כמה אחוזים מהציבור הספרדי הולכים אחרי פסיקותיו של הגר"ע יוסף?

[משיב כהלכה]

בין הגרע''י והגרב''צ היחיד שמתיר הוא הגרב''צ, והיחיד שאוסר הוא הגרע''י, כ''כ פשוט, לא דיברנו על פוסקים אחרים

וזה הענין, שיש עוד פוסקים בעולם.

 

[עת שערי רצון]

וזה הענין, שיש עוד פוסקים בעולם.

זה הענין, שההודעה שלי התיחסה אך ורק לגרב''צ ולא לשאר הפוסקים

 

[משיב כהלכה]

כי שיטתך היא שצריך לבחור בין הגרב"צ להגר"ע, ואין שום מציאות שאברך יפסוק בדרך כלל כהגרב"צ ובענין מסויים יפסוק כהגר"ש משאש שנראים דבריו בזה.

 

[עת שערי רצון]

כי שיטתך היא שצריך לבחור בין הגרב"צ להגר"ע, ואין שום מציאות שאברך יפסוק בדרך כלל כהגרב"צ ובענין מסויים יפסוק כהגר"ש משאש שנראים דבריו בזה.

תקרא טוב את הודעתי, לפני שאתה מיחס אלי את השטויות האלו שכתבת בשמי
בסה''כ כתבתי שא''א להצטייר כחסיד מובהק של האור לציון שהולך תמיד כמוהו וכו' ובפועל בחצי מההלכות (לא אחד שנים פה ושם) לנהוג הפוך מדעתו, ובפרט בדברים שזה פסיקה ע''פ הקבלה שזה לא קשור לענין של ''ללמוד וללבן סוגיא''
שיגיד שהוא חסיד של עצמו או לא משנה מי, אבל למה לשקר שהוא חסיד של האול''צ ופוסק כמוהו??

 

[משיב כהלכה]

אתה רוצה לומר שספרת את כל ההלכות בהן נחלקו הגרב"צ והגר"ע, ואז בדקת היטב את כל אחד מאלה שדיברת עליהם, ויצא לך שבחצי מההלכות אינם פוסקים כהגרב"צ?

 

[עת שערי רצון]

אתה רוצה לומר שספרת את כל ההלכות בהן נחלקו הגרב"צ והגר"ע, ואז בדקת היטב את כל אחד מאלה שדיברת עליהם, ויצא לך שבחצי מההלכות אינם פוסקים כהגרב"צ?

אני מדבר על קבוצה כללית של אנשים, שלא מניחים תפילין דר''ת ומוציאים ציציות וכו' וכו' וצועקים בקול שהם פוסקים כמו האור לציון, כל אחד מכיר אותם יש מ-ל-א כאלה

 

[משיב כהלכה]

נו, אז ציינת שתי הלכות בלבד שבהם הם פוסקים כהגר"ש משאש...

 

[עת שערי רצון]

הנה מקצת הלכות שרוב המגדירים עצמם כ''הולכים לפי'' הרב בן ציון, לא מקיימים:
א) האול''צ פסק שבני ספרד צריכים להצניע ציציותיהם
ב) האול''צ פסק שיש להניח תפילין רש''י ור''ת ביחד
ג) האול''צ פסק שצריך לברך ברכות השחר בחצות הלילה
ד) האול''צ פסק שיש להוסיף 7 דק' על זמן חצות, לא ראיתי מאן דחש להו
ה) האול''צ פסק שאין לברך ברכות השחר אחרי ד' שעות מהיום
ו) האול''צ פסק שאין צריך לכרוע או להניע הראש בעניית ברכו
ז) האול''צ פסק שיש לחשב כל זמני היום לפי הזמן המכונה מגן אברהם, ולא רק ק''ש כמו שנהוג
ח) סוף זמן ק''ש דמגן אברהם לפי האול''צ נמנה מעה''ש עד צה''כ דהגאונים, ולא כמו בלוחות שזה לפי צה''כ דר''ת (בלוח עיתים לבינה מביא את שיטת האול''צ ב'סוף זמן ק''ש מ''א לחומרא'' בחלק מן הערים, הוא מוקדם בכ-20 דק' מהזמן הרגיל)
ט) האול''צ פסק להתפלל ביחיד כדי לא להפסיד סוז''ת הראשון (המכונה ''מגן אברהם'' וזה אינו, ואכמ''ל בזה)
י) האול''צ פסק שחובה גמורה לומר את כל הקרבנות שלפני הודו ואין לדלג, אף אם ע''י כך יפסיד תפילה בציבור
יא) האול''צ פסק שתפילה לפני הנץ זה לכתחילה, ועדיף מנין פועלים מתפילה ביחיד
יב) האןל''צ פסק שבמקום שרגילים ללכת עם כובע, אין להעלות ש''צ בלי כובע
יג) האול''צ פסק שמעיקר הדין בנות רווקות צריכות לכסות הראש בזמן התפילה (גם הגרע''י פסק את זה, רק שהאול''צ לימד זכות על מי שלא נוהג כן)
יד) האול''צ פסק שנשים חייבות להתפלל כל יום שחרית ומנחה ומוסף בשבת יו''ט ור''ח
טו) האול''צ פסק שאף תלמידי חכמים צריכים ללמוד חוק לישראל
זה רק קצת, יש עוד הרבה...

 

[אור תורה]

אין ענין לדחוף את הפאה בכל מקום.

א"א להתכחש שרוב הפוסקים אוסרים.

 

[עת שערי רצון]

א"א להתכחש שרוב הפוסקים אוסרים.

כמובן שזה לא נכון, אבל לא משנה ... הרב משיב כהלכה כבר יענה לך, יש לו תורה שלמה בנושא

 

[משיב כהלכה]

א"א להתכחש שרוב הפוסקים אוסרים.

אענה לך בקצרה כי לא כאן מקומו, בספר חן וכבוד אסף מאה ושלושים מתירים, ויש יותר מזה. בדורות קודמים יש פחות משלושים אוסרים (עיין יבי"א ה,ה שהביא את כולם והשמיט המתירים, וגם חלקם מתירים או שלא אסרו כלל), וכיום רובם היו מתירים כי טעמיהם לא שייכים.

 

[מתוק מדבש]

הנה מקצת הלכות שרוב המגדירים עצמם כ''הולכים לפי'' הרב בן ציון, לא מקיימים:
א) האול''צ פסק שבני ספרד צריכים להצניע ציציותיהם
ב) האול''צ פסק שיש להניח תפילין רש''י ור''ת ביחד
ג) האול''צ פסק שצריך לברך ברכות השחר בחצות הלילה
ד) האול''צ פסק שיש להוסיף 7 דק' על זמן חצות, לא ראיתי מאן דחש להו
ה) האול''צ פסק שאין לברך ברכות השחר אחרי ד' שעות מהיום
ו) האול''צ פסק שאין צריך לכרוע או להניע הראש בעניית ברכו
ז) האול''צ פסק שיש לחשב כל זמני היום לפי הזמן המכונה מגן אברהם, ולא רק ק''ש כמו שנהוג
ח) סוף זמן ק''ש דמגן אברהם לפי האול''צ נמנה מעה''ש עד צה''כ דהגאונים, ולא כמו בלוחות שזה לפי צה''כ דר''ת (בלוח עיתים לבינה מביא את שיטת האול''צ ב'סוף זמן ק''ש מ''א לחומרא'' בחלק מן הערים, הוא מוקדם בכ-20 דק' מהזמן הרגיל)
ט) האול''צ פסק להתפלל ביחיד כדי לא להפסיד סוז''ת הראשון (המכונה ''מגן אברהם'' וזה אינו, ואכמ''ל בזה)
י) האול''צ פסק שחובה גמורה לומר את כל הקרבנות שלפני הודו ואין לדלג, אף אם ע''י כך יפסיד תפילה בציבור
יא) האול''צ פסק שתפילה לפני הנץ זה לכתחילה, ועדיף מנין פועלים מתפילה ביחיד
יב) האןל''צ פסק שבמקום שרגילים ללכת עם כובע, אין להעלות ש''צ בלי כובע
יג) האול''צ פסק שמעיקר הדין בנות רווקות צריכות לכסות הראש בזמן התפילה (גם הגרע''י פסק את זה, רק שהאול''צ לימד זכות על מי שלא נוהג כן)
יד) האול''צ פסק שנשים חייבות להתפלל כל יום שחרית ומנחה ומוסף בשבת יו''ט ור''ח
טו) האול''צ פסק שאף תלמידי חכמים צריכים ללמוד חוק לישראל
זה רק קצת, יש עוד הרבה...

טעות בידך.
האור לציון זה לא פסקי הלכה
אלא שיטה ודרך חיים.
לדוגמא:
תלמידיו וההולכים בדרכו לא תמצא אותם לומדים הלכה רוב היום, ויש להם גישה יתירה לתלמוד בעיון, היחס לגמרא הוא העיקר, המשקל שנותנים לפוסקים לצורת הפסיקה, כן ציציות בחוץ צציות בפנים זה לא הנקודה בכלל.
וזה כעין לתמידי החזו"א שעושים ברוב הדברים כהמ"ב אבל המה תלמידי החזו"א בכל מאודם.

 

[מרנן ורבנן]

טעות בידך.
האור לציון זה לא פסקי הלכה
אלא שיטה ודרך חיים.
לדוגמא:
תלמידיו וההולכים בדרכו לא תמצא אותם לומדים הלכה רוב היום, ויש להם גישה יתירה לתלמוד בעיון, היחס לגמרא הוא העיקר, המשקל שנותנים לפוסקים לצורת הפסיקה, כן ציציות בחוץ צציות בפנים זה לא הנקודה בכלל.
וזה כעין לתמידי החזו"א שעושים ברוב הדברים כהמ"ב אבל המה תלמידי החזו"א בכל מאודם.

זה מעניין וזה שייך לאשכול חדש בנושא חדש.
גם בשיח על מרן הגר"ע עלו כבר ניצוצי הרעיון

 

[עת שערי רצון]

טעות בידך.
האור לציון זה לא פסקי הלכה
אלא שיטה ודרך חיים.
לדוגמא:
תלמידיו וההולכים בדרכו לא תמצא אותם לומדים הלכה רוב היום, ויש להם גישה יתירה לתלמוד בעיון,

אכן כן, ומהצד הזה, אני תלמיד מובהק של האול"צ, ולמרות שאני הקטן הולך עם ציצית בחוץ...

היחס לגמרא הוא העיקר, המשקל שנותנים לפוסקים לצורת הפסיקה, כן ציציות בחוץ צציות בפנים זה לא הנקודה בכלל.

נכון, אבל למה לומר שאתה הולך כמוהו בהלכה?? אני 100% אור לציון מצד ההשקפה, אבל לא מצד ההלכה, אם למדתי סוגיא ויצא לי יותר כהאור לציון עוד יותר טוב, ואם לאו -- מבררים אמת לאמיתה

וזה כעין לתמידי החזו"א שעושים ברוב הדברים כהמ"ב אבל המה תלמידי החזו"א בכל מאודם.

התכוונתי לצד ההלכתי, לא לצד ההשקפתי

אני הקטן, אומר האמת ולא אכחיש, שכל מה שזכיתי להתקדם בתורה קצת קצת שהשגתי מעט מן המעט, נזקף הרבה לזכות הספרים "אור לציון" (מוסר) שהם פשוט מלאים השקפה נכונה על כל ענייני החיים, ובפרט בענין הנהגה ודרך לימוד ועוד ועוד, וגם אני הקטן נפגשתי בצעירותי אולי 7-8 פעמים עם הגרב"צ, ובאמת נראה לי שהוא מהאנשים הגדולים שראיתי בחיי, אם לא הגדול שבהם, וכל כולו רק "תורה" והלוואי שהיום היתה דרכו (בהשקפה) נחלת הכלל, לימוד תורה לשמה בלי לשאוף לקבל תפקיד כלשהו וכו'

 

[בדרך סיפרתי מעשה]

בינה מלאכותית?

נראה כך. מביך.

הפיסקה הבאה מעידה על כך כאלף עדים:

3. **המעגל הרחב – ההשפעה התרבותית**:
הציבור המסורתי, שלא בהכרח שומר תרי"ג מצוות, מושפע גם הוא ממורשתו של מרן. מבחינתם, המנהגים והמסורות שהנחיל – כמו ההקפדה על ברכת "שהחיינו" או הדגש על קריאת שמע – הפכו להיות חלק מהזהות היהודית הספרדית.

 

[הצעיר]

ברור שלאף אחד אין בעלות על הציבור או על התורה, אבל כמו שכבר עלה פה רוב רובו של הציבור הספרדי-חרדי לקח את מרן הגרע"י כמורה דרכו. יש כאלו שלקחו את מרן הגרב"צ אבא שאול - וזה בסדר גמור, יש כאלה שלקחו את מרן הגר"ש משאש - וזה בסדר גמור, יש כאלו שלקחו את חכמי הליטאים - וזה בסדר גמור, יש כאלו שלקחו את אדמור"י החסידים - וזה בסדר גמור.
לא דנים פה אם מותר לך למוד תורה מרב שאינו הגרע"י אלא מה בתכלס' רוב הציבור עושה.

תוריד מכל תלמידי מרן את אלה שנוהגים כמוהו רק לקולא,
או את אלה שלא יודעים בכלל את המקומות בהם אסר...
לא ישאר הרבה,
ולא שיש לי משהו נגד, אבל חשוב שאם מישהו הולך עם פסקי הגרע"י שזה יהיה רציני ולא רק מתי שזה נח.

 

[מתוק מדבש]

אני הקטן, אומר האמת ולא אכחיש, שכל מה שזכיתי להתקדם בתורה קצת קצת שהשגתי מעט מן המעט, נזקף הרבה לזכות הספרים "אור לציון" (מוסר) שהם פשוט מלאים השקפה נכונה על כל ענייני החיים, ובפרט בענין הנהגה ודרך לימוד ועוד ועוד, וגם אני הקטן נפגשתי בצעירותי אולי 7-8 פעמים עם הגרב"צ, ובאמת נראה לי שהוא מהאנשים הגדולים שראיתי בחיי, אם לא הגדול שבהם, וכל כולו רק "תורה" והלוואי שהיום היתה דרכו (בהשקפה) נחלת הכלל, לימוד תורה לשמה בלי לשאוף לקבל תפקיד כלשהו וכו'

אכן,
ואני מכיר רבים רבים שהס' הללו שינו להם את החיים,
סיפר לי המדפיס של האור לציון חכמה ומוסר החדש שיו"ל לפני כשנתיים לערך
שהזמינו אצלו בפעם ראשונה 5000 עותקים
ניסה להניאם שזה מוגזם ממש בפרט בעידן הספר המנוקד והקומיקס,,,,
אחרי חודש ביקשו עוד 5000, ומאז עוד ועוד עד כי נלאו לספור, ממש כך.
אמר לי שגם הם היו מופתעים, הכל נחטף ממש. כמי שמצוי בתחום הוא סיפר לי בהשואה לספרי "הלכה" של סלבים מוכרים וידועי שם, זה פשוט בלתי נתפס הכמות האדירה הזאת.
אציין כי החלק השני מלא וגדוש יותר מהחלק הראשון גם בכמות וגם כמדומה - אם מותר לומר - באיכות, יש שם יותר מנסיון החיים וחכמת חיים למעשה בחיי היום יום מאשר מוסר והנהגות כמו בח"א.

 

[החש בראשו]

הנה מקצת הלכות שרוב המגדירים עצמם כ''הולכים לפי'' הרב בן ציון, לא מקיימים:
א) האול''צ פסק שבני ספרד צריכים להצניע ציציותיהם

סוג של אונס.

ב) האול''צ פסק שיש להניח תפילין רש''י ור''ת ביחד

כנ״ל.

ג) האול''צ פסק שצריך לברך ברכות השחר בחצות הלילה

לא מצוי, אבל במשמרים ישנם הרבה שמברכים, וגם אלו שלא זה רק מחמת שחוששים שיברכו בטעות בבוקר שוב.

ד) האול''צ פסק שיש להוסיף 7 דק' על זמן חצות, לא ראיתי מאן דחש להו

היום שהלוחות מאד מדויקים התפשט שסומכים עליהם.

ה) האול''צ פסק שאין לברך ברכות השחר אחרי ד' שעות מהיום

בוודאי חוששים!

ו) האול''צ פסק שאין צריך לכרוע או להניע הראש בעניית ברכו

גם אם יש מתלמידיו שעושים לא כן זה רק מחמת הרגל בעלמא.

ז) האול''צ פסק שיש לחשב כל זמני היום לפי הזמן המכונה מגן אברהם, ולא רק ק''ש כמו שנהוג

לכתחילה בלבד!

ח) סוף זמן ק''ש דמגן אברהם לפי האול''צ נמנה מעה''ש עד צה''כ דהגאונים, ולא כמו בלוחות שזה לפי צה''כ דר''ת (בלוח עיתים לבינה מביא את שיטת האול''צ ב'סוף זמן ק''ש מ''א לחומרא'' בחלק מן הערים, הוא מוקדם בכ-20 דק' מהזמן הרגיל)

כנ״ל בלוחות כבר הורגלו לסמוך עליהם כי זה דבר שגרתי יום יומי.

ט) האול''צ פסק להתפלל ביחיד כדי לא להפסיד סוז''ת הראשון (המכונה ''מגן אברהם'' וזה אינו, ואכמ''ל בזה)

קשה לאנשים להתפלל ביחיד.

י) האול''צ פסק שחובה גמורה לומר את כל הקרבנות שלפני הודו ואין לדלג, אף אם ע''י כך יפסיד תפילה בציבור

יש מישהו שלא אומר קרבנות??? תמהני!

יא) האול''צ פסק שתפילה לפני הנץ זה לכתחילה

נראה לי שרק קריאת שמע. וגם זה לחוש להרמב״ם אבל לא פסק מוחלט.

יב) האןל''צ פסק שבמקום שרגילים ללכת עם כובע, אין להעלות ש''צ בלי כובע

נו?

יג) האול''צ פסק שמעיקר הדין בנות רווקות צריכות לכסות הראש בזמן התפילה (גם הגרע''י פסק את זה, רק שהאול''צ לימד זכות על מי שלא נוהג כן)

מעיקר הדין...

יד) האול''צ פסק שנשים חייבות להתפלל כל יום שחרית ומנחה ומוסף בשבת יו''ט ור''ח

והוא פוסק שהמטופלות בילדים פטורות לחלוטין.

טו) האול''צ פסק שאף תלמידי חכמים צריכים ללמוד חוק לישראל

המדקדקים מקפידים, ושוב אתה עוסק בתלמידיו שהם התחנכו והורגלו לא כן. אין טעם לתפוס בקטנות.

זה רק קצת, יש עוד הרבה...

אביא בהודעה הסמוכה את שלי:

 

[החש בראשו]

וזה אשר העליתי שהרבה כן נוהגים כהרב ז״ל.

א) שתיית קפה לפני התפילה שאוסר, הרבה חוששים לזה.
ב)כוונת שמות השם בברכות בלבד ולא כל הזכרה.
ג) נשים יכולות לברך ברכות השחר.
ד) כנ״ל לברכות ברוך שאמר וישתבח.
ה) כנ״ל לברכות ק״ש.
ו) לפסוע ג׳ פסיעות אחר קדיש תתקבל.
ז) בנסיעה בעלמא לא אומרים תפילת הדרך.
ח) בפלאטה יש מיחזי כמבשל.
ט) לערות מים חמים מכלי ראשון לסיר על האש.
י) שמותר לאשה לברך אחר ההדלקה מי שנהגה בכך.
י) שלא יוצאים ידי חובה בנרות שבת על ידי חשמל (אם לא שעל ידי מצבר).
יא) איסור צחצוח שיניים בשבת.
יב) לא לפתוח גגון עגלת תינוקות.
יג) התנאים נצרכים להכנת תה בשבת.
יד) רובו יבש אסור.
יש עוד הרבה אבל זה מה שעלה בידי כעת.

אודה ולא אבוש שהרבה מפסקיו מאד מקוריים ומחודשים (במבט ראשון) ולא כל-כך מקובלים שזה גורם להרבה מתלמידיו להמנע מלנהוג כמותו בזה בפרהסיה. אבל יש כאלו שהכול עושים לגמרי כהרב ז״ל אבל אינם רבים.

 

[אברימי]

ומספר הגר"י יוסף: באחת השבתות הלך הגר"י עם אביו למסור שיעור בבית כנסת במחנה יהודה "ובדרך היו כמה עיראקים – שהיו מושפעים מכמה רבנים שהתסיסו נגדו – זרקו עליו עגבניות, וכך הגיע לבית הכנסת ובגדיו מלוכלכים" (ראו בעלון 270 פרשת נח תשפ"א).

איך מצאת את העלון הזה?

 

[אברימי]

בקונטרס יד כהן (חומר בקודש, עמ' 145)

צ"ל "ידי כהן", לא?

 

[בארי]

ראשית, אלו שגדלו בישיבות הליטאיות (והספרדיות הליטאיות) הם לא מיעוט. אדרבה, הם הרוב, ואלו שגדלו בישיבת חזון עובדיה הם מיעוט דמיעוט. יש עוד ישיבות באמצע, וגם הם לא כהגר"ע יוסף.

שנית, הרבה בחורי ישיבה (ואני בתוכם) למדו בישיבות שהראש ישיבה היה מתנגד גדול להגר"ע יוסף, ואדרבה זה גרם להם להתרחק מדרכו של הראש ישיבה, דבשלמא החולק כשנראה לו לחלוק, אדרבה, כך היא דרכה של תורה ואין מונופול בהלכה לאף אחד, אבל לחלוק "כסדר" ולדבר על הגר"ע יוסף מתוך שנאה עזה, זה מעורר התנגדות.

שלישית, יש הרבה בחורי ישיבה שבישיבה חשבו ללכת בדרכו של הגר"ע יוסף, ולאחר מכן כשנעשו אברכים הכירו ספרי שו"ת וספרי הלכה שלא היו מודעים לקיומם (ספרי הגר"ש משאש - שו"ת תבואות שמש ושו"ת שמש ומגן, ספרי הגר"ש טולדנו - דברי שלום ואמת, ועוד כהנה ספרים המדברים על מנהגים) ושינו את דרכם וטעמם.

רביעית, כיום יש קהילות רבות של בני תורה מרוקאים (בראשות הגאון רבי שלמה ידידיה זעפרני) שאין להם דבר וחצי דבר נגד הגר"ע יוסף, ומעריצים אותו (ואני בתוכם), אבל בהרבה הלכות נוטים ממנו ונוהגים במנהגי מרוקו או כפסקי רבני מרוקו ובראשם הגר"ש משאש.

אחר שכת"ר שכתב 'ובראשם הגר"ש משאש"
מעניין אם אותם ההולכים כמו מרנא הגר"ש משאש גם מברכים על ההלל ביום העצמאות כמ"ש בשמש ומגן ח"ג סי' סו.... [שכתב עד שבא הגרע"י וחידש שאין לברך, ואזי הוי סב"ל. ע"כ ולכן כתב שלא לברך לכתחילה משום סב"ל. אבל תלמידיו הנאמנים אמרו לי שבירך ושהחיינו גם... איני יודע היה או לא היה, אבל זה מה שאמרו לי. מכל מקום הלל אפילו בלי ברכה אומרים?]
או שרק מצאו אילן להתלות בו, ומקלו או חמורו יגיד לו (והכל לפי 'הרגשת הלב' עפ"ל)?
נקודה למחשבה

 

[משיב כהלכה]

מחמם את הלב לראות כיצד נרשמת לפורום רק כדי להטיל דופי במרן הגר"ש משאש זצוק"ל, וזו התגובה הראשונה שלך באישון ליל. נפלא.

ומעניין שעל הגר"ע יוסף אינך מקשה כיצד בני תורה הולכים לפי הלכותיו והנהגותיו, הרי נהג לאכול על האש ביום העצמאות ורובם ככולם לא נוהגים בזה... גם נהג לשמוע זמרות ערביות ובני התורה לא נוהגים בזה...

לגופו של ענין ידוע ומפורסם שהגר"ש משאש עלה לארץ בזקנותו והיה מאוד תמים בענין הזה, ובעיניו אם הרבנים הראשיים תיקנו לברך שהחיינו ממילא כך צריך לנהוג, והתייחס לזה באופן הלכתי גרידא, ופסק שכל אחד ימשיך במנהגו, מי שנהג לברך ימשיך לברך ומי שלא נהג לא יברך.

והיוצא לשיטתו שבני התורה כמונו שמעולם לא בירכו, לא צריכים לברך, למרות שהוא בתמימותו האופיינית המשיך לברך כפי שעשה בחו"ל על שזכינו לארץ הקדושה שייחלנו אליה במשך אלפי שנים, ולא נתנו ליבם לשים לב מי הם מקימי המדינה ומה מטרתם.

 

[מתוק מדבש]

מעניין אם אותם ההולכים כמו מרנא הגר"ש משאש גם מברכים על ההלל ביום העצמאות כמ"ש בשמש ומגן ח"ג סי' סו..

לברך על ההלל בזמה"ז, דומה להדליק חשמל ביו"ט,
שתי הלכות שהרבה גדולים חשבו צד מסוים שנובע מטעויות עובדתיות.
ולא ללמד על הכלל יצאו.
ומה שאין מברכין כיום זה לא בגלל סב"ל.
וכמובן.

 

[משיב כהלכה]

יש הבדל גדול בין זה לזה, היתר הדלקת חשמל ביו"ט היא דעתם של גדולים ספרדים ואשכנזים ואינה נובעת מטעות כלשהי אלא מידיעה מעמיקה כיצד עובד החשמל.

וכדבריך ישנם רבים הטוענים כי המתירים הדלקת חשמל ביו"ט לא הבינו בטיב החשמל, ולא ידעו כיצד החשמל פועל, וזאת משום שלא למדו היטב את טענות המתירים, או שאינם מכירים את המתירים (לדוגמא, הגאון רבי דוד שלוש, רבה של נתניה, חקר את הנושא היטב ושמע מומחי חשמל רבים). אבל קהילות שלמות נהגו בחו"ל להתיר חשמל בשופי ביו"ט, חלקם המועט ממשיך בארץ. ובכן, אפרט בקיצור נמרץ מי המתירים הדלקת חשמל ביו"ט, ומה טענותיהם.

מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של מרוקו וירושלים, בשו"ת שמ"ש ומגן ח"ב סי' ס"ה:

"אבל ההדלקה היינו מדליקין, ולא עלה על הדעת שיש בזה משום נולד רק כמדליק מנר לנר, שהרי חוט אחד כבר יש בו חשמל, ועל ידי הגבהת הכפתור אנו מחברים החוט שאינו דולק לחוט הדולק ואין בזה משום נולד כלל, וכמו שכן היא סברת הרבה פוסקים. ואמנם בבואי לארץ מצאתי חילוקי דעות, מיימינים ומשמאלים, ועכ"פ אין למחות ביד המתירים שנהגו להקל בזה. ובפרט דיש בזה עונג יו"ט. וגם הרה"ג הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א מסכים לזה" (כוונתו שהגאון רבי עובדיה יוסף כתב ביביע אומר (חלק ב' או"ח סימן כ"ו) דאין למחות ביד המתירים בחוזקה, דיש להם על מה שיסמוכו).

וכן העיד הגר"ע יוסף שם על כל רבני מצרים, "שמעתי באומרים לי, כי כל הרבנים שקדמוני פה מצרים, עבדי עובדא בנפשייהו להקל בזה בפשיטות".

הגאון רבי יוסף משאש, מגדולי רבני מרוקו ואלג'יר ולימים הרב הראשי לחיפה בספרו שו"ת מים חיים (ח"א סי' צ"ד עמוד פ"ח) כתב ש"מנהג פשוט בכל המקומות אשר ידעתים גם אצל השרידים להדליק ולכבות בידיים החשמל ביו"ט בלי שום חשש כלל", ובספרו אוצר המכתבים כתב (בסי' אלף תתי"ב) ש"האוסרים סוברים שההדלקה אסורה משום נולד ונתווכחנו עמהם שאין שום נולד בזה רק הוא ממש כמדליק נר מנר, והישרים הודו על האמת והעקשים שבשתא כיון דעל על".

עיקר דבריו:

טעם ראשון, משום שכל איסור להוציא אש ביו"ט הוא מפני שהיה אפשר להוציאו קודם יו"ט כדעת הרמב"ם (פ"ד ה"א מההל' יו"ט) וכ"פ מרן השו"ע (ריש סי' תק"ב), אולם בנ"ד כיון שלא היה אפשר להוציאו ערב יו"ט מותר לדעת האחרונים להוציא אף ביו"ט עצמו.

וטעם שני, שאף איסור נולד אין בו, שזה לא נקרא מוציא יש מאין שהוא באמת דרך האיסור, וזה בודאי עדיף מחיכוך גפרור שנהגו להתיר שימושו ביו"ט, שהכא החשמל הוא כעין טמון במערכת החשמלית בין הלוח למפסק, והמפסק אינו יוצר אותו מחדש אלא רק מחברו להמשך זרימתו, וכלשון הרב זצ"ל "ויותר זה דומה לנופח רוח פיו או למניף בידו על גחלת ועושה שלהבת ומדליק ממנה פתילה או עץ דשרי בלי שום ספק".

ובהרחבה: הרמב"ם (בספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ד', הלכה א') הסביר שמהתורה מותר להדליק אש בשופי ביו"ט, אלא שחז"ל אסרו "שהרי אפשר להמציא אותה מבערב", וכן בשולחן ערוך הרב (אורח חיים סימן תקב) הסביר שהאיסור הוא "מפני שהוא מוליד דבר חדש ודומה קצת למלאכה וכיון שהיה אפשר לעשות מערב יום טוב אסור לעשות ביום טוב", וכן ביאר המשנה ברורה סימן תקב ס"ק א, "והואיל ואפשר להמציא אש מעיו"ט שיהיה מוכן לו ביום טוב לא הותר להוליד ביום טוב דלא עדיף משארי מכשירין שאפשר לעשותן מבע"י דאסור".

דהיינו שככל מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מבעוד יום, גזרו חז"ל שלא יעשו זאת ביו"ט, שזו טרחה יתירה ביו"ט שהיה אפשר לעשותה מבעוד יום.

וזהו יסוד ההיתר גם בגפרורים שהתירו כמה מחכמי המערב ונהגו בזה בעבר, ולא מחמת ש"האש טמונה בגפרור", אלא מחמת שהגפרור נדלק בנקל, הרי זה כמוכן מבעוד יום, ולא כמדליק אש מהעצים והאבנים שזה אסרו חז"ל משום טרחה יתירה ביו"ט שאפשר להכינה מבעוד יום.

קל וחומר בחשמל שהוא עומד ומוכן מבעוד יום בשקע החשמל, וצריך רק להמשיכו, שבזה לא גזרו חז"ל על מוליד אש, והרי הוא ממש כ'מאש לאש' שממשיכים את האש הדלוקה מבעוד יום.

ואלה דברי האחרונים:

הגאון המקובל רבי דוד הכהן סקאלי, דיין באלג'רי'ה, בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב סי' נו'):

"ודע שאור הנזכר לעניין הדלקתו ביו"ט עצמו נ"ל שאין לאוסרו משום דמקרי מוציא מוליד דתנן אין מוציאים האש וכו' (ביצה ל"ג) וכו' שאין זה נקרא מוציא אור משום דהכא מקומו ומקורו הכל הוא עשוי יפה דכל מה שמצטרך למלאכה זו כבא הוא עשוי במכונת מקורו שכבר כוחו שלו בתוקפם ובגבורתם נמשכים בחוטין וכו' ולכן לא דמי למוציא האש מן המים ומן האבנים ששם אין כאן דבר מוכן להזה האש וכו' ששם יש להוציאו ע"י מלאכת האדם אם בכוח ההכאה או בדבר אחר שעושה בו הכנה מיוחדת וכו' ואין כאן בית מיחוש ודוק וכו' מה שכתבו שיש איסור מוקצה לא ידעתי מאי אסורא איכא".

הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, בשו"ת משפטי עוזיאל (חלק א' סי' י"ט):

"למדנו שגם בדבר שאינו אוכל נפש ממש אלא שיש בו הנאה ישירה לגוף מותר לעשותו ביום טוב לדברי הכל, ולדעת המרדכי ורמ"א והב"ח מותר לכבות הדליקה כדי שלא יתעשן הבית אם אין לו בית אחר. מעתה בנדון דידן הדבר ברור לכל, שהאור הוא דבר שהגוף כולו נהנה ממנו ויש בו משום שמחת יום טוב ודינו כאוכל נפש עצמו שמותר לעשותו ביום טוב, וכבר כתבנו שאין בהדלקה זו לא משום מוליד ולא משום נולד, ולכן נלע"ד להלכה להתיר הדלקת מאור החשמל ביום טוב".

הגאון הרב רפאל אהרן בן שמעון זצ"ל, רב ואב"ד קהיר, בספר מצור דבש (או"ח סי' ז'):

"ובעניין אור האלקטריק... דע כי בזרם האור החשמלי הזה העובר תוך חוטי הנחושת הסובבים בכל כותלי הבית, שמדליקים בו. כל התולדה של האור הזה הנמצאת בתוך החוטים אינה נעשית ע"י בעל הבית המדליק, כי מאין לו ההכנה להוציא האור בנגיעת אצבעו ולהדליק עשרה נרות בפעם אחת, האם מעשה כשפים הוא זה? ומה עשה ומה הכין והזמין להמצאת האור הלזה? מה עשה והכין והזמין להמצאת האור? (בניגוד להדלקת אש רגילה ביו"ט, שם פעולת האדם בהמצאת האש משמעותית יותר, במעשה הדלקת החשמל פעולת האדם קלושה יותר ואין במעשהו משום נולד או מוליד, אלא רק פעולה שמסירה את המונע מהחשמל להתקיים, ומרכז הכובד בהולדת האור הוא בתחנות הכוח ולא באדם).

"אכן דע כי זאת מלאכת הפאבריק הגדולה של אור האלקטריק אשר בתוך העיר במקום החרושת המעשה לחוכמה זאת, ושם בבית הפאבריק נעשת כל ההכנה להמצאת הזרם הליקטריק הדולק ומאיר. ומאש שהמציאה בבית הפבריק היא שולחת קווים לכל הבתים והחצרות החפצים להשתמש באור הזה. ובעת שהפבליק נחה ממלאכתה, לא ימצא עוד אור בחוטים האלה, וגם בהניעה הכפתור אחור וקדם. א"כ האדם המדליק את ביתו ביו"ט הוא לא הוליד דבר, כי האור מוכן הוא בתוך החוטים ונגיעת האדם בכדי להדליק, הוא ממש כמו להסיר מכסה החלון המונע אור החמה מלהיכנס לבית".

הגאון רבי מסעוד הכהן, ראב"ד קזלבנקה, בשו"ת פרחי כהונה (או"ח סי' טז'):

"מצאנו וראינו דלא דמי למאי תנן אין מוציאים את אש וכו' דהתם אין מצויה באבנים וכו' לא בכוח ולא בפועל וכו' והוי ממש נולד גמור אם לא היה מאז מצוי לא הוא ולא מקצתו משא"כ האלקטרי"ק (חשמל) אשר האש מצויה בו תדיר ממכונתו ונמשכת אחר החוטים של ברזל הנמשכים ממנה וכו' ופעולת המפתח הוא להיות מפריד בין שני החוטים קבועים בו וכו'", עכ"ל.

"לאחר החקירה שחקרנו בעסק האלקטריק מצאנו וראינו... שהאלקטרי"ק אשר האש מצויה בו תמיד ממכונתו ונמשכת אחר החוטים של ברזל הנמשכים ממנה, אל מקום אשר יפנה החוט אשר אחריו ילך האש, ורק ע"י המפתח הפותח והסוגר אשר קבוע בחוטים בכל הבתים... שפעולת המפתח הוא להיות מפריד בין שני החוטים הקבועים בו אשר יתלכדו ומהם תצא אורה... אבל לעולם האש היא מצויה בחוטים אף אם יהיו נפרדים, א"כ נמצא שמה שפותח המפתח ביו"ט ונדלק המנורה ע"י שמחברים החוטים, אינו אלא כמדליק פתילה מגחלת שמצוי בה אש והאור נתלה בה ואין כאן חשש נולד".

הגאון רבי יצחק חזן, אב"ד חיפה וחבר ביה"ד הגדול בירושלים, בשו"ת יחווה דעת (סימן לז עמוד לד):

"והנה מש"כ שכבר נוהגים לאיסור נראה דאין זה אלא מצד החומרא, אבל מדינא - הלא ראינו דדעת רבים וגדולים להתיר, וא"א לדחות את דבריהם המוסברים מקמי דברי אלה החולקים עליהם, ואותם שנוהגים עדיין להקל יש להם על מי שיסמכו, אומנם הרוצה לצאת ידי שמיים יש להיזהר ולחוש לדעת האוסרים... ולע"ד נראה שבמקום שיש צורך בדבר ולא הייתה לו אפשרות להשאירו דלוק מאתמול... דיש להתיר".

הגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים (ירחון קול תורה שנת תרצ"ד חוברת א' - ב'), בטענה שלא מצאנו איסור הולדת אש ביום טוב, אלא כשמוליד את האש בידיו ממש, אבל כשעושה כן בצורה עקיפה, הנקראת "גרמא", יש להתיר הדלקת אש ביום טוב. והאריך בענין זה, והעלה שהלחיצה על מתג החשמל, אינה נחשבת מעשה הדלקה בידיו ממש, ולכן היקל בדבר לענין הדלקה ביום טוב.

הגאון רבי אליעזר וולדנברג, חבר ביה"ד הגדול, בשו"ת ציץ אליעזר (חלק א סי' כ' פרק ו'):

"האיסור של מוליד הוא רק לעשות בידיים וכו' אבל לגרום להולדה כמו בנידון החשמל שבלחצו על הכפתור אף שגורם בחיבור לעצם פעולת הזרם מיד, אבל הרי עצם הולדת האור אינו עושה בזה, כי אם הזרם עובר על ידי גרמתו דרך שם ונכנס למנורה ושם נולד מאליו האור ע"י ההתנגדות הגדולה שנפגש הזרם בזכוכית, ויוצא שהאדם הלוחץ על הכפתור הוא רק הגורם להולדת האור, אבל בשו"א לא המוליד, וא"כ י"ל שאין איסור של מוליד בפעולת גרם - מוליד כזה וכו' וכן אין לאסור בכאן משום אינו מן המוכן, מכיון שהזרם המוליד כבר מוכן ועומד עוד מבערב יו"ט ע"י הגנרטור שבתחנה המרכזית העובד באופן אוטומטי יומם ולילה בלי הרף ומספק הזרם לחוטים וכו' וכפי שביארו לי המומחים אף שלהבת אין בתוך הזכוכית הדולקת א"כ י"ל שפיר בזה בלי שום פקפוקים שסברותיהם של הגאונים הנ"ל שאין בזה לכו"ע משום נולד מכיון שהוא דבר שאין בו ממש וכו' ובזה י"ל שפיר שאין בכאן משום הכנה כסברתנו וכו' ושאין לאסור משום זה הטלטול".

עוד התירו:

הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בעל ערוך השולחן בתשובה כת"י, ונתפרסם בקובץ בית ועד לחכמים (חוברת א' ניו יורק תרס"ג), שאין זה אלא גרמא ושרי, וכן הביא בספר שרי המאה (ח"ה עמוד קי"ד) וכן איתא בשו"ת אבן יקרה (מהדו"ג סי' קסח).

הגאון רבי דוד שלוש, רבה של נתניה, בשו"ת חמדה גנוזה ח"א (סי' ה' וסי' ו'), האריך הרבה בהסברת מהות החשמל ופעולתו מפי מומחים לדבר, והתיר.

הגאון רבי שמעון דיין, דיין במרקש ובקזבלנקה, בספר זהב שבא (ח"א סי' י"ז).

 

[משיב כהלכה]

שתי הלכות שהרבה גדולים חשבו צד מסוים שנובע מטעויות עובדתיות.

וכמובן שאם היה זה טעות, לא היה הגר"ע יוסף כותב לא למחות במקילים כי יש להם על מי לסמוך.

רק הגר"ש משאש כשעלה לארץ וראה מחמירים בזה, שינה דעתו וכתב להקל רק בשעת הדחק, שלא יבואו להקל יותר ולזלזל ביו"ט ובשבת (למרות שההיתר אינו שייך בדברים שהם עובדין דחול כמו הדלקת מחשב וטלפון וכיו"ב אלא בדברים שרגילים להדליק ע"י שעון שבת כמו תאורה ופלטה ומזגן וכיו"ב).

 

[בארי]

מחמם את הלב לראות כיצד נרשמת לפורום רק כדי להטיל דופי במרן הגר"ש משאש זצוק"ל, וזו התגובה הראשונה שלך באישון ליל. נפלא.

ומעניין שעל הגר"ע יוסף אינך מקשה כיצד בני תורה הולכים לפי הלכותיו והנהגותיו, הרי נהג לאכול על האש ביום העצמאות ורובם ככולם לא נוהגים בזה... גם נהג לשמוע זמרות ערביות ובני התורה לא נוהגים בזה...

לגופו של ענין ידוע ומפורסם שהגר"ש משאש עלה לארץ בזקנותו והיה מאוד תמים בענין הזה, ובעיניו אם הרבנים הראשיים תיקנו לברך שהחיינו ממילא כך צריך לנהוג, והתייחס לזה באופן הלכתי גרידא, ופסק שכל אחד ימשיך במנהגו, מי שנהג לברך ימשיך לברך ומי שלא נהג לא יברך.

והיוצא לשיטתו שבני התורה כמונו שמעולם לא בירכו, לא צריכים לברך, למרות שהוא בתמימותו האופיינית המשיך לברך כפי שעשה בחו"ל על שזכינו לארץ הקדושה שייחלנו אליה במשך אלפי שנים, ולא נתנו ליבם לשים לב מי הם מקימי המדינה ומה מטרתם.

חס ושלום 'להטיל דופי'.
איפה ראית זאת? האם העלאת פסיקה שלו אף שאינה מצטיירת עם תדמיתך, נקראת הטלת דופי.

 

[מתוק מדבש]

יש הבדל גדול בין זה לזה, היתר הדלקת חשמל ביו"ט היא דעתם של גדולים ספרדים ואשכנזים ואינה נובעת מטעות כלשהי אלא מידיעה מעמיקה כיצד עובד החשמל.

ולכן גם היום הם ממשיכים להתיר, וכל גדולי ישראל איתם באותה דעה.

 

[משיב כהלכה]

מי שהתיר הם בעיקר גדולים מהדור הקודם שאינם איתנו, והם המשיכו להתיר עד יום פטירתם, חלקם נפטרו ממש בשנים האחרונות כמו הגאון רבי דוד שלוש. הגר"ש משאש כאמור התיר מתוך הסתייגות רק בשעת הדחק לאחר שראה שהציבור כבר מקפיד בזה ויש חשש שיבואו לזלזל.

אם יש לך משהו ענייני להגיב על הנ"ל, בכבוד.

 

[משיב כהלכה]

האם העלאת פסיקה שלו אף שאינה מצטיירת עם תדמיתך, נקראת הטלת דופי

בוודאי, זו היתממות שאינה במקומה. כל בר דעת מבין שבציבור החרדי ברכת שהחיינו ביום העצמאות מעלה גיחוך, ובכן רצית לומר שאין בן תורה שהולך לפי פסקי הגר"ש משאש. ועל זה הגבתי לך שאדרבה, הוא עצמו כתב שמי שלא נהג לברך שלא יברך.

כמו כן הסברתי את שיטתו בזה שהיא נובעת מתוך מנטליות שונה לגמרי מרבני אשכנז וההולכים בעקבותיהם שנלחמו במשכילים ולאחר מכן ברפורמים ולאחר מכן בערב רב שהקים את המדינה ושולט בה מאז הקמתה, והוא ככל רבני מרוקו ראו במדינה כחזון שהתגשם ושבו בנים לגבולם.

אז ללכת ולקחת פסק שלו בענין זה ולנפנף בו כדוגמא לפסק שאף בן תורה לא מקיים, זו דמגוגיה בעלמא (גם אם היה פוסק לברך, כ"ש כשפסק לא לברך למי שלא נהג).

ולמעשה גם הגר"ע יוסף באותה שיטה, ואף יותר ממנו (כי הוא נעדר התמימות המרוקאית, הוא לא עלה בגיל 70 ממרוקו אלא עלה בגיל 4 מעיראק ונחשב כנולד בארץ), רק בענין ברכות הוא נוטה להחמיר משום ברכה לבטלה. אבל גם הוא פירסם שצריך להודות ולהלל על ניסי הקב"ה, כתב בכתב ידו לא לומר תחנון (שגם את זה אף בן תורה לא מקיים) ועוד.