב, אין לי ספק שהרב עובדיה היקל בזה רק בדיעבד)
ובאמת רבים נכשלים בזה ומתפללים תפילה לאחר זמנה ולרוב הפוסקים ברכותיהם לבטלה, ויש להתריע על זה.
העולה מן האמור:
היוצא מדברי השו''ע שחיוב גמור לגמור את כל התפילה כולה בתוך זמנה, ואם לאו לא יתחיל להתפלל (ויתפלל תשלומין), ואין לסמוך כלל על מה שתחילת התפילה היתה בתוך הזמן, ומי שעושה כן מסתבר שברכותיו לבטלה ... (ורב האי גאון איירי בחזרת הש''צ שהיא לא לצאת ידי חובה דהרי אנחנו בקיאים, וא''כ כ''ש לענין תפילת לחש שיואים בה ידי חובה, ואין שום צד שמה שהתפלל אחר הזמן יחשב שהתפלל בזמנה ...)
וכן הוא מסברא, דהרי החיוב הוא להתפלל כל התפילה כולה, ואם דילג ברכה אחת לא יצא ידי חובה, וא''כ איך שייך לומר שהברכות שיברך לאחר שיעבור זמן תפילה לגמרי יצטרפו למה שהתפלל לפני שעברה השעה ? הרי באמצע שהתפלל כבר פקע ממנו חיוב תפילה.
ובאמת הרבה אחרונים פסקו להדיא דחייב לגמור כל התפילה בזמנה, ובניהם: המגן אברהם (סימן תפט), והמשנה ברורה (שם) והחזון איש (שם),פתח הדביר (סק''י אות ג), והכף החיים (רלג ס''ק ה'), וכ''נ מד' ה'דברי חמודות' (ברכות פ''ד אות טו), וכ''פ הפרי מגדים (סימן פט אות א ס'ק ד', וריש סימן קי, וריש סימן קכד, ובריש סימן רל''ד) ושו''ע הרב (שם), ור' עקיבא איגר (סימן קי ס''א), וכן יש לדייק מדברי הכנסת הגדולה (הובא במג''א ריש סימן ק''י) וכ''ה באליה רבה, חיי אדם, עולת תמיד, שתילי זיתים, וחסד לאלפים (שם).
ובאמת יש להתפלא מ''ש בבן איש חי (שנה ראשונה פ' ויקהל אות ט) שסגי שיגמור 'רוב' התפילה. א. מה הסברא בזה, וכי מי שהתפלל 'רוב' תפילה יצא? ב. לא מצינו ד''ז באחרונים אלא כתבו שיגמור כל התפילה כולה בזמנה או סתמו, ולא מצינו מי שיכתוב כן להדיא, וקשה לומר שחידש זה מדעתו וצ''ע. ד. ובאמת בשו''ת רב פעלים סימן ו' הוכיח שאם לא יגמור כל התפילה בזמנה אסור לו להתחיל להתפלל.
וכמה אחרונים (ערוך השלחן, אשל אברהם, יביע אומר) רצו לחלק דרק בחזרת הש''ץ צריך לגמור בזמנה, אבל בתפילת לחש יש להתיר, מ''מ עדיין אין שום סברא לומר שיצא וכמ''ש לעיל, ועוד שעשרות אחרונים סוברים להדיא להיפך וכמ''ש לעיל.
ומה שרצו להוכיח מד' התוס' בברכות (ז.) לענין תפילה, במחילה מכת''ר אין הנידון דומה לראיה, דהרי לענין שעת רצון לברך את ישראל (או רח''ל איפכא) יתכן דמהני אף שמתחיל בזמנה, אבל מה הקשר לענין תפילה שזמן חיובה הוא בזמן מסוים ואם התפלל אחר הזמן לא יצאף ולא עסקי' כלל ב'עת רצון' אלא בזמן שתיקנו חכ' לקיים המצוה דתפילה (ובאמת לא נמצא שום פוסק שיסבור כן לענין ק''ש או מגילה דכו''ע מודו דחייב לגמור כולה בזמנה ופשוט) ועוד דתירוץ קמא בתוס' שם פליג עליה, ועוד דדברי הלכה מדברי אגדה לא ילפינן.
ומ''ש בתשובת הגאונים (ליק סימן נא) המעיין שם יראה שמדובר דוקא לענין חזרת הש''צ בבין השמשות בדיעבד, כשהתחיל לפני בין השמשות שיכול לגמור ואין חייב להפסיק.
ויעויין עוד בשו''ת רב פעלים סימן ו', ובספר 'זמנים כהלכתם' (פרק יא) שהאריכו בזה.
ועכ''פ קשה איך נעלמו דברים הללו מעיני קדשו של היביע אומר, ולא חשש לסב''ל לדעת כל האחרונים ש' לעיל, ופסק דמותר להתחיל התפילה אף שתיגמר לאחר זמנה, וצ''ע, ועוד דלענ''ד לאו שפיר להורות כן לרבים מחשש שמא יטעו ויתחילו מעט אחר הזמן (דאף לסברא זו הוי ברכה לבטלה) ועוד שמא יטעו ויבואו לנהוג כן בק''ש ושאר מצוות.
ועוד צ''ע יותר, דאף אם נקל בזה בדיעבד, בילקוט יוסף (וכך זכור לי שנאמר בלויין כמה פעמים) סתם דמותר להתחיל לתהפלל, ולא כתב אפילו לחשוש לכתחילה לסב''ל נגד כל האחרונים הנ''ל (שיכתוב לכתחילה צריך לגמור הכל בזמן וכיו''ב, אין לי ספק שהרב עובדיה היקל בזה רק בדיעבד)
ובאמת רבים נכשלים בזה ומתפללים תפילה לאחר זמנה ולרוב הפוסקים ברכותיהם לבטלה, ויש להתריע על זה.
העולה מן האמור:
- אין שום היתר להתחיל להתפלל 'מנחה' באופן שחזרת הש''ץ תיגמר לאחר שקיעה/צאת הכוכבים (נחלקו הפוסקים אם סיום זמן תפילת מנחה הוא בשקיעה או בצה''כ, אמנם פשוט דאף למתירים עד צ''ה הוא בדיעבד ממש ויש מקום לחשוש לסב''ל, וכבר הארכנו בזה במקום אחר ואינו נפק''מ לנידו''ד) באופן כזה יש לעשות מנחה 'קצרה'.
- לדעת רוב הפוסקים (חוץ מהיביע אומר א''א וערוך השלחן, שסברתם לא מובנת כ''כ ודחוקה) מי שמתחיל תפילת מנחה סמוך לשקיעה/צה''כ באופן שבאמצע תפילתו יגיע שקיעה/צה''כ כל ברכותיו לבטלה ויש לו להפסיק באמצע תפילתו (אמנם אם הגיע רק שקיעה אפשר למי שמחמיר לא להתפלל מנחה לאחר שקיעהנראה דעדיף להמשיך התפילה ולסמוך על המתירים בדיעבד אחר השקיעה ולא לגרום לברכות לבטלה), ולכתחילה אין שום היתר (לרוב הפוסקים וכנ''ל) להתחיל אלא יתפלל 'הביננו' ואם אין פנאי יתפלל 'תשלומין' בערבית.
נערך לאחרונה:
