מה מספיק לעשות כדי להיוושע?! החידוש של החפץ חיים בשמיה"ל

[מים מתוקים]

החפץ חיים בשמירת הלשון ח"ב פי"ט "הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר אושיעך רק באופן שתהיה צדיק רק אומר לו לא אושיעך אם תהיה מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה יוכל לקוות לכל טוב"

 

[דמדומי זריחה]

החפץ חיים בשמירת הלשון ח"ב פי"ט "הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר אושיעך רק באופן שתהיה צדיק רק אומר לו לא אושיעך אם תהיה מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה יוכל לקוות לכל טוב"

מעניין מאוד.
כי יש מהמפרשים שלמדו על הפס' "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים ל"ב י') שהרשע אם הוא יבטח בה' 'חסד יסובבנו' {לא כולם למדו כך הרד"ק לדוג' למד שאם הוא בוטח בה' על כורחך יחזור מחטאיו ולכן יגאל} בכל אופן משמע שבשביל הישועה נזקקים לביטחון ולא סגי "בלקוות לכל טוב".

 

[נאמן הרעיון היהודי]

שהרשע אם הוא יבטח בה' 'חסד יסובבנו' {לא כולם למדו כך הרד"ק לדוג' למד שאם הוא בוטח בה' על כורחך יחזור מחטאיו ולכן יגאל}

נראה לי שזה כתוב בגמרא, לא זוכר בדיוק איפה.

 

[דמדומי זריחה]

נראה לי שזה כתוב בגמרא, לא זוכר בדיוק איפה.

חיפשתי, זה המדרש בילקוט שמעוני תהלים רמז תשי"ט וז"ל, "רבי אליעזר ורבי תנחום בשם רבי ירמיה אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו".

 

[נאמן הרעיון היהודי]

חיפשתי, זה המדרש בילקוט שמעוני תהלים רמז תשי"ט וז"ל, "רבי אליעזר ורבי תנחום בשם רבי ירמיה אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו".

צודק, היה זכור לי שלמדתי את זה איפשהוא וכנראה התבלבלתי בין גמר' למדרש...

 

[פונטה דל אסטה]

החפץ חיים בשמירת הלשון ח"ב פי"ט "הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר אושיעך רק באופן שתהיה צדיק רק אומר לו לא אושיעך אם תהיה מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה יוכל לקוות לכל טוב"

הציטוט חסר וזה הלשון המלא:
הקדוש ברוך הוא אינו מדקדק על האדם לומר אושיעך רק באופן שתהיה צדיק, רק אומר לו לא אושיעך אם תהיה מורד ח"ו, ולזה סיימו יהושע וכלב ואמרו אך בה' אל תמרודו. וכל זמן שאין אדם מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה, יוכל לקוות לכל טוב. עד כאן הלשון.
וחסר ממורד עד מורד, והיטתי את הכתב.

מעניין מאוד.
כי יש מהמפרשים שלמדו על הפס' "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים ל"ב י') שהרשע אם הוא יבטח בה' 'חסד יסובבנו' {לא כולם למדו כך הרד"ק לדוג' למד שאם הוא בוטח בה' על כורחך יחזור מחטאיו ולכן יגאל} בכל אופן משמע שבשביל הישועה נזקקים לביטחון ולא סגי "בלקוות לכל טוב".

החפץ חיים בא לומר שהוא יוכל לקוות, ולא שיהיה מובטח לו. ובמקרה שלהם שהובטח להם שיוכלו להכנס לארץ לא היה להם לחשוש כלל.
ועוד דבר, שבמהות הדברים, ביטחון וקיווי הם שני דברים דומים מאד, שמי שהוא בוטח הוא מקווה, כלומר שמי שהוא בוטח ברצונו של המעניק לו שהוא הקדוש ברוך הוא, ממילא הוא מקווה.
ועוד דבר, שלפי הגדרת החפץ חיים, הוא אינו רשע גמור אלא בגדר בינוני.