מהו גדר מיעוט המצוי לענין תולעים?

[מקור נאמן]

טעם נוסף לפסק של גדולי האחרונים מתבאר מדברי הגר''י עדס בשיעורי פסחים:

לא הבנתי כוונתך, הוא כותב שם דאפילו במיעוט שאינו מצוי צריך לבדוק. ועכ"פ לענין תולעים זה ודאי אינו, דמפורש בשו"ע בסימן פ"ד סעי' ח' "דכל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת".

 

[כהנא דמסייע]

לא הבנתי כוונתך, הוא כותב שם דאפילו במיעוט שאינו מצוי צריך לבדוק. ועכ"פ לענין תולעים זה ודאי אינו, דמפורש בשו"ע בסימן פ"ד סעי' ח' "דכל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת".

הלשון כאן לא כתוב "מיעוט המצוי" אלא "דרכן להתליע" וביאר הגר''ש ווזנר ועוד דהיינו שידוע דאותו סוג נתקלים בו במתולע. וזה הווה ושכיח באותה מדינה ומקום. ולא קשור לאחוזים. אולם בפרי שאין דרכו להתליע כלל, וכמו הרבה מסוגי הפירות, שלא שכיח כלל שיש בהם תולעים, א''צ לבדוק.

 

[כהנא דמסייע]

עשר אחוז זה נוטה לכיון מחצה?!

אני יחזיר לך בשאלה, יש לך תירוץ על הראיה המפורשת שנתנו גדולי הפוסקים ממשניות מפורשות, דבעשר אחוז צריך לבדוק?
א''א לתפוס נקודה אחת שבפה אכן הפשטות הלשון כדבריך, ומודינא דפשט הלשון בריב''ש מורה כמו שדייק דעת הגר''מ מזוז במאמר אשוו זבינייכו, דהכוונה לכה''פ קצת יותר מרביע. ו26 אחוז, או כדעת הגרע''י 30 אחוז. אך מ''מ הראיות החזקות מורות אחרת. וכמו שהתבטא הגאון ר' ישראל סלנטר זצ''ל שהפשטות היא אחד מדרכי הראיות, אולם הקושיות הגדולות מזיזות אותה ממקומה. כדרך כל רבותינו שמכח קושיות גדולות והכרחים, נטו מפשט הלשון, להכרחים שיש בענין.
ומ''מ לפי''ז הפשט בזה כבר נתון משמעותי, והוא נוטה מגדר 'מיעוט' סתם למיעוט משמעותי, הנוטה לכיוון החצי,
נטייה המשמעות היא גם נטייה מזרחה, גם אם זה לא ממש קרוב, וכמו שהשמש נוטה בשעה שישית לכיוון מערב, אף שהיא במרכז השמים, אתה יכול לומר שזה הפשטות ואני יסכים איתך. אבל יש כאן ראיות ברורות וגם סברא,
תתאר לעצמך שיש בגרעיני חמניה עשר אחוז מתולע, ואתה אוכל, וכל עשר גרעינים תגיע לתולעת, תמשיך לאכול? זה דבר מסתבר שלא נחשב להכניס עצמך בידיים לידי עבירה? להמשיך לאכול במצב כזה? או דומה לו?
זה הגישה של הפוסקים החולקים שראו את דברי הריב''ש לגבי סימני עופות תוך באור השקו''ט בגמ' שם, ולא הפכוהו לאבן יסוד נגד ראיות הפוסקים, ונגד הסברא. זהו זה.

 

[פלוריש (אריאל)]

ראיתי שכתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א, לח):
"לעניות דעתי אי אפשר לקבוע בזה שיעור מסוים באחוזים, דרבותינו בעלי התלמוד, הראשונים והפוסקים מעולם לא עסקו באחוזים, ולא מצינו בדבריהם אלא הלכות כלליות, ובדקדוק אמרו מיעוט המצוי ונמנעו לעסוק באחוזים. ועל כן, דאין לנו בגדר זה אלא "מיעוט המצוי" דכל שהמיעוט מצוי ואינו חריג ובלתי צפוי - החמירו בו והוי בכלל מיעוט המצוי".
כן מצאתי בדברי הרב שאול ישראלי (נדפס בהתורה והארץ ח"ג עמוד 151):
הראשונים... לא הזכירו בשום מקום האחוז שנקרא "מיעוט המצוי"... ומזה נראה שאין להחמיר בכגון דא, אלא הדבר ניתן להכרעה לכל אחד לפי הרגשתו, שירחק הספק מלבו".

 

[כהנא דמסייע]

ראיתי שכתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א, לח):
"לעניות דעתי אי אפשר לקבוע בזה שיעור מסוים באחוזים, דרבותינו בעלי התלמוד, הראשונים והפוסקים מעולם לא עסקו באחוזים, ולא מצינו בדבריהם אלא הלכות כלליות, ובדקדוק אמרו מיעוט המצוי ונמנעו לעסוק באחוזים. ועל כן, דאין לנו בגדר זה אלא "מיעוט המצוי" דכל שהמיעוט מצוי ואינו חריג ובלתי צפוי - החמירו בו והוי בכלל מיעוט המצוי".

וזאת למרות שהביא בדבריו את הריב''ש. וכמושנ''ת לעיל.

כן מצאתי בדברי הרב שאול ישראלי (נדפס בהתורה והארץ ח"ג עמוד 151):
הראשונים... לא הזכירו בשום מקום האחוז שנקרא "מיעוט המצוי"... ומזה נראה שאין להחמיר בכגון דא, אלא הדבר ניתן להכרעה לכל אחד לפי הרגשתו, שירחק הספק מלבו".

 

[מקור נאמן]

הלשון כאן לא כתוב "מיעוט המצוי" אלא "דרכן להתליע" וביאר הגר''ש ווזנר ועוד דהיינו שידוע דאותו סוג נתקלים בו במתולע.

זה פשוט לא נכון.
לשון מרן בב"י (שם) וכתב עליו הר"ן (שם ד"ה הני תמרי) ... דמשום הכי נקט תמרי לפי שהתלעה מצויה בהם ולומר דכיון דהדבר מצוי אף ע"פ שהוא מיעוט למיעוט המצוי חששו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב (הט"ו) כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חודש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חודש וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (שם) וז"ל פירות שדרכן להתליע באיביהן צריכין בדיקה שכל שהאיסור מצוי צריך בדיקה ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה וכן עדשים ופולים וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר וכו' ע"ש.
"מיעוט המצוי" ו"דרכן להתליע" זה אותו דבר, א"א לחלק ביניהם.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

סירכת הריאה היא קרובה לחמישים אחוז?

ידוע לכת"ר שלא?
ועי' שו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' קל"ז עמ' ש"א) -

וע"ע בהמשך דבריו שם שכתב דדברי המשכנ"י הם חומרא גדולה, ושהם נגד הרמ"א והפמ"ג [לא ברור לי לאיזה רמ"א ופמ"ג נתכוון, והמעיין יראה את אשר לפניו]

תתאר לעצמך שיש בגרעיני חמניה עשר אחוז מתולע, ואתה אוכל, וכל עשר גרעינים תגיע לתולעת, תמשיך לאכול? זה דבר מסתבר שלא נחשב להכניס עצמך בידיים לידי עבירה? להמשיך לאכול במצב כזה? או דומה לו?

ומדאורייתא מה הדין בכהאי גוונא?

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ועכשיו מצאתי מהג"ר יעקב עדס שליט"א -

[לא הבנתי מה הראיה מדברי הר"ן, וצ"ע]

 

[כהנא דמסייע]

[לא הבנתי מה הראיה מדברי הר"ן, וצ"ע]

הראיה שלו היא שהר''ן כותב דאע''פ שרוב הנולדים לא מתים, מ''מ הוי מיעוט השכיח שמתים.
ותסתכל בעדר עגלים, ודאי שלא 30 40 אחוז מתים ומחצה חיים, אלא ממש רובו ככלו חיים.
ומזה מוכיח דהר''ן חולק על גדר מיעוט המצוי הכתוב בריב''ש.
והר''ן רבו של הריב''ש, והלכה כמותו.

 

[כהנא דמסייע]

ומדאורייתא מה הדין בכהאי גוונא?

עיינתי בתשו' שהבאת לגבי שתיית חלב, אתה משוה בין בהמה לחלב דליכא לברורי מחיים (אא''כ ימיתוה ויבדקו הריאה) וסומכים על רוב כשרות, לבין דבר דאיכא לברורי?

 

[כהנא דמסייע]

זה פשוט לא נכון.
לשון מרן בב"י (שם) וכתב עליו הר"ן (שם ד"ה הני תמרי) ... דמשום הכי נקט תמרי לפי שהתלעה מצויה בהם ולומר דכיון דהדבר מצוי אף ע"פ שהוא מיעוט למיעוט המצוי חששו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב (הט"ו) כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חודש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חודש וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (שם) וז"ל פירות שדרכן להתליע באיביהן צריכין בדיקה שכל שהאיסור מצוי צריך בדיקה ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה וכן עדשים ופולים וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר וכו' ע"ש.
"מיעוט המצוי" ו"דרכן להתליע" זה אותו דבר, א"א לחלק ביניהם.

הא גופא מכאן ראיה דלא הגדירו "מיעוט המצוי" כריב''ש, אלא מה שהווה ורגיל שיתליע והוא שכיח וכמו שכתב הג''ר אשר וייס (שגם הוא הביא דברי הריב''ש)

ראיתי שכתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א, לח):
"לעניות דעתי אי אפשר לקבוע בזה שיעור מסוים באחוזים, דרבותינו בעלי התלמוד, הראשונים והפוסקים מעולם לא עסקו באחוזים, ולא מצינו בדבריהם אלא הלכות כלליות, ובדקדוק אמרו מיעוט המצוי ונמנעו לעסוק באחוזים. ועל כן, דאין לנו בגדר זה אלא "מיעוט המצוי" דכל שהמיעוט מצוי ואינו חריג ובלתי צפוי - החמירו בו והוי בכלל מיעוט המצוי".

ומ''מ נמצאנו למדים שההנחה שכל גדולי הפוסקים "לא ראו" את הריב"ש ולכן חלקו, אינה נכונה.
אלא היה להם מהלכים והסברים מדוע צריך לחוש בגוונא דאיכא לברורי, ובגדרי מיעוט המצוי. וד''ב

 

[כהנא דמסייע]

ועי' שו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' קל"ז עמ' ש"א) -

את המשנה הלכות ראיתי. אבל מה יענה על ראיות ברורות שהביאו גדולי הפוסקים. ודבריו צריכים לי עיון.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

עיינתי בתשו' שהבאת לגבי שתיית חלב, אתה משוה בין בהמה לחלב דליכא לברורי מחיים (אא''כ ימיתוה ויבדקו הריאה) וסומכים על רוב כשרות, לבין דבר דאיכא לברורי?

אני לא מספיק מכיר את הנידונים כדי להחזיק את הראש בכל תשובתו, והעלתי אותו לתועלת התלמידי חכמים דפה
אבל שאלתי היה בלי קשר לתשובה הנ"ל:
כת"ר כתב שמסברא חייבים לומר שזה לכהפ"ח 10%, דאל"ה אם א' מ-10 גרעינים מתולעים, איך יהיה שייך להמשיך לאכול?
על זה טענתי דבלא"ה קשה, דהרי מדאורייתא בודאי יכול להמשיך לאכול, דסומכים על רוב, וכל הדין שצריך לבדוק במיעוט המצוי הוא רק מדרבנן
וא"כ מנלן להחליט עד כמה החמירו חכמים יותר מדין תורה, אולי החמירו רק עד 33% או 25% ותו לא

 

[כהנא דמסייע]

אני לא מספיק מכיר את הנידונים כדי להחזיק את הראש בכל תשובתו, והעלתי אותו לתועלת התלמידי חכמים דפה
אבל שאלתי היה בלי קשר לתשובה הנ"ל:
כת"ר כתב שמסברא חייבים לומר שזה לכהפ"ח 10%, דאל"ה אם א' מ-10 גרעינים מתולעים, איך יהיה שייך להמשיך לאכול?
על זה טענתי דבלא"ה קשה, דהרי מדאורייתא בודאי יכול להמשיך לאכול, דסומכים על רוב, וכל הדין שצריך לבדוק במיעוט המצוי הוא רק מדרבנן
וא"כ מנלן להחליט עד כמה החמירו חכמים יותר מדין תורה, אולי החמירו רק עד 33% או 25% ותו לא

ידידי הגע עצמך יש מושג בסוף מס' נדה הנקרא "גרגרן" והיינו ממהר לחטוא, אדם כזה שאוכל דבר שמצוי בו עשר אחוז תולעים, ואוכל אחד אחרי השני, והוא יכול לבדוק בקל ולא בודק אינו קרוי גרגרן?
ואגב גם מדאורייתא זה לא ברור דבאיכא לברורי, א''צ לבדוק, במיעוט השכיח.

 

[אור יעקב]

ולהורות לציבור, שגם אם יש חשש של תולעים 25 אחוז, ויותר, אין צריך לבדוק. זה להאכיל את עם ישראל תולעים, בתורת ודאי, וה' הטוב יכפר בעד.

תזהר בדיבור שלך לדבר על גדולי ישראל כך. (ובפרט על מרן זצוק"ל שהורה שמיעוט המצוי הוא לא פחות מ30%)
- אם חכמים קבעו שזה השיעור אין לנו להרהר אחר דבריהם כלום! וכמו שלפי הרבה ראשונים שני חתיכות שנתערבו עם חתיכה טריפה מותר לאכול את שלושתם! אפי' שוודאי אוכל את הטריפה!
מ"מ הכלל שבטל ברוב, הכוונה שבטל לגמרי! (לפי שיטה זו) וה"ה כאן, אם חז"ל קבעו לנו שיעור מסויים שהוא "קרוב למחצה" אין לנו רשות להרהר אחר דבריהם! אתה רוצה להתחסד ולהחמיר... אשריך! אבל ההוראה לציבור זה כעיקר הדין.

 

[כהנא דמסייע]

תזהר בדיבור שלך לדבר על גדולי ישראל כך. (ובפרט על מרן זצוק"ל שהורה שמיעוט המצוי הוא לא פחות מ30%)
- אם חכמים קבעו שזה השיעור אין לנו להרהר אחר דבריהם כלום! וכמו שלפי הרבה ראשונים שני חתיכות שנתערבו עם חתיכה טריפה מותר לאכול את שלושתם! אפי' שוודאי אוכל את הטריפה!
מ"מ הכלל שבטל ברוב, הכוונה שבטל לגמרי! (לפי שיטה זו) וה"ה כאן, אם חז"ל קבעו לנו שיעור מסויים שהוא "קרוב למחצה" אין לנו רשות להרהר אחר דבריהם! אתה רוצה להתחסד ולהחמיר... אשריך! אבל ההוראה לציבור זה כעיקר הדין.

ביטול ברוב לא נאמר בדאיכא לברורי וכאן איכא לברורי.
אותנו לימד מרן זיע''א שאם יש חשש איסור אומרים דברים כהוייתם. וזה לא סותר הכבוד שאני רוחש לת''ח עצומים אלה.
וחוץ מזה לא ראיתיו יוצא בחרב ובחנית על הרב ויא בשיעורים, ושחשוב לו להדגיש בכל מקום שיאכלו גרעינים אפי' אם יש יותר מעשר אחוז תולעים כפי ששמעתי באזני מחכ'א. ומפאת כבוד החכם אינני מזכיר את שמו. וא''צ להזכיר כי כוונתי לתועלת חיזוק ההלכה, ולא נגד שום אדם פרטי.

 

[כהנא דמסייע]

תזהר בדיבור שלך לדבר על גדולי ישראל כך

רוב גדולי ישראל הגרב''צ א''ש הגריש''א הגר''ש ווזנר הג''ר אשר וייס ועוד כולם נקטו לחוש מעשר אחוז.
והלכה כרוב חכמי ישראל.
וזה לא בגלל ש"לא ראו"
אלא היה להם טעמים מובנים וברורים לכך.

 

[אור יעקב]

ביטול ברוב לא נאמר בדאיכא לברורי וכאן איכא לברורי.

רק הבאתי לך ראיה שאפי' שוודאי הוא אוכל טריפה אין חשש.

אותנו לימד מרן זיע''א שאם יש חשש איסור אומרים דברים כהוייתם. וזה לא סותר הכבוד שאני רוחש לת''ח עצומים אלה.

מה אתה חושב שמרן זצוק"ל לא יודע שיש "חשש איסור"... והריב"ש לא ידע שיש חשש איסור...

וחוץ מזה לא ראיתיו יוצא בחרב ובחנית על הרב ויא בשיעורים, ושחשוב לו להדגיש בכל מקום שיאכלו גרעינים אפי' אם יש יותר מעשר אחוז תולעים כפי ששמעתי באזני מחכ'א. ומפאת כבוד החכם אינני מזכיר את שמו. וא''צ להזכיר כי כוונתי לתועלת חיזוק ההלכה, ולא נגד שום אדם פרטי.

נכון!
אם לפי ההלכה מותר לאכול למה מחמירים על הציבור!?
אתה רוצה להחמיר, תחמיר לעצמך! אבל לכתוב זאת בתור הוראה לציבור!?

רוב גדולי ישראל הגרב''צ א''ש הגריש''א הגר''ש ווזנר הג''ר אשר וייס ועוד כולם נקטו לחוש מעשר אחוז.
והלכה כרוב חכמי ישראל.

זה לא הדרך בפסיקה הלכתית.
וכי בגלל שרוב גדולי ישראל אומרים "קדיש דהוא עתיד לחדתא" בסיום מסכת, אני גם יאמר!? (אחרי שנתברר שזו טעות גמורה)
- אם יש לי ראשון מפורש שאומר כן, כל האחרונים בטלים לגביו.

 

[כהנא דמסייע]

רק הבאתי לך ראיה שאפי' שוודאי הוא אוכל טריפה אין חשש.

מה אתה חושב שמרן זצוק"ל לא יודע שיש "חשש איסור"... והריב"ש לא ידע שיש חשש איסור...

נכון!
אם לפי ההלכה מותר לאכול למה מחמירים על הציבור!?
אתה רוצה להחמיר, תחמיר לעצמך! אבל לכתוב זאת בתור הוראה לציבור!?

שטויות והבלים! זה לא הדרך בפסיקה הלכתית.
וכי בגלל שרוב גדולי ישראל אומרים "קדיש דהוא עתיד לחדתא" בסיום מסכת, אני גם יאמר!? (אחרי שנתברר שזו טעות גמורה)
- אם יש לי ראשון מפורש שאומר כן, כל האחרונים בטלים לגביו.

ידיד אני מעדיף לא לדון עמך. כבר זכינו להכיר סגנונך. במקום זה תלמד את החומר שדברנו לעיל תענה לגופו ש''ע. ועד אז אנא כ''א במקומו. וא''צ לדון, הגישה שונה לגמרי, אין טעם לדון בכלל, הר''ן רבו של ריב''ש לא ראשון? ראיות מהש''ס של גדולי האחרונים לאו כלום הם? רוה''פ ראו ריב''ש והחמירו. והלכה כרוב

 

[כהנא דמסייע]

ולתועלת המעיינים אביא כאן דברי גדולי רבותינו בחומר איסור תולעת:
ספר פלא יועץ - ערך כלילת יופי
יא) מאכלות אסורות מי שאינו נזהר נכשל הרבה באיסור התולעים החמור שעובר על כל תולעת ד' לאוין ושכיחי בחומץ ופירות וירקות וכן יתושים שכיח שנופלים במאכל וכהנה איסורי' רבים יש שתלויי באכילות ושתיות ומי שאינם מזהרים סודו טמא יקראו למו ולא ישיגו אורחות חיים כי גופו נתרגל באיסור ואיהו גופיה חתיכא דאיסורא, לכן הזהר והשמר וברח לך מאה שערים של היתר כדי שלא תכנס בא' של איסור ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה:

כף החיים פלאגי - סימן כז
אתאן לפרק זה בורר, והוא דיזהר האדם בכל ערב שבת לברר הפירות והירקות, כי בשבת אסור לברר, ואפילו אוכל מתוך אוכל, כגון שני מיני פירות אסור, וכל שכן בורר פסולת מתוך אוכל, ובפרט באגוזים ולוזים ושקדים, שיש להם קליפה ירוקה, אין לפרקן בשבת לשבת, וגם במשקין יזהר לסננן, כדי שלא יהיה בתוכן זבובים ופרעושים, כי הגם כי יש מתירין, מכל מקום הסכמת האחרונים לאסור, וביותר יש ליזהר ביין של קידוש, שלא יהיה בו חשש פסולת, ותיקונו הוא לסננו קודם שבת, ולא יבא לידי מכשול או בלבול בשעת הקידוש, כי הגם כי לא יברר, צריך להחליפו ולהשליכו עם המשקה, ומי יודע אם לא יהיה עוד שם דקה מן הדקה, ויבא להכשל באיסור אכילת תולעת, כי יש כמה לאוין, ובמקום מצוה יהיה עבירה חס ושלום,

 

[אור יעקב]

ידיד אני מעדיף לא לדון עמך. כבר זכינו להכיר סגנונך. במקום זה תלמד את החומר שדברנו לעיל תענה לגופו ש''ע.

תדבר בזלזול, זה לא משנה לי.
ולמדתי את הנושא הזה כמה חודשים טובים.

ראיות מהש''ס של גדולי האחרונים לאו כלום הם?

נגד הריב"ש לא! שהוא נשא ונתן בדברי הש"ס בראיות לשיטתו. (ובפרט שבשו"ת יוסף לקח ועוד מקומות דחו את ראיות החולקים)

 

[אור יעקב]

ולתועלת המעיינים אביא כאן דברי גדולי רבותינו בחומר איסור תולעת:
ספר פלא יועץ - ערך כלילת יופי
יא) מאכלות אסורות מי שאינו נזהר נכשל הרבה באיסור התולעים החמור שעובר על כל תולעת ד' לאוין ושכיחי בחומץ ופירות וירקות וכן יתושים שכיח שנופלים במאכל וכהנה איסורי' רבים יש שתלויי באכילות ושתיות ומי שאינם מזהרים סודו טמא יקראו למו ולא ישיגו אורחות חיים כי גופו נתרגל באיסור ואיהו גופיה חתיכא דאיסורא, לכן הזהר והשמר וברח לך מאה שערים של היתר כדי שלא תכנס בא' של איסור ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה:

כף החיים פלאגי - סימן כז
אתאן לפרק זה בורר, והוא דיזהר האדם בכל ערב שבת לברר הפירות והירקות, כי בשבת אסור לברר, ואפילו אוכל מתוך אוכל, כגון שני מיני פירות אסור, וכל שכן בורר פסולת מתוך אוכל, ובפרט באגוזים ולוזים ושקדים, שיש להם קליפה ירוקה, אין לפרקן בשבת לשבת, וגם במשקין יזהר לסננן, כדי שלא יהיה בתוכן זבובים ופרעושים, כי הגם כי יש מתירין, מכל מקום הסכמת האחרונים לאסור, וביותר יש ליזהר ביין של קידוש, שלא יהיה בו חשש פסולת, ותיקונו הוא לסננו קודם שבת, ולא יבא לידי מכשול או בלבול בשעת הקידוש, כי הגם כי לא יברר, צריך להחליפו ולהשליכו עם המשקה, ומי יודע אם לא יהיה עוד שם דקה מן הדקה, ויבא להכשל באיסור אכילת תולעת, כי יש כמה לאוין, ובמקום מצוה יהיה עבירה חס ושלום,

כל אחד יודע את החומרא של אכילת תולעים. זה לא הנושא כרגע.

 

[אור יעקב]

זה פשוט לא נכון.
לשון מרן בב"י (שם) וכתב עליו הר"ן (שם ד"ה הני תמרי) ... דמשום הכי נקט תמרי לפי שהתלעה מצויה בהם ולומר דכיון דהדבר מצוי אף ע"פ שהוא מיעוט למיעוט המצוי חששו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב (הט"ו) כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חודש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חודש וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (שם) וז"ל פירות שדרכן להתליע באיביהן צריכין בדיקה שכל שהאיסור מצוי צריך בדיקה ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה וכן עדשים ופולים וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר וכו' ע"ש.
"מיעוט המצוי" ו"דרכן להתליע" זה אותו דבר, א"א לחלק ביניהם.

תראה איזה ראיה נפלאה הביא לך הרב שליט"א שכלל לא ענית עליה...
הב"י משווה להדיא את דברי הרמב"ם והרשב"א לריב"ש. (היה לו להזכיר שחולקים עליו ולא להביא "וכן כתב")

 

[כהנא דמסייע]

הב"י משווה להדיא את דברי הרמב"ם והרשב"א לריב"ש. למיעוט המצוי. ומצאנו דחוץ מהריב''ש יש שיטות אחרות בזה והב''י לא הביאו להלכה.

 

[אור יעקב]

ומצאנו דחוץ מהריב''ש יש שיטות אחרות

אדרבה תכתוב כאן איזה ראשון נכנס לעובי הקורה לברר מה הוא שיעור "מיעוט המצוי" חוץ מהריב"ש??

 

[כהנא דמסייע]

אדרבה תכתוב כאן איזה ראשון נכנס לעובי הקורה לברר מה הוא שיעור "מיעוט המצוי" חוץ מהריב"ש??

אגב הריב''ש לא נכנס לעובי הקורה, זה לא נושא תשובתו, וכותב ממש אגב אורחא בענין אחר.
ובדברינו לעיל תראה ראיות שהביאו גדולי הפוסקים מהר''ן ועוד. וביארתי הראיה מהר''ן להרב אסקופה.
ורוב גדולי האחרונים ראו את הריב''ש להדיא בתשובותיהם ונשארו בדעה שהלכה כך.
אז לומר אלולא ראו. זה לא נכון.

 

[אור יעקב]

ורוב גדולי האחרונים ראו את הריב''ש להדיא בתשובותיהם ונשארו בדעה שהלכה כך.
אז לומר אלולא ראו. זה לא נכון.

המשכנות יעקב שכולם נסמכים עליו לא הזכיר בכלל את דברי הריב"ש.
שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' פא) שדן ע"ז בארוך גם לא הזכיר מדברי הריב"ש.

ובדברינו לעיל תראה ראיות שהביאו גדולי הפוסקים מהר''ן ועוד. וביארתי הראיה מהר''ן להרב אסקופה.

ועיין בשו"ת יוסף לקח שמדברי כמה ראשונים משמע כריב"ש ודחו הוא ועוד פוסקים את ראיות המחמירים.
ובל נשכח שכל הנידון פה הוא מדרבנן.

 

[כהנא דמסייע]

המשכנות יעקב שכולם נסמכים עליו לא הזכיר בכלל את דברי הריב"ש.
שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' פא) שדן ע"ז בארוך גם לא הזכיר מדברי הריב"ש.

הגריש''א ידע, הרב וייס ידע והביאו ועוד. זה מראה שזה לא סיבה לשנות הדין לפי דעתם.

ועיין בשו"ת יוסף לקח שמדברי כמה ראשונים משמע כריב"ש ודחו הוא ועוד פוסקים את ראיות המחמירים.
ובל נשכח שכל הנידון פה הוא מדרבנן.

דעתי על טענות היוסף לקח שהם קלושות, וא''צ לחזור.

 

[אור יעקב]

הגריש''א ידע, הרב וייס ידע והביאו ועוד. זה מראה שזה לא סיבה לשנות הדין לפי דעתם.

אם אתה הולך כמוהם יערב לך. אני הולך כמו מרן זצוק"ל (וכן הרב משה לוי שליט"א ועוד הורו כך)

דעתי על טענות היוסף לקח שהם קלושות, וא''צ לחזור.

בינתיים טענותיך קלושות.
יש ראיה מפורשת מהריב"ש לנידוננו. (ומעוד כמה ראשונים משמע כן)
והסוגייא של "ריסוק איברים" כבר דן בה בשו"ת יוסף לקח ודחה את הראיה משם. קחנו משם.

- סוף דבר שיש לך ראשון מפורש שאומר שהשיעור "קרוב למחצה" ובשאר ראשונים אין ראיה נחרצת לכאן ולכאן, ובנידוננו דהוה דרבנן וודאי יש לנו ללכת כריב"ש שהוא ראשון (ובפרט שהמשכנות יעקב לא ראה דבריו)
מי שרוצה להחמיר יחמיר לעצמו. אבל לא להורות לציבור כך.

 

[כהנא דמסייע]

אם אתה הולך כמוהם יערב לך. אני הולך כמו מרן זצוק"ל (וכן הרב משה לוי שליט"א ועוד הורו כך)

בינתיים טענותיך קלושות.

ממש לא לא הבנת את רובם. אאתה מעתיק מתחילת שו''ת בלי המו''מ, בכלל לא התייחסת לשום טענה ענינית. ומילתי אמורה לגביך כדלעיל.

יש ראיה מפורשת מהריב"ש לנידוננו. (ומעוד כמה ראשונים משמע כן)
והסוגייא של "ריסוק איברים" כבר דן בה בשו"ת יוסף לקח ודחה את הראיה משם. קחנו משם.

- סוף דבר שיש לך ראשון מפורש שאומר שהשיעור "קרוב למחצה" ובשאר ראשונים אין ראיה נחרצת לכאן ולכאן, ובנידוננו דהוה דרבנן וודאי יש לנו ללכת כריב"ש שהוא ראשון (ובפרט שהמשכנות יעקב לא ראה דבריו)
מי שרוצה להחמיר יחמיר לעצמו. אבל לא להורות לציבור כך.

יש ראיות ברורות מן הש''ס דאחד מעשרה הוי צריך לבדוק
אין כל תשובה לזה.
ומי שרוצה להקל שיקל על עצמו ויאכל תולעים כאוות נפשו, אבל אין להורות לציבור כן.