אוסיף על דבריך -פשטות התוס' וכדבריו נפסק במרן הש"ע שבשעת הסכנה או בין האומות מדליק בבית, כלומר אם אין סכנה ואין אומות צריך להדליק בחוץ
דעת מרן הגרע"י שהשתנה התקנה וזה משעת הסכנה ואילך,
בכל מקרה נראה שאעפ"כ רוב ככל הרבנים מדליקים בחוץ, ולכה"פ מצד זה שגם למרן הגרע"י אם מדליק בחוץ אי"ז מוריד ולדעת החולקים וכן לשי' הרמב"ם לכאו' לא יוצא י"ח כלל אם מדליק בתוך ביתו
אין שום מקור בראשונים שמשעת הסכנה גם כשאין סכנה בוטלה התקנה דפ"ן לבני רה"ר ואין זמן הדלקה וכו'
המקור לכל זה הוא שו"ת דבר יהושע לר"י ארנברג שלמד כך מתמיהת האור זרוע ועוד, וכבר השיגו עליו ולא בדבריו אבן על אבן.
נכון, יש שו"ת דבר יהושע שחיזק את המנהג החסידי ע"פ כמה לשונות בראשונים, אבל למעשה אין שום ביסוס למנהגם בראשונים. למעלה ראינו שאין שום יסוד למנהג בדברי האור זרוע, כי א"א להוכיח מראשון דעתו לא הייתה נוחה מהמנהג להתיר אותו, אומנם ההיתרים למנהג שניתנו לא שייכים במציאות זמננו ת"ל.
למעשה אין כאן שום מנהג ספרדי, אלא היה מנהג רוב ישראל להדליק בפנים בגלל שחיו בין האומות והיו שמדות, פרעות וכל מיני הגדרות של סכנה - מציאות שאינה שייכת בזמננו. לכן רוב ככל גדולי ישראל מורים להדליק בחוץ.
ומה שמביאים את נשק יום הדין "ל"א סב"ל נגד המנהג" הוא לפלא, שהרי אלופינו מסוב"לים וגם נגד מרן אמרינן סב"ל, איני רואה סיבה שלא לומר סב"ל נגד מרן הגר"ע זצ"ל או נגד בנו הגר"י יוסף שליט"א במקום דסוגיין דעלמא לא כוותייהו ורוב גדולי ישראל מורים שמציאות זמננו שונה מהמציאות בארצות ערב וכדו'. ואם הם למדו שיש יסוד בדברי הראשונים למנהג זה ניצבים מנגד רוב גדולי עולם שהוכיחו היטב שאין מקור בראשונים למנהג זה.
נערך לאחרונה: