לא
אתה משתמש בדפדפן מיושן. ייתכן שהאתר הזה ואתרים אחרים לא יוצגו כראוי.
אנא עדכן את הדפדפן שלך או השתמש בדפדפן אלטרנטיבי.
אנא עדכן את הדפדפן שלך או השתמש בדפדפן אלטרנטיבי.
למה הספרדים הם רק נישה?
- יוזם האשכול זקני דרום
- תאריך התחלה
פלוריש (אריאל)
חבר חדש
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 122
יש לו גם שו"ת שערי עזרא, שם ניתן יותר לראות את כוחו.ואולי אנקוב בשמות, נוספים הגאון ר' עזרא בצרי, המפורסם בספרו דיני ממונות ג''ח, זה נראה ספר פשוט, אך מי שפותח בפנים רואה היקפים ומשתומם, והכל מדוייק ובמקומו של כל הספרות השו''ת מהקדמונים ועד ימינו בהבנה יסודית, עם כל המו''מ. הוא אדם מבוגר תלמיד ר' עזרא עטייה אב'ד בממונות כבר שנים...
אבל בנאישחייניק....
אז הוא מוסתר..... אף אחד לא שומע עליו מלבד הציבור הקרוב אליו...
וכן הלאה
היה דיין באותו הרכב עם הגרז"ן גולדברג והגר"ש פישר
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
נקודה קטנה שאולי תסגור פינה:
ישבתי פעם עם חבר אשכנזי, חברותא קרובה. גרתי מחוץ לעיר והוא פשוט נתן לי את המפתח לביתו. "תיכנס, תשתמש במה שצריך, אשתי תגיע רק בארבע." אמון מוחלט, פתיחות גמורה. שום חיץ עדתי. שום מבט עקום.
סיפור נוסף: בחור ספרדי התארח שבת בישיבה אשכנזית והחל להעלות נושאים של עדתיות. זה היה מה זה מיותר: "אתה מעורר דובים שלא קיימים?" - ובאמת, ברמה הבין-אישית והישיבתית, הרבה מהדובים הם רק רעשים בראש.
וכמובן שזה זר אצל גדולי רבותינו, למשל הגאון רבי יצחק אזרחי, כשסיפרתי לו שאני מזמין אותו למסור שיחה בישיבה "ספרדית", שאל: "מה זה ספרדית? שמעת בישיבה פעם כזה מושג?"
אבל מנגד — בשטח, בצי הרחב, אפילו תלמידי חכמים עם יראת שמים נוהגים לפעמים בסטיגמטיות. אמרתי פעם לת"ח שצריך לרומם את המנהיגות בקהילה. תגובתו הייתה: "מה אתה רוצה, הם ספרדים..."
אז מה האמת?
האמת היא שכשהספרדי נושא עצמו בגאון, בלי תסביך, בלי התנצלות, כשיש לו "ויגבה לבו בדרכי ה'" , בזמן בונה ולא מקטר — הוא מכובד. גם בקרבת האשכנזים.
הכבוד אינו יכול להכבד את עצמו.
המקום חוזר למי שלא ויתר עליו.
אנחנו נבנה תודעה דרך עשייה , שיח חדש , הצבת דמויות מופת , ובניין פנימי אמיתי .
וכמו בגפרור שמצית יער, גם שינוי תודעה ציבורית מתחילה מיחידים שמאמינים באמת, פועלים בנחת, אבל ללא מורא.
הפאר – תדמית או מציאות?
הרבה מהתחושות של ניכור בין ספרדים לאשכנזים נובעות לא ממעשים אלא מתודעה. תודעה שמקבעת הבדלים, גם כשבפועל – השטח הרבה יותר פתוח ומקבל.ישבתי פעם עם חבר אשכנזי, חברותא קרובה. גרתי מחוץ לעיר והוא פשוט נתן לי את המפתח לביתו. "תיכנס, תשתמש במה שצריך, אשתי תגיע רק בארבע." אמון מוחלט, פתיחות גמורה. שום חיץ עדתי. שום מבט עקום.
סיפור נוסף: בחור ספרדי התארח שבת בישיבה אשכנזית והחל להעלות נושאים של עדתיות. זה היה מה זה מיותר: "אתה מעורר דובים שלא קיימים?" - ובאמת, ברמה הבין-אישית והישיבתית, הרבה מהדובים הם רק רעשים בראש.
וכמובן שזה זר אצל גדולי רבותינו, למשל הגאון רבי יצחק אזרחי, כשסיפרתי לו שאני מזמין אותו למסור שיחה בישיבה "ספרדית", שאל: "מה זה ספרדית? שמעת בישיבה פעם כזה מושג?"
אבל מנגד — בשטח, בצי הרחב, אפילו תלמידי חכמים עם יראת שמים נוהגים לפעמים בסטיגמטיות. אמרתי פעם לת"ח שצריך לרומם את המנהיגות בקהילה. תגובתו הייתה: "מה אתה רוצה, הם ספרדים..."
אז מה האמת?
האמת היא שכשהספרדי נושא עצמו בגאון, בלי תסביך, בלי התנצלות, כשיש לו "ויגבה לבו בדרכי ה'" , בזמן בונה ולא מקטר — הוא מכובד. גם בקרבת האשכנזים.
הכבוד אינו יכול להכבד את עצמו.
המקום חוזר למי שלא ויתר עליו.
אנחנו נבנה תודעה דרך עשייה , שיח חדש , הצבת דמויות מופת , ובניין פנימי אמיתי .
וכמו בגפרור שמצית יער, גם שינוי תודעה ציבורית מתחילה מיחידים שמאמינים באמת, פועלים בנחת, אבל ללא מורא.
נקודה קטנה שאולי תסגור פינה:
הפאר – תדמית או מציאות?
הרבה מהתחושות של ניכור בין ספרדים לאשכנזים נובעות לא ממעשים אלא מתודעה. תודעה שמקבעת הבדלים, גם כשבפועל – השטח הרבה יותר פתוח ומקבל.
ישבתי פעם עם חבר אשכנזי, חברותא קרובה. גרתי מחוץ לעיר והוא פשוט נתן לי את המפתח לביתו. "תיכנס, תשתמש במה שצריך, אשתי תגיע רק בארבע." אמון מוחלט, פתיחות גמורה. שום חיץ עדתי. שום מבט עקום.
סיפור נוסף: בחור ספרדי התארח שבת בישיבה אשכנזית והחל להעלות נושאים של עדתיות. זה היה מה זה מיותר: "אתה מעורר דובים שלא קיימים?" - ובאמת, ברמה הבין-אישית והישיבתית, הרבה מהדובים הם רק רעשים בראש.
וכמובן שזה זר אצל גדולי רבותינו, למשל הגאון רבי יצחק אזרחי, כשסיפרתי לו שאני מזמין אותו למסור שיחה בישיבה "ספרדית", שאל: "מה זה ספרדית? שמעת בישיבה פעם כזה מושג?"
אבל מנגד — בשטח, בצי הרחב, אפילו תלמידי חכמים עם יראת שמים נוהגים לפעמים בסטיגמטיות. אמרתי פעם לת"ח שצריך לרומם את המנהיגות בקהילה. תגובתו הייתה: "מה אתה רוצה, הם ספרדים..."
אז מה האמת?
האמת היא שכשהספרדי נושא עצמו בגאון, בלי תסביך, בלי התנצלות, כשיש לו "ויגבה לבו בדרכי ה'" , בזמן בונה ולא מקטר — הוא מכובד. גם בקרבת האשכנזים.
הכבוד אינו יכול להכבד את עצמו.
המקום חוזר למי שלא ויתר עליו.
אנחנו נבנה תודעה דרך עשייה , שיח חדשה , הצבת דמויות מופת , ובניין פנימי אמיתי .
וכמו בגפרור שמצית יער, גם שינוי תודעה ציבורית מתחילה מיחידים שמאמינים באמת, פועלים בנחת, אבל ללא מורא.
הנקודה הקטנה הזו - שווה את כל האשכול!
ייש"כ!
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
האמת אודה שחימם את ליבי לראות שהגישה שלי בענין מתקבלת על לב החברים, ואני רוצה איש את רעהו יעזורו, וכ''א יתן את חלקו, וחכמתו. לתועלת כולם. ברעיונות חדשים. צריך לא רק לדבר אלא ליצור...הנקודה הקטנה הזו - שווה את כל האשכול!
ייש"כ!
פשוט אהבה ואחוה שלום ורעות מדהים!האמת אודה שחימם את ליבי לראות שהגישה שלי בענין מתקבלת על לב החברים, ואני רוצה איש את רעהו יעזורו, וכ''א יתן את חלקו, וחכמתו. לתועלת כולם. ברעיונות חדשים. צריך לא רק לדבר אלא ליצור...
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
איך אמר הקב''ה לא מצאתי כלי מחזיק ברכה אלא - השלום.פשוט אהבה ואחוה שלום ורעות מדהים!
וכמו שמסיים הרמב''ם הל' חנוכה, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.
רואים שזה הכלי של תורה
וזה האור של תורה...
וקודם מתן תורה "ויחן" כאיש אחד בלב אחד הביא את מתן תורה!
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
נערך לאחרונה:
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשוהסבר...
תן לנו מפת דרכים
למה לייאש סתם.....
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
דאגה בלב איש ישיחנה...שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
א''צ לנקוב בשמות.
אפשר להעמיד מפת דרכים כיוון וחזון.
ואפשר גם לומר איפה אנחנו היום....
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
"לא כפויי טובה – לא שוכחים את עצמנו: קריאה לעדנה במורשת רבותינו הספרדים"
מה לא טוב בלהיות בן תורה ההולך בדרך רבותיו – הרמב"ם, הבית יוסף, החיד"א, הבן איש חי?
אין שום פגם. להפך – זו גדולה. זו זכות.
לא צריך להיות כפוי טובה לרבותינו שגידלונו בישיבות. עלינו להכיר להם טובה מלאה חפצים – על כל מה שקיבלנו, על דרך הלימוד, על המסירות, על הנאמנות לתורה. כפוי טובה – זו לא מעלה. זו לא הדרך של תלמידי חכמים.
אך באותה נשימה – גם לא להיות כפויי טובה לגדולי התורה הספרדים, לראשי הישיבות, למאורי הדור, שהעניקו לנו רבות: בתורה, בהדרכה, בעצה, בדרך חיים, בעומק נשמה.
העולם הפנימי הספרדי – איננו סתירה ללימוד עיוני. לא לעיון הישיבתי, לא לדרכי המוסר. להפך – הוא מרחיב אותם, מעמיק אותם, מעשיר אותם.
אך לצערנו, ישנה מורשת עצומה שלא נלמדת בישיבות , ולעיתים – אפילו לא מוכרת, פשוט כי לא נחשפנו אליה. אני פחות. לא כי היא נחותה. אלא מחוסר היכרות.
זכורני, שכשלמדתי לראשונה את סוגיית שיעורי תורה , עיינתי – כמו כל בן ישיבה – בדברי הקהילות יעקב, ר' חיים נאה, החזון איש, ועוד מגדולי הדור. עמלתי, ניסיתי להבין, לשוות לעצמי תמונה הלכתית שלימה.
באותם ימים גרתי באלעד. חיפשתי את הספר פתח הדביר – חיבור של אחד מגדולי הפוסקים הספרדים – ולא מצאתי. לא בבתי כנסת ספרדים, ולא באשכנזים.
עד שיום אחד הגעתי לבית אבי. ושם, בספרייה שהביא עמו סבי מחו"ל, מצאתי את הספר. פתחתי. קראתי. ונדממתי.
זה היה אחד המאמרים הראשוניים, המקוריים והעמוקים ביותר שקראתי על הסוגיא. מבהיק בעיונו, מפואר בסדרו, שורשי במקורותיו – בבלי, ירושלמי, ראשונים ואחרונים. זו לא הייתה רק תשובה. זה היה בניין תורני.
הייתי מופתע. אפילו נבוך. איך לא הכרתי את העולם הזה עד עכשיו?
ומאז נפתח לי צוהר לעולם שלא הכרתי - עולם התורה הספרדי. לא רק סיפורים ומסורות – אלא בעיון, בעבודה רחבה , בפסיקה רחבה ובעבודת ה' עמוקה.
הכרתי את ספרי ר' חיים פלאג'י – רוח חיים , לב חיים , יפה ללב – ושוב: לא מדובר בדרשות. מדובר בפוסקים, במורי הוראה, בבעלי שיטה מקיפה על השולחן ערוך, בלמדנים מובהקים עם יד בכל מקצועות התורה.
הבן איש חי – פוסק עצמאי, מורה הוראה, מעמיק, בעל דרכים רחבות הן בלשון הפוסקים והן בלשון חכמת הנסתר.
הרב ישמעאל הכהן, הרב יעקב רקח, החקרי לב, המחנה אפרים, – כולם היו אריות של תורה , שכל אחד מהם בנה נדבך מרכזי בעולם ההלכה וההנהגה.
כמה מהם מוכרים? כמה מהם נלמדים? כמה מהם נמצאים על מדפים?
אבל אני לא כותב את הדברים מתוך טרוניה.
המַסְר הואַ חיובי .
הבניין שלנו חייב לכלול את כל החלקים : גם את העיון, גם את העבודה שבלב, גם את שורשי המסורת. כמו שהיה אצל אבותינו: לומדי תורה, עובדי ה', בעלי מוסר ופנימיות.
מה רעות? מה פגם יש בזה?
אין כאן צורך להיות נחיתי. אין צורך לדרוך על מישהו אחר. לא מדובר בתחרות – מדובר בהשלמה. בהארה. בבניין.
לא מדבר על אחרים - אין על מה לדבר. מכל מלמדי השכלתי.
אבל גם לנו – יש אוצרות. יש גדולי עולם. יש עושר רוחני. יש דורות של חכמה קדושה.
ואנחנו - אנחנו צריכים לדעת. צריכים לדעת. צריך להניף את הדגל.
מה לא טוב בלהיות בן תורה ההולך בדרך רבותיו – הרמב"ם, הבית יוסף, החיד"א, הבן איש חי?
אין שום פגם. להפך – זו גדולה. זו זכות.
לא צריך להיות כפוי טובה לרבותינו שגידלונו בישיבות. עלינו להכיר להם טובה מלאה חפצים – על כל מה שקיבלנו, על דרך הלימוד, על המסירות, על הנאמנות לתורה. כפוי טובה – זו לא מעלה. זו לא הדרך של תלמידי חכמים.
אך באותה נשימה – גם לא להיות כפויי טובה לגדולי התורה הספרדים, לראשי הישיבות, למאורי הדור, שהעניקו לנו רבות: בתורה, בהדרכה, בעצה, בדרך חיים, בעומק נשמה.
העולם הפנימי הספרדי – איננו סתירה ללימוד עיוני. לא לעיון הישיבתי, לא לדרכי המוסר. להפך – הוא מרחיב אותם, מעמיק אותם, מעשיר אותם.
אך לצערנו, ישנה מורשת עצומה שלא נלמדת בישיבות , ולעיתים – אפילו לא מוכרת, פשוט כי לא נחשפנו אליה. אני פחות. לא כי היא נחותה. אלא מחוסר היכרות.
זכורני, שכשלמדתי לראשונה את סוגיית שיעורי תורה , עיינתי – כמו כל בן ישיבה – בדברי הקהילות יעקב, ר' חיים נאה, החזון איש, ועוד מגדולי הדור. עמלתי, ניסיתי להבין, לשוות לעצמי תמונה הלכתית שלימה.
באותם ימים גרתי באלעד. חיפשתי את הספר פתח הדביר – חיבור של אחד מגדולי הפוסקים הספרדים – ולא מצאתי. לא בבתי כנסת ספרדים, ולא באשכנזים.
עד שיום אחד הגעתי לבית אבי. ושם, בספרייה שהביא עמו סבי מחו"ל, מצאתי את הספר. פתחתי. קראתי. ונדממתי.
זה היה אחד המאמרים הראשוניים, המקוריים והעמוקים ביותר שקראתי על הסוגיא. מבהיק בעיונו, מפואר בסדרו, שורשי במקורותיו – בבלי, ירושלמי, ראשונים ואחרונים. זו לא הייתה רק תשובה. זה היה בניין תורני.
הייתי מופתע. אפילו נבוך. איך לא הכרתי את העולם הזה עד עכשיו?
ומאז נפתח לי צוהר לעולם שלא הכרתי - עולם התורה הספרדי. לא רק סיפורים ומסורות – אלא בעיון, בעבודה רחבה , בפסיקה רחבה ובעבודת ה' עמוקה.
הכרתי את ספרי ר' חיים פלאג'י – רוח חיים , לב חיים , יפה ללב – ושוב: לא מדובר בדרשות. מדובר בפוסקים, במורי הוראה, בבעלי שיטה מקיפה על השולחן ערוך, בלמדנים מובהקים עם יד בכל מקצועות התורה.
הבן איש חי – פוסק עצמאי, מורה הוראה, מעמיק, בעל דרכים רחבות הן בלשון הפוסקים והן בלשון חכמת הנסתר.
הרב ישמעאל הכהן, הרב יעקב רקח, החקרי לב, המחנה אפרים, – כולם היו אריות של תורה , שכל אחד מהם בנה נדבך מרכזי בעולם ההלכה וההנהגה.
כמה מהם מוכרים? כמה מהם נלמדים? כמה מהם נמצאים על מדפים?
אבל אני לא כותב את הדברים מתוך טרוניה.
המַסְר הואַ חיובי .
הבניין שלנו חייב לכלול את כל החלקים : גם את העיון, גם את העבודה שבלב, גם את שורשי המסורת. כמו שהיה אצל אבותינו: לומדי תורה, עובדי ה', בעלי מוסר ופנימיות.
מה רעות? מה פגם יש בזה?
אין כאן צורך להיות נחיתי. אין צורך לדרוך על מישהו אחר. לא מדובר בתחרות – מדובר בהשלמה. בהארה. בבניין.
לא מדבר על אחרים - אין על מה לדבר. מכל מלמדי השכלתי.
אבל גם לנו – יש אוצרות. יש גדולי עולם. יש עושר רוחני. יש דורות של חכמה קדושה.
ואנחנו - אנחנו צריכים לדעת. צריכים לדעת. צריך להניף את הדגל.
מאמר נפלא, דבר בעיתו.אנחנו - אנחנו צריכים לדעת. צריכים לדעת. צריך להניף את הדגל.
לסדר
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם"
אשכנזי חמוד
חבר חדש
- הצטרף
- 15/1/25
- הודעות
- 77
אין כמו הגרד"ל לא בציבור הליטאי ולא בציבור הספרדי. נקודה. (וגם כמו הגר"ע יוסף אין).יש לנו בהחלט גדולים וחכמים עצומים ביותר לא פחות מרב דוב לנדו
הפרסום והערצה אינם כמו של האשכנזים א. האופי הספרדי מצטנע יותר ב. אנו לא יודעים ליחצן כמוהם, לא בטוחים בעוצמה שלנו ג. לא מצליחים להתגבש ולבנות קהילות כמו שלהם (כולם רצים אחריהם להיות זנב ל...)
שלושתינו יכולים לדעת פשוט תפתח חידושי הגרד"ל מצד לצד ותשו' והנהגות מצד לצד, אם קשה לך תפתח אותם בסוגיא שלמדת בעיון טוב, אפשר להבחין גם בין ש"ך לב"ח אם קוראים הרבה, צריך פשוט חוש ביקורת ולקרוא.א- מי אמר לך שנניח שמרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א לא יותר גדול, שנינו לא יכולים לדעת, ואסור לנו להשוות, ולכן א"א להכריח ולקבוע מסמרות.
?!(דרך אגב כשהוא היה במועצגה"ת החשיבו אותו יותר ממרן הגרד"ל..)
בעיניך הם גם שוים להגר"ח זיע"א ולהגר"ע? כי הגרד"ל נמצא בשורה שלהם ודי בזה.לא הבנתי, ר' ישי טולדנו, ר' אלחנן פרץ, ר' אופיר מלכה, ר' ערן חבה, ר' אייל שמריהו, ר' עובדיה יוסף, ר' דוד בעדני, ועוד רבות רבות.
כל אלו לא מספיק בשבילך גאונים וגדולים, שבקיאים בכל חדרי התורה ישר והפוך?
דמדומי זריחה
חבר חדש
- הצטרף
- 13/5/25
- הודעות
- 25
אין כמו הגרד"ל לא בציבור הליטאי ולא בציבור הספרדי. נקודה. (וגם כמו הגר"ע יוסף אין).
דוקא אני פחות מתחבר לז'אנר שחושב שהדמויות שלו וכו' רק הם הכי חשובים/מוצלחים וכל השאר פחותים,שלושתינו יכולים לדעת פשוט תפתח חידושי הגרד"ל מצד לצד ותשו' והנהגות מצד לצד
חוץ מהשתנות המדדים והפרמטרים המתחדשים שמוגדרים כל פעם מהתחלה, מי הכי גדול ומוצלח....
אשכנזי חמוד
חבר חדש
- הצטרף
- 15/1/25
- הודעות
- 77
אני לא מבין מה אתה בא לומר, ספציפית הדמות שלי מהשלושה היא הגר"ח זיע"א אבל אין חולק שהם בשורה אחת ויש הרבה מאוד שנמצאים מאחוריהם, אם אתה בא לטעון שגם הגרי"ש אלישיב הגר"ש אוירבך והגרב"צ אבא שאול היו באותה שורה מה אכפת לי (וזה גם ברור שהגרח"פ ברמן הגר"ד כהן והגר"י טולידנו לא משתווים להם).דוקא אני פחות מתחבר לז'אנר שחושב שהדמויות שלו וכו' רק הם הכי חשובים/מוצלחים וכל השאר פחותים,
חוץ מהשתנות המדדים והפרמטרים המתחדשים שמוגדרים כל פעם מהתחלה, מי הכי גדול ומוצלח....
וביחס למה שאמרתי לגבי יכולת מדידה צאי לך בעקבי הצאן תיגש אצל אנשים בני 40-50 שיודעים קצת מהחיים שלהם ומתורה ותשאל אותם כל מיני שאלות על כל גדו"י ואיך הם היו נחשבים כשהיו יותר צעירים, וגם תעשה את המלצתי ביחס לקריאת ספרי גדו"י ותקבל תשובה, (אפילו בין ראשונים מאוד חשובים מי שבקיא בדבריהם יכול למדוד).