מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 232
כל אחד ביננו יודע שבלא ההשגחה הניסית, לא היינו קיימים כאן בארץ הקודש.
ובכל זאת, יש חילוקי דעות איך להסתכל על הכוח הפיזי, ההתייעלות האסטרטגית של צה"ל וזרועותיו, וכל המסתעף.
האם לההביל את כל זה, ולומר שהכל זה רק הקב"ה ולא אכפת לנו מזה כלל. או שמא, אדרבא "השם הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", כלומר אתה צריך לעשות חיל אך בידיעה שהכח מוזרם לך כל רגע מריבון העולם.
אלו דברים שחושבים עליהם הרבה, אך בעת המלחמה שלך לי בן-דודי הרה"ג יעקב ישראל ששון שליט"א, מאמר שפירסם בענין זה. הגם שבאתי לפרסמו בשעתו, מ"מ הייתה מניעה יען שלחו בקובץ PDF, אח"כ כשנשלח ראוי להנגשה, אמרתי אולי אחרתי את המועד, לבסוף חשבתי שאדרבא יותר טוב שיהגו בדברים אלו גם בימים שבשגרה, במחשבה יותר מיושבת ומעמיקה.
ואלו דבריו:
בסייעתא דשמיא קייץ תשפ"ה
יש בברכת השבטים שנמשלו לחיות ולכלי מלחמה, גד כנחש, גור אריה יהודה. ועוד. וכן כתוב "מנשרים קלו מאריות גברו". וכן דוד המלך אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". ועוד כהנה מקומות בתנ"ך, שרואים שחרב שלופה בידם ורוח קרב היה מנת חלקם. ולפי זה כן צריך לתת ביטוי לכח ועוצמה בלחימה. (הערת ת"ח). והשאלה היא אם נכון הדבר שצריך להשתדל בכח וגבורה, ולתת מקום 'גם' לתורה ותפילה. או להיפך העיקר זה התורה והתפילה והמעשים טובים, ובעיקר הביטחון בה' יתברך. ויש וצריך השתדלות לצאת ידי חובה להתגוננות וכדומה, וכמו שאדם הולך להביא טרף לביתו לצאת יד"ח הקללה בזעת אפיך תאכל לחם, אבל העיקר היא הידיעה שה' הוא המפרנס. וכן זיוגו של אדם ביד הבורא. וג' מפתחות בידו. ובעצם כל חיינו ונשמתנו תלויים בו יתברך.
והאמת שעיקר האמונה שלנו שה' הוא הסובב כל הסיבות, ולא הנחש ממית אלא החטא, וכל מה שבאות צרות זה אחרי שיש חטאים והתרפות מעמל התורה הקדושה וקיום מצוותיו, וכמו שרואים בפרשיות של הברכות והקללות (בחוקתי, כי תבוא, עקב תשמעון, ובעוד מקומות בתורה), "אם לא תשמע בקול ה' .... ובאו אליך כל הקללות האלה". זאת אומרת, כתוב כאן כשאין עושים רצון ה' נבהלים גם מקול עלה נדף. ואילו שעושים רצונו, אפילו חרב לא יעבור בארצנו. הכל מתחיל ונגמר בזה. וכל יום אנו אומרים זאת בק"ש, שאם נסור מה' יתברך ונפנה לאלהי נכר, "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וכו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וכו'". וכשהולכים בחוקות הגויים התוה"ק אומרת "ותקיא הארץ אתכם". וכן כשנלחמים ויש חוסר קדושה כתוב, "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". וכל האריכות בזה אך למותר מפשיטותו.
ובא וראה כמה התורה האריכה איך נזהר מאמירת כוחי ועוצם ידי הן בעניני מלחמה והן בעניני פרנסה!
דברים פ"ו והיה כי יביאך וכו' השמר לך פן תשכח את ה' וכו'. פ"ז, כי יבאך ה"א אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וכו' לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט וכו'. והיה עקב תשמעון וכו' והסיר ה' ממך כל חולי וכו' ואכלת את כל העמים וכו'. פ"ח, השמר לך פן תשכח את ה' א' וכו' ורם לבבך ושכחת את ה"א המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים וכו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה וזכרת את ה"א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכו'. פ"ט, שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים וכו' וידעת כי ה"א וכו' הוא ישמידם והוא יכנעם לפניך וכו'. פ"י אל תאמר בלבבך בהדף ה"א אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגויים וכו' וידעת כי לא בצדקתך וכו' זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' וכו'. פרק יא, כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וכו' ואהבת את ה"א ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, והוריש ה' את כל הגויים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה וכו', לא יתיצב איש בפניכם וכו'. ע"כ.
רואים מכל אריכות הפסוקים האלו איך שהתורה דורשת מאיתנו שנדע שכל החייל והכח הן בענין המלחמה נגד האויב והן בענין הפרנסה והמזונות, הכל הוא אך ורק מאיתו יתברך בלבד, ולא במשהו מאיתנו. לא מכוחנו ולא בצדקתנו אלא הביטחון המוחלט בו יתברך וזכות אבותינו, היא היא הסיבה לכל הכח והטוב שאתה רואה. ותורתנו הקדושה היא תורת חיים לנצח נצחים. ופסוקים אלו אמורים להיות עימנו בכל מצב שהוא.
ועוד התורה הק' אומרת לנו, "אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ונתתי שלום בארץ וכו' וחרב לא תעבור בארצכם וכו' ורדפתם אחד מאה וכו'". וכתיב (דברים כ), "כי ה"א ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם". וכתיב "אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". וכן "וזכרת כי ה"א הוא הנותן לך כח לעשות חייל". ובדברים (ג כב), "לא תיראום כי ה"א הוא נלחם לכם". וכתיב (דברים ז יז), "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלו' לפרעה ולכל מצרים וכו' כן יעשה ה"א לכל העמים וכו'". [ורבנו יונה בשע"ת (ש"ג לא) כתב על פס' אלו, הוזהרנו בזה שאם יראה אדם כי צרה קרובה, תיהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כענין שנא' אך קרוב ליראיו ישעו, וכתוב מי את ותיראי מאנוש יומת. ע"כ. הובא בספר וימתקו המים פרק כה. עיי"ש בענין הביטחון בה', הרבה]. ובשמות (יד), "כי ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". ובהאזינו כתוב, "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", "בצר לך ומצאך צרות רעות ורבות באחרית הימים ושבת עד ה"א". "וכתיב "את מלאכי אשלחך לפניך וגרשתי את האמורי וכו'". ובדברים ג, כב "לא תיראום כי ה' אלה' הוא הנלחם לכם". ויקרא כו, מד "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם וכו'".
וראה בכל דברי בלעם שהפך ה' את הקללה לברכה בספר במדבר כד, ולדוגמא בפס' ח', "יאכל גויים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ". ועוד בפס' "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" ביאור הגר"א (באדרת אליהו), יקום בתורה ויתנשא במעשה. ע"כ. רואים שאף שפשט הפס' שיקום ויתנשא על אומות העולם, באים רבותינו ומבארים זאת כלפי התורה והמע"ט (ועיין ברש"י מה שהביא מחז"ל שביארו לקימה בבוקר לקרוא ק"ש עם ציצית ותפילין), כי היא היא שיש תורה ומעשים ממילא אין אומות העולם יכולים לנו. וגם על ההמשך "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (שעל זה כתבו חז"ל שבירכתו התקיימה), כתב הגרי"א חבר זצ"ל, שבזמן הגלות והסתר הפנים לישראל כבשה אחת בין שבעים זאבים, אין קיום לישראל אלא בכח התורה. (כל הנ"ל מפי הגר"ד כהן שליט"א). [ובתקופה האחרונה התפרסמו דברי החת"ס עה"ת פרשת וזאת הברכה, שכתב על המילה 'כלביא' שזה ר"ת של הפסוקים הבאים, "כי לא בכח יגבר איש" "כי לא בחרבם ירשו ארץ". כי כשזוכרים את זה, ממילא מתקיים ההמשך יקום ויתנשא]. ועל כל זאת בדברי בלעם, "כעת יאמר ליעקב וישראל מה פעל אל", כתב שם המשך חכמה שעם ישראל במצבו הפשוט הנם כעבדים שאפילו על אנשי ביתם לא שולטים, ופתאום כלביא יקום וכארי יתנשא 'ראו מה פעל השם ב"ה כי אין זה סדר טבעי רק השגחה פרטית מאל' כל'. ע"כ.
ועוד בתורה הק' במדבר י, לד "וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה ויהי בנסוע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" וכו'. וכתב רש"י, אויביך המכונסין, משנאיך הרודפים אלו שונאי ישראל. שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם שנא' "ומשנאיך נשאו ראש" ומי הם "על עמך יערימו סוד" (תהלים פג). ע"כ. וכן בשמות טו, ו "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב וברוב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש". ורש"י האריך לבאר איך ה' ניצב לימין ישראל תמיד והביא כמה פסוקים לכך, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, ועוד. תהרס, תמיד אתה הורס הקמים נגדך, ומי הם אלו הקמים על ישראל. וכן הוא אומר כי הנה איביך יהמיון, ומה היא ההמיה, על עמך יערימו סוד, ועל זה קורא אותם אויביו של מקום. ע"כ. וראה גם בהמשך שירת אז ישיר, איך רש"י ביאר נפלא בכך שהקב"ה מפיל הרשעים. [ונציין לפס' יב, נטית ימינך. ופס' טז, תפול עליהם אימתה ופחד. עיי"ש].
ואברהם אבינו שייצא להלחם בחמשת המלכים, אומרת הגמ' שזרק לפניהם עפר, והקב"ה הפכם לחיצים ואבנים, (הובא בתנחומא לך לך סי' טו). ואת מי הוא לקח ל'מלחמה', את הת"ח שיעסקו בתורה, (עי' נדרים לב. על הפס' "וירק את חניכיו" שהוריקן בדברי תורה).
ועל דברי יעקב אבינו שאמר בברכות (בראשית מח, כב), "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", תירגם אונקלוס בצלותי ובבעותי. ורש"י כתב, היא חכמתי ותפילתי.
ואמרו ז"ל עה"פ "וידי משה כבדים". וכי ידיו עושות מלחמה, אלא שישראל עושין רצון אביהן וכו' ומשעבדין ליבם לשמים מנצחים.
ועי' במדרש תנחומא מטות (לא, ד) "אלף למטה אלף למטה", כנגד אלף שייצאו להלחם, היו אלף שהתפללו.
ומה שהיו צריכים שיהיה חלוצי צבא ואלף למטה וכל מה שהתורה מצווה אותנו שנצא למערכה נגד האויבים שלנו, אומר הרמב"ן בפרשת במדבר א, פס' מה (יסוד שחזר עליו בכמה מקומות), שהתורה לא תסמוך על הנס, ואומרת לנו איך לעשות כפי שנראה ע"פ הטבע שצריך חילים רבים וחזקים וכו'. אבל האמת שלבסוף אחד מכם יניס אלף ושנים יניסו רבבה. כי בשעת הלחימה רק הבוטח בה' ורק שהולכים בקדושה, וכן שכנגדם יושבים בתורה ובתפילה, מנצחים בדרך נס ולא ע"פ הטבע. [והרמב"ן הוסיף שזה היה רק לקראת שהיו צריכים להיכנס לארץ אחר מעשה המרגלים, וללא זה היו נכנסים מיד. ומעיקרא שעושים רצון ה' התורה מבטיחה שאפילו חרב לא תעבור בארצנו. וגם לעת"ל כתוב שיבואו כל העמים שכם אחד להיות כפופים תחת עם ישראל וידעו שה' לבדו עליון על כל הארץ].
ועי' רש"י בחוקתי (כו, ח), שמביא מחז"ל עה"פ "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו", וכי כך החשבון וכו' אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין. ע"כ. הנך הרואה שהפס' מדבר על מלחמה, וחז"ל מתרגמים את זה ללומדי תורה שעוסקים במלחמתה של תורה והם הם המנצחים. [הארת הרה"ג יהודה אריה דינר שליט"א].
וכלב בן יפונה ויהושע בן נון אמרו לעם ישראל כנגד המרגלים שהרפו לבבם, שבל ידאגו מכל הענקים וכו' שיש בז' עממים, כי "סר צילם מעליהם כי לחמנו הם", ופירש רש"י שאפשר לגומרם מהר כמו שאוכלים לחם. [וראיתי מה שאמר הגר"ח פיינשטיין שליט"א, שבאמת אם לא היו מבקשים ללכת בדרך של ריגול ומלחמה, הקב"ה היה מכניע מיד את ז' עממים, אבל אחר שכבר הלכו וביקשו דרך שכזאת, אזי הורידו את עיקר מבטחם רק בה' לבדו, לכך הוצרכו כמה שנים להילחם כשנכנסו לארץ בזמן יהושע. (אח"כ ראיתי זאת ברמב"ן לעיל שכ"כ להדיא). והבן].
ומעיקרא כל פחדו של משה בתחילה היה מכך "אם יש בה עץ אם אין", אומר רש"י אם יש בה אדם כשר שיגן עליהם.
ועוד משה רבנו חשש להילחם עם עוג מלך הבשן, שלא ייגן עליו זכות "ויבא הפליט ויגד לאברהם".
וראה בתנחומא לך לך סי' טז, שאברהם היה ירא משם בן נח מפני שהרג את בנו, ואמר לו ה' אל תירא וכו'.
ואפילו על סדום, ביקש אברהם רחמים ע"י מציאת צדקים בעיר, ואמר לו ה' "לא אשחית בעבור העשרה".
הנך רואה מכל זה שזכויות מגנות גם על רשעים. [וידועים דברי המדרש והובא גם בגירסת העין יעקב מס' ברכות דף סג: גם גנב בפתח המחתרת 'רחמנא קרייה', ותפילתו מועילה. כי כרגע זה מצבו כבוטח ומתפלל לה'. ובאשר הוא שם באותה שעה לפני ה' זוכה].
ומאידך אצל צדיקים רואים כמה חששו על כל נדנוד חטא, ולבטוח ביישרותם. וראה אצל יעקב אבינו אחרי שה' הבטיחו שיינצל מכל צרה וישוב בשלום, בכל זאת "וירא יעקב מאד וייצר לו" שמא יגרום החטא. כמובא בגמ' ברכות דף ד ע"א. ושם כתוב עוד שראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה ליהושע אלא שגרם החטא. וכבר ראינו במס' ברכות דף י ע"ב, שחזקיהו גנז ספר רפואות והודו לו וכן כתת נחש הנחושת והודו לו. וכל אלו למה, כתב רש"י, כדי שיבקשו רחמים. ע"כ.
זאת אומרת, רואים מכאן ובהרבה מקומות בתנ"ך ובדברי חז"ל, שרצון ה' שנתלה אליו עיננו וננצל. וזה אפשרי ע"י זכויות ובלי חטאים.
וכבר פסק הרמב"ם ריש הלכ' תענית, מ"ע מהתורה לזעוק ולהריע בחצצורות בעת צרה וכו', ודבר זה מדרכי התשובה שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הורע להן, ככתוב עונותיכם הטו אלה, וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע וכו' ה"ז דרך אכזריות, הוא שכתוב והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר וכו'. ע"כ. [ועיקר הפס' של תקיעה בחצוצרות נאמר "על כי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם". ומשם למדנו שה"ה על כל צרה שלא תבוא].
והבן מכל זה את המבט של תורתנו הקדושה, איך הכל הפוך מהמבט של הרחוב שצריך 'גם וגם' כביכול. ורואים שלא, והעיקר זה רוחניות בלבד. [ולפני השואה כתב כעין דברי נבואה המשך חכמה, על כך שההשכלה והציונות עשו שמות בישראל, ואם לא יתעוררו מעצמם לה', הקב"ה ישלח את גרמניה שיעוררם]. ואם צריך גם להשתדלות זה אך ורק בגלל שהמעשים לא משהו, והביטחון המוחלט שלנו בו אינו במיטבו. וכברו אמרו חז"ל במשנה באבות פ"ד מ"יג, תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורענות.
וראה עוד בכל נוסחי התפילה והתחינה במשך היום שמרבים לתת ביטוי לבטחוננו בה'. ואציין מזה:
רבונו ש"ע כמו וכו' ובטובך הגדול ישוב חרון אפך וכו' ונאמר "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה"א". ונאמר "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע". ונאמר "בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם" וכו'. מי אל כמוך וכו'. לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. מה אנחנו וכו' מה כוחנו מה גבורתנו מה נאמר לפניך ה"א ואל' אבותינו, הלא כל הגיבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע וכו', וכל הגוים כאין נגדך שנאמר "הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול", אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו'. ובהודו, הושיענו אל' ישענו וקבצנו והצילנו מן הגויים להודות את שמך. אל נקמות ה' וכו'. ומזמורי שבת מוספים, "רננו צדקים בה' וכו', ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים וכו' אין המלך נושע ברוב חיל גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט וכו' נפשנו חכתה לה' עזרנו ומגננו הוא כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו" וכו'. וביהי כבוד, "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ה' הפיר עצת גוים מארצו הניא מחשבות עמים רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". ובהללויה, "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה". "הלוליה שירו לה' שיר חדש וכו', רוממות אל בגרונם וכו'. לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים לאסור מלכיהם בזקים וכו'". "ויברך דוד, אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וכו'". "ה' ימלוך עולם ועד". ובאז ישיר, "ה' איש מלחמה ה' שמו". וביוצר אור, זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות. ושבור עול הגויים מעל צוארנו וכו'. גואלנו גואל אבותינו יוצרנו צור ישועתנו פודנו ומצילנו מעולם הוא שמך ואין לנו עוד א' זולתך סלה. אמת אתה הוא ראשון ואחרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע. ונאמר "גאלנו ה' צבא' שמו קדוש ישראל".
ומתפללים ג"פ ביום, ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאלה שלמה. תקע בשופר גדול לחרותנו וכו'. למינים וכו' וכל אויביך וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה וכו'. ובברכת על הצדיקים, ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ועל חסדך הגדול באמת נשעננו בא"י משען ומבטח לצדיקים. לישועתך קיונו וציפנו כל היום. שמע קולנו, עננו בתענית, כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בעת צרה. מודים אנחנו לך ... על נסיך שבכל יום עמנו ונפלאותיך שבכל יום עימנו. ועל הנסים [ועל המלחמות] וכו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. וההודאה היא הן בימי מתתיה והן בימי מרדכי בעיקר על כך שה' עשה לנו תשועה גדולה ופורקן, והפר עצתם וקילקל מחשבתם וכו'. בברכת כהנים מבקשים שיישמרו מהמזיקים וכדומה. שים שלום טובה וברכה עלינו ועל כל ישראל אחינו. ובבקשת אבינו מלכנו, בטל מחשבות שונאינו הפר עצת אויבינו, כלה כל צר ומשטין מעלינו. ובברכת השכיבנו בערבית מתפללים לבורא, 'והסר מעלינו מכת אויב דבר חרב וחולי' וכו'. ובברכת הלבנה מבקשים, כשם שאני לא יכול ליגע בך כך לא יוכלו אויבי ליגוע בי לרעה. ובקבלת שבת בלכה דודי, והיו למשסה שוסיך ורחקו כל מבלעיך. ובפיוטי שבת מבקשים הרבה ממש מה' להינצל מיד אויב ורודף. ולדוגמא, יה רופאי הודו, ואשיר לך באימה גרש את בן האמה לכל הרוחות וימה, אשמור שבתוכו' ובזכותו את אויבי תריב. אל חובי סלח וכו' אל כלה נא לי אויבי והצל עם אהוב מיד כל עם ואום, את אויבי תכרית לא תשאיר לו שריד וכו'. אשאל אלה' אל תמסרה אותם ביד בזויים יהיו קנויים וכו'. ובהבדלה, בבקשת או"א בסימן טוב וכו', וכל היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה טובה וכו' אמצו ברכו וכו', וכל היועץ וכו' אבדו בטלו גדעו הפרו הפר עצתו כדבר שנאמר "ה' הפיר עצת גויים הניא מחשבות עמים" ונאמר "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א'". "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי". "ה' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם". וכל זה להודיע ולחזק בנו כי הוא לבדו מסיר כל פגע ונותן הטוב.
ובסליחות אומרים, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. עזרנו אל' ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. אנשי אמונה וכו', גבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזרות היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם וכו'. תמהנו מרעות וכו'. או"א אל תעש עמנו כלה, דע את ישראל אשר ידעוך מגר את הגוים אשר לא ידעוך. אבינו מלכנו צורנו וגואלנו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בהם גוים וכו'. הבט נא והושיעה נא צאן מרעיתך. א' הביטה דל כבודנו בגוים וכו'. מהר יקדמנו רחמיך בעת צרותינו לא למעננו אלא למענך פעול וכו'. יענך ה' ביום צרה וכו', אלה ברכב וכו'. שיר המעלות לדוד, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו וכו', ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם. ובצומות מוספים, שיר מזמור לאסף, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש וכו' כי נועצו לב יחד וכו' ואהלי אדום וישמעאלים וכו'. מזמור לאסף וכו', היינו חרפה לשכנינו עד מה ה' תאנף לנצח וכו' שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וכו', והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וכו' ואנחנו עמך וצאן מרעתיך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך. קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'. לדוד ה' אורי וישעי, ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד, בקרב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו, אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אחת שאלתי וכו' כי יצפנני וכו' ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי וכו', אל תטשני ואל תעזבני אלה' ישעי וכו'. ובפסוקי הלל, "מן המצר קראתי וכו', כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם דחה דחיתני לנפול וה' עזרני". ובליל ר"ה מבקשים, יה"ר שיכרתו ויתמו ויסתלקו אויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו. ובליל הסדר, והיא שעמדה לאבותנו שלא אחד בלבד עמד לנו לכלותינו, אלא שבכל דור וכו' וה' מצילנו מידם. ובברכהמ"ז יש, הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צוארנו. ועוד. וכן אפשר להוסיף עוד מזמורים שמזכירים ונמצאים בסידור ובמחזור לג' רגלים. כיושב בסתר עליון, לא תירא וכו' מחץ יעוף יומם וכו' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא ייגש וכו'. ועוד רבות כאלה. וזה לחזק בנו הביטחון רק בו.
ונציין עוד כמה פסוקים בתנ"ך בשקר המבטח בנו אפילו במשהו! "ארור האיש אשר שם באדם מבטחו", "ברוך הגבר אשר וכו' ועל ה' מבטח ליבו", "לא פנה אל רהבים ולא שוטי כזב", "לא בחייל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'", "שקר הסוס לתשועה וברוב חיילו לא יימלט", "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר", "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה"א נזכיר המה כרעו ונפלו ואנחנו וכו", "לישועתך קויתי ה'" (לפורקניך סברית ה'), "כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו", "אין עוד מלבדו ואפס זולתו", "הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם", "אל תירא מפחד פתאם ומשואת רשעים כי תבוא", "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל", "אל תירא עבדי יעקב וכו' כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושאנן ואין מחריד". "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו, אשר בך ירוחם יתום" (הושע). "לולי ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפתונו". "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני". "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" ('בזאת' היא התורה). "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים". "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' הישועה". "לא לחכמים לחם וכו' ולא לגבורים מלחמה כי לה' וכו'". וכל פרק למנצח על איילת השחר מדבר על זה. ועוד ועוד בלי סוף פסוקים (ובעיקר בספר תהלים) על כך שבמלחמה צריך ללכת רק עם ביטחון בה', וכל החייל וכח זהו כהשתדלות גרידא. כי באמת אינם אלא כסוס אחד לפניו (כש"כ במדרש על כל חייל פרעה סוס ורוכבו). ועי' להלן.
ובספרי הנבאים כתוב שבעת מלחמה היו בודקים במים מי שיש בו חשש מינות וע"ז ולא היה יוצא.
וכבר אמרו חז"ל במס' סוטה דף מד. על הפסוק (דברים כ, ח) "מי האיש הירא ורך הלבב" שיירא מעברות שבידו, "ישוב לביתו". וכן השח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר. [ואומנם זה שיטת ר' יוסי הגלילי, ולמעשה הרמב"ם פסק כשיטה השניה, שירא כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות חרב שלופה. אבל גם זה הוא מחמת שאין ביטחונו מוחלט בקב"ה. וראה להלן שהבאנו לשון הרמב"ם בזה. ודו"ק גם בדברי הגמ' דף מב. שמדוע קורא הכהן שמע ישראל, אר"י ארשב"י א"ל ה' לישראל אפי' לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אין אתם נמסרין בידם. כי ק"ש זה היסוד של האמונה, וכן בק"ש מקיים כל אדם מצוות ת"ת של והגית בו יומם ולילה. (והבן שזה שיטת ר"ש בגמ' בב' המקומות).].
וכן כל מלחמותם היה בנבואה ע"פ אורים ותומים. [וראה בגמ' ברכות ג: אמר להם דוד לכו ופשטו ידכם, מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלים באורים ותומים, וכתב רש"י שנמלכין בסנהדרין, נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם. ועיי"ש עוד].
וראה במדרש איכא רבה (פתחיה סי' ל'), ארבעה מלכים היו וכו', דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם וכו', א"ל הקב"ה אני הוא עושה כן וכו', היה ה' מאיר לו בלילות בזיקין וברקים וכו', הה"ד כי אתה תאיר נרי וכו'. עמד אסא ואמר אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, א"ל אני עושה וכו'. עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, א"ל הקב"ה אני עושה שנאמר וכו'. עמד חזקיהו ואמר וכו' אלא אני יישן על מיטתי ואתה עושה, א"ל ה' אני עושה (אחר שנעץ חרב בבהימ"ד שיישבו ויעסקו בתורה), "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" (מלכים ב' פי"ט), כמה נשתייר מהם (ממיליוני החיליים שבאו), רב אמר עשרה שנא' וכו'. עיי"ש.
וכאשר מלך ארם שלח את חייליו להרוג את אלישע הנביא (מלאכים ב' פ"ו), ביקש אלישע שיפקח עיניו הרוחניות של גחזי "וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע" שלא יתנום להרע. ולבסוף גם לא הוצרכו למלאכים, כי התפלל אל ה' שיכם בסנורים, וכן הוה. וגיחזי קשר את עיניהם ולקחם למלך יהודה שרצה להורגם, ואלישע אמר לו שישלחם חזרה לארצם ויאמרו למלכם, איך ה' לבדו שומר ישראל. עי"ש.
וראה איך דוד המלך הלך 'להילחם' לבדו מול גלית הפלשתי עם חמשת אבנים קטנות (ועיין בכל המעשה בגמ' סוטה מב ע"ב), ואמר (שמואל פי"ז פמ"ה), "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבא' אלה' מערכות ישראל אשר חרפת. וכו' וידעו כל הקהל כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו". וניצחו ברגע קט. כי ה' עשה לו את העבודה. כמו שניצח את הארי והדוב בשדה ובמרעה. [וכתוב ששאול הוריד את מעילו לתת לדוד להילחם שיהיה לו מגן, וניסה דוד ללובשו ולא עלה עליו, לכך אמר לשאול "לא אוכל ללכת בהם כי לא נסיתי" (פס' לט). ושמעתי (ואולי מקורו מחז"ל), שדוד אמר לשאול שלא ניסה במידת התגוננות ודרכי הטבע, וכל מהוויו ודרכיו הם רק עם פסוקי התהילים בתפילה ובטחון בה' ובהודאה על כל חסדיו. כי זה הוא היא המדה האמיתית ליראיו ולמיחלים לחסדו. והבן].
ובספר שופטים רואים שבזמן שהמלך והעם הלכו אחר רצון ה' ניצחו במלחמה, ואילו בזמן שעשו הרע בעיני ה', ניתנו ביד אויב. ולדוגמא פ"ג פס' ז' ויעשו בנ"י את הרע בעיני ה' וכו' וימכרם ביד כושן מלך ארם וכו'. ובפס' י' שחזרו בתשובה, ויצא למלחמה ויתן ה' בידו את כושן וכו'. וכן עוד הרבה דומה לזה. ובפ"ד, סיסרא שר הצבא ותשע מאות רכב ברזל לו. ודבורה הנביאה אמרה לברק שה' יתן את סיסרא בידו "הלא ה' יצא לפניך". "ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק וכו' לא נשאר עד אחד". ובפרק ה' ראה את כל שירת דבורה וברק, והבן איך הכל נעשה בדרך נס ורק הקב"ה הוא הנלחם להם, ולכך שרו ושיבחו לפניו. ולהביא את הכל זה יאריך הרבה. ורק נציין לפסוק אחד (פס' ט') "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל". ועיי"ש במפרשי הנ"ך מש"כ, ובתרגום יונתן האריך בפס' זה, ועיקר דבריו שבזכות שלמדו בתורה הצליחו נגד הרומח. [וכן יש במדרש על פס' זה].
ועוד בספר שופטים פרק טז, רואים שאפילו שמשון שהיה גיבור ואיש מלחמה, כאשר חטא מעט בעיניו נענש שתפסו אותו פלשתים, ואעפ"כ כאשר תלה בטחונו בה' בלבד הצליח מולם. וכה אמר בפס' כח, "ה' אלה' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האל' ואנקמה וכו'". [ועיין באורך את כל הקורות עימו בגמ' סוטה דף י ע"א].
ובדברי הימים מסופר, "וימלוך יהושפט ויתחזק על ישראל וכו', וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת ה' ויסבבו בכל ערי יהודה וילמדו בעם, ויהי פחד ה' על כל ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט". [ודייקו שרואים מכאן שרק בזכות שלמדו בתורת ה' ניהיה פחד על כולם. והבן].
וכבר פסק הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ז הט"ו), שההולך להילחם ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה. וכו'. וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד ותהיה כונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא, וכו'. ע"כ. [וכן הוא בכל דבר. וכן ראיתי כתוב, שמכאן המקור לדברי הנפש החיים הידועים, שמי שחושב רק על 'אין עוד מלבדו אפס זולתו', ושאין רשות לשום בעל בחירה לעשות לי שום דבר, ורק ה' לבדו מנהל הכל בלבד, יינצל מכל צרה. והסיפורים בזה רבים הם].
ונציין כמה מאמרי חז"ל על המבטח בה' בעת צרת מלחמה ולהינצל מהאומות ועל קיום העולם
וראה בגמ' גיטין נז. כל הנוגע בישראל כאילו נוגע בבת עינו של הקב"ה (כביכול). עיי"ש.
ועל הפס' "סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים קמ, ח), מפרשים הרד"ק והמצודות ועוד, שבטחתי שתגן עלי בעת מלחמה.
ובגמ' ברכות נה. שלשה צריכים רחמים ואחד מהם זה מלך טוב, שנאמר "פלגי מים לב מלך ביד ה'". ועיין ברש"י לפי שהם בידו של הקב"ה, ואין להם רשות לבוא אלא ברשותו של ה'.
ובירושלמי ברכות פ"ה ה"א, לעולם לא יהא פסוק זה זז מפיך ה' צ' עמנו משגב לנו א' יעקב סלה. וכו' ה' צב' אשרי אדם בוטח בך. וכו'. ר"ח בשם ר"א יה"ר מלפניך ה' או"א שתצלינו משעות החצופות הקשות הרעות היוצאות ומתרגשות בעולם. ובקונטרס 'תורה מגנא ומצלא' מהגה"צ ר"ד יפה זצ"ל הביא בשם המהר"ל מפראג בשם זקנו הגר"ח, מקובל בידנו מהקדמונים שאמירת פסוקי בטחון מסוגלים לבטל כל גזרות קשות, והיו אומרים פסוקי ביטחון במערכות ישראל ושמו ביטחונם חזק בקב"ה, והיו נצולים! ע"כ.
ובמס' ע"ז ב: אמר הקב"ה לאומות העולם מלחמות אני עשיתי שנא' ה' איש מלחמה. ומרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל הביא מש"כ בחידושי הראב"ד שם, כלומר מי שיוצא למלחמות אינו יודע אם לנצח או לינצח אלא הנצחון מאיתי מפני וכו'. עיי"ש.
ראה במשנה במסכת סוטה (פרק שמיני משנה א'), שם יש את כל מה שהכהן משיח אומר לקראת היציאה למלחמה, וכן מה שעושים עורכי המלחמה. והכל סביב הרוחניות. ובין היתר אומר להם הכהן, שבל לנו לפחד, 'כי הם באים בנצחונו של בשר ודם ואנו באים בנצחונו של מקום'.
ובסוף מס' סוטה דף מט:, אמרו על ימות המשיח שיתרבו הרבה צרות ה' יצילנו, 'ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים'. עיי"ש.
ובילקוט שמעוני (רמז תשכב), החזק ומגן וצנה, א"ל הקב"ה לדוד, וכי מגן וצינה אני צריך, רוח אחד אני נופח בהם והם פורחים, שנא' יהיו כמוץ לפני רוחכם. ע"כ.
ובתנחומא ויצא ג', כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), א"ר מאיר עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצוות מוסרין לו שתים, עשה מצוות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה וכו' ולמה כדי לשמרו מהמזקים שנא' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וכו'. עיי"ש.
והמשנה באבות אומרת, על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח.
ומה שראינו צדיקים ות"ח כן נפגעים במשך כל הדורות, ה' ישמור. יש סיבות רבות לפניו יתברך ומי יעמוד בהר ה'. ודיינו להזכיר את עשרת הרוגי מלכות, שבאו לכפר על עשרת השבטים. ואעפ"כ משה רבנו שאל על מיתתו של ר"ע זו תורה וזו שכרה. והתורה אומרת "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל הגדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את בעירו", והאור החיים הק' הרחיב לבאר שם, שהקב"ה בשביל לעורר את עם ישראל, האש אוכלת תינוקות של ב"ר, ואח"כ צדיקים ואח"כ שאר העם. [ועל זה אמרו מפני הרעה נאסף הצדיק, או שבגלל שלא יהיה רעה נאספו, או שח"ו עתיד להיות ושלא יראו זאת נאספים מראש]. כי הצדיק הוא ראש בנ"י שמכפר על כלל ישראל. וכן בא לעורר פטירתו את העם. [וכן סביביו נשערה מאד הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ומעניש בעוה"ז על דקויות]. אבל ודאי בלי שום ספק כפי כל מאמרי חז"ל המובאים כאן, שהתורה והמצוות והביטחון בה' מלופפת ושומרת עליהם לגמרי.
[ולעתיד לבוא הקב"ה יעשה נקמה בגויים תוכחות בלאומים ועתיד להתעטף בדם עבדיו ויקום נקמת דם עבדיו השפוך, וישפוך עליהם אבני אגלביש וכד', וכידוע בדברי הנביאים ומאמרי חז"ל. ועל כך כתוב שלם יישלם המבעיר וכו', אומר האור החיים הנ"ל, שהגויים ישלמו על הכל. עיי"ש. ואומר התנחומא בסי' יט, "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת עליה לשלום", מדבר במלך המשיח שפותח להם לשלום וכו', לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס וכו'. ואם לא תשלים עמך רוח רעה נכנסת בהם והם מורדין במלך המשיח. מיד הורגם שנא' והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. ואין משייר אלא ישראל שנא' ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ע"כ. יהי"ר שנזכה לכך בקרוב אמן].
ראה איך כמה וכמה פסוקים הנראים בעינים פשוטות כחייל וכח וכדומה, ואילו חז"ל בעיניהם הקדושות דרשו הכל על התורה והמצוות. וכזה יש בפרשת חוקת כ, ח "ודברתם אל הסלע", אומרים חז"ל בספרי, שנה עליו פרק אחד או הלכה אחת וייצא מים. ע"כ. רואים איך הכל מכל זה סביב התורה בלבד.
כח התורה ותלמידי חכמים המגינים באמת
והנה דבר זה ברור אף בשכל פשוטי העם שהתורה היא מגינה ומצילה, ושבהכרח הוא שיהיו מי שילמדו תורה בכל עת כדי שתגין על כלל ישראל, וכפי שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'. ודרשו חז"ל בפסחים סח: ובעוד מקומות שזה קאי על התורה הקד'. ועל הפס' "בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ", בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם וכו וביום השישי שבת וינפש", אמרו חז"ל שכל הבריאה היא בשביל יום שישי שבו ניתנה התורה, ותנאי התנה ה' עם מעשה בראשית אם מקבלין ישראל התורה מתקימין (באלפיים שנות הבל עד מתן תורה), ואם לאו אין מתקימין. וכבר האריכו רבות בכך שכל הבריאה כולה וכל העולמות כולם עומדים וקימים בשביל התורה, ואם רגע אחד פנוי מהבל תורתנו הקדושה, באותו רגע אין חיות לכל העולמות ממש. ועיין באורך בנפש החיים שער ד' ובספר מעלות התורה ובספרי החפץ חיים ובספר בנין עולם וקונטרס כתר תורה וראש הגבעה, ועוד רבות. וראה במדרשים על פרשת האזינו על התורה הקד', וקבל חיזוק רב.
ומ"מ נכתוב כמה מאמרי חז"ל איך כל המלחמות וכל החרב והחנית בא בעבור מיעוט התורה, ודוקא משום כך התלמידי חכמים אינם צריכים לכל זה. והם אש וגופם אש וסביבם אש קודש. כי מלאכי יצווה לך לשמורך בכל דרכך. (מקורות אלו לקחתי מכמה מקומות, ובעיקר מספר דרך אמונה הלכ' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג בביה"ל עיי"ש, ומהרב מעשה אפוד הגר"י שניאור שליט"א בקונטרס שהוציאו בתשפ"ד, וכן מקונטרס 'צבא ה', ועוד).
מבואר בהרבה מהראשונים שלומדי התורה פטורים הם מלצאת למלחמה גם במלחמת מצוה, ומצאנו בזה הרבה מאוד גם בדברי חז"ל הקדושים. וכנגד אלו היוצאים למלחמת דוד ישבו כנגדן ולמדו תורה. וכך מצאנו ששבט לוי פטור מלצאת למלחמה. וגם פרעה הבין זאת ופטר את שבט הלוי ממס ומעבדות במצרים. וכמו כן התורה מצווה שלמלך יהיה ס"ת, ואומרת המשנה בסנהדרין כא: יוצא למלחמה מוציאה עמו נכנס מכניסה עמו וכו'. עיי"ש. רמזה ונתנה לנו התורה את ההבנה שרק ע"י ספר התורה (שהוא בעצם חדא עם הקב"ה), אפשר לנצח במלחמה. ותו לא מידי.
וידועים דברי הרמב"ם: (הלכ' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג), 'שכל איש מבאי עולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעליו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים'. ע"כ.
וכן אמרו בגמרא מס' ב"ב ח. רבנן לא בעו שמירה. ונפסק בשו"ע חו"מ סי' קסג. עיי"ש.
ובירושלמי חגיגה (פ"א ה"ז) אמרו שלומדי תורה הם נטורי קרתא.
ובפסחים פז. "אני חומה ושדי כמגדלות", אר"י חומה זו תורה ומגדלות אלו ת"ח. עיי"ש.
וחז"ל דרשו על הפס', "ששים גיבורים סביב לה... כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו...", ששים גיבורים אלו ששים מסכתות הש"ס, מלומדי מלחמה של תורה, היו סביבו של שלמה לשומרו.
ובגמ' שבועות לה: האלף לך שלמה, לעצמו. ואילו מאתים לנוטרים את פריו אלו רבנן. וכתב רש"י, שהניחם ויעסקו בתורה לאחד מששה שבהם. (והביא המהרש"א את הגמ' שאומרת שאסור לעשות אנגריא בת"ח, ולכך הניחם).
ועוד דרשו בסנדרין צג: על הפס' "יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה וכו'", גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. עיי"ש.
"ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", ודרשו חז"ל כיון שרפו ידיהם מהתורה מיד ויבא עמלק.
וכעין זה יש להלן בסנהדרין קיא: על הפס' "ולגבורה משיבי מלחמה שערה", לגבורה שמתגבר ביצרו משיבי מלחמה שנושא ונותן במלחמתה של תורה שערה אלו שמשכמים לבהכ"נ ובית מדרשות. [וראינו בעוד מקומות בחז"ל שדרשו מלחמה של תורה. כמו "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון", ב' ת"ח שנלחמים בתורה לבסוף אינם זזים משם עד שעושים שלום בניהם].
ובגמרא מס' ע"ז יז: אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא. ופירש ר"ח במקום, דרך בני ישראל או סופר או בעל סייף שניהם באיש אחד אין נמצאים. ועי' במהרש"א שהביא דברי הערוך מהמדרש (רבה פ"ד ה"ב, וכן בספרי פר' עקב ובילקוט ישעיה רמז שפט, וכן בויק"ר פל"ה), הסייף והספר ירדו כרוכים מהשמים, אם אתם עושים מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף הזה. וכן פירש בעיון יעקב בע"ז על פי מדרש זה. [וזה דלא כמו שטוענים כמה מעמי ארץ שצריך סייף וספרא, וכאן רואים להיפך, שרק ספר]. זאת אומרת בשביל להינצל מהסייף צריך ספרא זה ספר התורה ללמודו ולשומרו.
ואמרו חז"ל בנדרים פא. על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי, שלא ברכו בתורה תחילה. (ועיי"ש בר"ן בשם רבנו נסים).
ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, ארשב"י אם ראית עיירות שנתלשו ממקומון בא"י דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, שנא' על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי.
ובגמ' סנהדרין צח: שאלו תלמידיו את ר"א מה ייעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמ"ח.
ובמדרש דברים רבה, א"ר יהודה בר שלום אמרו לו ישראל רבונו של עולם, אביו של ישמעאל מברכו על חרבך תחיה, ואתה מסכים עמו, ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, ולהיכן נברח, אמר להן אתם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה שנא' יצפון לישרים תושיה. וכו'. עיי"ש.
ובמדרש שוחר טוב (תהלים לה), אמר הקב"ה לדוד עסוק בתורה ואני אלחום מלחמותיך. וכן אמר משה על כן יאמר בספר מלחמות ה', אם אתם עוסקים בספר אני נלחם על ידכם וכו'. עי"ש.
ובגמ' בב"ק סוף פרק קמא, א"ר יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב "אשריכם זורעי מים משלחי רגל השור והחמור" כל העוסק בתורה ובגמ"ח וכו' ואויביו נופלים לפניו כיוסף.
ובגמ' מגילה טז. כשראה המן את מרדכי יושב ומלמד את הילדים הלכות קמיצה, אמר 'אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דדי'. ע"כ. וכתב החת"ס בדרשות על הגמ' ת"ח מרבים שלום בעולם, שמתנצחים במלחמתה של תורה עושים שלום בעולם. (מהגר"י זלברשטיין שליט"א).
ובגמ' גיטין דף ז. א"ר אלעזר השכם עליהם בבתי מדרשות והם כלים מאליהם.
ואיתא בחז"ל (מכות ו.), כי בזכות השערים המצוינים בהלכה ניצחו במלחמה.
וכן אמרו חז"ל במס' סנהדרין (צד ע"ב), חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהעמיד חרב בבית המדרש שכולם ילמדו תורה, וה' נלחם בעדם.
ועוד בסנהדרין (מט ע"א), אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה, פירש"י דוד היה עוסק בתורה וזכותו עמדה ליואב במלחמה. [וכעי"ז בברכות יז: כל העולם כולו נזונין בשביל חנניא בני].
במדרש משלי (כו), ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד אימתי כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה, ואם פשעו בד"ת ופרקת עולו מיד והידים ידי עשו. ע"כ.
ובמדרש רבה תולדות (פס"ה סי' כ'), והקול קול יעקב א"ר ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות דכתיב וילונו כל העדה ויבוא עמלק. אמר בלעם לכו וחזרו על בתי כנסיות ומדרשות, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולין להזדווג להם שכך אבטיחן אביהם ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבהכ"נ אין הידים ידי עשו. ע"כ. וידועים דברי הגר"א על זה שכתוב בפס' הקל בלי ואו, שאם ניהיה קל קולו של יעקב אזי חלילה יש לידי עשו מקום לשלוט. [ובענין זה שבני ישמעאל קיבלו את הכח בדור האחרון מעשו, והניצחון מולם זה ע"י מספר דברים ובעיקר ע"י מלחמה של התורה, עיין באורך בספר של הרב מרדכי נוירגשל שליט"א על גלות ישמעאל].
וכן אמרו במס' נדרים לב. גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וכו'. ובהמשך העמוד, מפני מה נענש זרעו של אברהם אבינו במצריים, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים. [ופירש הר"ן במקום, ע"י שלקח את אליעזר עבדו שהיה עוסק בתרה, להילחם]. ולשיטה אחרת בגמ' לקחם והוריקם בד"ת. ולא להילחם בקרב מול האויב, אלא בבית מדרש, ששם מקום הקרב האמיתי וכידוע.
וגם במס' סוטה דף י. כתוב, דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת"ח וכו'. רש"י, אנגריא – עבודת המלך. (ובקונטרס צבא ה' עמ' ז' הביא את המהרש"א בשבועות לה: שהסביר מפני שהוציא את הת"ח למלחמה.
ועוד אמרו במס' סנהדרין דף צט: איזהו אפיקורוס, זה האומר מאי אהני לן רבנן לדידהו קראו וכו'. וכתב רש"י, מאי אהני לן- והם אינם יודעין שהעולם מתקיים עליהם. עיי"ש.
ועוד בגמ' סנהדרין שם, א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ומטה וכו'. ר"י אמר אף מגין על כל העולם כולו וכו'. עיי"ש בכל דבריהם ז"ל.
ואמרו בתנא דבי אליהו (פ"ד ה"ח), כי תלמיד חכם העוסק בתורה להרבות כבוד שמים, אין צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר וכו'. אלא ה' משמרו בעצמו, ומלאכי השרת עומדין סביבו.
ובתדב"א רבא פי"ח לט, וכל זמן שישראל עוסקין בתורה ועושין רצון אביהם שבשמים, הקב"ה בעצמו נפנה אליהם לברכה שנא' וכו', וכל זמן שאין ישראל עוסקין וכו' שנא' ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וכו', הא למדת אם השליכו ישראל ח"ו את ד"ת לארץ, מיד עשתה והצליחה מלכות הגויים. ועוד בפ"יח עב, בקשו רחמים על בעלי בתים, שבשביל ד"א שיש להם שיעסקו בה וכו', ועליהם הכתוב אומר תחת שלוש רגזה ארץ וכו'. וכתב במשנת אליהו להגר"א, בקשו רחמים כשעוסקין בתורה מצליחין, וכשעוזבים התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם. ובפרק ל' ה' בני יצאוני ואינם, אע"פ שגלו ישראל לבין אומות העולם ועסוקין בתורה הוי אומר כאילו לא גלו. עיי"ש.
ועוד בתדב"א רבא (סוף פ"י), על הפס' בשופטים (הובא לעיל), "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל", מ' אלף מישראל שנתקבצו יחד ויצאו להלחם ויש ביניהם זוג ת"ח דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פפיות בידם, לכך נאמר וכו'. [ומכאן המקור לבעל הטורים שכתב בדברים א, ג שאם יהיה ת"ח בין מ' אלף לא צריכים רומח ומגן כי ת"ח מגין עליהם מאויביהם].
וראה במדרש תנחומא פר' פקודי סי' ח', משכן העדות זו תורה שהיו יגעים בה. בזכות התורה והקרבנות אמר הקב"ה אני מציל אתכם מן גהנם. תדע לך שהרי לאברהם הראה הקב"ה את התורה והקרבנות וגיהנם ושעבוד מלכויות. וכו' אמר לו כל זמן שבניך מתעסקים בשתים (תורה וקורבנות), נצולין מן שתים, ועתידין קרבנות לבטל ובהמ"ק לחרב, אלא במה אתה מבקש שישתעבדו בניך בגיהנם או במלכויות וכו', אמר ה' בעוה"ז אתם משעבדים בידי מלכויות. וכו'. עיי"ש.
בגמ' ברכות ה. מבואר שאין ת"ח צריך לקרוא ק"ש בלילה לשמירה כי רגיל בגרסתו. וכן אמר רשב"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו. ועיי"ש.
עוד בגמ' ברכות, כל המרפה עצמו מדברי תורה, גורם רעה לעצמו ולעולם. שנא' "והתרפית ביום צרה צר כחכה".
ובמשנה באבות פ"ג מ"ו: כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א.
ובזה"ק בשלח (נח א), דכל זמן שישראל מתעסקין באורייתא ימינא אתתקף ואתבר חילא וכו'. עיי"ש.
ואמרו בגמ' סוטה כא ע"א, מה אור מגין (מאיר) לעולם אף תורה מגינה לעולם. ובהמשך הגמ', תורה מגנא ומצלא מגנא מהחטא ומצילה מהיסורים. וכן מגינה מהפורענות ומחיה רעה ומליסיטים וכו'. עיי"ש עוד בכל הגמ'.
ובאבות דרבי נתן פרק כ', ר' חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן ד"ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב וכו', וכל שאינו נותן ד"ת על לבו נותנין לו וכו'. ובפירוש בנין יהושע במקום כתב, בזמן שהקול קול יעקב יכול לפעול כל טוב ולהכרית כל הקליפות וכו'. והבן. והוזכר גם בתדב"א זוטא פרק טז. ובסע' י' כתוב, אם ראית ת"ח חגרהו על מתניך, ואם ראית ע"ה חסיד אל תגור בשכונתו. עיי"ש.
ועוד אמרו ז"ל, אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר.
ויש עוד מאמרי חז"ל רבים וברורים ועצומים בזה לכל המאמין בדבריהם הקימים לעולם.
ואף על הנלחמים בקרב החזית, ישנה תביעה שלא יבטלו את קביעות לימודם בשעת המנוחה, וראה בספר יהושע שראה בעת המלחמה את המלאך וחרבו שלופה, לפי שהיתה עליהם תביעה שבטלו את חוק לימודם, וביאר רש"י במגילה (ג, א) וכן במס' סנהדרין ונדרים, שתבעם על עת הלילה שהוא אינו זמן מלחמה, ולא היה עליהם לעשות מארב על העיר אלא לעסוק בתורה. [ושים לב שעל אלו שעסקו בתורה כנגד אלו שייצאו לא היה תביעה כלל, שהללו המשיכו כרגיל בלימודם].
וראה בהעמק דבר בראשית יב, יז שכתב, בא ללמדנו כח של שלשה עמודי ההשגחה הפרטית תורה ועבודה וגמ"ח, וכל אחד מהם סגולה להשגחה, תורה נקראת חרב וכמו דכתיב בתהלים מה "חגור חרבך על ירך", ואיתא בשבת סג. ההוא בד"ת כתיב, למדנו שהתורה בא להיות כלי מלחמה לנושאיו נגד כל הצרות כמו חרב וכו', משום שהתורה משמרת מכל רע וכו'. כל הסיפורים שהיה עם אברהם שהצילו ה' במלחמה היה בכח החרב של תורה להכות כל קמיו בדרך נפלא. ובהע' ביאר שזה שכתוב במדרש רבא שה' הציל את אברהם שהיה קטן מכבשן האש קודם שעסק בתורה מב' כליותיו, לכן נאמר עליו אחות לנו קטנה ושדיים אין לה. ומאידך חנניה וכו' מכיון שהיה להם תורה, לכך נאמר בהם אני חומה ושדי כמגדלות. ודפח"ח.
ולהלן פי"ד פס' יד הביא מש"כ חז"ל שאברהם הוריק את חניכיו בדברי תורה, משום דזכות התורה היא חרב של ישראל, ועל כן שהמלחמה כבדה יש להעמיק יותר בהלכה ולשנן את החרב, וכן עשה אברהם הוריק את חנכיו בהלכה עמוקה עד שהיה קשה להם להבין והוריקו פניהם. ובהע' הביא את הגמ' הנ"ל שיהושע לן בעומקה של הלכה, שהענין אחר ששמע יהושע מדברי המלאך שעסק התורה שייך למלחמה, ושהבין שהדין מתוח וכו', על כן העמיק יותר במלחמתה של תורה. ע"כ.
[ומש"כ על חרב שעניניו לתורה, ראינו בתדב"א לעיל, שלת"ח אין מה לחשוש מחרב, וכן באבות דר"נ כתב, מבטלין ממנו הרהורי חרב. ועוד אמרו ז"ל חרב על הבדאים ונואלו חרב על שונאים של ת"ח שיושבים בד וכו', הנך רואה שלקחו את החרב כמשל לת"ח. ועוד אמרו (סנהדרין צד(: שחזקיה נעץ חרב בביהמ"ד ואמר מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב. וכן גלית בא עם חרב כנגד דוד. ועוד רבים כאלה. וראינו שדרשו את הפסוק "הנה מטתו של שלמה ... כולם אחוזי חרב... איש חרבו על ירכו" שכולו נאמר לענין ת"ח. וראה בסנהדרין לו. איך דרשו את הפס' "ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו וכו' ויחגור גם דוד את חרבו" מכאן שמתחלין לדון דיני נפשות מן הצד. וכן אמרו ז"ל שע"ה ראוי לדוקרו בחרב. ובמשנה באבות כתוב ודלא יליף קטלא חייב, והסביר חד מן קמאי שהתורה היא החיים, ומי שלא לומד ראוי למוסרו למיתה שלא מנצל את חייו, ואם ע"ע אינו חס לא יחוס על אחרים. ומ"מ המיתה שבחרו לו היא בחרב. וזה מדת הגוים על חרבך תחיה, שבא כנגד יעקב עמוד התורה. ולכך בלעם בא בכח פיו והרגו אותו בחרב, לומר לו כשישראל עושין רצונו יתברך ועוסקין בתורה, ממילא חרב פפיות בידם להשתמש בו כנגדם. וכן הבאנו לעיל מדרש, שבלעם אמר לאומות שאם תשב"ר מצפצפין בבתי מדרשות אין אתם יכולים להם. ובפרשת בחקתי כתוב, וחרב לא תעבר בארצכם, ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב וכו', ונפלו איביכם לפניכם לחרב. וזה בעבור שעמלים בתורה. ובספר דברים לג, כט "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותמו תדרוך", וכתב רש"י תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך והוא חרב גאותך. ובהעמק דבר שם הביא את דברי חז"ל הנ"ל חגור חרבך על ירך. עיי"ש. ובגמ' ברכות ה ע"א, א"ר כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנא' וכו'. והבן על פי דברי הגמ' במנחות צט: שכל הקורא ק"ש פעמיים ביום יוצא יד"ח של "לא ימוש ס"ת הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". (ולעיל הבאנו את הגמ' בסוטה מב. שגם רשב"י אמרה, שישראל אין נמסרין ביד אויב בזכות ק"ש של שחר וערב. והבן שהכל על אותו מהלך). א"כ כשכבר יש לו את הכח של תורה ממילא יש לו נצחון כנגד החרב, וחרבו מסורה בידו. ולעיל הבאנו מתדב"א רבא (סוף פ"י) שאם יש ב' ת"ח בתוך מ' אלף היוצאים להלחם, דומה כאילו אחזו וכו' 'וחרב פפיות בידם'. והבן שלא נקט חרב סתם, אל הביא כלשון הפס' המדבר לענין ק"ש, כי הכל מאותו מהל שהחרב של ת"ח שלופה בידו נגד המזקים וכל האים לקראתו לרעה. ובפיוט בר יוחאי כתוב, 'נאזרת בגבורה ובמלחמת אש דת השערה וחרב הוצאת מתערה שלפת נגד צוררך'. והבן והדברים ארוכים].
וראה בכלי יקר על הפס' שאמר עשיו בליבו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", ונשאלת השאלה למה אמר שבאבל יהרוג דוקא, שיאמר שיחכה למיתת אביו בלבד. ותירץ מכיון שבשעת אבלות יעקב אסור בלימוד תורה ושהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו, לכך חיכה לזמן שלא לומד. [ואמר הגרמ"ש אדלשטיין שליט"א שאף שאבל מותר בדברים האסורים, מ"מ חסר לו הפקודי ה' ישרים משמחי לב, וא"כ תורה שכזאת בלי אחד מקנינים 'בשמחה' חסרה בהגנה. ויישר].
שאלה על הנזכר
כתוב בהושע ד, יז "חבור עצבים אפרים הנח לו" ודרשו חז"ל (ויקרא רבה אמור כו, ב), מפני מה דורו של אחאב שהיו עובדי ע"ז ניצחו במלחמה ואילו דורו של שאול שתינוקות של בית רבן היו יודעים מ"ט פנים לתורה לא ניצחו, אלא שהללו לא היה בהם מספרי לשון הרע ולכן ניצחו, מה שאין כן בדורו של שאול שהיה ביניהם דלטוריא. ובמדרש תנחומא פר' שופטים סי' יח, א"ר אלעזר הקפר ברבי גדול כח השלום שבשעה שישראל עושין חבורה אחת אפילו ע"ז ביניהם אין מדת הדין נוגעת בהם וכו'. עיי"ש עוד. הרי שאף שהיו דורו של אחאב עובדי ע"ז ניצחו, רק משום האחדות שביניהם. ושמעתי תשובה על כך, שאומנם אחאב היה עובד ע"ז, מכל מקום הוא היה מחבב את התורה ואת לומדיה, (כמו שכתוב במסכת סנהדרין דף קב:). ואדרבה לולי שהיה מעריך את לומדי התורה שבדורו לא היה מועיל לו מה ששרר שלום בצבאותיו. [ועיין באורך בספר מכתב מאליהו ח"ה עמ' 399 בענין אחאב, ושניצח במלחמה רק בגלל שהיה מוכן למסו"נ על כבוד התורה. וזה היה רק ב' פעמים שזכות זאת גרמה שיעזרו לו משמים וציפו שיחזור מרשעתו. ולאחר שראו שלא חזר בתשובה, הפסיד ונפל. עיי"ש בכל דבריו הנפלאים. והבן].
ובאמת צריך לדעת כי בדורם היה קשה מאד לפרוש מהיצר של ע"ז, וכמו שאמר מנשה לרב אשי כי אילו היה הוא בדורם היה מרים את גלימתו ורץ לעבוד ע"ז חלילה, והם הכירו הכרה מלאה וברורה כי השי"ת הוא הנותן כח לעשות חיל. ואחאב אף ביקש מאליהו שיבקש מה' אלוקי ישראל שיוריד גשם (אלא שאיזבל היתה מסיתה אותו נגד נביאי ה').
וכמובן למדנו מדברי חז"ל הללו את חשיבות השלום והימנעות מלשון הרע, והרי נחרב ביתנו על שנאת חינם ולשוה"ר. וכן רואין מהו כח של מצוה והימנעות מעברה גם של רשעים. ואפשר שזה בכלל אם ראית רשע שהשעה משחקת לו. ואיתא בילקוט, ונמצא בגרסא של העין יעקב במסכת ברכת, שאפילו רשע ובוטח בה' הקב"ה עוזר לו. וכן ראינו לעיל איך אברהם ומשה חששו להיכנס בתגרא עם רשעים שהיה להם איזה זכות מסוימת. וכל זה במידת הקב"ה שמשלם לרשעים בעוה"ז, "משלם לשונאיו על פניו לאבדו". ומאידך עם צדיקים מדקדק בעוה"ז ונותן שכרם מושלם לעולם הבא. ודוק כי נכון הוא.
אחר הדברים האלה, הנה ראינו בחוש מכל דברי רבותנו הקדושים שרק כאשר נבטח בה' לגמרי ללא שום תליה במבטח חיצוני וגשמי כל שהוא, אזי נזכה להיות כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי. ובנאות דשא ירבצני על מי מנחות ינהלני. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית השם לאורך ימים. כי התורה היא המגינה והמצילה מהחרב וכל מרעין בישין. ששים גבורים סביב לה. חומת אש של תורה הסוככת ומגינה תמיד.
לשון קודשו של מרן גאון ישראל הגר"ד לנדו שליט"א מתוך דברים שנשא
אם נשאל, שאם כן לא צריך צבא, זה כמו שאמר החפץ חיים, שאחד אמר כמה טוב שיש שלג, כי אם קופאים בשלג לוקחים קצת שלג ומשפשפים את הפנים והכל עובר, ואיך אפשר בלי שלג... הם גם עושים בפעולות שלהם הרבה לא בשביל הצלה, ואנשים נהרגים גם בגלל סיבות אחרות ושיקולים אחרים.. ומה עושים לא יודע, בתחילת המדינה אם היו עושים שלטון של האו"ם היה מצויין, יש מכתב של מרן הרב מבריסק זצ"ל ששיגר לחו"ל בשנת תש"ח, בלי מדינה היו יכולים לחיות טוב עם הערבים, ואם נלך אחורה מרנא רבי חיים זוננפלד זצ"ל כיבד את הערבים שאז היה די טוב כשמשלו כאן, מכבדים אותם ולא מתערבים בהם, אבל עכשיו זה אחרת, זה היה לפני תשעים שנה שהיה כבוד הדדי.
הם המדינה גרמו שהערבים נלחמים בנו ושנאתם יוצאת ומתפרצת, הציונות הופיעה כאילו שהם יצילו את העם היהודי, אך למעשה הם הביאו את האסונות הגשמיים ולא רק הרוחנים, מעולם לא שנאו כ"כ את ישראל בכל העולם, אבל מה לעשות כעת שחיים אלו ששדדו את הנהגת העם, והם אלא שכביכול מצילים אותנו מהבעיות שהם יצרו, זו בעיה. עד כאן דבריו הנפלאים.
והבן שבעצם הם הם הדברים שכתבנו בתחילת הדברים, שמה שנראה ש'חייב' צבא והגנה זה רק אחרי שאנחנו מכניסים את עצמנו למצב כזה שנצטרך, ע"י אי שמירת תורה ומצוות ופחות עמל התורה. וכשנלך בדרך טובים ונרבה קדושה בעולם, ממילא נראה שאנחנו המצילים האמתיים, ויותר מכך שלא נצטרך את כל שאת הייסורם הללו. ותודה לה' שיש היום ריבוי תורה וחסד ומע"ט בעולם כולו ובארץ ישראל בפרט, וזה ורק זה המצילים את כל היהודים בלי שום ספק ופיקפוק, לכל בר דעת שמבין איך מזימתם ומחשבתם עלינו כל היום. ורק הקב"ה הוא שמגן וצינה עלינו, כפי שראינו בדברי חז"ל הקדושים.
ויה"ר שנזכה בקרוב לשמוע קול תקיעת שופר של מלך המשיח ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. אמן.
ובכל זאת, יש חילוקי דעות איך להסתכל על הכוח הפיזי, ההתייעלות האסטרטגית של צה"ל וזרועותיו, וכל המסתעף.
האם לההביל את כל זה, ולומר שהכל זה רק הקב"ה ולא אכפת לנו מזה כלל. או שמא, אדרבא "השם הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", כלומר אתה צריך לעשות חיל אך בידיעה שהכח מוזרם לך כל רגע מריבון העולם.
אלו דברים שחושבים עליהם הרבה, אך בעת המלחמה שלך לי בן-דודי הרה"ג יעקב ישראל ששון שליט"א, מאמר שפירסם בענין זה. הגם שבאתי לפרסמו בשעתו, מ"מ הייתה מניעה יען שלחו בקובץ PDF, אח"כ כשנשלח ראוי להנגשה, אמרתי אולי אחרתי את המועד, לבסוף חשבתי שאדרבא יותר טוב שיהגו בדברים אלו גם בימים שבשגרה, במחשבה יותר מיושבת ומעמיקה.
ואלו דבריו:
בס"ד
קונטרס
ה' איש מלחמה
אמר הקב"ה מלחמות אני עשיתי
"לא בחייל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'"
הם באים בנצחונו של בשר ודם
ואנו באים בנצחונו של מקום
קונטרס
ה' איש מלחמה
אמר הקב"ה מלחמות אני עשיתי
"לא בחייל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'"
הם באים בנצחונו של בשר ודם
ואנו באים בנצחונו של מקום
א"ר יהודה בר שלום אמרו לו ישראל רבונו של עולם, אביו של ישמעאל מברכו על חרבך תחיה, ואתה מסכים עמו, ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, ולהיכן נברח, אמר להן אתם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה שנא' יצפון לישרים תושיה. וכו'.
דברים ברוררים ופשוטים מפסוקי התורה והנ"ך ובהבאת כמעט כל מאמרי חז"ל בגמרות ובמדרשים
על כך שאם נבטח בה' ונעשה רצונו בלבב שלם ובעיקר נעמול בתורתו הקדושה
לא נצטרך לא לחרב ולא לסוס רודף וה' ילחם לנו ואנו נחריש בתורה ובתפילה
על כך שאם נבטח בה' ונעשה רצונו בלבב שלם ובעיקר נעמול בתורתו הקדושה
לא נצטרך לא לחרב ולא לסוס רודף וה' ילחם לנו ואנו נחריש בתורה ובתפילה
בסייעתא דשמיא קייץ תשפ"ה
יש בברכת השבטים שנמשלו לחיות ולכלי מלחמה, גד כנחש, גור אריה יהודה. ועוד. וכן כתוב "מנשרים קלו מאריות גברו". וכן דוד המלך אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". ועוד כהנה מקומות בתנ"ך, שרואים שחרב שלופה בידם ורוח קרב היה מנת חלקם. ולפי זה כן צריך לתת ביטוי לכח ועוצמה בלחימה. (הערת ת"ח). והשאלה היא אם נכון הדבר שצריך להשתדל בכח וגבורה, ולתת מקום 'גם' לתורה ותפילה. או להיפך העיקר זה התורה והתפילה והמעשים טובים, ובעיקר הביטחון בה' יתברך. ויש וצריך השתדלות לצאת ידי חובה להתגוננות וכדומה, וכמו שאדם הולך להביא טרף לביתו לצאת יד"ח הקללה בזעת אפיך תאכל לחם, אבל העיקר היא הידיעה שה' הוא המפרנס. וכן זיוגו של אדם ביד הבורא. וג' מפתחות בידו. ובעצם כל חיינו ונשמתנו תלויים בו יתברך.
והאמת שעיקר האמונה שלנו שה' הוא הסובב כל הסיבות, ולא הנחש ממית אלא החטא, וכל מה שבאות צרות זה אחרי שיש חטאים והתרפות מעמל התורה הקדושה וקיום מצוותיו, וכמו שרואים בפרשיות של הברכות והקללות (בחוקתי, כי תבוא, עקב תשמעון, ובעוד מקומות בתורה), "אם לא תשמע בקול ה' .... ובאו אליך כל הקללות האלה". זאת אומרת, כתוב כאן כשאין עושים רצון ה' נבהלים גם מקול עלה נדף. ואילו שעושים רצונו, אפילו חרב לא יעבור בארצנו. הכל מתחיל ונגמר בזה. וכל יום אנו אומרים זאת בק"ש, שאם נסור מה' יתברך ונפנה לאלהי נכר, "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וכו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וכו'". וכשהולכים בחוקות הגויים התוה"ק אומרת "ותקיא הארץ אתכם". וכן כשנלחמים ויש חוסר קדושה כתוב, "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". וכל האריכות בזה אך למותר מפשיטותו.
ובא וראה כמה התורה האריכה איך נזהר מאמירת כוחי ועוצם ידי הן בעניני מלחמה והן בעניני פרנסה!
דברים פ"ו והיה כי יביאך וכו' השמר לך פן תשכח את ה' וכו'. פ"ז, כי יבאך ה"א אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וכו' לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט וכו'. והיה עקב תשמעון וכו' והסיר ה' ממך כל חולי וכו' ואכלת את כל העמים וכו'. פ"ח, השמר לך פן תשכח את ה' א' וכו' ורם לבבך ושכחת את ה"א המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים וכו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה וזכרת את ה"א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכו'. פ"ט, שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים וכו' וידעת כי ה"א וכו' הוא ישמידם והוא יכנעם לפניך וכו'. פ"י אל תאמר בלבבך בהדף ה"א אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגויים וכו' וידעת כי לא בצדקתך וכו' זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' וכו'. פרק יא, כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וכו' ואהבת את ה"א ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, והוריש ה' את כל הגויים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה וכו', לא יתיצב איש בפניכם וכו'. ע"כ.
רואים מכל אריכות הפסוקים האלו איך שהתורה דורשת מאיתנו שנדע שכל החייל והכח הן בענין המלחמה נגד האויב והן בענין הפרנסה והמזונות, הכל הוא אך ורק מאיתו יתברך בלבד, ולא במשהו מאיתנו. לא מכוחנו ולא בצדקתנו אלא הביטחון המוחלט בו יתברך וזכות אבותינו, היא היא הסיבה לכל הכח והטוב שאתה רואה. ותורתנו הקדושה היא תורת חיים לנצח נצחים. ופסוקים אלו אמורים להיות עימנו בכל מצב שהוא.
ועוד התורה הק' אומרת לנו, "אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ונתתי שלום בארץ וכו' וחרב לא תעבור בארצכם וכו' ורדפתם אחד מאה וכו'". וכתיב (דברים כ), "כי ה"א ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם". וכתיב "אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". וכן "וזכרת כי ה"א הוא הנותן לך כח לעשות חייל". ובדברים (ג כב), "לא תיראום כי ה"א הוא נלחם לכם". וכתיב (דברים ז יז), "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלו' לפרעה ולכל מצרים וכו' כן יעשה ה"א לכל העמים וכו'". [ורבנו יונה בשע"ת (ש"ג לא) כתב על פס' אלו, הוזהרנו בזה שאם יראה אדם כי צרה קרובה, תיהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כענין שנא' אך קרוב ליראיו ישעו, וכתוב מי את ותיראי מאנוש יומת. ע"כ. הובא בספר וימתקו המים פרק כה. עיי"ש בענין הביטחון בה', הרבה]. ובשמות (יד), "כי ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". ובהאזינו כתוב, "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", "בצר לך ומצאך צרות רעות ורבות באחרית הימים ושבת עד ה"א". "וכתיב "את מלאכי אשלחך לפניך וגרשתי את האמורי וכו'". ובדברים ג, כב "לא תיראום כי ה' אלה' הוא הנלחם לכם". ויקרא כו, מד "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם וכו'".
וראה בכל דברי בלעם שהפך ה' את הקללה לברכה בספר במדבר כד, ולדוגמא בפס' ח', "יאכל גויים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ". ועוד בפס' "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" ביאור הגר"א (באדרת אליהו), יקום בתורה ויתנשא במעשה. ע"כ. רואים שאף שפשט הפס' שיקום ויתנשא על אומות העולם, באים רבותינו ומבארים זאת כלפי התורה והמע"ט (ועיין ברש"י מה שהביא מחז"ל שביארו לקימה בבוקר לקרוא ק"ש עם ציצית ותפילין), כי היא היא שיש תורה ומעשים ממילא אין אומות העולם יכולים לנו. וגם על ההמשך "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (שעל זה כתבו חז"ל שבירכתו התקיימה), כתב הגרי"א חבר זצ"ל, שבזמן הגלות והסתר הפנים לישראל כבשה אחת בין שבעים זאבים, אין קיום לישראל אלא בכח התורה. (כל הנ"ל מפי הגר"ד כהן שליט"א). [ובתקופה האחרונה התפרסמו דברי החת"ס עה"ת פרשת וזאת הברכה, שכתב על המילה 'כלביא' שזה ר"ת של הפסוקים הבאים, "כי לא בכח יגבר איש" "כי לא בחרבם ירשו ארץ". כי כשזוכרים את זה, ממילא מתקיים ההמשך יקום ויתנשא]. ועל כל זאת בדברי בלעם, "כעת יאמר ליעקב וישראל מה פעל אל", כתב שם המשך חכמה שעם ישראל במצבו הפשוט הנם כעבדים שאפילו על אנשי ביתם לא שולטים, ופתאום כלביא יקום וכארי יתנשא 'ראו מה פעל השם ב"ה כי אין זה סדר טבעי רק השגחה פרטית מאל' כל'. ע"כ.
ועוד בתורה הק' במדבר י, לד "וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה ויהי בנסוע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" וכו'. וכתב רש"י, אויביך המכונסין, משנאיך הרודפים אלו שונאי ישראל. שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם שנא' "ומשנאיך נשאו ראש" ומי הם "על עמך יערימו סוד" (תהלים פג). ע"כ. וכן בשמות טו, ו "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב וברוב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש". ורש"י האריך לבאר איך ה' ניצב לימין ישראל תמיד והביא כמה פסוקים לכך, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, ועוד. תהרס, תמיד אתה הורס הקמים נגדך, ומי הם אלו הקמים על ישראל. וכן הוא אומר כי הנה איביך יהמיון, ומה היא ההמיה, על עמך יערימו סוד, ועל זה קורא אותם אויביו של מקום. ע"כ. וראה גם בהמשך שירת אז ישיר, איך רש"י ביאר נפלא בכך שהקב"ה מפיל הרשעים. [ונציין לפס' יב, נטית ימינך. ופס' טז, תפול עליהם אימתה ופחד. עיי"ש].
ואברהם אבינו שייצא להלחם בחמשת המלכים, אומרת הגמ' שזרק לפניהם עפר, והקב"ה הפכם לחיצים ואבנים, (הובא בתנחומא לך לך סי' טו). ואת מי הוא לקח ל'מלחמה', את הת"ח שיעסקו בתורה, (עי' נדרים לב. על הפס' "וירק את חניכיו" שהוריקן בדברי תורה).
ועל דברי יעקב אבינו שאמר בברכות (בראשית מח, כב), "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", תירגם אונקלוס בצלותי ובבעותי. ורש"י כתב, היא חכמתי ותפילתי.
ואמרו ז"ל עה"פ "וידי משה כבדים". וכי ידיו עושות מלחמה, אלא שישראל עושין רצון אביהן וכו' ומשעבדין ליבם לשמים מנצחים.
ועי' במדרש תנחומא מטות (לא, ד) "אלף למטה אלף למטה", כנגד אלף שייצאו להלחם, היו אלף שהתפללו.
ומה שהיו צריכים שיהיה חלוצי צבא ואלף למטה וכל מה שהתורה מצווה אותנו שנצא למערכה נגד האויבים שלנו, אומר הרמב"ן בפרשת במדבר א, פס' מה (יסוד שחזר עליו בכמה מקומות), שהתורה לא תסמוך על הנס, ואומרת לנו איך לעשות כפי שנראה ע"פ הטבע שצריך חילים רבים וחזקים וכו'. אבל האמת שלבסוף אחד מכם יניס אלף ושנים יניסו רבבה. כי בשעת הלחימה רק הבוטח בה' ורק שהולכים בקדושה, וכן שכנגדם יושבים בתורה ובתפילה, מנצחים בדרך נס ולא ע"פ הטבע. [והרמב"ן הוסיף שזה היה רק לקראת שהיו צריכים להיכנס לארץ אחר מעשה המרגלים, וללא זה היו נכנסים מיד. ומעיקרא שעושים רצון ה' התורה מבטיחה שאפילו חרב לא תעבור בארצנו. וגם לעת"ל כתוב שיבואו כל העמים שכם אחד להיות כפופים תחת עם ישראל וידעו שה' לבדו עליון על כל הארץ].
ועי' רש"י בחוקתי (כו, ח), שמביא מחז"ל עה"פ "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו", וכי כך החשבון וכו' אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין. ע"כ. הנך הרואה שהפס' מדבר על מלחמה, וחז"ל מתרגמים את זה ללומדי תורה שעוסקים במלחמתה של תורה והם הם המנצחים. [הארת הרה"ג יהודה אריה דינר שליט"א].
וכלב בן יפונה ויהושע בן נון אמרו לעם ישראל כנגד המרגלים שהרפו לבבם, שבל ידאגו מכל הענקים וכו' שיש בז' עממים, כי "סר צילם מעליהם כי לחמנו הם", ופירש רש"י שאפשר לגומרם מהר כמו שאוכלים לחם. [וראיתי מה שאמר הגר"ח פיינשטיין שליט"א, שבאמת אם לא היו מבקשים ללכת בדרך של ריגול ומלחמה, הקב"ה היה מכניע מיד את ז' עממים, אבל אחר שכבר הלכו וביקשו דרך שכזאת, אזי הורידו את עיקר מבטחם רק בה' לבדו, לכך הוצרכו כמה שנים להילחם כשנכנסו לארץ בזמן יהושע. (אח"כ ראיתי זאת ברמב"ן לעיל שכ"כ להדיא). והבן].
ומעיקרא כל פחדו של משה בתחילה היה מכך "אם יש בה עץ אם אין", אומר רש"י אם יש בה אדם כשר שיגן עליהם.
ועוד משה רבנו חשש להילחם עם עוג מלך הבשן, שלא ייגן עליו זכות "ויבא הפליט ויגד לאברהם".
וראה בתנחומא לך לך סי' טז, שאברהם היה ירא משם בן נח מפני שהרג את בנו, ואמר לו ה' אל תירא וכו'.
ואפילו על סדום, ביקש אברהם רחמים ע"י מציאת צדקים בעיר, ואמר לו ה' "לא אשחית בעבור העשרה".
הנך רואה מכל זה שזכויות מגנות גם על רשעים. [וידועים דברי המדרש והובא גם בגירסת העין יעקב מס' ברכות דף סג: גם גנב בפתח המחתרת 'רחמנא קרייה', ותפילתו מועילה. כי כרגע זה מצבו כבוטח ומתפלל לה'. ובאשר הוא שם באותה שעה לפני ה' זוכה].
ומאידך אצל צדיקים רואים כמה חששו על כל נדנוד חטא, ולבטוח ביישרותם. וראה אצל יעקב אבינו אחרי שה' הבטיחו שיינצל מכל צרה וישוב בשלום, בכל זאת "וירא יעקב מאד וייצר לו" שמא יגרום החטא. כמובא בגמ' ברכות דף ד ע"א. ושם כתוב עוד שראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה ליהושע אלא שגרם החטא. וכבר ראינו במס' ברכות דף י ע"ב, שחזקיהו גנז ספר רפואות והודו לו וכן כתת נחש הנחושת והודו לו. וכל אלו למה, כתב רש"י, כדי שיבקשו רחמים. ע"כ.
זאת אומרת, רואים מכאן ובהרבה מקומות בתנ"ך ובדברי חז"ל, שרצון ה' שנתלה אליו עיננו וננצל. וזה אפשרי ע"י זכויות ובלי חטאים.
וכבר פסק הרמב"ם ריש הלכ' תענית, מ"ע מהתורה לזעוק ולהריע בחצצורות בעת צרה וכו', ודבר זה מדרכי התשובה שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הורע להן, ככתוב עונותיכם הטו אלה, וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע וכו' ה"ז דרך אכזריות, הוא שכתוב והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר וכו'. ע"כ. [ועיקר הפס' של תקיעה בחצוצרות נאמר "על כי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם". ומשם למדנו שה"ה על כל צרה שלא תבוא].
והבן מכל זה את המבט של תורתנו הקדושה, איך הכל הפוך מהמבט של הרחוב שצריך 'גם וגם' כביכול. ורואים שלא, והעיקר זה רוחניות בלבד. [ולפני השואה כתב כעין דברי נבואה המשך חכמה, על כך שההשכלה והציונות עשו שמות בישראל, ואם לא יתעוררו מעצמם לה', הקב"ה ישלח את גרמניה שיעוררם]. ואם צריך גם להשתדלות זה אך ורק בגלל שהמעשים לא משהו, והביטחון המוחלט שלנו בו אינו במיטבו. וכברו אמרו חז"ל במשנה באבות פ"ד מ"יג, תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורענות.
וראה עוד בכל נוסחי התפילה והתחינה במשך היום שמרבים לתת ביטוי לבטחוננו בה'. ואציין מזה:
רבונו ש"ע כמו וכו' ובטובך הגדול ישוב חרון אפך וכו' ונאמר "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה"א". ונאמר "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע". ונאמר "בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם" וכו'. מי אל כמוך וכו'. לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. מה אנחנו וכו' מה כוחנו מה גבורתנו מה נאמר לפניך ה"א ואל' אבותינו, הלא כל הגיבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע וכו', וכל הגוים כאין נגדך שנאמר "הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול", אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו'. ובהודו, הושיענו אל' ישענו וקבצנו והצילנו מן הגויים להודות את שמך. אל נקמות ה' וכו'. ומזמורי שבת מוספים, "רננו צדקים בה' וכו', ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים וכו' אין המלך נושע ברוב חיל גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט וכו' נפשנו חכתה לה' עזרנו ומגננו הוא כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו" וכו'. וביהי כבוד, "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ה' הפיר עצת גוים מארצו הניא מחשבות עמים רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". ובהללויה, "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה". "הלוליה שירו לה' שיר חדש וכו', רוממות אל בגרונם וכו'. לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים לאסור מלכיהם בזקים וכו'". "ויברך דוד, אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וכו'". "ה' ימלוך עולם ועד". ובאז ישיר, "ה' איש מלחמה ה' שמו". וביוצר אור, זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות. ושבור עול הגויים מעל צוארנו וכו'. גואלנו גואל אבותינו יוצרנו צור ישועתנו פודנו ומצילנו מעולם הוא שמך ואין לנו עוד א' זולתך סלה. אמת אתה הוא ראשון ואחרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע. ונאמר "גאלנו ה' צבא' שמו קדוש ישראל".
ומתפללים ג"פ ביום, ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאלה שלמה. תקע בשופר גדול לחרותנו וכו'. למינים וכו' וכל אויביך וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה וכו'. ובברכת על הצדיקים, ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ועל חסדך הגדול באמת נשעננו בא"י משען ומבטח לצדיקים. לישועתך קיונו וציפנו כל היום. שמע קולנו, עננו בתענית, כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בעת צרה. מודים אנחנו לך ... על נסיך שבכל יום עמנו ונפלאותיך שבכל יום עימנו. ועל הנסים [ועל המלחמות] וכו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. וההודאה היא הן בימי מתתיה והן בימי מרדכי בעיקר על כך שה' עשה לנו תשועה גדולה ופורקן, והפר עצתם וקילקל מחשבתם וכו'. בברכת כהנים מבקשים שיישמרו מהמזיקים וכדומה. שים שלום טובה וברכה עלינו ועל כל ישראל אחינו. ובבקשת אבינו מלכנו, בטל מחשבות שונאינו הפר עצת אויבינו, כלה כל צר ומשטין מעלינו. ובברכת השכיבנו בערבית מתפללים לבורא, 'והסר מעלינו מכת אויב דבר חרב וחולי' וכו'. ובברכת הלבנה מבקשים, כשם שאני לא יכול ליגע בך כך לא יוכלו אויבי ליגוע בי לרעה. ובקבלת שבת בלכה דודי, והיו למשסה שוסיך ורחקו כל מבלעיך. ובפיוטי שבת מבקשים הרבה ממש מה' להינצל מיד אויב ורודף. ולדוגמא, יה רופאי הודו, ואשיר לך באימה גרש את בן האמה לכל הרוחות וימה, אשמור שבתוכו' ובזכותו את אויבי תריב. אל חובי סלח וכו' אל כלה נא לי אויבי והצל עם אהוב מיד כל עם ואום, את אויבי תכרית לא תשאיר לו שריד וכו'. אשאל אלה' אל תמסרה אותם ביד בזויים יהיו קנויים וכו'. ובהבדלה, בבקשת או"א בסימן טוב וכו', וכל היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה טובה וכו' אמצו ברכו וכו', וכל היועץ וכו' אבדו בטלו גדעו הפרו הפר עצתו כדבר שנאמר "ה' הפיר עצת גויים הניא מחשבות עמים" ונאמר "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א'". "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי". "ה' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם". וכל זה להודיע ולחזק בנו כי הוא לבדו מסיר כל פגע ונותן הטוב.
ובסליחות אומרים, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. עזרנו אל' ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. אנשי אמונה וכו', גבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזרות היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם וכו'. תמהנו מרעות וכו'. או"א אל תעש עמנו כלה, דע את ישראל אשר ידעוך מגר את הגוים אשר לא ידעוך. אבינו מלכנו צורנו וגואלנו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בהם גוים וכו'. הבט נא והושיעה נא צאן מרעיתך. א' הביטה דל כבודנו בגוים וכו'. מהר יקדמנו רחמיך בעת צרותינו לא למעננו אלא למענך פעול וכו'. יענך ה' ביום צרה וכו', אלה ברכב וכו'. שיר המעלות לדוד, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו וכו', ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם. ובצומות מוספים, שיר מזמור לאסף, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש וכו' כי נועצו לב יחד וכו' ואהלי אדום וישמעאלים וכו'. מזמור לאסף וכו', היינו חרפה לשכנינו עד מה ה' תאנף לנצח וכו' שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וכו', והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וכו' ואנחנו עמך וצאן מרעתיך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך. קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'. לדוד ה' אורי וישעי, ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד, בקרב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו, אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אחת שאלתי וכו' כי יצפנני וכו' ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי וכו', אל תטשני ואל תעזבני אלה' ישעי וכו'. ובפסוקי הלל, "מן המצר קראתי וכו', כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם דחה דחיתני לנפול וה' עזרני". ובליל ר"ה מבקשים, יה"ר שיכרתו ויתמו ויסתלקו אויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו. ובליל הסדר, והיא שעמדה לאבותנו שלא אחד בלבד עמד לנו לכלותינו, אלא שבכל דור וכו' וה' מצילנו מידם. ובברכהמ"ז יש, הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צוארנו. ועוד. וכן אפשר להוסיף עוד מזמורים שמזכירים ונמצאים בסידור ובמחזור לג' רגלים. כיושב בסתר עליון, לא תירא וכו' מחץ יעוף יומם וכו' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא ייגש וכו'. ועוד רבות כאלה. וזה לחזק בנו הביטחון רק בו.
ונציין עוד כמה פסוקים בתנ"ך בשקר המבטח בנו אפילו במשהו! "ארור האיש אשר שם באדם מבטחו", "ברוך הגבר אשר וכו' ועל ה' מבטח ליבו", "לא פנה אל רהבים ולא שוטי כזב", "לא בחייל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'", "שקר הסוס לתשועה וברוב חיילו לא יימלט", "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר", "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה"א נזכיר המה כרעו ונפלו ואנחנו וכו", "לישועתך קויתי ה'" (לפורקניך סברית ה'), "כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו", "אין עוד מלבדו ואפס זולתו", "הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם", "אל תירא מפחד פתאם ומשואת רשעים כי תבוא", "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל", "אל תירא עבדי יעקב וכו' כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושאנן ואין מחריד". "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו, אשר בך ירוחם יתום" (הושע). "לולי ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפתונו". "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני". "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" ('בזאת' היא התורה). "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים". "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' הישועה". "לא לחכמים לחם וכו' ולא לגבורים מלחמה כי לה' וכו'". וכל פרק למנצח על איילת השחר מדבר על זה. ועוד ועוד בלי סוף פסוקים (ובעיקר בספר תהלים) על כך שבמלחמה צריך ללכת רק עם ביטחון בה', וכל החייל וכח זהו כהשתדלות גרידא. כי באמת אינם אלא כסוס אחד לפניו (כש"כ במדרש על כל חייל פרעה סוס ורוכבו). ועי' להלן.
ובספרי הנבאים כתוב שבעת מלחמה היו בודקים במים מי שיש בו חשש מינות וע"ז ולא היה יוצא.
וכבר אמרו חז"ל במס' סוטה דף מד. על הפסוק (דברים כ, ח) "מי האיש הירא ורך הלבב" שיירא מעברות שבידו, "ישוב לביתו". וכן השח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר. [ואומנם זה שיטת ר' יוסי הגלילי, ולמעשה הרמב"ם פסק כשיטה השניה, שירא כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות חרב שלופה. אבל גם זה הוא מחמת שאין ביטחונו מוחלט בקב"ה. וראה להלן שהבאנו לשון הרמב"ם בזה. ודו"ק גם בדברי הגמ' דף מב. שמדוע קורא הכהן שמע ישראל, אר"י ארשב"י א"ל ה' לישראל אפי' לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אין אתם נמסרין בידם. כי ק"ש זה היסוד של האמונה, וכן בק"ש מקיים כל אדם מצוות ת"ת של והגית בו יומם ולילה. (והבן שזה שיטת ר"ש בגמ' בב' המקומות).].
וכן כל מלחמותם היה בנבואה ע"פ אורים ותומים. [וראה בגמ' ברכות ג: אמר להם דוד לכו ופשטו ידכם, מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלים באורים ותומים, וכתב רש"י שנמלכין בסנהדרין, נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם. ועיי"ש עוד].
וראה במדרש איכא רבה (פתחיה סי' ל'), ארבעה מלכים היו וכו', דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם וכו', א"ל הקב"ה אני הוא עושה כן וכו', היה ה' מאיר לו בלילות בזיקין וברקים וכו', הה"ד כי אתה תאיר נרי וכו'. עמד אסא ואמר אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, א"ל אני עושה וכו'. עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, א"ל הקב"ה אני עושה שנאמר וכו'. עמד חזקיהו ואמר וכו' אלא אני יישן על מיטתי ואתה עושה, א"ל ה' אני עושה (אחר שנעץ חרב בבהימ"ד שיישבו ויעסקו בתורה), "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" (מלכים ב' פי"ט), כמה נשתייר מהם (ממיליוני החיליים שבאו), רב אמר עשרה שנא' וכו'. עיי"ש.
וכאשר מלך ארם שלח את חייליו להרוג את אלישע הנביא (מלאכים ב' פ"ו), ביקש אלישע שיפקח עיניו הרוחניות של גחזי "וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע" שלא יתנום להרע. ולבסוף גם לא הוצרכו למלאכים, כי התפלל אל ה' שיכם בסנורים, וכן הוה. וגיחזי קשר את עיניהם ולקחם למלך יהודה שרצה להורגם, ואלישע אמר לו שישלחם חזרה לארצם ויאמרו למלכם, איך ה' לבדו שומר ישראל. עי"ש.
וראה איך דוד המלך הלך 'להילחם' לבדו מול גלית הפלשתי עם חמשת אבנים קטנות (ועיין בכל המעשה בגמ' סוטה מב ע"ב), ואמר (שמואל פי"ז פמ"ה), "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבא' אלה' מערכות ישראל אשר חרפת. וכו' וידעו כל הקהל כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו". וניצחו ברגע קט. כי ה' עשה לו את העבודה. כמו שניצח את הארי והדוב בשדה ובמרעה. [וכתוב ששאול הוריד את מעילו לתת לדוד להילחם שיהיה לו מגן, וניסה דוד ללובשו ולא עלה עליו, לכך אמר לשאול "לא אוכל ללכת בהם כי לא נסיתי" (פס' לט). ושמעתי (ואולי מקורו מחז"ל), שדוד אמר לשאול שלא ניסה במידת התגוננות ודרכי הטבע, וכל מהוויו ודרכיו הם רק עם פסוקי התהילים בתפילה ובטחון בה' ובהודאה על כל חסדיו. כי זה הוא היא המדה האמיתית ליראיו ולמיחלים לחסדו. והבן].
ובספר שופטים רואים שבזמן שהמלך והעם הלכו אחר רצון ה' ניצחו במלחמה, ואילו בזמן שעשו הרע בעיני ה', ניתנו ביד אויב. ולדוגמא פ"ג פס' ז' ויעשו בנ"י את הרע בעיני ה' וכו' וימכרם ביד כושן מלך ארם וכו'. ובפס' י' שחזרו בתשובה, ויצא למלחמה ויתן ה' בידו את כושן וכו'. וכן עוד הרבה דומה לזה. ובפ"ד, סיסרא שר הצבא ותשע מאות רכב ברזל לו. ודבורה הנביאה אמרה לברק שה' יתן את סיסרא בידו "הלא ה' יצא לפניך". "ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק וכו' לא נשאר עד אחד". ובפרק ה' ראה את כל שירת דבורה וברק, והבן איך הכל נעשה בדרך נס ורק הקב"ה הוא הנלחם להם, ולכך שרו ושיבחו לפניו. ולהביא את הכל זה יאריך הרבה. ורק נציין לפסוק אחד (פס' ט') "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל". ועיי"ש במפרשי הנ"ך מש"כ, ובתרגום יונתן האריך בפס' זה, ועיקר דבריו שבזכות שלמדו בתורה הצליחו נגד הרומח. [וכן יש במדרש על פס' זה].
ועוד בספר שופטים פרק טז, רואים שאפילו שמשון שהיה גיבור ואיש מלחמה, כאשר חטא מעט בעיניו נענש שתפסו אותו פלשתים, ואעפ"כ כאשר תלה בטחונו בה' בלבד הצליח מולם. וכה אמר בפס' כח, "ה' אלה' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האל' ואנקמה וכו'". [ועיין באורך את כל הקורות עימו בגמ' סוטה דף י ע"א].
ובדברי הימים מסופר, "וימלוך יהושפט ויתחזק על ישראל וכו', וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת ה' ויסבבו בכל ערי יהודה וילמדו בעם, ויהי פחד ה' על כל ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט". [ודייקו שרואים מכאן שרק בזכות שלמדו בתורת ה' ניהיה פחד על כולם. והבן].
וכבר פסק הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ז הט"ו), שההולך להילחם ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה. וכו'. וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד ותהיה כונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא, וכו'. ע"כ. [וכן הוא בכל דבר. וכן ראיתי כתוב, שמכאן המקור לדברי הנפש החיים הידועים, שמי שחושב רק על 'אין עוד מלבדו אפס זולתו', ושאין רשות לשום בעל בחירה לעשות לי שום דבר, ורק ה' לבדו מנהל הכל בלבד, יינצל מכל צרה. והסיפורים בזה רבים הם].
ונציין כמה מאמרי חז"ל על המבטח בה' בעת צרת מלחמה ולהינצל מהאומות ועל קיום העולם
וראה בגמ' גיטין נז. כל הנוגע בישראל כאילו נוגע בבת עינו של הקב"ה (כביכול). עיי"ש.
ועל הפס' "סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים קמ, ח), מפרשים הרד"ק והמצודות ועוד, שבטחתי שתגן עלי בעת מלחמה.
ובגמ' ברכות נה. שלשה צריכים רחמים ואחד מהם זה מלך טוב, שנאמר "פלגי מים לב מלך ביד ה'". ועיין ברש"י לפי שהם בידו של הקב"ה, ואין להם רשות לבוא אלא ברשותו של ה'.
ובירושלמי ברכות פ"ה ה"א, לעולם לא יהא פסוק זה זז מפיך ה' צ' עמנו משגב לנו א' יעקב סלה. וכו' ה' צב' אשרי אדם בוטח בך. וכו'. ר"ח בשם ר"א יה"ר מלפניך ה' או"א שתצלינו משעות החצופות הקשות הרעות היוצאות ומתרגשות בעולם. ובקונטרס 'תורה מגנא ומצלא' מהגה"צ ר"ד יפה זצ"ל הביא בשם המהר"ל מפראג בשם זקנו הגר"ח, מקובל בידנו מהקדמונים שאמירת פסוקי בטחון מסוגלים לבטל כל גזרות קשות, והיו אומרים פסוקי ביטחון במערכות ישראל ושמו ביטחונם חזק בקב"ה, והיו נצולים! ע"כ.
ובמס' ע"ז ב: אמר הקב"ה לאומות העולם מלחמות אני עשיתי שנא' ה' איש מלחמה. ומרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל הביא מש"כ בחידושי הראב"ד שם, כלומר מי שיוצא למלחמות אינו יודע אם לנצח או לינצח אלא הנצחון מאיתי מפני וכו'. עיי"ש.
ראה במשנה במסכת סוטה (פרק שמיני משנה א'), שם יש את כל מה שהכהן משיח אומר לקראת היציאה למלחמה, וכן מה שעושים עורכי המלחמה. והכל סביב הרוחניות. ובין היתר אומר להם הכהן, שבל לנו לפחד, 'כי הם באים בנצחונו של בשר ודם ואנו באים בנצחונו של מקום'.
ובסוף מס' סוטה דף מט:, אמרו על ימות המשיח שיתרבו הרבה צרות ה' יצילנו, 'ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים'. עיי"ש.
ובילקוט שמעוני (רמז תשכב), החזק ומגן וצנה, א"ל הקב"ה לדוד, וכי מגן וצינה אני צריך, רוח אחד אני נופח בהם והם פורחים, שנא' יהיו כמוץ לפני רוחכם. ע"כ.
ובתנחומא ויצא ג', כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), א"ר מאיר עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצוות מוסרין לו שתים, עשה מצוות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה וכו' ולמה כדי לשמרו מהמזקים שנא' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וכו'. עיי"ש.
והמשנה באבות אומרת, על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח.
ומה שראינו צדיקים ות"ח כן נפגעים במשך כל הדורות, ה' ישמור. יש סיבות רבות לפניו יתברך ומי יעמוד בהר ה'. ודיינו להזכיר את עשרת הרוגי מלכות, שבאו לכפר על עשרת השבטים. ואעפ"כ משה רבנו שאל על מיתתו של ר"ע זו תורה וזו שכרה. והתורה אומרת "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל הגדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את בעירו", והאור החיים הק' הרחיב לבאר שם, שהקב"ה בשביל לעורר את עם ישראל, האש אוכלת תינוקות של ב"ר, ואח"כ צדיקים ואח"כ שאר העם. [ועל זה אמרו מפני הרעה נאסף הצדיק, או שבגלל שלא יהיה רעה נאספו, או שח"ו עתיד להיות ושלא יראו זאת נאספים מראש]. כי הצדיק הוא ראש בנ"י שמכפר על כלל ישראל. וכן בא לעורר פטירתו את העם. [וכן סביביו נשערה מאד הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ומעניש בעוה"ז על דקויות]. אבל ודאי בלי שום ספק כפי כל מאמרי חז"ל המובאים כאן, שהתורה והמצוות והביטחון בה' מלופפת ושומרת עליהם לגמרי.
[ולעתיד לבוא הקב"ה יעשה נקמה בגויים תוכחות בלאומים ועתיד להתעטף בדם עבדיו ויקום נקמת דם עבדיו השפוך, וישפוך עליהם אבני אגלביש וכד', וכידוע בדברי הנביאים ומאמרי חז"ל. ועל כך כתוב שלם יישלם המבעיר וכו', אומר האור החיים הנ"ל, שהגויים ישלמו על הכל. עיי"ש. ואומר התנחומא בסי' יט, "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת עליה לשלום", מדבר במלך המשיח שפותח להם לשלום וכו', לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס וכו'. ואם לא תשלים עמך רוח רעה נכנסת בהם והם מורדין במלך המשיח. מיד הורגם שנא' והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. ואין משייר אלא ישראל שנא' ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ע"כ. יהי"ר שנזכה לכך בקרוב אמן].
ראה איך כמה וכמה פסוקים הנראים בעינים פשוטות כחייל וכח וכדומה, ואילו חז"ל בעיניהם הקדושות דרשו הכל על התורה והמצוות. וכזה יש בפרשת חוקת כ, ח "ודברתם אל הסלע", אומרים חז"ל בספרי, שנה עליו פרק אחד או הלכה אחת וייצא מים. ע"כ. רואים איך הכל מכל זה סביב התורה בלבד.
כח התורה ותלמידי חכמים המגינים באמת
והנה דבר זה ברור אף בשכל פשוטי העם שהתורה היא מגינה ומצילה, ושבהכרח הוא שיהיו מי שילמדו תורה בכל עת כדי שתגין על כלל ישראל, וכפי שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'. ודרשו חז"ל בפסחים סח: ובעוד מקומות שזה קאי על התורה הקד'. ועל הפס' "בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ", בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם וכו וביום השישי שבת וינפש", אמרו חז"ל שכל הבריאה היא בשביל יום שישי שבו ניתנה התורה, ותנאי התנה ה' עם מעשה בראשית אם מקבלין ישראל התורה מתקימין (באלפיים שנות הבל עד מתן תורה), ואם לאו אין מתקימין. וכבר האריכו רבות בכך שכל הבריאה כולה וכל העולמות כולם עומדים וקימים בשביל התורה, ואם רגע אחד פנוי מהבל תורתנו הקדושה, באותו רגע אין חיות לכל העולמות ממש. ועיין באורך בנפש החיים שער ד' ובספר מעלות התורה ובספרי החפץ חיים ובספר בנין עולם וקונטרס כתר תורה וראש הגבעה, ועוד רבות. וראה במדרשים על פרשת האזינו על התורה הקד', וקבל חיזוק רב.
ומ"מ נכתוב כמה מאמרי חז"ל איך כל המלחמות וכל החרב והחנית בא בעבור מיעוט התורה, ודוקא משום כך התלמידי חכמים אינם צריכים לכל זה. והם אש וגופם אש וסביבם אש קודש. כי מלאכי יצווה לך לשמורך בכל דרכך. (מקורות אלו לקחתי מכמה מקומות, ובעיקר מספר דרך אמונה הלכ' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג בביה"ל עיי"ש, ומהרב מעשה אפוד הגר"י שניאור שליט"א בקונטרס שהוציאו בתשפ"ד, וכן מקונטרס 'צבא ה', ועוד).
מבואר בהרבה מהראשונים שלומדי התורה פטורים הם מלצאת למלחמה גם במלחמת מצוה, ומצאנו בזה הרבה מאוד גם בדברי חז"ל הקדושים. וכנגד אלו היוצאים למלחמת דוד ישבו כנגדן ולמדו תורה. וכך מצאנו ששבט לוי פטור מלצאת למלחמה. וגם פרעה הבין זאת ופטר את שבט הלוי ממס ומעבדות במצרים. וכמו כן התורה מצווה שלמלך יהיה ס"ת, ואומרת המשנה בסנהדרין כא: יוצא למלחמה מוציאה עמו נכנס מכניסה עמו וכו'. עיי"ש. רמזה ונתנה לנו התורה את ההבנה שרק ע"י ספר התורה (שהוא בעצם חדא עם הקב"ה), אפשר לנצח במלחמה. ותו לא מידי.
וידועים דברי הרמב"ם: (הלכ' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג), 'שכל איש מבאי עולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעליו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים'. ע"כ.
וכן אמרו בגמרא מס' ב"ב ח. רבנן לא בעו שמירה. ונפסק בשו"ע חו"מ סי' קסג. עיי"ש.
ובירושלמי חגיגה (פ"א ה"ז) אמרו שלומדי תורה הם נטורי קרתא.
ובפסחים פז. "אני חומה ושדי כמגדלות", אר"י חומה זו תורה ומגדלות אלו ת"ח. עיי"ש.
וחז"ל דרשו על הפס', "ששים גיבורים סביב לה... כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו...", ששים גיבורים אלו ששים מסכתות הש"ס, מלומדי מלחמה של תורה, היו סביבו של שלמה לשומרו.
ובגמ' שבועות לה: האלף לך שלמה, לעצמו. ואילו מאתים לנוטרים את פריו אלו רבנן. וכתב רש"י, שהניחם ויעסקו בתורה לאחד מששה שבהם. (והביא המהרש"א את הגמ' שאומרת שאסור לעשות אנגריא בת"ח, ולכך הניחם).
ועוד דרשו בסנדרין צג: על הפס' "יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה וכו'", גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. עיי"ש.
"ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", ודרשו חז"ל כיון שרפו ידיהם מהתורה מיד ויבא עמלק.
וכעין זה יש להלן בסנהדרין קיא: על הפס' "ולגבורה משיבי מלחמה שערה", לגבורה שמתגבר ביצרו משיבי מלחמה שנושא ונותן במלחמתה של תורה שערה אלו שמשכמים לבהכ"נ ובית מדרשות. [וראינו בעוד מקומות בחז"ל שדרשו מלחמה של תורה. כמו "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון", ב' ת"ח שנלחמים בתורה לבסוף אינם זזים משם עד שעושים שלום בניהם].
ובגמרא מס' ע"ז יז: אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא. ופירש ר"ח במקום, דרך בני ישראל או סופר או בעל סייף שניהם באיש אחד אין נמצאים. ועי' במהרש"א שהביא דברי הערוך מהמדרש (רבה פ"ד ה"ב, וכן בספרי פר' עקב ובילקוט ישעיה רמז שפט, וכן בויק"ר פל"ה), הסייף והספר ירדו כרוכים מהשמים, אם אתם עושים מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף הזה. וכן פירש בעיון יעקב בע"ז על פי מדרש זה. [וזה דלא כמו שטוענים כמה מעמי ארץ שצריך סייף וספרא, וכאן רואים להיפך, שרק ספר]. זאת אומרת בשביל להינצל מהסייף צריך ספרא זה ספר התורה ללמודו ולשומרו.
ואמרו חז"ל בנדרים פא. על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי, שלא ברכו בתורה תחילה. (ועיי"ש בר"ן בשם רבנו נסים).
ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, ארשב"י אם ראית עיירות שנתלשו ממקומון בא"י דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, שנא' על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי.
ובגמ' סנהדרין צח: שאלו תלמידיו את ר"א מה ייעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמ"ח.
ובמדרש דברים רבה, א"ר יהודה בר שלום אמרו לו ישראל רבונו של עולם, אביו של ישמעאל מברכו על חרבך תחיה, ואתה מסכים עמו, ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, ולהיכן נברח, אמר להן אתם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה שנא' יצפון לישרים תושיה. וכו'. עיי"ש.
ובמדרש שוחר טוב (תהלים לה), אמר הקב"ה לדוד עסוק בתורה ואני אלחום מלחמותיך. וכן אמר משה על כן יאמר בספר מלחמות ה', אם אתם עוסקים בספר אני נלחם על ידכם וכו'. עי"ש.
ובגמ' בב"ק סוף פרק קמא, א"ר יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב "אשריכם זורעי מים משלחי רגל השור והחמור" כל העוסק בתורה ובגמ"ח וכו' ואויביו נופלים לפניו כיוסף.
ובגמ' מגילה טז. כשראה המן את מרדכי יושב ומלמד את הילדים הלכות קמיצה, אמר 'אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דדי'. ע"כ. וכתב החת"ס בדרשות על הגמ' ת"ח מרבים שלום בעולם, שמתנצחים במלחמתה של תורה עושים שלום בעולם. (מהגר"י זלברשטיין שליט"א).
ובגמ' גיטין דף ז. א"ר אלעזר השכם עליהם בבתי מדרשות והם כלים מאליהם.
ואיתא בחז"ל (מכות ו.), כי בזכות השערים המצוינים בהלכה ניצחו במלחמה.
וכן אמרו חז"ל במס' סנהדרין (צד ע"ב), חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהעמיד חרב בבית המדרש שכולם ילמדו תורה, וה' נלחם בעדם.
ועוד בסנהדרין (מט ע"א), אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה, פירש"י דוד היה עוסק בתורה וזכותו עמדה ליואב במלחמה. [וכעי"ז בברכות יז: כל העולם כולו נזונין בשביל חנניא בני].
במדרש משלי (כו), ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד אימתי כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה, ואם פשעו בד"ת ופרקת עולו מיד והידים ידי עשו. ע"כ.
ובמדרש רבה תולדות (פס"ה סי' כ'), והקול קול יעקב א"ר ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות דכתיב וילונו כל העדה ויבוא עמלק. אמר בלעם לכו וחזרו על בתי כנסיות ומדרשות, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולין להזדווג להם שכך אבטיחן אביהם ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבהכ"נ אין הידים ידי עשו. ע"כ. וידועים דברי הגר"א על זה שכתוב בפס' הקל בלי ואו, שאם ניהיה קל קולו של יעקב אזי חלילה יש לידי עשו מקום לשלוט. [ובענין זה שבני ישמעאל קיבלו את הכח בדור האחרון מעשו, והניצחון מולם זה ע"י מספר דברים ובעיקר ע"י מלחמה של התורה, עיין באורך בספר של הרב מרדכי נוירגשל שליט"א על גלות ישמעאל].
וכן אמרו במס' נדרים לב. גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וכו'. ובהמשך העמוד, מפני מה נענש זרעו של אברהם אבינו במצריים, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים. [ופירש הר"ן במקום, ע"י שלקח את אליעזר עבדו שהיה עוסק בתרה, להילחם]. ולשיטה אחרת בגמ' לקחם והוריקם בד"ת. ולא להילחם בקרב מול האויב, אלא בבית מדרש, ששם מקום הקרב האמיתי וכידוע.
וגם במס' סוטה דף י. כתוב, דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת"ח וכו'. רש"י, אנגריא – עבודת המלך. (ובקונטרס צבא ה' עמ' ז' הביא את המהרש"א בשבועות לה: שהסביר מפני שהוציא את הת"ח למלחמה.
ועוד אמרו במס' סנהדרין דף צט: איזהו אפיקורוס, זה האומר מאי אהני לן רבנן לדידהו קראו וכו'. וכתב רש"י, מאי אהני לן- והם אינם יודעין שהעולם מתקיים עליהם. עיי"ש.
ועוד בגמ' סנהדרין שם, א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ומטה וכו'. ר"י אמר אף מגין על כל העולם כולו וכו'. עיי"ש בכל דבריהם ז"ל.
ואמרו בתנא דבי אליהו (פ"ד ה"ח), כי תלמיד חכם העוסק בתורה להרבות כבוד שמים, אין צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר וכו'. אלא ה' משמרו בעצמו, ומלאכי השרת עומדין סביבו.
ובתדב"א רבא פי"ח לט, וכל זמן שישראל עוסקין בתורה ועושין רצון אביהם שבשמים, הקב"ה בעצמו נפנה אליהם לברכה שנא' וכו', וכל זמן שאין ישראל עוסקין וכו' שנא' ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וכו', הא למדת אם השליכו ישראל ח"ו את ד"ת לארץ, מיד עשתה והצליחה מלכות הגויים. ועוד בפ"יח עב, בקשו רחמים על בעלי בתים, שבשביל ד"א שיש להם שיעסקו בה וכו', ועליהם הכתוב אומר תחת שלוש רגזה ארץ וכו'. וכתב במשנת אליהו להגר"א, בקשו רחמים כשעוסקין בתורה מצליחין, וכשעוזבים התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם. ובפרק ל' ה' בני יצאוני ואינם, אע"פ שגלו ישראל לבין אומות העולם ועסוקין בתורה הוי אומר כאילו לא גלו. עיי"ש.
ועוד בתדב"א רבא (סוף פ"י), על הפס' בשופטים (הובא לעיל), "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל", מ' אלף מישראל שנתקבצו יחד ויצאו להלחם ויש ביניהם זוג ת"ח דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פפיות בידם, לכך נאמר וכו'. [ומכאן המקור לבעל הטורים שכתב בדברים א, ג שאם יהיה ת"ח בין מ' אלף לא צריכים רומח ומגן כי ת"ח מגין עליהם מאויביהם].
וראה במדרש תנחומא פר' פקודי סי' ח', משכן העדות זו תורה שהיו יגעים בה. בזכות התורה והקרבנות אמר הקב"ה אני מציל אתכם מן גהנם. תדע לך שהרי לאברהם הראה הקב"ה את התורה והקרבנות וגיהנם ושעבוד מלכויות. וכו' אמר לו כל זמן שבניך מתעסקים בשתים (תורה וקורבנות), נצולין מן שתים, ועתידין קרבנות לבטל ובהמ"ק לחרב, אלא במה אתה מבקש שישתעבדו בניך בגיהנם או במלכויות וכו', אמר ה' בעוה"ז אתם משעבדים בידי מלכויות. וכו'. עיי"ש.
בגמ' ברכות ה. מבואר שאין ת"ח צריך לקרוא ק"ש בלילה לשמירה כי רגיל בגרסתו. וכן אמר רשב"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו. ועיי"ש.
עוד בגמ' ברכות, כל המרפה עצמו מדברי תורה, גורם רעה לעצמו ולעולם. שנא' "והתרפית ביום צרה צר כחכה".
ובמשנה באבות פ"ג מ"ו: כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א.
ובזה"ק בשלח (נח א), דכל זמן שישראל מתעסקין באורייתא ימינא אתתקף ואתבר חילא וכו'. עיי"ש.
ואמרו בגמ' סוטה כא ע"א, מה אור מגין (מאיר) לעולם אף תורה מגינה לעולם. ובהמשך הגמ', תורה מגנא ומצלא מגנא מהחטא ומצילה מהיסורים. וכן מגינה מהפורענות ומחיה רעה ומליסיטים וכו'. עיי"ש עוד בכל הגמ'.
ובאבות דרבי נתן פרק כ', ר' חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן ד"ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב וכו', וכל שאינו נותן ד"ת על לבו נותנין לו וכו'. ובפירוש בנין יהושע במקום כתב, בזמן שהקול קול יעקב יכול לפעול כל טוב ולהכרית כל הקליפות וכו'. והבן. והוזכר גם בתדב"א זוטא פרק טז. ובסע' י' כתוב, אם ראית ת"ח חגרהו על מתניך, ואם ראית ע"ה חסיד אל תגור בשכונתו. עיי"ש.
ועוד אמרו ז"ל, אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר.
ויש עוד מאמרי חז"ל רבים וברורים ועצומים בזה לכל המאמין בדבריהם הקימים לעולם.
ואף על הנלחמים בקרב החזית, ישנה תביעה שלא יבטלו את קביעות לימודם בשעת המנוחה, וראה בספר יהושע שראה בעת המלחמה את המלאך וחרבו שלופה, לפי שהיתה עליהם תביעה שבטלו את חוק לימודם, וביאר רש"י במגילה (ג, א) וכן במס' סנהדרין ונדרים, שתבעם על עת הלילה שהוא אינו זמן מלחמה, ולא היה עליהם לעשות מארב על העיר אלא לעסוק בתורה. [ושים לב שעל אלו שעסקו בתורה כנגד אלו שייצאו לא היה תביעה כלל, שהללו המשיכו כרגיל בלימודם].
וראה בהעמק דבר בראשית יב, יז שכתב, בא ללמדנו כח של שלשה עמודי ההשגחה הפרטית תורה ועבודה וגמ"ח, וכל אחד מהם סגולה להשגחה, תורה נקראת חרב וכמו דכתיב בתהלים מה "חגור חרבך על ירך", ואיתא בשבת סג. ההוא בד"ת כתיב, למדנו שהתורה בא להיות כלי מלחמה לנושאיו נגד כל הצרות כמו חרב וכו', משום שהתורה משמרת מכל רע וכו'. כל הסיפורים שהיה עם אברהם שהצילו ה' במלחמה היה בכח החרב של תורה להכות כל קמיו בדרך נפלא. ובהע' ביאר שזה שכתוב במדרש רבא שה' הציל את אברהם שהיה קטן מכבשן האש קודם שעסק בתורה מב' כליותיו, לכן נאמר עליו אחות לנו קטנה ושדיים אין לה. ומאידך חנניה וכו' מכיון שהיה להם תורה, לכך נאמר בהם אני חומה ושדי כמגדלות. ודפח"ח.
ולהלן פי"ד פס' יד הביא מש"כ חז"ל שאברהם הוריק את חניכיו בדברי תורה, משום דזכות התורה היא חרב של ישראל, ועל כן שהמלחמה כבדה יש להעמיק יותר בהלכה ולשנן את החרב, וכן עשה אברהם הוריק את חנכיו בהלכה עמוקה עד שהיה קשה להם להבין והוריקו פניהם. ובהע' הביא את הגמ' הנ"ל שיהושע לן בעומקה של הלכה, שהענין אחר ששמע יהושע מדברי המלאך שעסק התורה שייך למלחמה, ושהבין שהדין מתוח וכו', על כן העמיק יותר במלחמתה של תורה. ע"כ.
[ומש"כ על חרב שעניניו לתורה, ראינו בתדב"א לעיל, שלת"ח אין מה לחשוש מחרב, וכן באבות דר"נ כתב, מבטלין ממנו הרהורי חרב. ועוד אמרו ז"ל חרב על הבדאים ונואלו חרב על שונאים של ת"ח שיושבים בד וכו', הנך רואה שלקחו את החרב כמשל לת"ח. ועוד אמרו (סנהדרין צד(: שחזקיה נעץ חרב בביהמ"ד ואמר מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב. וכן גלית בא עם חרב כנגד דוד. ועוד רבים כאלה. וראינו שדרשו את הפסוק "הנה מטתו של שלמה ... כולם אחוזי חרב... איש חרבו על ירכו" שכולו נאמר לענין ת"ח. וראה בסנהדרין לו. איך דרשו את הפס' "ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו וכו' ויחגור גם דוד את חרבו" מכאן שמתחלין לדון דיני נפשות מן הצד. וכן אמרו ז"ל שע"ה ראוי לדוקרו בחרב. ובמשנה באבות כתוב ודלא יליף קטלא חייב, והסביר חד מן קמאי שהתורה היא החיים, ומי שלא לומד ראוי למוסרו למיתה שלא מנצל את חייו, ואם ע"ע אינו חס לא יחוס על אחרים. ומ"מ המיתה שבחרו לו היא בחרב. וזה מדת הגוים על חרבך תחיה, שבא כנגד יעקב עמוד התורה. ולכך בלעם בא בכח פיו והרגו אותו בחרב, לומר לו כשישראל עושין רצונו יתברך ועוסקין בתורה, ממילא חרב פפיות בידם להשתמש בו כנגדם. וכן הבאנו לעיל מדרש, שבלעם אמר לאומות שאם תשב"ר מצפצפין בבתי מדרשות אין אתם יכולים להם. ובפרשת בחקתי כתוב, וחרב לא תעבר בארצכם, ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב וכו', ונפלו איביכם לפניכם לחרב. וזה בעבור שעמלים בתורה. ובספר דברים לג, כט "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותמו תדרוך", וכתב רש"י תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך והוא חרב גאותך. ובהעמק דבר שם הביא את דברי חז"ל הנ"ל חגור חרבך על ירך. עיי"ש. ובגמ' ברכות ה ע"א, א"ר כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנא' וכו'. והבן על פי דברי הגמ' במנחות צט: שכל הקורא ק"ש פעמיים ביום יוצא יד"ח של "לא ימוש ס"ת הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". (ולעיל הבאנו את הגמ' בסוטה מב. שגם רשב"י אמרה, שישראל אין נמסרין ביד אויב בזכות ק"ש של שחר וערב. והבן שהכל על אותו מהלך). א"כ כשכבר יש לו את הכח של תורה ממילא יש לו נצחון כנגד החרב, וחרבו מסורה בידו. ולעיל הבאנו מתדב"א רבא (סוף פ"י) שאם יש ב' ת"ח בתוך מ' אלף היוצאים להלחם, דומה כאילו אחזו וכו' 'וחרב פפיות בידם'. והבן שלא נקט חרב סתם, אל הביא כלשון הפס' המדבר לענין ק"ש, כי הכל מאותו מהל שהחרב של ת"ח שלופה בידו נגד המזקים וכל האים לקראתו לרעה. ובפיוט בר יוחאי כתוב, 'נאזרת בגבורה ובמלחמת אש דת השערה וחרב הוצאת מתערה שלפת נגד צוררך'. והבן והדברים ארוכים].
וראה בכלי יקר על הפס' שאמר עשיו בליבו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", ונשאלת השאלה למה אמר שבאבל יהרוג דוקא, שיאמר שיחכה למיתת אביו בלבד. ותירץ מכיון שבשעת אבלות יעקב אסור בלימוד תורה ושהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו, לכך חיכה לזמן שלא לומד. [ואמר הגרמ"ש אדלשטיין שליט"א שאף שאבל מותר בדברים האסורים, מ"מ חסר לו הפקודי ה' ישרים משמחי לב, וא"כ תורה שכזאת בלי אחד מקנינים 'בשמחה' חסרה בהגנה. ויישר].
שאלה על הנזכר
כתוב בהושע ד, יז "חבור עצבים אפרים הנח לו" ודרשו חז"ל (ויקרא רבה אמור כו, ב), מפני מה דורו של אחאב שהיו עובדי ע"ז ניצחו במלחמה ואילו דורו של שאול שתינוקות של בית רבן היו יודעים מ"ט פנים לתורה לא ניצחו, אלא שהללו לא היה בהם מספרי לשון הרע ולכן ניצחו, מה שאין כן בדורו של שאול שהיה ביניהם דלטוריא. ובמדרש תנחומא פר' שופטים סי' יח, א"ר אלעזר הקפר ברבי גדול כח השלום שבשעה שישראל עושין חבורה אחת אפילו ע"ז ביניהם אין מדת הדין נוגעת בהם וכו'. עיי"ש עוד. הרי שאף שהיו דורו של אחאב עובדי ע"ז ניצחו, רק משום האחדות שביניהם. ושמעתי תשובה על כך, שאומנם אחאב היה עובד ע"ז, מכל מקום הוא היה מחבב את התורה ואת לומדיה, (כמו שכתוב במסכת סנהדרין דף קב:). ואדרבה לולי שהיה מעריך את לומדי התורה שבדורו לא היה מועיל לו מה ששרר שלום בצבאותיו. [ועיין באורך בספר מכתב מאליהו ח"ה עמ' 399 בענין אחאב, ושניצח במלחמה רק בגלל שהיה מוכן למסו"נ על כבוד התורה. וזה היה רק ב' פעמים שזכות זאת גרמה שיעזרו לו משמים וציפו שיחזור מרשעתו. ולאחר שראו שלא חזר בתשובה, הפסיד ונפל. עיי"ש בכל דבריו הנפלאים. והבן].
ובאמת צריך לדעת כי בדורם היה קשה מאד לפרוש מהיצר של ע"ז, וכמו שאמר מנשה לרב אשי כי אילו היה הוא בדורם היה מרים את גלימתו ורץ לעבוד ע"ז חלילה, והם הכירו הכרה מלאה וברורה כי השי"ת הוא הנותן כח לעשות חיל. ואחאב אף ביקש מאליהו שיבקש מה' אלוקי ישראל שיוריד גשם (אלא שאיזבל היתה מסיתה אותו נגד נביאי ה').
וכמובן למדנו מדברי חז"ל הללו את חשיבות השלום והימנעות מלשון הרע, והרי נחרב ביתנו על שנאת חינם ולשוה"ר. וכן רואין מהו כח של מצוה והימנעות מעברה גם של רשעים. ואפשר שזה בכלל אם ראית רשע שהשעה משחקת לו. ואיתא בילקוט, ונמצא בגרסא של העין יעקב במסכת ברכת, שאפילו רשע ובוטח בה' הקב"ה עוזר לו. וכן ראינו לעיל איך אברהם ומשה חששו להיכנס בתגרא עם רשעים שהיה להם איזה זכות מסוימת. וכל זה במידת הקב"ה שמשלם לרשעים בעוה"ז, "משלם לשונאיו על פניו לאבדו". ומאידך עם צדיקים מדקדק בעוה"ז ונותן שכרם מושלם לעולם הבא. ודוק כי נכון הוא.
אחר הדברים האלה, הנה ראינו בחוש מכל דברי רבותנו הקדושים שרק כאשר נבטח בה' לגמרי ללא שום תליה במבטח חיצוני וגשמי כל שהוא, אזי נזכה להיות כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי. ובנאות דשא ירבצני על מי מנחות ינהלני. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית השם לאורך ימים. כי התורה היא המגינה והמצילה מהחרב וכל מרעין בישין. ששים גבורים סביב לה. חומת אש של תורה הסוככת ומגינה תמיד.
לשון קודשו של מרן גאון ישראל הגר"ד לנדו שליט"א מתוך דברים שנשא
אם נשאל, שאם כן לא צריך צבא, זה כמו שאמר החפץ חיים, שאחד אמר כמה טוב שיש שלג, כי אם קופאים בשלג לוקחים קצת שלג ומשפשפים את הפנים והכל עובר, ואיך אפשר בלי שלג... הם גם עושים בפעולות שלהם הרבה לא בשביל הצלה, ואנשים נהרגים גם בגלל סיבות אחרות ושיקולים אחרים.. ומה עושים לא יודע, בתחילת המדינה אם היו עושים שלטון של האו"ם היה מצויין, יש מכתב של מרן הרב מבריסק זצ"ל ששיגר לחו"ל בשנת תש"ח, בלי מדינה היו יכולים לחיות טוב עם הערבים, ואם נלך אחורה מרנא רבי חיים זוננפלד זצ"ל כיבד את הערבים שאז היה די טוב כשמשלו כאן, מכבדים אותם ולא מתערבים בהם, אבל עכשיו זה אחרת, זה היה לפני תשעים שנה שהיה כבוד הדדי.
הם המדינה גרמו שהערבים נלחמים בנו ושנאתם יוצאת ומתפרצת, הציונות הופיעה כאילו שהם יצילו את העם היהודי, אך למעשה הם הביאו את האסונות הגשמיים ולא רק הרוחנים, מעולם לא שנאו כ"כ את ישראל בכל העולם, אבל מה לעשות כעת שחיים אלו ששדדו את הנהגת העם, והם אלא שכביכול מצילים אותנו מהבעיות שהם יצרו, זו בעיה. עד כאן דבריו הנפלאים.
והבן שבעצם הם הם הדברים שכתבנו בתחילת הדברים, שמה שנראה ש'חייב' צבא והגנה זה רק אחרי שאנחנו מכניסים את עצמנו למצב כזה שנצטרך, ע"י אי שמירת תורה ומצוות ופחות עמל התורה. וכשנלך בדרך טובים ונרבה קדושה בעולם, ממילא נראה שאנחנו המצילים האמתיים, ויותר מכך שלא נצטרך את כל שאת הייסורם הללו. ותודה לה' שיש היום ריבוי תורה וחסד ומע"ט בעולם כולו ובארץ ישראל בפרט, וזה ורק זה המצילים את כל היהודים בלי שום ספק ופיקפוק, לכל בר דעת שמבין איך מזימתם ומחשבתם עלינו כל היום. ורק הקב"ה הוא שמגן וצינה עלינו, כפי שראינו בדברי חז"ל הקדושים.
ויה"ר שנזכה בקרוב לשמוע קול תקיעת שופר של מלך המשיח ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. אמן.
