"היתר מכירה" במשנת הגר"ע יוסף

רק את ההבדל שכחת , שבחמץ אם הגוי יבוא לקחת את החמץ היהודי יסכים בחפץ לב למכור לו

אך בשדה , בעד כל הון שירצה לשלם הגוי, בעל השדה לא יהיה מוכן לתת לו
ואז מה?

בבא מציעא (מה: - משנה במעשר שני) "היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה וחוזר ואומר הרי הן מחוללין" וכו'
ופירש רש"י - "אומר לחבירו שהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא להפטר מהחומש"

אותו דבר בדיוק בנידון דידן שמוכרים לגוי אוהב ישראל ואף פעם לא קרה שבאו לדרוש את הקרקע ולכן מוכרים בלב שלם.
 
ובכלל הסכום לקניית הקרקעות (ששמים בתור מלוה) הוא 170 מיליארד שקל!!!
לא נראה לי משהו חושב שהגוי יבוא לקנות בסכום הזה...
 
אותו דבר בדיוק בנידון דידן שמוכרים לגוי אוהב ישראל ואף פעם לא קרה שבאו לדרוש את הקרקע ולכן מוכרים בלב שלם.
שוב לא תפסת את ההבדל

במקרים שמקנה לחבירו מדובר שיש למקנה גמירות דעת שלימה, משום שלא יהיה לו בעייה למכור לחבירו את הדבר, ולכן אף אם מקנה לו בשביל להערים, סגי .

משא"כ בנדו"ד- המקנה יש לו כוונה הפכית כי יש לו בעייה למכור לגוי את הקרקע, כי הוא לא ירצה למכור לו, ממילא לא יעזור הערמה, בזה שאני אומר לגוי תקנה רק בשביל שאוכל לעבוד, כי בעצם הקניין אין חלות, כי היהודי לא היה מוכן בשום אופן למכור לו לגמרי לכן לא יועיל הערמה.
 
אולי אסביר טיפה יותר.
במכירת חמץ - אוסם לשם הדוגמא, מאוד תשמח שהגוי יבוא וישלם את העלות של החמץ ויקח אותו למכור בעזה או בכל מקום אחר. אין להם שום ענין שהחמץ יישאר אצלם, אלא אדרבה רוצים למוכרו.
במכירת קרקעות - אף אחד, כולל המדינה עצמה, לא רוצים שהגוי יבוא לקחת את הקרקע, ואם הוא באמת יבוא, הם ינסו כל טצדקי כדי שהוא לא יצליח לקחת להם את הקרקע.
 
אולי אסביר טיפה יותר.
במכירת חמץ - אוסם לשם הדוגמא, מאוד תשמח שהגוי יבוא וישלם את העלות של החמץ ויקח אותו למכור בעזה או בכל מקום אחר. אין להם שום ענין שהחמץ יישאר אצלם, אלא אדרבה רוצים למוכרו.
במכירת קרקעות - אף אחד, כולל המדינה עצמה, לא רוצים שהגוי יבוא לקחת את הקרקע, ואם הוא באמת יבוא, הם ינסו כל טצדקי כדי שהוא לא יצליח לקחת להם את הקרקע.
כמדומה שבגלל זה עושים את המכירה לזמן מוגבל של שנתיים באופן כזה יש חקלאים שיסכימו בהחלט מה אכפת להם לקבל סכום הגון של כסף ובעוד שנתיים הקרקע חוזרת אליהם.
אכן, דברים נכונים.

ויש לציין שזה לא "סכום הגון"... זה 50000 שקל לכל דונם...
 
ועוד ראיתי,
1770304527990.png
1770304571408.png
 
אסביר,
לפי ההלכה אם תנעל את דלת ביתי פעמיים (בהסכמתי) הבית יהיה שלך - מדין נעל.
בחוק אין דבר כזה.
אם אדם "מכר" את הבית לחבירו, ואז מצהיר שבעצם אין לו בית, אבל למעשה ממשיך לגור שם כרגיל. (ואילו חבירו יבוא להשתמש בבית, הוא יפנה לבית משפט ויזרוק אותו).
עכשיו באים בני זוג להתגרש אצל הרב עובדיה, ונגיד שלפי ההלכה (כך היה ביניהם הסכם מעיקרא) הם צריכים לחלוק את הדירה חצי חצי אילו תהיה להם דירה בשעת הגט. הבעל טוען, אין לי דירה מכרתי אותה ללא שום תמורה.
מה אתה אומר יגיד לו הרב עובדיה ? תמשיך לגור בדירה של חבר שלך ? או יגיד לו יאלל'ה בלי משחקים.
תגיד את האמת, מה הרב עובדיה יגיד לו.
 
אתה מזכיר לי את הילדים הקטנים שאומרים "ככה זה גם תשובה".

זה לא ילדים בגן, זה חשבון פשוט.

כמו שכל אחד מבין שגנב שמבריח נכסים אינו דומה למוכר חמץ בפסח, (ולא צריך להיות הרב עובדיה בשביל זה),
כי זה הגיון פשוט, זה באמת מכוין למכור וזה באמת לא מתכוין.

א"כ ה"ה בשמיטה.

וכל שאר הטענות שהועלו כאן, בלי לפגוע כמובן, לא דומות לנושא המדובר, וכאילו באות לטשטש את ההבדל הברור כ"כ.
 
עי' ערוך השלחן חו"מ סי' רמא סוס"ט שכ', דגם במכירת חמץ שמוכר לגוי, כל שניכר להדיא אינה מכירה, וכגון שהבהמה נמצאת בחצר הישראל ואוכלת חמץ.
אשר מבואר מדבריו דכל שעושה מעשה נגד המכירה אינו כלום. ושמעתי מהגר"מ גרוס שלי'
דזה הביאור בהחילוק בין מכירת חמץ לאיסור המכירה בשביעית, דהתם מוכר לו קרקעו וממשיך לעבוד כרגיל, ונמצא שעושה מעשה נגד המכירה. משא"כ במכירת חמץ.
וכמדו' שאין מה להשיב על טענה אלימתא זו. ועי' גם בדברי יעקב למהר"י עדס עניני הלכה ב' עמ' רסג, שכ' חילוקים נוספים, וכמדו' שדברי הגרמ"ג הנז' מוכרחים יותר.
 
ראשי תחתית