חיי עולם
חבר ותיק
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 563
”דבר מועד”
מתורת מרן הגאב”ד
רבינו שלמה ידידיה זעפראני שליט"א
נשיא ”איגוד עמלי תורה”
דין כוונה בפרשת זכור
א) קיי"ל [או"ח סימן ס'] מצוות צריכות כונה והויא לעיכובא ובפרט
במצוות מן התורה, מיהו כתב החיי"א מובא [במשנ"ב שם סק"י]
היכא שמוכח לפי הענין שעשייתו כדי לצאת יצא אע"פ שלא כיוון
בפירוש. וכתב המשנ"ב שם דכל זה לענין בדיעבד אבל לכתחילה
ודאי צריך להיזהר לכוון קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה.
ב) הלכך בנ"ד אם היה בתוך ביהכנ"ס ויודע שעומדים לקרא פרשת
זכור הרי שבסתמא מציאותו זו מוכחת שבא לצאת ידי חובת מצות
קריאת פרשת זכור, ושע"כ יצא בדיעבד, אבל אם היה עובר אחורי
ביהכנ"ס ושמע פרשת זכור בזה אין מעשיו מוכיחים עליו ושע"כ אם
כיוון לבו לצאת יצא ואם לאו לא יצא.
בענין אם צריך לכוון בברכות התורה בעת
קריאה של פרשת זכור
עיין ט"ז סימן תרפ"ה סק"ב אשר כתב דאין להעלות קטן לפרשת
זכור ואע"פ שהש"ץ הוא הקורא בתורה, לפי שאין יוצאים יד"ח
הברכה על ידו. מוכח מדבריו שברכת התורה דפרשת זכור נחשבת
כברכת המצוות של הקריאה. ואכן מובא שכך נהג החת"ס [ארחות
חיים לוינגר סימן קמ' ס"א] לומר קודם הקריאה והברכות שמתכוין
להוציא את הקהל בברכתו ושהקהל ג"כ יתכוונו לצאת בהם. וכ"כ
בשו"ת תשובות והנהגות [ח"ב סימן פ"ז וח"ג סימן נ"ו] והוסיף שכך
יש לנהוג בכל ד' פרשיות, וכן דעת הגריש"א [אשרי האיש פמ"א אות
טז]. לעומ"ז הגריי"ק בארחות רבינו ח"ג עמ' לב כתב שמעולם לא
נהגו להקפיד על כך, וכן ס"ל להגרב"צ באורל"צ ח"ד פרק נא תשובה
ד', ומ"מ סיים דטוב לחוש לכתחילה לכוון לצאת יד"ח גם בברכות.
הבנת פי' המילים בפ' זכור
שאלה: האם הבנת פירוש המילים מעכבת בפרשת זכור.
תשובה: א) עיין הלכות מגילה סימן תר"צ ס"ח אשר פסק השו"ע
דהלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתב הקודש
אע"פ שאינו יודע מה הם אומרים יצא יד"ח. ומקורו מהגמרא מגילה
דף י"ח אשר כתבה להוכיח זאת דהא האחשתרנים בני הרמכים גם
אנן לא ידעינן מה הוא אלא לא בעינן אלא מצות קריאה ופרסומי
דניסא. ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת מגילה דאף שאינם
מבינים כל מלה ומלה מבינים את כלל הענין.
ב) וכך יש לומר לענין פרשת זכור דכל שמבין השומע את כללות
הענין לזכור את מעשה עמלק ולמחות את זכרו סגי בדיעבד אף
שאינו מבין כל מלה ומלה.
ג) ואע"ג שבהלכות ברהמ"ז כתב מרן השו"ע קצ"ג ס"א דצריך השומע
להבין לשון הקודש, מ"מ ראשית כתב שם המשנ"ב סק"ה דיש
פוסקים הסוברים שבלשון הקודש יוצא אדם יד"ח אע"פ שאינו מבין
הלשון משא"כ בשאר לשונות דלכו"ע אינו יוצא באינו מבין הלשון.
והטעם הוא שלשון הקודש היא לשון בעצם משא"כ שאר לשונות
שאינם אלא מצד הסכמת כל אומה ולשון וכדכתב הר"ן לבאר בריש
מסכת נדרים. שנית גם לדעת מרן השו"ע נראה דכל שמבין את
כללות הענין סגי בדיעבד.
ורק לכתחילה צריך שיבין כל מלה ומלה, וכך מנהגינו לומר את
הקריאה עם פירוש רש"י קודם הקריאה בתורה.
ד. האם להקפיד לשמוע קריאת פרשת זכור מס"ת שהוא לפי מסורת
אבותיו ומקריאה שהיא לפי מסורת אבותיו.
א) אע"פ שלכתחילה יש להשתדל לשמוע פרשת זכור בקריאה שהיא
לפי מסורת אבותיו וכן בס"ת הכתוב לפי מסורת אבותיו, מ"מ אין
הדבר לעיכובא ולפי שאין אנו בקיאים בחסרות ויתירות. עיין רמ"א
[או"ח סימן קמ"ג ס"ד] אשר כתב שאין להוציא ס"ת אחרת אלא
בנמצא טעות גמור אבל משום חסרות ויתירות אין להוציא אחרת.
ואע"פ דכתב שם בכף החיים ס"ק ל"ב דהמנהג הפשוט בערי ספרד
להוציא ס"ת אחר בכל מין יתר וחסר עפ"י המסורת שנהגו בה
הסופרים ושכ"כ בספר אמת ליעקב ומרן החיד"א בלדוד אמת, מ"מ
זיל במתא זיל בנימוסה שכל שנמצא בביהכנ"ס שכך המסורת
מאבותיהם יוצא בזה ושכ"כ הרב חיד"א בעצמו ביו"ד סימן רע"ה
אות ג' ובשו"ת זרע אמת ובספר לב חיים להגר"ח פאלאג'י ושכן פסק
באור לציון ח"ד פנ"א תשובה ג'. ועיי"ע כף החיים שם סקל"ד שכך
המנהג פשוט פעיה"ק ירושלים שאשכנזים עולים לס"ת של ספרדים
וכן להיפך. מיהו כלפי ס"ת של תימנים כתב שאין לעלות לאשכנזים
או לספרדים משום שיש בו שינויים בענין הפרשיות והשירות
והאותיות.
מתורת מרן הגאב”ד
רבינו שלמה ידידיה זעפראני שליט"א
נשיא ”איגוד עמלי תורה”
דין כוונה בפרשת זכור
א) קיי"ל [או"ח סימן ס'] מצוות צריכות כונה והויא לעיכובא ובפרט
במצוות מן התורה, מיהו כתב החיי"א מובא [במשנ"ב שם סק"י]
היכא שמוכח לפי הענין שעשייתו כדי לצאת יצא אע"פ שלא כיוון
בפירוש. וכתב המשנ"ב שם דכל זה לענין בדיעבד אבל לכתחילה
ודאי צריך להיזהר לכוון קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה.
ב) הלכך בנ"ד אם היה בתוך ביהכנ"ס ויודע שעומדים לקרא פרשת
זכור הרי שבסתמא מציאותו זו מוכחת שבא לצאת ידי חובת מצות
קריאת פרשת זכור, ושע"כ יצא בדיעבד, אבל אם היה עובר אחורי
ביהכנ"ס ושמע פרשת זכור בזה אין מעשיו מוכיחים עליו ושע"כ אם
כיוון לבו לצאת יצא ואם לאו לא יצא.
בענין אם צריך לכוון בברכות התורה בעת
קריאה של פרשת זכור
עיין ט"ז סימן תרפ"ה סק"ב אשר כתב דאין להעלות קטן לפרשת
זכור ואע"פ שהש"ץ הוא הקורא בתורה, לפי שאין יוצאים יד"ח
הברכה על ידו. מוכח מדבריו שברכת התורה דפרשת זכור נחשבת
כברכת המצוות של הקריאה. ואכן מובא שכך נהג החת"ס [ארחות
חיים לוינגר סימן קמ' ס"א] לומר קודם הקריאה והברכות שמתכוין
להוציא את הקהל בברכתו ושהקהל ג"כ יתכוונו לצאת בהם. וכ"כ
בשו"ת תשובות והנהגות [ח"ב סימן פ"ז וח"ג סימן נ"ו] והוסיף שכך
יש לנהוג בכל ד' פרשיות, וכן דעת הגריש"א [אשרי האיש פמ"א אות
טז]. לעומ"ז הגריי"ק בארחות רבינו ח"ג עמ' לב כתב שמעולם לא
נהגו להקפיד על כך, וכן ס"ל להגרב"צ באורל"צ ח"ד פרק נא תשובה
ד', ומ"מ סיים דטוב לחוש לכתחילה לכוון לצאת יד"ח גם בברכות.
הבנת פי' המילים בפ' זכור
שאלה: האם הבנת פירוש המילים מעכבת בפרשת זכור.
תשובה: א) עיין הלכות מגילה סימן תר"צ ס"ח אשר פסק השו"ע
דהלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתב הקודש
אע"פ שאינו יודע מה הם אומרים יצא יד"ח. ומקורו מהגמרא מגילה
דף י"ח אשר כתבה להוכיח זאת דהא האחשתרנים בני הרמכים גם
אנן לא ידעינן מה הוא אלא לא בעינן אלא מצות קריאה ופרסומי
דניסא. ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת מגילה דאף שאינם
מבינים כל מלה ומלה מבינים את כלל הענין.
ב) וכך יש לומר לענין פרשת זכור דכל שמבין השומע את כללות
הענין לזכור את מעשה עמלק ולמחות את זכרו סגי בדיעבד אף
שאינו מבין כל מלה ומלה.
ג) ואע"ג שבהלכות ברהמ"ז כתב מרן השו"ע קצ"ג ס"א דצריך השומע
להבין לשון הקודש, מ"מ ראשית כתב שם המשנ"ב סק"ה דיש
פוסקים הסוברים שבלשון הקודש יוצא אדם יד"ח אע"פ שאינו מבין
הלשון משא"כ בשאר לשונות דלכו"ע אינו יוצא באינו מבין הלשון.
והטעם הוא שלשון הקודש היא לשון בעצם משא"כ שאר לשונות
שאינם אלא מצד הסכמת כל אומה ולשון וכדכתב הר"ן לבאר בריש
מסכת נדרים. שנית גם לדעת מרן השו"ע נראה דכל שמבין את
כללות הענין סגי בדיעבד.
ורק לכתחילה צריך שיבין כל מלה ומלה, וכך מנהגינו לומר את
הקריאה עם פירוש רש"י קודם הקריאה בתורה.
ד. האם להקפיד לשמוע קריאת פרשת זכור מס"ת שהוא לפי מסורת
אבותיו ומקריאה שהיא לפי מסורת אבותיו.
א) אע"פ שלכתחילה יש להשתדל לשמוע פרשת זכור בקריאה שהיא
לפי מסורת אבותיו וכן בס"ת הכתוב לפי מסורת אבותיו, מ"מ אין
הדבר לעיכובא ולפי שאין אנו בקיאים בחסרות ויתירות. עיין רמ"א
[או"ח סימן קמ"ג ס"ד] אשר כתב שאין להוציא ס"ת אחרת אלא
בנמצא טעות גמור אבל משום חסרות ויתירות אין להוציא אחרת.
ואע"פ דכתב שם בכף החיים ס"ק ל"ב דהמנהג הפשוט בערי ספרד
להוציא ס"ת אחר בכל מין יתר וחסר עפ"י המסורת שנהגו בה
הסופרים ושכ"כ בספר אמת ליעקב ומרן החיד"א בלדוד אמת, מ"מ
זיל במתא זיל בנימוסה שכל שנמצא בביהכנ"ס שכך המסורת
מאבותיהם יוצא בזה ושכ"כ הרב חיד"א בעצמו ביו"ד סימן רע"ה
אות ג' ובשו"ת זרע אמת ובספר לב חיים להגר"ח פאלאג'י ושכן פסק
באור לציון ח"ד פנ"א תשובה ג'. ועיי"ע כף החיים שם סקל"ד שכך
המנהג פשוט פעיה"ק ירושלים שאשכנזים עולים לס"ת של ספרדים
וכן להיפך. מיהו כלפי ס"ת של תימנים כתב שאין לעלות לאשכנזים
או לספרדים משום שיש בו שינויים בענין הפרשיות והשירות
והאותיות.