כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
למה הספרדים הם רק נישה?
- יוזם האשכול זקני דרום
- תאריך התחלה
גם אני שמעתי אותו פעם דורש וציטט מכמה מקומות בתלמוד על פה כלשון התלמוד. [איני זוכר היטב העניין שדיבר, זה היה לפני שנים רבות אבל אני זוכר שהתפלאתי מאוד ע"ז, שמתהלך בענווה ובפשטות גמורה ונראה שבקי בכל התלמוד].
לא
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
תאמר לר' ישי טולידאנו שהוא כמו הגר''ד לנדו
ותודיע לי עם הוא בכה או צחק או שניהם
לענ"ד הנידון הוא לא האם יש ת"ח כמו הגרד"ל, אלא שהרבה פעמים ת"ח בסדר גודל מיוחד, בציבור הספרדי אין להם הכרה, [בעוד שאם היו בשאר ציבורים המצב לא היה כך]. יש לזה הרבה סיבות, [חלקם מהענווה הטבועה בהם, ועוד], אבל יש חלק נכון שהיח"צ בציבור יותר לפוסקי הלכות וכדומה, ולאו דווקא לת"ח.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
אנסה לתרום משהו שאולי יביא תועלת מעשית, ואסכם את המחשבות והתחושות שעלו כאן:
1. ישנה תחושת תיוג תמידית: "הוא ספרדי", גם כשאדם משתלב לחלוטין בחרדיות הליטאית.
- הביטוי "ספרדי גאה" מעיד שבעומק יש חוויה של צורך בהצדקה, כאילו זו זהות משנית.
2. הקבלה לישיבות, סמינרים, תפקידים חינוכיים והשפעה ציבורית – נעשית במקרים רבים על רקע עדתי.
- מוסדות ספרדיים רבים עדיין מרגישים צורך "להוכיח את עצמם" מול מוסדות אשכנזיים.
3. אין כמעט רבנים ספרדים שמדובבים בשם הציבור החרדי כולו.
- מנהיגים ספרדים עוסקים ב"ציבור שלנו", ולא במרחב הרחב – מה שמחליש את הסמכות וההשפעה.
4. יש הפנמה גם מצד רבים בציבור הספרדי של עליונות ליטאית (בלימוד, השקפה, סגנון).
- חלק מהכותבים באשכול מציינים שזה יוצר סוג של בושה בזהות – או ניסיון להיטמע.
5. דור האבות שמר על מסורתו בגאון, אך הדור הצעיר "הפך ליטאי" בלי תחושת שלמות.
- לא הועברה תחושת שליחות בזהות הספרדית – אלא תחושת צורך "להדביק פערים".
יש שיקוף של זהות כפולה: תורני מאוד מצד אחד, אך לא "מוזמן" למעגלי ההשפעה המרכזיים.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
בבני ברק מדברים הרבה דברים מבהילים ומכל עכבר עושים פיל. וד"ב.
ממש
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
תרשו לי לספר סיפור אישי:
אני זוכר את זה כאילו היה אתמול.
ישיבת חברון, פורים. אווירה של קדושה ויין, כנהוג במקומותינו — שיחד עם השמחה והריקודים, מפציעות גם מילים שאולי לא היו נאמרות בימות החול.
בא אליי בחור — שיכור כלוט, אבל עיניו בוערות באמת. הוא תפס אותי בידיים, הביט בי עמוק ואמר:חייכתי, אולי קצת נבוך. ואז לחשתי לו:
"אבל... אני ספרדי."
והוא, מבלי למצמץ, ענה:
"טוב נו... אז זה לא שייך."
פורים — "נהפוך הוא", אבל לא תמיד
אני לא כועס עליו.
הוא לא היה אנטי. הוא לא בז.
הוא פשוט ביטא אמת פנימית שנלמדה מבלי משים — מציבור, ממוסדות, מתרבות דקה אך עיקשת:
תורה גדולה? אשריך.
עמל אמיתי? מצוין.
יראת שמים, חריפות, עמל? הכל נהדר.
אבל מועצת? זה שמור לשמנה וסלתא... של הווילה בבבני ברק...
והכאב שלי – איננו נגדם. הוא עלינו.
כי למדתי אצל גדולי תורה אשכנזים.אני חייב להם את רוב תורתי.
ישבתי על ספסליהם, אכלתי מתבשיליהם, והתבשמתי מאווירם.
אולם הציבור האשכנזי יראה בנו אורח.
תלמיד-חכם מצוין, אבל כזה שייכנס רק עד המדרגות...
מקוה שלא הייתי חריף. נסיתי להביע התפכחות מסויימת.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
אומרים ש"אין מלך בלא עם".
אבל לעיתים נדמה שאצלנו – יש עם, יש תורה, יש אהבת ה' – אבל אין מלך.
לא משום שאין מי שראוי. אלא כי יש מי שדואג שלא יקום.
קהילות צומחות, אבל הנהגה בורחת
ברוך ה', בעשרות השנים האחרונות צמחו קהילות ספרדיות לתפארת.
בתי כנסת פעילים, שיעורי תורה, מסגרות חינוך, ת"ח מופלגים – ומה לא.
אך בכל פעם שמתחיל לבלוט מישהו — מישהו שראוי לשמש כתובת הלכתית, תורנית, או אפילו חינוכית —
נוצרת תנועה מוזרה: דחיפה לאחור. חסימה שקטה. "עידוד" לכך שיישאר בגדר מרצה ולא מנהיג.
"פני הדור כפני הכלב"
אין זו תחרות על תורה, אלא על כוח.
על השפעה.
ולפעמים – אפילו על תרומות.
וכך, במקום לפרגן – מחשידים.
במקום לגדל – מקטינים.
במקום למנות רב מורה דרך – מקימים ועדה.
או "רב עיר", או "רשכבה''ג" שהוא כמו הר גבוה בלי שביל, כדי להבטיח שלא יקום רב של בשטח.
וכשאנו בוכים על אפליית חוץ – נשאל:
איך נוכל לדרוש שיכירו בנו מבחוץ,
כשאנחנו לא מוכנים להכיר בעצמנו?
איך נבכה שלא מכירים בערכנו,
אם אנחנו עצמנו לא נותנים לרבנים להנהיג קהילה אחת?
אני כותב את הדברים באהבה:
לא מרירות, אלא תחינה.
לא טענה, אלא תקווה.
הדור שלנו מלא אור.
יש ת"ח צעירים, ישרים, יראי שמים.
הם לא מחפשים שררה.
הם רוצים לשאת בעול.
במקום לדחוק אותם החוצה — נכבד אותם מבפנים.
במקום לחסום – נפתח.
אבני הכותל
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 534
אני חושב שזה פוסט מרגש יותר מקודמו.אומרים ש"אין מלך בלא עם".
אבל לעיתים נדמה שאצלנו – יש עם, יש תורה, יש אהבת ה' – אבל אין מלך.
לא משום שאין מי שראוי. אלא כי יש מי שדואג שלא יקום.
קהילות צומחות, אבל הנהגה בורחת
ברוך ה', בעשרות השנים האחרונות צמחו קהילות ספרדיות לתפארת.
בתי כנסת פעילים, שיעורי תורה, מסגרות חינוך, ת"ח מופלגים – ומה לא.
אך בכל פעם שמתחיל לבלוט מישהו — מישהו שראוי לשמש כתובת הלכתית, תורנית, או אפילו חינוכית —
נוצרת תנועה מוזרה: דחיפה לאחור. חסימה שקטה. "עידוד" לכך שיישאר בגדר מרצה ולא מנהיג.
"פני הדור כפני הכלב"
אין זו תחרות על תורה, אלא על כוח.
על השפעה.
ולפעמים – אפילו על תרומות.
וכך, במקום לפרגן – מחשידים.
במקום לגדל – מקטינים.
במקום למנות רב מורה דרך – מקימים ועדה.
או "רב עיר", או "רשכבה''ג" שהוא כמו הר גבוה בלי שביל, כדי להבטיח שלא יקום רב של בשטח.
וכשאנו בוכים על אפליית חוץ – נשאל:
איך נוכל לדרוש שיכירו בנו מבחוץ,
כשאנחנו לא מוכנים להכיר בעצמנו?
איך נבכה שלא מכירים בערכנו,
אם אנחנו עצמנו לא נותנים לרבנים להנהיג קהילה אחת?
אני כותב את הדברים באהבה:
לא מרירות, אלא תחינה.
לא טענה, אלא תקווה.
הדור שלנו מלא אור.
יש ת"ח צעירים, ישרים, יראי שמים.
הם לא מחפשים שררה.
הם רוצים לשאת בעול.
במקום לדחוק אותם החוצה — נכבד אותם מבפנים.
במקום לחסום – נפתח.
כי את הקודם רובנו ככולנו עברנו בצורה כזו או אחרת, אבל התובנה שעולה מן הדברים כאן - זועקת!
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
אכן זה אמת שקבועה בליבי כבר הרבה זמן.
חושבני שגם מה שאכתוב עכשיו הוא אמת:
יש אצלנו ביטוי חדש, שמתגלגל מהפה אל הפתק:
"ההוא – בנאישחייניק"
"זה – משתכנז"
"ההוא פרענק מדי"
"הוא קצת פתוח"
"זה... לא מתאים לנו"
לא צריך הרבה. רק טיפה.
רמז. גוון. ניואנס.
והאדם – תלמיד חכם, עמל בתורה, ירא שמים – כבר מחוק.
מגדל תורה – מאבנים אחידות?
כאילו כדי שתהיה ת"ח אמיתי אתה צריך להיות תבנית אחת:שחור לבן. מנטליות מסוימת. קול אחיד. שיטה אחת בלימוד. השקפה אחת בהבעה.
וממילא – כל מי שסוטה טיפה, גם אם למד אצל גדולי הדור –
נדחק. מוקטן. נבלע.
וכך, במקום לחנך לאמת תורנית —
אנחנו מחנכים לאחידות תרבותית,
ולפעמים – לסטנדרטיזציה של התורה עצמה.
תורה – או תדמית?
כי מה יאמר בחור שלמד אצל ת"ח מובהק, אך "יש לו סגנון אחר"?
מה יקרה לר"מ שמדבר קצת אחרת, חי קצת אחרת, חושב שונה — למרות שהוא כולו קודש?
הציבור לא שואל: "מה אומר?"
הוא שואל: "איפה למד?"
"איך נראה?"
"הוא משלנו?"
הגיוון – לא איום. הוא עוצמה.
בתורה יש דרך מסורה —
אבל אין בה קליפה אחת בלבד.
רב סעדיה גאון לא דיבר כמו מהר"ל.
רב חיים מוולוז'ין לא דיבר כמו רב עובדיה.
ובכל זאת – כולם היו בני תורה.
מי שמחפש אמת — יידע למצוא אותה גם אצל מי שלא מדבר בדיוק כמוהו.
ומי שמפחד מהבדל — כנראה שלא בטוח באמת של עצמו.
קריאה לבניין:
כשנפסיק לחשוד – נתחיל לבנות.
כשנכבד גם קול אחר — נישמע קול תורה רב-עוצמה.
ולא, לא מדובר פה על פשרה או רפורמה,
אלא על הבנה שכל תלמיד חכם שלומד בדרך מסורה – יש לו מה לחדש, מה לתרום, ומה להוביל.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
ויזעקו אל ה' ממצוקותיהם יוציאם!
אני לא מדבר עליך בדווקא, אלא על התופעה...
אפשר פשוט להפסיק לחשוב כמו איש שוליים חדל אישים המונחה ומהונדס תודעה... אלא כמו אדם בטוח בעצמו, בעל עמוד שדרה איתן עם מערכת ערכית חזקה.
זה אומר - לשלוח את הילדים היקרים למוסדות ספרדים מצוינים כי אני באמת מאמין בציבור הספרדי בעיקר מכבד את המורשת המפוארת שלי... ולא מיקל ראש בקוצו של שום מנהג אבות. זה כולל תפילה איכותית לפי מסורת אבותינו (במקרה כזה אין הרבה מה לחפש בשולי בית כנסת אשכנזי).
לכבד ת"ח ספרדים מכל הדורות ולהתגאות בהם בתורתם - לקנות את ספריהם וללמוד בהם.
בקיצור, להיצמד להגיון ולאמת הפנימית שלך במוסר ובמחשבה ובישרות - ללא פשרות.
ומאידך להשליך לאשפתא את האדרת המפוקפקתא ואת סיפורי הבדים ורעיונות השוא מבית היוצר של לבלרי וקשקשני מזרח אירופה.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
לידעתך ההפרש בין ר' ישי טולדנו לבין ר' דוב לנדו הוא כ30 שנה, וא"כ הכל מובן..
לא מדברים עכשיו מי בקי יותר או פחות או מי יודע יותר טוב מסכת עוקצין, אלא אנחנו מדברים על גדלות,
על מושגים של עומק, על מושגים ששקיעות, על מושגים של רוממות,
ובזה אכן אני מוצא היטב בשמות שהבאתי מקודם,
ובנוסף כן במפורש הם בקיאים גדולים בכל חדרי התורה, ועל זה אין חולק.
לא צריך משהו שמדבר בדיוק להיפך מאבותינו. החיפוש אחר דיוק בסגנון מעידה על צרות אופקים שמקורה בתלותיות העלובה שבני התורה הספרדים רוכשים בשיבות האשכנזיות והמשוכנזות...
עם כל הכבוד...
ללמוד רס"ג, חוה"ל, האמונה הרמה, רמב"ם, כוזרי, רמ"ה, עיקרים, אברבנאל, ר"י ערמה, וכו' זו לא התנסות רב תרבותית מאיימת, אלא מעבר מתעיה אחר קובץ הגיגים המכונים "מחשובה" (בעבריס) במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב - מהגיגים חסידיים שלא תצליח לפענח את סוד מוחם של מהגגם, אל עולם שיטתי מבהיל בסדרו ובבהירותו שהשכל וההגיון והרגשות הדתיים הראויים שולטים בו.