מהו גדר מיעוט המצוי לענין תולעים?

אף שבאמת צריך לעיין היטב בדברי הריב''ש האם כשמדבר על מיעוט המצוי, הוא גם ברוב "קבוע" בטבע העולם, או ברוב מקרי, שיש בזה חילוק גדול בפוסקים, וכמו שמבאר הריב''ש עצמו במקומות אחרים. ומבואר בהרחבה בשב שמעתתא בשמעתתא האחרונה, מהריטב''א ועוד הרבה ראשונים.
וכאן זה דבר שהווה בדרך העולם, והוא דבר שעתיד לבא ואין להתעלם ממנו שיבא.
ולא רק רוב במקרה, שיש לומר דיתכן שכעת אין כל בסיס שזה יקרה.
וראיתי לגר''י אפרתי בגליון הליכות שדה תשס''ה עמ' 143, וכן להג''ר אשר וייס פ' שמיני, שהביאו דברי הריב''ש, ואעפ''כ כתב שם הגריש''א לחוש להרבה פחות מזה.
מצד ראיות ברורות, של חשש של החמצת יין ג' פעמים בשנה, גמ' בגיטין
וגם בדיקת הריאה בגלל מיעוט המצוי, למרות שרוב בהמות כשרת ואינם טריפות.
וזה ראיות מאד חזקות.
וחייב לומר דגם הריב''ש לא מיירי במיעוט המצוי בטבע העולם, וכלשון הפוסקים "כי כן יסד מלכו של עולם", זה מיעוט קבוע ואין להתעלם ממנו.
ולהורות לציבור, שגם אם יש חשש של תולעים 25 אחוז, ויותר, אין צריך לבדוק. זה להאכיל את עם ישראל תולעים, בתורת ודאי, וה' הטוב יכפר בעד.
ומה איכפ''ל דאנשים נזהרים ומדקדקים במצוות?
וכמובן אם הוא מיעוט שאינו שכיח כלל כמו שבטריפה אין בודקים טריפות המוח, ועוד, א''צ לבדוק, והשכל הישר מורה כן. וברור.
שו"ת הריב"ש סימן קצא - שמעוט מצוי ר"ל שהוא קרוב למחצה ורגיל להיות. דומיא דמעוט מצוי המוזכר למפרשי' ז"ל בסירכות הריאה דאע"ג דאזלי' בתר רובא ואחזוקי אסור' לא מחזקינן אפ"ה צריך לבדוק בסירכות הריאה מפני שהוא מעוט מצוי.

לא הבנתי, למה מיעוט המצוי בסירכת הראיה אינו בטבע העולם?
 
אתה מקשה עלי או על הריב"ש? זה מה שהוא כותב, לא?
אני מנסה להבין כוונת הריב''ש המדוייקת.
השאלה היא מפתח להבנה האמיתית
זה לשון הריב''ש, אם תתעמק בכוונתו תראה שיש כאן הרבה שאלות שחייבות התבוננות, ומשמעויות הפוכות, והנושא העיקרי הוא לחוש לעופות דלא שכיחי בעיר. וחשש ס''ס במיעוט המצוי.
1747405268580.png
 
וכעת אבאר את דברי, לתלות שכל האחרונים לא ראו את הריב''ש זה טעות.
כי הריב''ש הזה מפורסם. וכמו שהראיתי שגם הרב אפרתי בזמן חיי חיותו של הגריש''א הביא ריב''ש זה ואעפ''כ החמיר יותר.
הסיבות לכך היא שגדולי הפוסקים הביאו ראיות מגמרות ומשניות מפורשות שנפסקו להלכה ברמב''ם ושו''ע בלי חולק, שמוכח שבשיעור של כעשר אחוז כבר מוגדר הדבר למיעוט המצוי.
והרי לך הראיה
1747406363615.png
ולפי האמור כוונת הריב"ש אינה כפשוטה קרוב למחצה, ממש, אלא כפי שסיים "רגיל להיות", והפירוש קרוב למחצה, היינו שנטה לכיוון המחצה, ממצב של מיעוטא דמיעוטא. והפך להיות מיעוט משמעותי ומצוי. אני מסכים שלולא הקושיות הייתי מתייחס אליו כפשוטו, אולם גדולי האחרונים הללו לא שלא ראו דברי הפוסקים, אלא מכח ראיות ברורות מן הש''ס ביארו אותם באופן אחר.
ואומר כאן עוד דבר, הגדרה זאת נכתבה בריב''ש כדרך אגב, לגבי נושא אחר לגמרי תוך כדי מו''מ תלמודי בפשט הגמ' לגבי סימני עופות, ולא בנושא דידן כלל. והמבט הכללי על דבריו עצמן מוכיח שיש כאן מקום להתבוננות מעמיקה בכוונתו ואין הדברים כפשטן לגבי נ''ד.
 
טעם נוסף לפסק של גדולי האחרונים מתבאר מדברי הגר''י עדס בשיעורי פסחים:
לא הבנתי כוונתך, הוא כותב שם דאפילו במיעוט שאינו מצוי צריך לבדוק. ועכ"פ לענין תולעים זה ודאי אינו, דמפורש בשו"ע בסימן פ"ד סעי' ח' "דכל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת".
 
לא הבנתי כוונתך, הוא כותב שם דאפילו במיעוט שאינו מצוי צריך לבדוק. ועכ"פ לענין תולעים זה ודאי אינו, דמפורש בשו"ע בסימן פ"ד סעי' ח' "דכל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת".
הלשון כאן לא כתוב "מיעוט המצוי" אלא "דרכן להתליע" וביאר הגר''ש ווזנר ועוד דהיינו שידוע דאותו סוג נתקלים בו במתולע. וזה הווה ושכיח באותה מדינה ומקום. ולא קשור לאחוזים. אולם בפרי שאין דרכו להתליע כלל, וכמו הרבה מסוגי הפירות, שלא שכיח כלל שיש בהם תולעים, א''צ לבדוק.
 
עשר אחוז זה נוטה לכיון מחצה?!
אני יחזיר לך בשאלה, יש לך תירוץ על הראיה המפורשת שנתנו גדולי הפוסקים ממשניות מפורשות, דבעשר אחוז צריך לבדוק?
א''א לתפוס נקודה אחת שבפה אכן הפשטות הלשון כדבריך, ומודינא דפשט הלשון בריב''ש מורה כמו שדייק דעת הגר''מ מזוז במאמר אשוו זבינייכו, דהכוונה לכה''פ קצת יותר מרביע. ו26 אחוז, או כדעת הגרע''י 30 אחוז. אך מ''מ הראיות החזקות מורות אחרת. וכמו שהתבטא הגאון ר' ישראל סלנטר זצ''ל שהפשטות היא אחד מדרכי הראיות, אולם הקושיות הגדולות מזיזות אותה ממקומה. כדרך כל רבותינו שמכח קושיות גדולות והכרחים, נטו מפשט הלשון, להכרחים שיש בענין.
ומ''מ לפי''ז הפשט בזה כבר נתון משמעותי, והוא נוטה מגדר 'מיעוט' סתם למיעוט משמעותי, הנוטה לכיוון החצי,
נטייה המשמעות היא גם נטייה מזרחה, גם אם זה לא ממש קרוב, וכמו שהשמש נוטה בשעה שישית לכיוון מערב, אף שהיא במרכז השמים, אתה יכול לומר שזה הפשטות ואני יסכים איתך. אבל יש כאן ראיות ברורות וגם סברא,
תתאר לעצמך שיש בגרעיני חמניה עשר אחוז מתולע, ואתה אוכל, וכל עשר גרעינים תגיע לתולעת, תמשיך לאכול? זה דבר מסתבר שלא נחשב להכניס עצמך בידיים לידי עבירה? להמשיך לאכול במצב כזה? או דומה לו?
זה הגישה של הפוסקים החולקים שראו את דברי הריב''ש לגבי סימני עופות תוך באור השקו''ט בגמ' שם, ולא הפכוהו לאבן יסוד נגד ראיות הפוסקים, ונגד הסברא. זהו זה.
 
ראיתי שכתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א, לח):
"לעניות דעתי אי אפשר לקבוע בזה שיעור מסוים באחוזים, דרבותינו בעלי התלמוד, הראשונים והפוסקים מעולם לא עסקו באחוזים, ולא מצינו בדבריהם אלא הלכות כלליות, ובדקדוק אמרו מיעוט המצוי ונמנעו לעסוק באחוזים. ועל כן, דאין לנו בגדר זה אלא "מיעוט המצוי" דכל שהמיעוט מצוי ואינו חריג ובלתי צפוי - החמירו בו והוי בכלל מיעוט המצוי".
כן מצאתי בדברי הרב שאול ישראלי (נדפס בהתורה והארץ ח"ג עמוד 151):
הראשונים... לא הזכירו בשום מקום האחוז שנקרא "מיעוט המצוי"... ומזה נראה שאין להחמיר בכגון דא, אלא הדבר ניתן להכרעה לכל אחד לפי הרגשתו, שירחק הספק מלבו".
 
ראיתי שכתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א, לח):
"לעניות דעתי אי אפשר לקבוע בזה שיעור מסוים באחוזים, דרבותינו בעלי התלמוד, הראשונים והפוסקים מעולם לא עסקו באחוזים, ולא מצינו בדבריהם אלא הלכות כלליות, ובדקדוק אמרו מיעוט המצוי ונמנעו לעסוק באחוזים. ועל כן, דאין לנו בגדר זה אלא "מיעוט המצוי" דכל שהמיעוט מצוי ואינו חריג ובלתי צפוי - החמירו בו והוי בכלל מיעוט המצוי".
וזאת למרות שהביא בדבריו את הריב''ש. וכמושנ''ת לעיל.
כן מצאתי בדברי הרב שאול ישראלי (נדפס בהתורה והארץ ח"ג עמוד 151):
הראשונים... לא הזכירו בשום מקום האחוז שנקרא "מיעוט המצוי"... ומזה נראה שאין להחמיר בכגון דא, אלא הדבר ניתן להכרעה לכל אחד לפי הרגשתו, שירחק הספק מלבו".
 
הלשון כאן לא כתוב "מיעוט המצוי" אלא "דרכן להתליע" וביאר הגר''ש ווזנר ועוד דהיינו שידוע דאותו סוג נתקלים בו במתולע.
זה פשוט לא נכון.
לשון מרן בב"י (שם) וכתב עליו הר"ן (שם ד"ה הני תמרי) ... דמשום הכי נקט תמרי לפי שהתלעה מצויה בהם ולומר דכיון דהדבר מצוי אף ע"פ שהוא מיעוט למיעוט המצוי חששו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב (הט"ו) כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חודש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חודש וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (שם) וז"ל פירות שדרכן להתליע באיביהן צריכין בדיקה שכל שהאיסור מצוי צריך בדיקה ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה וכן עדשים ופולים וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר וכו' ע"ש.
"מיעוט המצוי" ו"דרכן להתליע" זה אותו דבר, א"א לחלק ביניהם.
 
סירכת הריאה היא קרובה לחמישים אחוז?
ידוע לכת"ר שלא?
ועי' שו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' קל"ז עמ' ש"א) -
1747536744620.png
וע"ע בהמשך דבריו שם שכתב דדברי המשכנ"י הם חומרא גדולה, ושהם נגד הרמ"א והפמ"ג [לא ברור לי לאיזה רמ"א ופמ"ג נתכוון, והמעיין יראה את אשר לפניו]
תתאר לעצמך שיש בגרעיני חמניה עשר אחוז מתולע, ואתה אוכל, וכל עשר גרעינים תגיע לתולעת, תמשיך לאכול? זה דבר מסתבר שלא נחשב להכניס עצמך בידיים לידי עבירה? להמשיך לאכול במצב כזה? או דומה לו?
ומדאורייתא מה הדין בכהאי גוונא?
 

קבצים מצורפים

[לא הבנתי מה הראיה מדברי הר"ן, וצ"ע]
הראיה שלו היא שהר''ן כותב דאע''פ שרוב הנולדים לא מתים, מ''מ הוי מיעוט השכיח שמתים.
ותסתכל בעדר עגלים, ודאי שלא 30 40 אחוז מתים ומחצה חיים, אלא ממש רובו ככלו חיים.
ומזה מוכיח דהר''ן חולק על גדר מיעוט המצוי הכתוב בריב''ש.
והר''ן רבו של הריב''ש, והלכה כמותו.
 
ומדאורייתא מה הדין בכהאי גוונא?
עיינתי בתשו' שהבאת לגבי שתיית חלב, אתה משוה בין בהמה לחלב דליכא לברורי מחיים (אא''כ ימיתוה ויבדקו הריאה) וסומכים על רוב כשרות, לבין דבר דאיכא לברורי?
 
ראשי תחתית