לחלוק בידים נקיות

  • יוזם הנושא יוזם הנושא כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

כהן

חבר בכיר
הצטרף
21/12/24
הודעות
936
ישנו מושג הלכתי שהטביעוהו כמה אחרונים שפחות ידוע ללומדים, ואולי אף חלק יחשבוהו לזלזול, והוא כשפוסק רוצה לחלוק על מישהו שקדם לו, אולם אינו יכול לעשות זאת מחמת הכללים היבשים שלא חולקים על ראשונים או על מרן או על מנהג וכדומה - הוא עושה איזה אוקימתא בדבריהם או כותב 'לאו דוקא' על מה שכתבו, ועוד ביטויים מעין אלו, ואז כותב את דעתו. וזה נראה 'כאילו' הוא אומר את דעתו בדעת החכם הנ"ל ובשיטתו.
דבר זה מטעה, ורואים שחלק מהפוסקים אכן לא נתנו דעתם לזה, ופעמים רבות פוסקים כמו הדעה ההיא, למרות שאילו היה כותב במפורש שהוא חולק על החכם הנ"ל - לא היו פוסקים כמוהו.

כמדומני שהראשון שהטביע משפט זה הוא הפר"ח שכתב כן על מהריב"ל שחלק בידים נקיות על הרשב"א
פרי חדש אורח חיים סימן תצו סעיף יא
ומהריב"ל בח"א בדף צ"ח הביא תשו' הרשב"א שכתבתי וכת' עליה וז"ל ולכאורה היה נראה מתוך התשובה הזאת שיכולין בני העיר לתקן תקנה והסכמה לפסוק על פי פוסק אחד בין בדיני ממונות בין בדיני האסור והמותר ואחר העיון והחקירה השיבותי לקצת אנשים אשר שאלו את פי דדוקא בדיני ממונות יש יכולת בידם לתקן התקנה הזאת אבל בדיני האסור והמותר וגיטין וקדושין לאו כל כמינייהו דבני העיר לתקן כזאת דבשל תורה הלך אחר המחמיר או בתר רובא לקולא אם הם גדולים בחכמה ובמנין דדוקא בימיהם שבכל עיר ועיר היה להם רב אחד שהיה מלמדם כדאמרינן בבל וכל פרוואה נהגו כרב נהרדעא וכל פרווא' נהגו כשמואל וכל עיר ועיר היו מחוייבים בכבוד מלמדם אבל אנו בזמנים האלו כל הפוסקים והרבנים אשר מימיהם אנו שותים הם רבותינו ואנו מחוייבים בשל תורה ללכת אחר המחמיר ויש בידי כמה ראיות על זה עכ"ל והנה אין ספק שהרב ז"ל רצה לחלוק עם הרשב"א בידים נקיות שהרי מתבאר מתוך דבריו שאף באיסור והיתר מצו למסמך אפסקי הרי"ף או הרמב"ם ז"ל בין לקולא בין לחומרא וכן מבואר עוד כן בדבריו בתשובה אחרת מהרשב"א הביאה מוהריב"ל עצמו בס"ג סימן י' שנשאל על מה שנהגו להכשיר חתם סופר ועד כדברי הרי"ף והשיב אף על פי שר"י אוסר ואנו כך דעתינו נוטה מכל מקום כבר נהגו שם על פי הרי"ף ומקומו של הרב הוא וכל מי שנוהג על פיו שם אפשר היה מותר וה"נ במקומו של ר"י היו אוכלין בשר עוף בחלב כו' הרי שדעת הרב ז"ל הפך דעת מהריב"ל דאף בזמנים אלו מצו ליקח פוסק אחד רב עליהם אף לענין גיטין וקדושין עי"ש.


וכן כתב החיד"א בשמחת הרגל לימוד ב' על הנו"ב שחלק בידים נקיות על רשב"י והאר"י לענין הכונה בעשיית המצוות
וגם יושב ודורש שאין צריך כוונה כלל, וכל התיקונים נעשים למעלה מאליהם ע"י מעשינו, והוא חולק בידים נקיות על רשב"י וחביריו קדישי עליון ועל רבינו האר"י זצ"ל אשר רוח ה' דיבר בם, ואליהו זכור לטוב אתרחי"ש להו כאשר ידבר איש אל רעהו עי"ש.

ובספר בית ישי להגר"ש פישר זצ"ל כתב כן גם על אמוראים ותנאים, והסביר בזה דבר נפלא

1746595251865.png


דוגמא מחכמי זמננו אפשר למצוא גם בספרי מרן הגרע"י זצ"ל, למשל בענין פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן שהאריך להתיר, אולם התקשה מב' מקומות שהשו"ע אוסר: לענין קינוח במפה כשאכל תותים, וכן דם שיצא מגופו, ששם זה דרבנן ולא ניחא ליה וכו'. וכתב מרן זצ"ל שהשו"ע שכתב 'צריך ליזהר' - נקט 'לשון של זהורית', אולם אינו מעיקר הדין. ובסי' שכ"ח שכתב 'אסור' - נדחק גם שם באיזה תירוץ עי"ש. וכל הרואה יראה שודאי השו"ע הנ"ל ס"ל שהדבר אסור ו'צריך' ליזהר, אלא שחלק בידים נקיות.

המושג הנ"ל הוא 'מותר' לפי כללי ההלכה, אלא שצריכים להכיר בו ולהכיר אותו, ולשים לב האם באמת כשפוסק כותב משהו בדעת פוסק אחר - זוהי כונתו של הפוסק, ואם זה נראה דחוק - כנראה שהכלל הנ"ל נאמר עליו.

ותן לחכם ויחכם עוד.
 
עוד דוגמא
דגול מרבבה אורח חיים סימן רצג סעיף ב
(שו"ע סעיף ב) עד שיראו שלשה כוכבים קטנים. הנה זה פשוט דשלשה כוכבים בינונים, אף שאינם רצופים הוא בודאי לילה, ומה שבעינן כאן רצופים היינו להוסיף מחול על הקדש, כמבואר כאן בב"י [עמוד רב דבור ראשון] בשם ירושלמי. ואם כן נראה לי דכוונתו שאם רואה שלשה רצופים רשאי לעשות מלאכה מיד, דודאי כבר הוא מעט תוספת מחול על קודש, אבל ברואה שלשה כוכבים שאינם רצופים אינו רשאי לעשות מלאכה מיד, דאף שבודאי הוא לילה מכל מקום צריך להוסיף מחול על הקודש. אבל כשרואה שלשה כוכבים שאינם רצופים וממתין מעט אחר כן, רשאי לעשות מלאכה, שהרי הוסיף אותו מעט זמן שהמתין, ושיעור תוספות זה אין לו שיעור, כמבואר לעיל סימן רס"א [סעיף ב], כן נראה לענ"ד:

אולם הבית יוסף שם כתב: וכתב הר"ן בפרק במה מדליקין (טו. סוד"ה אמר רבה) וביומא (ב: סוד"ה ת"ר ועיניתם) דלענין תוספת שצריך להוסיף מחול על הקודש שיעורו לענין מוצאי שבת כענין שאמרו בירושלמי דברכות (פ"א ה"א) שצריך שיראו שלשה כוכבים רצופים. היו מפוזרים אסור בעשיית מלאכה משום תוספת עי"ש.

מבואר שלדעת הר"ן [מהרמב"ן ועוד] שיעור התוספת במוצ"ש הוא 'רצופים', ולא 'כל שהוא'. אלא שהדגמ"ר הקשה מכניסת שבת ששם מבואר 'כל שהוא', ולכן כתב 'לחלוק בידים נקיות' על הרמב"ן והשו"ע, וכתב 'דלאו דוקא'.

וכן מתבאר מדברי החסד לאלפים שם שכתב: אסור בעשיית מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים. והוא קרוב לחצי שעה אחר שתים עשרה שעות ע"כ. הרי שלא כתב להמתין 'מעט' לאחר צה"כ של 20 דקות, אלא להמתין לכוכבים רצופים שזה כ40 דקות לאחר השקיעה.

המ"ב והכה"ח העתיקו את דברי הדגמ"ר, והוא אשר כתבתי מתחילה שפעמים חלק מהפוסקים מעתיקים את דברי החכם, כיון שלא כתב להדיא שהוא חולק, ודוק.
 
וכן מתבאר מדברי החסד לאלפים שם שכתב: אסור בעשיית מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים. והוא קרוב לחצי שעה אחר שתים עשרה שעות ע"כ. הרי שלא כתב להמתין 'מעט' לאחר צה"כ של 20 דקות, אלא להמתין לכוכבים רצופים שזה כ40 דקות לאחר השקיעה.

המ"ב והכה"ח העתיקו את דברי הדגמ"ר, והוא אשר כתבתי מתחילה שפעמים חלק מהפוסקים מעתיקים את דברי החכם, כיון שלא כתב להדיא שהוא חולק, ודוק.
יש לציין שכוונת הפוסקים הנ''ל (בן איש חי, חס''ל, כה''ח ועוד) בי''ב שעות, היא לא לשקיעה, אלא לקריאת המג'רב שהיא כ7-10 דק' אחר השקיעה בד''כ
 

קבצים מצורפים

עוד דוגמא
דגול מרבבה אורח חיים סימן רצג סעיף ב
(שו"ע סעיף ב) עד שיראו שלשה כוכבים קטנים. הנה זה פשוט דשלשה כוכבים בינונים, אף שאינם רצופים הוא בודאי לילה, ומה שבעינן כאן רצופים היינו להוסיף מחול על הקדש, כמבואר כאן בב"י [עמוד רב דבור ראשון] בשם ירושלמי. ואם כן נראה לי דכוונתו שאם רואה שלשה רצופים רשאי לעשות מלאכה מיד, דודאי כבר הוא מעט תוספת מחול על קודש, אבל ברואה שלשה כוכבים שאינם רצופים אינו רשאי לעשות מלאכה מיד, דאף שבודאי הוא לילה מכל מקום צריך להוסיף מחול על הקודש. אבל כשרואה שלשה כוכבים שאינם רצופים וממתין מעט אחר כן, רשאי לעשות מלאכה, שהרי הוסיף אותו מעט זמן שהמתין, ושיעור תוספות זה אין לו שיעור, כמבואר לעיל סימן רס"א [סעיף ב], כן נראה לענ"ד:

אולם הבית יוסף שם כתב: וכתב הר"ן בפרק במה מדליקין (טו. סוד"ה אמר רבה) וביומא (ב: סוד"ה ת"ר ועיניתם) דלענין תוספת שצריך להוסיף מחול על הקודש שיעורו לענין מוצאי שבת כענין שאמרו בירושלמי דברכות (פ"א ה"א) שצריך שיראו שלשה כוכבים רצופים. היו מפוזרים אסור בעשיית מלאכה משום תוספת עי"ש.

מבואר שלדעת הר"ן [מהרמב"ן ועוד] שיעור התוספת במוצ"ש הוא 'רצופים', ולא 'כל שהוא'. אלא שהדגמ"ר הקשה מכניסת שבת ששם מבואר 'כל שהוא', ולכן כתב 'לחלוק בידים נקיות' על הרמב"ן והשו"ע, וכתב 'דלאו דוקא'.

וכן מתבאר מדברי החסד לאלפים שם שכתב: אסור בעשיית מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים. והוא קרוב לחצי שעה אחר שתים עשרה שעות ע"כ. הרי שלא כתב להמתין 'מעט' לאחר צה"כ של 20 דקות, אלא להמתין לכוכבים רצופים שזה כ40 דקות לאחר השקיעה.

המ"ב והכה"ח העתיקו את דברי הדגמ"ר, והוא אשר כתבתי מתחילה שפעמים חלק מהפוסקים מעתיקים את דברי החכם, כיון שלא כתב להדיא שהוא חולק, ודוק.
אתה מביא ראיה בדיוק הפך מדבריך... (וחבל שאתה פותח עוד שרשור לפני שאתה עונה על מה שכתבתי לך במקו"א)

אם צריך באמת שיעור של כוכבים רצופים שזה 35-40 דקות למה המ"ב וחסד לאלפים כתבו "קרוב לחצי שעה" (דהיינו "פחות מעט" מחצי שעה, ובפרט אחרי שראינו כמה מהאחרונים (מג"א, ערוה"ש, תוספת שבת, ומרן זצוק"ל) שכתבו בדעת השו"ע דסגי בשיעור "כל שהוא".
והסברא ברורה שמדוע שיהיה הבדל לשו"ע בין כניסת שבת דסגי בכל שהוא לצאת שבת?? (ואדרבה בצאת שבת יש כמה ראשונים שסוברים שלא צריך תוספת...)
 
דוגמא מחכמי זמננו אפשר למצוא גם בספרי מרן הגרע"י זצ"ל, למשל בענין פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן שהאריך להתיר, אולם התקשה מב' מקומות שהשו"ע אוסר: לענין קינוח במפה כשאכל תותים, וכן דם שיצא מגופו, ששם זה דרבנן ולא ניחא ליה וכו'. וכתב מרן זצ"ל שהשו"ע שכתב 'צריך ליזהר' - נקט 'לשון של זהורית', אולם אינו מעיקר הדין. ובסי' שכ"ח שכתב 'אסור' - נדחק גם שם באיזה תירוץ עי"ש. וכל הרואה יראה שודאי השו"ע הנ"ל ס"ל שהדבר אסור ו'צריך' ליזהר, אלא שחלק בידים נקיות.
חבל שאתה מביא רק שתי מקומות שאפשר ליישב אותם, ולא מביא כמה מקומות שמשמע בהם בשו"ע שפס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן מותר...
 
אם צריך באמת שיעור של כוכבים רצופים שזה 35-40 דקות למה המ"ב וחסד לאלפים כתבו "קרוב לחצי שעה" (דהיינו "פחות מעט" מחצי שעה
חצי שעה 'לאחר שעה י"ב', שזה כ40 דקות לאחר השקיעה. שעה י"ב היא כ10 דקות לאחר השקיעה כנודע.
ובפרט אחרי שראינו כמה מהאחרונים (מג"א, ערוה"ש, תוספת שבת, ומרן זצוק"ל) שכתבו בדעת השו"ע דסגי בשיעור "כל שהוא".
והסברא ברורה שמדוע שיהיה הבדל לשו"ע בין כניסת שבת דסגי בכל שהוא לצאת שבת?? (ואדרבה בצאת שבת יש כמה ראשונים שסוברים שלא צריך תוספת...)
כל זה מסביר יפה למה חלקו בידים נקיות על מרן. הוא אשר אמרתי. יש קושיות ולכן אומרים 'לאו דוקא' וכו'. אתה ממש מחזק את מה שכתבתי. יישר כח.
מי שחושב ומאמין שכשהר"ן [שהעתיקו השו"ע] כותב שלפני ג' כוכבים רצופים אסור לעשות מלאכה - זה לאו דוקא אלא ה"ה משהו - עושה שקר בעצמו. גם הדגמ"ר לא כיון לזה, וכפי שכתבתי.
 
חבל שאתה מביא רק שתי מקומות שאפשר ליישב אותם, ולא מביא כמה מקומות שמשמע בהם בשו"ע שפס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן מותר...
תפתח אשכול חדש על פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן ותראה את כל המקומות שמרן אוסר, ושכמעט אין אף מקום שמתיר, ואם המצא ימצא שמתיר - בטל הוא בקרוב לעשרה מקומות שהחמיר.
 
יש לציין שכוונת הפוסקים הנ''ל (בן איש חי, חס''ל, כה''ח ועוד) בי''ב שעות, היא לא לשקיעה, אלא לקריאת המג'רב שהיא כ7-10 דק' אחר השקיעה בד''כ
אתה מביא ראיה בדיוק הפך מדבריך...

אם צריך באמת שיעור של כוכבים רצופים שזה 35-40 דקות למה המ"ב וחסד לאלפים כתבו "קרוב לחצי שעה" (דהיינו "פחות מעט" מחצי שעה, ובפרט אחרי שראינו כמה מהאחרונים (מג"א, ערוה"ש, תוספת שבת, ומרן זצוק"ל) שכתבו בדעת השו"ע דסגי בשיעור "כל שהוא".
חצי שעה 'לאחר שעה י"ב', שזה כ40 דקות לאחר השקיעה. שעה י"ב היא כ10 דקות לאחר השקיעה כנודע.
ע"ז נאמר "הקדים תרופה למכה".
 
מוזר שגם המ"ב כתב בעצמו בהלכות יוהכ"פ ששיעור תוספת שבת ב"כל שהוא"
1746609021772.png
 
שישה אחרונים (מה שמצאתי עד עכשיו...) כתבו לך להדיא שהשיעור של תוספת שבת הוא כל שהוא.
והמג"א כתב להדיא
בסי' קפח שכך דעת הר"ן!!! (והשו"ע)
והשו"ע כתב להדיא לגבי כניסת שבת דסגי בכל שהוא.

למה להתווכח??
 
מי שחושב ומאמין שכשהר"ן [שהעתיקו השו"ע] כותב שלפני ג' כוכבים רצופים אסור לעשות מלאכה - זה לאו דוקא אלא ה"ה משהו - עושה שקר בעצמו. גם הדגמ"ר לא כיון לזה, וכפי שכתבתי.
המג"א "עושה שקר בעצמו"!?
כדאי לך לחזור מהדיבור הרע הזה...
1746609756205.png
 
שישה אחרונים (מה שמצאתי עד עכשיו...) כתבו לך להדיא שהשיעור של תוספת שבת הוא כל שהוא.
והמג"א כתב להדיא
בסי' קפח שכך דעת הר"ן!!! (והשו"ע)
והשו"ע כתב להדיא לגבי כניסת שבת דסגי בכל שהוא.

למה להתווכח??
המג"א "עושה שקר בעצמו"!?
ייש"כ שציינת את המג"א הזה. עכשיו הכל מובן. כשהאחרונים הנ"ל כותבים 'כל שהוא' הכונה שלהם לאפוקי 'שיעור גדול' כמו של פלג המנחה, וכמו שמפורש בדברי המג"א הנ"ל, וכפי שהסבירו המחצית השקל להדיא
מחצית השקל אורח חיים סימן קפח ס"ק יח
כמו שכתוב סימן רצ"ג וכן כתב הר"ן. דבמוצאי שבת בעי להמתין עד שיראה שלשה כוכבים רצופים, אף על גב דבשלשה כוכבים מפוזרים הוי לילה מכל מקום צריך להמתין עד שיראה רצופים משום תוספת שבת. והא משראה שלשה כוכבים מפוזרים עד שיראה רצופים הוא זמן מועט ע"כ.

וכ"כ הפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קפח ס"ק יח
דבמוצאי שבת תוספת שבת כל שהוא בצאת הכוכבים סגי, כבסימן רצ"ג שלשה כוכבים קטנים סגי, יע"ש.

הרי שאין כונתו 'כל שהוא' כפשוטו, אלא על ג' כוכבים מפוזרים, שזה כ15 או 20 דקות לאחר צה"כ הרגיל, וזה נקרא 'כל שהוא' ביחס 'לשעה ורביע' המוזכר שם בדברי המג"א שיש מי שאמר שזהו שיעור התוספת.

וכן מפורש להדיא בריטב"א
חדושי הריטב"א מסכת פסחים דף נ עמוד ב
דאע"ג דסגי לן בתוספת כל שהוא כגון עד שיראו כוכבים קטנים אי נמי דמתחמו תלת כוכבי כדמן חדא כוכבא כדאיתא בירושלמי (ברכות פ"א ה"א), שפיר דמי למיעבד תוספת היכר עי"ש. הרי שקרא לכוכבים קטנים או רצופים 'כל שהוא'.
 
ייש"כ שציינת את המג"א הזה. עכשיו הכל מובן. כשהאחרונים הנ"ל כותבים 'כל שהוא' הכונה שלהם לאפוקי 'שיעור גדול' כמו של פלג המנחה, וכמו שמפורש בדברי המג"א הנ"ל, וכפי שהסבירו המחצית השקל להדיא
מחצית השקל אורח חיים סימן קפח ס"ק יח
כמו שכתוב סימן רצ"ג וכן כתב הר"ן. דבמוצאי שבת בעי להמתין עד שיראה שלשה כוכבים רצופים, אף על גב דבשלשה כוכבים מפוזרים הוי לילה מכל מקום צריך להמתין עד שיראה רצופים משום תוספת שבת. והא משראה שלשה כוכבים מפוזרים עד שיראה רצופים הוא זמן מועט ע"כ.

וכ"כ הפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קפח ס"ק יח
דבמוצאי שבת תוספת שבת כל שהוא בצאת הכוכבים סגי, כבסימן רצ"ג שלשה כוכבים קטנים סגי, יע"ש.

הרי שאין כונתו 'כל שהוא' כפשוטו, אלא על ג' כוכבים מפוזרים, שזה כ15 או 20 דקות לאחר צה"כ הרגיל, וזה נקרא 'כל שהוא' ביחס 'לשעה ורביע' המוזכר שם בדברי המג"א שיש מי שאמר שזהו שיעור התוספת.

וכן מפורש להדיא בריטב"א
חדושי הריטב"א מסכת פסחים דף נ עמוד ב
דאע"ג דסגי לן בתוספת כל שהוא כגון עד שיראו כוכבים קטנים אי נמי דמתחמו תלת כוכבי כדמן חדא כוכבא כדאיתא בירושלמי (ברכות פ"א ה"א), שפיר דמי למיעבד תוספת היכר עי"ש. הרי שקרא לכוכבים קטנים או רצופים 'כל שהוא'.
זה קצת דחוק לומר כן, אחר שדעת תוס' ודעימיה דסגי בשיעור "כל שהוא", והרא"ש פליג עליו וכתב שצריך שיעור "מועט".
והיה לאחרונים האלה לפרש, ולא לסתום שיעור "כל שהוא".
1746611001379.png
 
זה קצת דחוק לומר כן,
מה דחוק - זה מפורש בדבריהם. מי שציין לר"ן וכותב כל שהוא - ע"כ שהוא מפרש כך במילים 'כל שהוא', ובפרט שכך מפורש בריטב"א.
לפ"ז מובן מדוע הדגמ"ר חידש כן 'מדנפשיה' ולא כתב שכך כתוב כבר במג"א וסיעתו.
 
מה דחוק - זה מפורש בדבריהם. מי שציין לר"ן וכותב כל שהוא - ע"כ שהוא מפרש כך במילים 'כל שהוא', ובפרט שכך מפורש בריטב"א.
לפ"ז מובן מדוע הדגמ"ר חידש כן 'מדנפשיה' ולא כתב שכך כתוב כבר במג"א וסיעתו.
לשון המ"ב "אך אין שיעור להוספה"!!! מה צריך יותר מזה?
1746611862021.png
 
לשון המ"ב "אך אין שיעור להוספה"!!! מה צריך יותר מזה?
מי דיבר על המ"ב? הוא הרי פוסק כהדגמ"ר.
דיברתי על המג"א והתוספת שבת ושאר האחרונים שהזכרת - מדבריהם אין ראיה כלל 'בדעת הר"ן'.

בדעת הדגמ"ר - כבר כתבתי שהוא לא כתב דבריו 'בדעת השו"ע' אלא כחולק בידים נקיות.
 
ראשי תחתית