ההבדל הוא מאוד פשוט.
אם אנחנו מדברים על מכירת קרקעות,
בוא נגיד,
רוב ככל הקרקעות
החקלאיות בארץ ישראל, לגוי, לערבי,
זה דבר שהוא מופקע שאנשים יעשו אותו.
כי זה לתת שליטה
על האדמה, שזה הבסיס של המדינה,
לאומה זרה.
מה שאין כן בחמץ,
(הגם שגם זה נידון בפוסקים, וזה לא כ''כ פשוט לפי גירסת רנ''ג ובלבד שלא יערים ואכמ''ל)
אבל בוודאי שיש פה מקום הרבה יותר להבין, בנקודה של הגמירות דעת,
שאם באמת ישלם,
זה נכון המכירה.
היה גם מקרה מפורסם, שסיפר הגאון רבי משה שטרנבוך, שהיה גוי שרצה להתגייר אחרי פסח, כי הוא היה נשוי ליהודייה ואותו גוי אמר לאשתו אחר מכרו לו את החמץ, את רואה, גם היהודים עושים הכל משחק, לא אמיתי.
היא אמרה לו שהיה אצל היהודים הכל אמיתי.
והוא אמר לו, בוא נבדוק אם הם מוכרים את כל החמץ,
בואי נראה אם אני ארצה להיכנס ולקחת, תיתנו לי.
הוא בא לחנויות ובאמת נתנו לו כל דבר שהוא רצה,
כמובן לפי התנאים וההסכמים של התשלום שהוא מתחייב ברגע שהוא אוכל,
ברגע שהוא משתמש.
ברגע שהוא ראה שזה אמיתי, הוא אמר אצלנו ברמדאן
כולם אוכלים בשקט בחדר,
אבל אצלכם אני רואה שיש לכם אמונה אמיתית ובאמת עושים מה שהאלוקים
אומר.
וזה בעצם גרם לו להתגייר, הוא ראה שהדת היא אמיתית.
זה היה קידוש השם.
