מרנן ורבנן
חבר קבוע
הוא מתכוון שכיוון שרוב הספרדים ועדות המזרח הולכים בדעת מרן הגרע"י, ולכן אם מרן פסק הגהה כל שהיא אזי זה כבר לא הגהה של "כסא רחמים" או קהילה ספציפית אחרת בספרדים אלא כללית של כלל הציבור.
כמה אחוזים מהציבור הספרדי הולכים אחרי פסיקותיו של הגר"ע יוסף?
- יוזם האשכול מרנן ורבנן
- תאריך התחלה
- סטטוס
חיי עולם
חבר קבוע
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 639
בכמות או באיכות?
מרנן ורבנן
חבר קבוע
זה אני כבר לא יודע מה הוא התכוון, אני יודע מה אני מכיר (גם וגם. ברור.)
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,429
תלוי מה נחשב ''הולכים בדעת''
לענין האיכות המציאות מראה שאצל בע''ב וכדו' יש 90% בערך שפוסקים כמוהו, בעוד שבציבור יותר נחשב ''בני תורה'' המספר יורד דרסטית, ואצל רבנים וכדו' זה יורד עוד יותר (לא ל10-20% כמובן, יותר בכל זאת)
אלו נתונים פשוטים וברורים, זו המציאות
דרך אגב יהיה מעניין לערוך ע''ז סקר כדי לדעת מספרים מדויקים של אחוזים...
נערך לאחרונה:
מרנן ורבנן
חבר קבוע
השאלה למי אתה קורא "בני תורה" ו "רבנים"
(כמו שאומרים היום X% מהחרדים כך וכך, רק מדלגים על השאלה מיהו חרדי..)
משום מה תחושתי שאתה מכנה בני תורה את אלו שגדלו בישיבות הליטאיות והיו כרוכים אחריהם ועד לפטירת מרן או סמוך לה לא רצו להכיר בו. אם ככה ולמיעוט זה אתה קורא בני תורה - בהצלחה. אבל אני קורא בני תורה לאותם רבבות רבבות של אברכים יראים ושלמים שהעריצו את מרן והלכו לאורו ובדרכו גם כשזה לא היה המעשה הכי פופולארי בשכונה.
משום מה תחושתי שאתה מודד רבנים על פי מעמדם בעולם הישיבות (הליטאי או המסתפח לו) ועל פי גדלותם בהשקפה ובקרבה לחכמי האשכנזים. אם ככה ואלו בלבד הם רבותינו - בהצלחה. אבל אני - מעבר להם - מכיר בעוד לגיונות לגיונות תלמידי חכמים עצומים מורי הוראות ומקהילי קהילות שהלכו לאורו של מרן, וגם אם חלקו עליו פה ושם הדבר היה מתוך כבוד והערכה עצומה אבל בכללות פסקו והורו כמוהו בכל עניין.
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,429
אני מכנה 'בני תורה' אברכים באופן כללי, לא אמרתי שאין שום אברך שהולך כמו הרב עובדיה ח''ו, אבל תסתכל
חס ושלום
אבל המציאות מדברת, רוב הת''ח הספרדיים מדורנו (הצעירים יותר, לא הרב בן ציון והרב עובדיה) הם יוצאי חברון ופונוי'ז, ולא יוצאי פורת יוסף
וגם רוב הת''ח המופלגים בדור לא הולכים כ''כ כמו הרב עובדיה, איך שאתם מכנים את זה, חוץ מבניו ותלמידיו המובקהים, שהם לא רוב הת''ח המובקהים
רח''ל
אכן ע''ז אני לא חולק, אבל אני מכליל את כל הציבור הישיבתי, גם הספרדים ה''ליטאים'' כהגדרתך הם חלק בלתי נפרד מהציבור וא''א להוציא אותם ההחוצה, ולהגיד ''הם סתם משתכנזים'', ומנגד כל הציבור ה''בעל בתי'' והמספרים ידברו בעד עצמם
סתם ככה, א''א להגיד מ'אני הולך לפי איזה פוסק מסוים וכדו', כל מי שיודע ללמוד, צריך ללמוד כל סוגיא לגופה ולא ללכת בעינים עצומות אחר פוסק כזה או אחר, יהיה מי שיהיה, וכך נוהגים מרבית בני התורה האיכותיים בדורנו
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,429
צריך לעשות ע''ז סקר
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
כל אחד מדבר מתוך הבועה שהוא חי בה, ולפיה הוא זורק אחוזים.
גם אצל בעלי בתים זה לא 90 אחוז כהגר"ע יוסף, כי זה רק ברוב ההלכות (דהיינו כאשר רוצים לברר הלכה פותחים ילקוט יוסף, חזון עובדיה וכדו'... שזה גם אני בעצמי עושה...) אבל במנהגים שנהגו אחרת ממנו, ממשיכים במנהגיהם בכל עוז.
ומנהגים שהגר"ע יוסף הצליח לשנות הם בעיקר מנהגים בבית הכנסת, שבזה מצוי שבית הכנסת מעורב ירושלמי, ואז ממנים רב בית הכנסת שאין לו קשר למנהגים אלא פוסק כהגר"ע, או גרוע מכך - "שנה ופירש" שמוצאו ממרוקו והוריו התמימים הקפידו על המנהגים אבל הוא כבחור ישיבה למד שהכל הבל הבלים והגיע לבית וניסה לחנך אותם (גם אני הייתי כזה... עד שגיליתי שרוב ככל המנהגים יסודם בהררי קודש, באמצעות סדרת הספרים "דברי שלום ואמת").
אבל במה שנוהג כל אחד בביתו, בזה בדרך כלל ממשיכים במנהגיהם.
וגם בבתי הכנסת המרוקאים, רבים (מהבעלי בתים!) ממשיכים במנהגים נגד דעת הגר"ע יוסף, להלן מספר דוגמאות על קצה המזלג:
א. אומרים פיוט "מי כמוך" בשבת זכור באמצע "נשמת כל חי", אחרי "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".
ופיוט "אשירה כשירת משה" לפני "אז ישיר", בשבת בשלח. ובר"ה וביו"כ אומרים את הפיוטים (כגון "שואף כמו עבד" או "אלהי אל תדינני כמעלי"), לפני נשמת ולא במקום אחר (לשון הגר"ש משאש: צריך להישאר במנהג מרוקו שהוא משובח ומפואר, לומר כל דבר במקומו, דאז יש בזה רגש וחרדה הרבה ומעורר הלבבות. לא כן אחר התפילה, אנשים יודעים שכבר גמרו את חובת התפילה ואלו רק דבר טפל בעלמא ולא צריך, ולא יבואו לכוון בזה כלל").
ב. לא עומדים על רגליהם בזמן הקדיש שלפני ערבית של ליל שבת, גם לא בזמן שאומרים "ברכו".
ג. חותמים "ומכניע מינים" ולא "זדים".
ד. אומרים חצי קדיש אחר עלינו לשבח.
ה. בנשיאת כפיים הכהנים מתחילים לומר יברכך ואח"כ מקרא אותם הש"ץ מילה במילה.
ו. מוציאים ומחזירים את ספר התורה להיכל כשהוא סגור ולא פתוח.
ז. אומרים "אמת תורתנו הקדושה" אחר הקריאה בתורה לפני ברכה אחרונה.
ח. כשיש מוסיפים בקריאת התורה בשבת, לא משנים את סדר הקריאה אלא חוזרים למוסיפים על שלושה פסוקים אחרונים של עליית שישי.
ט. מנשקים את העולה לתורה, שכן זה נישוק דרך כבוד ולא דרך חיבה.
י. עומדים בקריאת עשרת הדיברות.
יא. לפני ויכולו שאחר העמידה בליל שבת אומרים "יום השישי" כשם שאומרים בקידוש.
יב. כשחל מוצאי יו"ט בחול, אין אומרים ויהי נועם ויושב בסתר, אלא מתחילים מ"אורך ימים אשביעהו" וכו', ואתה קדוש.
יג. מברכים על ההלל בר"ח, ונוסח הברכה הוא "לקרוא את ההלל", וכן פסק הגר"ש משאש שראוי לעשות, ורוב הראשונים (כחמישים גאונים וראשונים לעומת רש"י רמב"ם רמב"ן ור' ישעיה מטרני) פסקו שיש לברך על ההלל, וכמנהג העתיק אצל הספרדים בכל צפון אפריקה, איטליה אמסטרדם והספרדים בלונדון.
יד. אין אומרים שיר של יום ובית יעקב בחוה"מ בחנוכה בפורים ובר"ח. מפני שהמזמור המיוחד שאומרים באותם ימים הוא במקום המזמור הרגיל.
טו. כשחל מוצ"ש לאחר ג' ימים מתחילת החודש, מברכים ברכת הלבנה במוצ"ש. וביום מעונן מחכים למוצ"ש הבא, כפסק מרן השו"ע לברך על הלבנה במוצאי שבת.
טז. סופרים את העומר בין "ברכו" לבין "עלינו לשבח".
יז. לא מניחים תפילין בשחרית של תשעה באב, אלא רק במנחה, וכדעת מרן השו"ע.
יח. אומרים "נחם" בתשעה באב רק במנחה, וחותמים "מנחם ציון ובונה ירושלים".
יט. מקפלים את הטלית בשבת כסדר קיפולה הראשון (הגר"ע יוסף כתב רק שאין למחות בידם, שיש להם על מי לסמוך).
כ. נוהגים שנער בר המצוה מברך שהחיינו על התפילין.
כא. אומרים בנוסח הקדיש "בעלמא די ברא כרעותיה", בכף רפויה, וכן "קדם אבונא מרנא דבשמיא וארעא".
ועוד מנהגים שנהגו בבית, לדוגמא על קצה המזלג:
א. מעמידים את הסוכה בדבר המקבל טומאה, וכדעת מרן בשו"ע (הגר"ע כתב לחוש לכתחילה לאסור).
ב. בהדלקת נרות חנוכה מברכים "להדליק נר של חנוכה".
ג. בהדלקת הנרות של שבת מדליקים ואחר כך מברכים בכיסוי העיניים (כמנהג ברוב עדות הספרדים, בגדד, תוניס, איזמיר ומרוקו).
ד. מברכים אחר הקידוש לפני ברכת המוציא, את כל הברכות, בשמים, סלטים ודגים, וטועמים משהו.
ה. כשחסר רוטב בסיר החמין, מעמידים את סיר החמין מתחת למיחם וממלאים ממנו מים רותחים, ומחזירים מיד לפלאטה (הגר"ש משאש הוכיח שזוהי גם דעת מרן השו"ע).
ו. מוציאים את השבת כדעת הגאונים ולא כר"ת, ואין מקום כלל להחמיר בזה.
נערך לאחרונה:
מרנן ורבנן
חבר קבוע
מילה אחת. לגבי "לפי מי אני הולך" זה דבר פשוט שמדובר על על נקודת הפתיחה, הרי לא כל מצווה שעשית מאז ועד היום כתבת חבורה.
חמוד ומבוסס על עובדות פיקטיביות בלבד.
בכל מקרה מבחינתי מוצה כי אנחנו חולקים במספרים ובדקויות שקשה למדוד ולדעת בוודאות ומה שלא יהיה לא יזיז אף אחד מעמדתו (ככל הנראה). אא"כ מישהו ירצה להמשיך שם על נקודות שיותר הגיוני לדון בהם בסוגיא.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
ראשית, אלו שגדלו בישיבות הליטאיות (והספרדיות הליטאיות) הם לא מיעוט. אדרבה, הם הרוב, ואלו שגדלו בישיבת חזון עובדיה הם מיעוט דמיעוט. יש עוד ישיבות באמצע, וגם הם לא כהגר"ע יוסף.
שנית, הרבה בחורי ישיבה (ואני בתוכם) למדו בישיבות שהראש ישיבה היה מתנגד גדול להגר"ע יוסף, ואדרבה זה גרם להם להתרחק מדרכו של הראש ישיבה, דבשלמא החולק כשנראה לו לחלוק, אדרבה, כך היא דרכה של תורה ואין מונופול בהלכה לאף אחד, אבל לחלוק "כסדר" ולדבר על הגר"ע יוסף מתוך שנאה עזה, זה מעורר התנגדות.
שלישית, יש הרבה בחורי ישיבה שבישיבה חשבו ללכת בדרכו של הגר"ע יוסף, ולאחר מכן כשנעשו אברכים הכירו ספרי שו"ת וספרי הלכה שלא היו מודעים לקיומם (ספרי הגר"ש משאש - שו"ת תבואות שמש ושו"ת שמש ומגן, ספרי הגר"ש טולדנו - דברי שלום ואמת, ועוד כהנה ספרים המדברים על מנהגים) ושינו את דרכם וטעמם.
רביעית, כיום יש קהילות רבות של בני תורה מרוקאים (בראשות הגאון רבי שלמה ידידיה זעפרני) שאין להם דבר וחצי דבר נגד הגר"ע יוסף, ומעריצים אותו (ואני בתוכם), אבל בהרבה הלכות נוטים ממנו ונוהגים במנהגי מרוקו או כפסקי רבני מרוקו ובראשם הגר"ש משאש.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
כבודו יכול לטמון את ראשו עמוק בחול, אני מסתובב בבתי כנסת רבים בארץ וכותב מה שראו עיני ולא זר.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
אתחיל מהסוף; בוודאי שאנו מדברים על החולקים עליו מתוך כבוד והערכה עצומה, ובכללות פוסקים כמוהו, הרי גם אם תקח את הגר"ע יוסף ואת בר הפלוגתא הכי גדול שלו - הגר"ש משאש, תראה שהמחלוקת ביניהם היא מתוך כבוד והערכה עצומה, ובאופן כללי הסכימו זה עם זה בעיקר העיקרים (מבחינתו של הגר"ע יוסף) שקיבלנו הוראות מרן חוץ ממה שנהגו כבר, רק השאלה מה דין הבא לארץ ישראל, ועוד מחלוקות בהלכות שונות.
ולרגל הוצאת שו"ת שמש ומגן חלק ב', שלח הגר"ע יוסף מכתב ברכה למרן הגר"ש משאש, וכתב לו בזה הלשון: "שמועה טובה תדשן עצם, שמחנו מאוד לשמוע כי כבוד הרב הגאון הגדול, מבצר עוז ומגדול, המאור הגדול לממשלת התורה, רבה הראשי של ירושלים, כמוהר"ר שלום משאש שליט"א, עומד להוציא לאור את ספרו שמש ומגן חלק שני, על ארבעת חלקי השולחן ערוך, אשר אין ספק שיהיה לתועלת רבה לכל יושבי על מדין ולכל מורי ההוראות בישראל, לדון ולהורות, לשעה ולדורות... וכבר זכה להוציא לאור את חיבוריו הגדולים "תבואות שמש" על ארבעת חלקי השולחן ערוך בארבעה כרכים, בהם הוא צולל בעמקי ים התלמוד והפוסקים בחריפות ובקיאות עצומה ובתוכם בירור להלכה ולמעשה... וסמכות פסיקתו היא בעלת משקל רב בעולם התורה". עכ"ל.
וכן בהקדמה לשו"ת שמש ומגן חלק ד', שיצא לאור לאחר פטירתו של מרן הגר"ש משאש זצ"ל, כתב הגאון רבי עובדיה יוסף בזה הלשון: "נודע בשערים המצויינים בהלכה, הגאון המפורסם בקצוי תבל רבי שלום משאש זצ"ל, שהיה רבה של ירושלים במשך עשרים וחמש שנה... כל באי שער עמי יודעים כי נקשרנו בעבותות אהבה כל ימי חייו של הגאון הצדיק זצ"ל, ובאו לידי ביטוי בדברי הערכה שכתב בספר הנוכחי (עמ' קפח-קפט) בשבח הספרים אשר זכיתי לחבר, ועוד הוסיף לשבח ולפאר את הנהגתי, מרוב ענוותו, ואהבת התורה היוקדת בקרבו. והנה למרות שבכמה עניינים היינו חלוקים בהלכה, אולם נתקיים בנו את והב בסופה (ראה קידושין ל:) והיינו תמיד באהבה ואחווה, וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
ובפתח שו"ת יביע אומר חלק י', הביא הרב "מכתב אוהב וידיד נפש רב רבנן רבה של ירושלים הגר"ש משאש זצ"ל", ובמכתב זה משבח מרן הגאון רבי שלום משאש את ספריו הרבים של הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, כשהוא מפליא לחרוז את כל שמות הספרים בהערכה ואהבה רבה. וזהו המכתב היחיד שהודפס בפתח יביע אומר חלק י' וחלק י"א.
כמו כן מצינו בשו"ת יביע אומר תשובות בהלכות חמורות של עגונות וממזרים, שמרן הגר"ש משאש כתב פסק הלכה והתנה זאת בהסכמתו של הגר"ע יוסף, וכן להיפך - שהגר"ע כתב "ובתנאי שיצטרפו עמי שניים מגדולי הדור" ולבסוף הביא את הסכמת הגר"ש משאש.
מרנן ורבנן
חבר קבוע
אני לא טומן שום ראש בשום חול ולא כ"כ מעניין אותי הנושא, שום צד לא יוסיף לי ספרות בבנק אם אצדד בו. רק עיין לעיל שכבר דנו מה נקרא ללכת לאורו.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
אבל בזה אכן למרבה הצער יש הרבה מורי הוראות ספרדים שיודעים שכדי "להתקדם בחיים" אין להם ברירה אחרת אלא לצעוד לאורו של מרן, ובפרט שהציבור הרחב והתמים יסתכל עליהם בעין עקומה אם יעיזו לחלוק בהלכה כלשהי (ויש מו"צים שחולקים בשקט ובצנעא ובסתר, או מפרסמים הלכה כהגר"ע ומציינים בצידו את הגרב"צ אבא שאול עבור "מטיבי לכת", והצד השווה שבכולם שמפחדים מאוד לחדש חידושים בהלכה ולחלוק על הגר"ע חס ושלום).
ועל זה כתב הגאון רבי חנן אפללו מח"ס "אשר חנן" בהסכמתו לספר חו"כ:
"וקרובים אנו בדורנו כמעט לבאר שחת, שאף הת"ח והרבנים המפורסמים בשמותיהם אין אצלם מידת האמת, ומי שאינו בשיטתם ובקו ההלכה שלהם זה בעיניהם פחיתות וחסרון, ואותו הת"ח כבר אינו רב או הרה"ג, אלא ערב רב, אבל מי שהוא משיטתם, אפי' איזה מאסף בספרו, ששום צל של עיון וחידוש אין בו, רק שמעתיק שמועה וסברא מאחד לשני או דרשן פה מפיק מרגליות אבל רחוק מאוד מהוראה, ק"ו שאין לו יד ורגל באבן העזר וחושן משפט, בכל אופן יקרא "הגאון" ואפילו "הגאון הגדול" משום שהוא כותב ואומר שההלכה כך וכך וכאותם הרבנים והספרים המפורסמים, והצביעות הזו חוגגת.
וידעתי מכמה ת"ח שלמדו היטב את הסוגיא ויצא להם להיתרא, אך הם מפחדים להעלות את האמת על הכתב, בכדי שהשולטים עלינו לא "יקטלגו" אותם כאשר מאיימים השכם והערב שלא יתנו שום משרה לאיש החולק עליהם בהלכה, ק"ו שעלולים לצאת עליו בריש גלי לפני כלל העם שרובו עמי הארצות ובכך יהיה מסומן כדמות שלילית, ולכן הם מעדיפים לשתוק ולהיראות כביכול הם משלהם, על מנת שיקבלו מתי שהוא משרות רבניות וכיו"ב.
ועל זה התורה חוגרת שק, גם על בעלי הזרוע וגם על הפחדנים, שיש מי שחושב שהוא הבעלים על התורה ושוכח שכתר תורה הוא לכולם, ומה שהשותקים לא מוציאים דעתם מפחד השולטים היא צביעות עצומה ומכירת התורה בזול, אי נמי שעוברים על אזהרת הכתוב "לא תגורו מפני איש" דלא תכסו דבריכם מפני פחד איש (סנהדרין ח.), והוא בבחינת שלא תאמר מתירא אני פלוני שמא יהרוג את פני או שמא ידליק את גדישי (ספרי דברים פסקא יז).
ואם באנו להכחיד האמת מפני היראה ואפי' לגדולים מאיתנו כהגר"ע יוסף זצ"ל, לא נמצא ידינו ורגלינו לעמוד בבית המדרש, ונסגור הספרים ונפתח רק את ספרי הקיצורים, כי אין טעם להמשיך ללמוד וללמד ולחדש דבר, כי הכל כבר נכתב ונפסק ואסור להרהר ולסתור. ובזה יהיה כל הדור הבא בלא דעה אלא כרובוטים, וחלילה לנו מעשות זאת, רק שמחובתנו להשיג בדרך כבוד והתנצלות.
ועיין בהקדמות לכל חלקי השו"ת שלנו, כמה אנו משבחים את גדולת מורנו [הגר"ע יוסף] זיע"א שהוא היה בקרבנו גדול הדור האחרון, וכמה קירבני אליו בעבותות של אהבה כשהייתי מוציא לאור את ספריי, ובהרבה מקומות יישבנו דעתו כנגד המתפרצים על פסקיו ודרכו בהנהגה, אע"פ שאינו צריך לי, אבל אין שום קשר בין זה לבין מה שהורשינו לחלוק על דבריו בהלכה, ואין איסור לחלוק בטעמים נכונים על גדול הדור, ועוד שהוא גופיה כתב כן בהקדמה לשו"ת יביע אומר חלק א' וזוהי משנתו הידועה, והאומר אחרת הוא זה שחולק עליו ואינו מבין תורתו". עכ"ל.
ומה שציין הגר"ח אפללו שליט"א ליביע אומר, כן כתב גם בפתיחה לשו"ת "יביע אומר" (חלק ג', וכן בפתיחה להלכות עולם חלק ג', שם הוסיף נופך) וזה לשונו: "ועוד רגע אדבר על דברי המצפצפים ומהגים שאין לחלוק על ספרי אחרונים, ובראותם ספר חדש שבא להכריע נגד איזה אחרון, צווחי ככרוכיא ב'דברים הדברים'. וכל היודע ספר עיניו רואות נכוחה שזהו דרך כל רבותינו, מימי התנאים והאמוראים עד אחרוני הפוסקים, וכמש"כ בקידושין (ל:) שאפי' הרב ותלמידו נעשים כאויבים זה לזה, ואת והב בסופה. וכן מבואר בפסקי מהרא"י (סי' רל"ח), שאם ההוראות ברורות קצת כדברי התלמיד, והכי אזלא צורתא דשמעתתא, למה לא יחלוק על רבו, והלא כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים, ורבינו הקדוש חלק על אביו ורבו רשב"ג, ורבא חולק על רבה רבו, והרא"ש חולק על מהר"ם שהיה רבו מובהק. ע"כ. וכ"כ בתשובות הרדב"ז (סי' תצ"ה). ע"ש. ועיין עוד בתשובת הרא"ש (כלל נ"ה סי' ט') שכתב, ומה שכתבת שמהר"י בן שושן היה בעל סברה ישרה וכו' ומי יהרהר אחריו לבטל פירושו, זו אינה ראיה, כי מי לנו כגדול כרש"י ז"ל שהאיר עיני ישראל בפירושו, ונחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י וסתרו דבריו בכמה מקומות, כי תורת אמת היא ואין מחניפים בה לשום אדם..."
"והחולקים על זה דבריהם מהבל ימעטו, ולחפש תואנות יבקשו, ולשונם חרב חדה בלשון הרע ורכילות. ועל זה אמרו (בערכין טו:) סיפר לשון הרע אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. כי דרך מספרי לשון הרע, בתחילה יפליגו בשבח הרב אשר הושג על דבריו, חלקו מחמאות פיהם בשפתי חנף, וזהו: יכרת ה' כל שפתי חלקות, שבחלקות לשונם ירחיבו פיהם בשבח הרב כנ"ל, וכל כוונתם בכדי שאחר כך יוכלו לדבר גדולות על המחבר החדש שהשיג על הרב שקדמהו. וזהו שאמר, לשון מדברת גדולות. וכן המליצו על זה מש"כ בפסחים (קיח.) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, משום שבפרשת שירה אמרו, כלבים אומרים: בואו נשתחוה ונכרעה, וכן אלו דרכם מתחילה להשתחוות ולספר בשבח הרב המושג, בכדי שאחר כך יעיזו פניהם לדבר סרה על הרב המשיג. והם לא ידעו ולא יבינו כי זוהי דרכה של תורה... כי רק השנאה והקנאה מדברת מתוך גרונם, ולעפר בכבוד נושאי דגל התורה, ואוי להם מעלבונה של תורה. אולם לא כאלה חלק יעקב המודים על האמת. וכמו שכתוב בירושלמי (סנהדרין פרק חלק הלכה א') אם שמעת דבר מפי קטן מישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן, אלא וכו' כשומעו מפי נביא, ולא כשומעו מפי נביא אלא מפי הגבורה". עכ"ל.
וגם בהקדמה לספרו "הליכות עולם" (חלק א') כתב וזה לשונו, "ואף שהיו כמה מבני בבל מתרעמים על שאני פוסק נגד ספר "בן איש חי", החזיק בידי מורי הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ועודד אותי להמשיך להורות בהלכה כאשר עם לבבי, ולא להשגיח על דברי ההמון האלה, אשר לא ידעו ולא יבינו. וכמש"כ הגר"ח מוואלוז'ין בשו"ת חוט המשולש (סי' ט') בזה"ל: ואע"פ שאנכי שמשתי את מו"ר הכהן הגדול ומחוייב אני בכבודו ובמוראו כמורא שמים, מ"מ אני שומר מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא דף קל:) כד אתי פסקא דדינא קמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תגמרו מיניה, שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות... וכ"כ בספרו רוח חיים (פ"ק דאבות מ"ד) שאסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו מה להשיב עליהם, כי לפעמים תהיה האמת עמו, כמו שעץ קטן מדליק את הגדול". ע"כ. ועיין עוד להגר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חלק יו"ד סי' מ"ב), שאין לת"ח לכבוש את נבואתו בפסקי ההלכה, וחייב לגלות דעתו, ונכתב בספר, שאין משוא פנים בדבר". עכ"ל. ואח"כ הביא הרב שם מכתב שכתב לגדול אחד מבני בבל שחלק עליו, בהיותו בן ל"א שנים, ובין הדברים כתב לו: "ואינני מכחיש, שיש לי קונטרס מיוחד, הערות על דברי הרב בן איש חי... וידעתי כי כל מלחמתו של מר עתה היא מכוונת להטיל עלי אימה שלא אדפיס את הקונטרס הלזה, אבל כבר לימדונו רבותינו לא תגורו מפני איש, לא תאגור דבריך מפני איש". עכ"ל.
וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א (נדפס בגליון השיעור השבועי לפרשת כי תבוא תשפ"א): "דיברנו בכמה מקומות בשבחו של רבי יוסף חיים. לא צריך לשבח את השמש, השמש מאירה וזורחת, אבל יש אנשים שיש להם 'קטנות המוחין' או 'סילוק המוחין', וחושבים שאם חולקים עליו בהלכה, כאילו לא מעריכים אותו ח"ו. אבל האמת שהיה גברא רבה... תענוג ללמוד בספריו... אמנם מרן [הגר"ע יוסף] זצ"ל חלק בהלכה על הבן איש חי, מכל מיני סיבות, כפי שנבאר, אבל ודאי שלא היה בזה שום פגיעה בכבודו ח"ו".
ואמר עוד (בגליון השיעור השבועי פרשת תרומה תשפ"ג): "אין מונופול על התורה, התורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה יבוא ויטול, ובלבד שכאשר חולק יכוין לשם שמים, ובעיקר יחלוק עם שכל והיגיון, לא יציב לו מטרה להגיד הכל איפכא מסתברא מפלוני, כמו שיש כאלה בדורנו לצערנו הרב, אלא יחלוק בשכל ובשיקול דעת". עכ"ל.
וכן כתב הגאון רבי אליהו טופיק שליט"א, בהקדמה לשו"ת "קול אליהו", וזה לשונו: "פשה הנגע בדורנו זה, לצפצף בקול"ן של סופרים, לאמר שאין לת"ח לחלוק על גדולי הדור הנוכחיים, לא על חכם פלוני הנקרא גדול הדור, ולא על אלמוני הנקרא פוסק הדור, ולא מוכנים לשמוע כלל דברי החולק על הגדולים, הגם שיש לו טענות חזקות ומוצקות. ובשלמא אילו היו אומרים זה הבעלי תשובה ובעלי בתים החרשתי, כי מעולם לא הורגלו בספרי הפוסקים שהקטן חולק על הגדול, ותלמיד חולק על רבו כדרכה של תורה, אבל תמיהני שהורחבה היריעה גם בקרב אברכים ות"ח, שנגררים בזה אחר ההמון, והרי כידוע כך היא דרכה של תורה, שכל ת"ח שיש לו ראיות לסתור פסקו של מי שקדם לו, הגם שאותו מחבר גדול בחכמה ובמנין על אותו חכם שבא לחלוק עליו, הרשות נתונה לחלוק בין לאסור ובין להתיר. ופוק חזי מש"כ הגאון חק"ל (ביו"ד סי' פ"ב), שלא ימנע אדם עצמו מלכתוב בספר שיקול דעתו, אם יש לו להשיב על דברי הפוסק, אפילו על גדול האחרונים, וכל שכן אם בא לתרץ דברי הראשונים, כי לא נצטווינו בשום מקום מלחלוק עליהם, כי אם להעמיד דבר על בוריו, וחייב להגיד דעתו, ובלבד שיכוון לבו לשמים".
מרנן ורבנן
חבר קבוע
הרב @משיב כהלכה כבר השיבותי לך שתעיין לעיל שכבר העלנו מה נקרא הולך לאורו ואין קשר למחלוקת בהלכה.
בהצלחה וכטו"ס.
בהצלחה וכטו"ס.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
כתבת ש"הולך לאורו בנקודת הפתיחה", זה כמו שהגר"ע יוסף בעצמו אומר בכל הזדמנות שקיבלנו הוראות מרן, אבל בפועל חולק עליו בעשרות הלכות (מסיבות שונות: מנהגים, ענייני תפילה כאר"י, סב"ל, ועוד).
ולכן המדד הוא לא בנקודת הפתיחה (שבזה אפשר לומר שגם מרן והרמ"א שווים... והרמ"א מסכים עם מרן היכן שלא חלק עליו) אלא האם הם חולקים על הגר"ע בכמה הלכות והולכים כמו פוסקים אחרים, או שאינם מפעילים שיקול דעת כלל, והולכים אחר הגר"ע בכל אשר יאמר כי הוא זה.
מרנן ורבנן
חבר קבוע
בהחלט
אין קשר, הרמ"א ומרן היו שני דרכים שונות, אבל רב קהילה / ראש ישיבה / ת"ח אחר שחולק על מרן בהלכות ספציפיות והולך כמנהגו / כפוסק אחר בכמה עניינים אך באופן כללי רואה בו את מורה דרכו ואת גדול דורו - בוודאי שנחשב כהולך לאורו.
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,429
אם ככה, לא הבנתי דבריך כראוי ואני מתנצל...
לא נראה לי שהיום יש עדיין מאן דהו (דמות תורנית) שפוי, שחושב שהרב עובדיה לא היה ענק בתורה וכו'
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
בענין זה, בנוסף למה שכתבתי לעיל, יש להזכיר את אותו גילוי דעת שניסה לשוות להגר"ע יוסף מעמד כמו של מרן השו"ע שקיבלנו הוראותיו, ולכפות על כלל הציבור הספרדי ללכת כפי פסקיו, לאחר שכבר השתלטו על מוסד הרבנות והדיינות, באופן שהם ורק הם אחראים על מינוי רבנים ודיינים, וכל רב או דיין שלא ביטל דעתו להגר"ע יוסף ואינו פוסק כמותו, סומן וקוטלג כ"חולק" ויכול לשכוח מתפקיד רבני לשארית חייו.
ובדיעבד התגלה ש"הגילוי דעת" הוא זיוף גמור, כי הציגו לרבנים מכתב עם דברי שבח והלל להגר"ע יוסף, ועל זה ניאותו לחתום, ולחלקם הציגו זאת כמכתב הוקרה לרב יצחק יוסף, וכאשר אמר הרב יוסף שלוש, המשמש רב המועצה האזורית דרום השרון, בראיון לתקשורת: "אמרו שכאילו כתבו שם שצריך לבטל את מנהגי מרוקו, אבל זה לא נכון. הוא בא לומר שהרב עובדיה יוסף היה איש גדול וענק, ובנו הרב יצחק יוסף הוא ממשיך דרכו והוא היום ראש הרבנים בארץ ישראל. יש רבנים גדולים שחולקים עליהם פה ושם, אבל בהסתכלות רחבה התקבלו פסיקותיהם של הרב עובדיה יוסף ושל בנו..."
אבל לאחר מכן שינו את הנוסח (כדרכם של פשקווילים מימים ימימה) ופרסמו נוסח אחר לגמרי, שיש ללכת אחר הוראותיו של הרב יצחק יוסף ולבטל את כל המנהגים והפסקים שחולקים עליו:
"חובה על כל בני עדתנו לקבל עליהם את כל הוראותיו של הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרה"ג יצחק יוסף ללא פקפוק. אלו מבני עדתנו שנהגו אחרת עד כה, יקבלו על עצמם מעתה ועד עולם שלא לסטות מדרך ההלכה והמסורה של מרן הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצוק"ל".
וכצפוי, הזיוף הזה חזר אל המזייף (אחד מתלמידי הרב יצחק יוסף שגם פירסם חוברות תגובה נגד "דברי שלום ואמת" בתוספת דברי גנאי למיניהם) כבומרנג:
◆ ראש החותמים, הגאון הרב דוד שלוש זצ"ל, רבה של נתניה (שחלק על הרב עובדיה פעמים רבות בספרו שו"ת חמדה גנוזה ועוד, ו"נענש" על זה שלא קיבל קידום למרות שהיה ראוי לו), פירסם מכתב: "הריני להודיע בשער בת רבים כי הנני עומד ומחזיק בדעתי בכל מה שכתבתי בספרי הלכה שו"ת 'חמדה גנוזה' בשלושה חלקים ובספרי 'בני עמי' בסוגיות משפחה. כל פרסום אחר שיצא בשמי אינו נכון".
◆ בנו, הרב יהודה שלוש, רב שכונה בנתניה, אמר: "למסמך הזה אין ערך. הרבנים העיקריים אומרים שרימו אותם. גם אם חתמו, כעת אבי אומר שלא התכוון לבטל את פסיקותיו. תורה לא קונים בגנבה. אבא התכוון לתת חיזוק לרב יצחק יוסף, אבל לא לבטל את כל מה שעבד עליו תשעים שנה".
◆ בנו של הרב יהושע ממן זצ"ל, הרב רפאל ממן, תקף את האנשים שהחתימו את אביו ואמר כי רימו אותו:
"במכתב הזה פשוט הטעו אותו. הטעו אותו בזה שאמרו לו שכותבים איזה מכתב הוקרה לרב יצחק יוסף ומביאים לו איזה שהם ספרים שיצאו על דייני מראקש אבל מעולם לא הייתה כוונה לבטל את מנהגי מרוקו וללכת רק על פי פסיקותיו של הרב יוסף. בשום פנים ואופן לא".
לדבריו, גם החלק בו נכתב כי צריך ללכת אחר כל הוראותיו של הרב יצחק יוסף אינו נכון. "רצו לכבד אותו כראשון לציון אבל ודאי ועם כל הכבוד יש גדולים. אני בדקתי עם מו"ר אבי", הוא מבהיר.
◆ הגאון רבי שמעון ביטון, רב העיר בית שמש, טען בראיון ל"חדרי חרדים" כי המכתב שונה, ולמעשה רימו אותו: "המכתב הזה שבר לי את הראש. שינו את כל מה שהביאו לי".
שאלה: הרב לא חתם שצריך לבטל את כל מנהגי מרוקו?
"לא, לא, חס וחלילה".
שאלה: במכתב שהביאו לרב הוזכר כי מדובר במכתב לגבי הרב יצחק יוסף?
"לא".
◆ הגאון רבי מסעוד אלחדד, אב"ד בירושלים, טען כי כלל לא חתם על המכתב. "על איזה מכתב אתה מדבר, לא ראיתי"...
שאלה: הרב לא חתם שצריך ללכת אחר פסיקותיו של הרב יצחק יוסף?
"לא לא".
שאלה: דיברו עם הרב על כזה מכתב?
"לא".
◆ הגאון רבי רפאל רוזיליו שליט"א, חבר בד"ץ העדה החרדית, הופתע לגלות את שמו במכתב הרבנים וטען כי מדובר ברמאות: "אני לא חתמתי ולא כלום. זה בא בלבל במוח ולחץ אותי וכתבתי מה שכתבתי... אבל לאחר שראיתי את כל המכתב זה נקרא רמאות, ואני מוציא מכתב ואפרסם אותו".
שאלה: האם רימו את הרב?
"כן".
◆ הרב עזרא בן שמעון, בנו של הרב מסעוד בן שמעון ראש ישיבת 'אור אליצור', זעם על המכתב: "אבי לא חתם על כזה מכתב. זאת אומרת הם לא הביאו לו את הנוסח והוא לא ראה את זה. הוא לא אמר כזה דבר. הוא אומר שכל אחד ישמור על המנהגים שלו".
◆ ר' משה שרביט, בנו של הרב יוסף שרביט זצ"ל, אמר ל'מקור ראשון' כי "אבא אמר לי שלא חתם על מכתב כזה".
ומיותר לבאר שאם היינו לוקחים מכתב דומה ומנסחים זאת על הגר"ש משאש שהוא מקובל כגדול הפוסקים בקרב יהודי מרוקו (שהם רוב הציבור הספרדי), היו מחתימים בקלות את רוב הרבנים המרוקאים, גם ללא כפיה וגם ללא הבטחת דברים בתמורה.
לאחר שפורסמו הכחשות כל הרבנים, חזר בו גם יוזם הפשקוויל ואמר בראיון: "המכתב לא בא לומר שהרבנים חוזרים בהם מהפסקים שבהם חלקו על הרב עובדיה ובנו, אלא שצריך לחלוק בצורה הראויה..."
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,688
ובקיצור, אין בינינו מחלוקת כלל.
- סטטוס