יש שלב
בהתבגרות של ציבור, שבו הוא מפסיק לשאול את עצמו:
"מה חושבים עליי?", ומתחיל לשאול:
"מה נדרש ממני?"
לציבור שלנו – הגיע הזמן.
הגיע הזמן לצאת ממנטליות של
השוואה.
להפסיק להסתכל החוצה, להפסיק לחפש להיות "כמו" – ולהתחיל להיות
אנחנו.
לא "להיות כמו האשכנזים".
לא "להיות כמו החרדים הליטאים".
לא "להיות כמו הקהילות המבוססות".
לא "להתקדם במעמד".
לא "להוכיח ש...".
אלא להתחיל
לבנות את הפנימיות שלנו,
כמו שהיא.
לבנות תורה, לבנות יראת שמים, לבנות אחריות ציבורית, לבנות עומק, לבנות עצמאות.
השליחות האישית – והשליחות הציבורית
הרמח"ל בספרו דרך ה' מלמד שכל נשמה נשלחת לעולם עם שליחות שאין דומה לה.
אבל אם נבזבז את הכוחות על לרדוף אחרי מה שנחשב ל"מצליח", או ל"נכון", או ל"מכובד", נאבד את הזהות ונישאר ריקים.
מי שרק מנסה להידמות — לא בונה.
הוא רק צובע את עצמו בצבע של מישהו אחר, ובפנים נשאר חלול.
להפסיק לפחד – להתחיל לפעול
לא צריך לפחד להיות חזקים.
לא צריכים שיאשרו לנו שהכוחות שלנו שווים.
אנחנו יודעים את האמת:
יש בנו כוחות – צריך לפתח אותם.
תתחיל מהבית שלך.
מהכולל שלך.
מהקהילה שלך.
מהשכונה שלך.
תבנה. תעמיק. תחנך. תנהיג. תקים ישיבה, תכתוב ספר, תוביל מוסד, תקים תנועה.
אל תבנה "כמו".
אל תחקה.
תיצור.
ולא לשכוח – לפרגן אחד לשני
כל מי שבונה, צריך אוויר.
ציבור שמחנך לגדלות — חייב גם לחנך ל
עין טובה.
אל תדאג שהשני מצליח – תדאג שגם אתה לא תישאר מאחור.
תהיה עמוק, תהיה גדול, תהיה נקי – ותגיד:
"ידידי, תעלה. אני אתמוך בך. אני מפרגן לך."