מהו גודל הכזית?

[כהנא דמסייע]

מתאים לכת''ר
בהצלחה

 

[עת שערי רצון]

לא דיבר מאומה מהסוגיא

נכון, לא כתב את חידוש התוס'.

 

[כהנא דמסייע]

מחדשי השיטה, מסתמא לא ראו.

בתוס' (יומא פ:) תיאור מדויק איך נראה הזית "...ור"ת תירץ בע"א וזה לשונו דגרוגרות בלא גרעינין קאמר הכא ונמעכות ונדרסות טפי ונוחים להשימן בבית הבליעה וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין ואינן נדבקין בבית הבליעה.

לשיטת ר''ת הוא מייסד השיטה: ואכן ראו גם ראו.
ומוטב שתעיין בכל ההודעה ממנה נגזרה הודעה זו, לגבי טענת לא ראו.

 

[כהנא דמסייע]

נכון, לא כתב את חידוש התוס'.

אין לו חידושים על הדף הזה תבדוק לא לכאן ולא לכאן.

הצורה הזו של הלאחז במה שלא כתוב
ולהלביש את רצונותיך
נגד דברים מפורשים הוא דבר מוזר

 

[משיב כהלכה]

מתאים לכת''ר

מתאים? נפלא ביותר!

 

[כהנא דמסייע]

בשיטת הרא"ה והרשב"א בשיעור כזית

א. נקודת המוצא: דעת ה'משחא דרבותא' והתמיהות עליה

בבסיס הדיון עומדת ראייתו של הגאון בעל ה'משחא דרבותא' (סי' תפו) מדברי הרשב"א בתורת הבית (דף צו, א), אשר נקט כלל בחשבון ביטול איסורים כי "ט"ו ביצים שהן הרבה מס' זיתים". מלשון זו דייק ה'משחא דרבותא' כי לדעת הרשב"א, כל ביצה גדולה מארבעה זיתים, ומכאן ששיעור כזית הוא פחות מרבע ביצה.

אולם, על ראיה זו נתעוררו פליאות גדולות בקרב גדולי האחרונים. מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו 'חזון עובדיה' (ח"ב עמ' קמד), וקדמוהו בעל 'ראש אפרים' (יו"ד סי' לו) ובעל 'יבא הלוי' (סי' רי) ועוד, הקשו על הבנה זו. לטענתם, חשבונו של הרשב"א בסוגיא שם אינו מתיישב כלל, ונראה כי נפלה טעות סופר בדבריו, ועל כן יש להגיה את הנוסח. לאחר ההגהה, שוב אין כל ראיה מלשונו של הרשב"א כי סובר שכזית הוא כרבע ביצה, והדרא קושיא לדוכתה.

מנגד, בא הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א (אור תורה, תשל"ז) וביאר את דברי הרשב"א באופן המיישב את לשונו כפי שהיא, ומבאר כיצד החשבון עולה יפה. לביאורו, הרשב"א אכן סובר שביצה יש בה ארבעה זיתים, ועל פי יסודו של הרא"ה שרביעית נוזל (ביצה ומחצה) הנקרשת הופכת לכזית מוצק, הגיע הרשב"א לחשבונו שם. נמצא, כי לשיטתו המחודשת של הגר"מ מאזוז, דברי ה'משחא דרבותא' קיימים ומוצקים במקומם.

ב. הקושיות היסודיות על שיטת 'רבע הביצה' בדעת הרשב"א

אף אם נקבל את דברי ה'משחא דרבותא' כפשוטם, עדיין קיימות שתי תמיהות גדולות ועצומות על ייחוס שיטה זו לרשב"א ולרא"ה:

1. סתירה ממסורת בית מדרשם: המקור המובהק ביותר לשיטתם ההלכתית של הרשב"א ותלמידיו הוא 'ספר החינוך'. בין אם מחברו הוא הרא"ה עצמו (כפי שנטו רבים), ובין אם הוא תלמיד מובהק של הרשב"א (כפי שהוכיח בעל 'ראש אפרים' וכמבואר במבוא ל'מנחת חינוך' מהדורת ירושלים), הרי שבכל מקום לא זזה ידו מתחת יד רבו הרשב"א. והנה, 'ספר החינוך' נוקט להדיא וללא כל ספק, כי שיעור כזית הוא חצי ביצה , כדעת התוספות. אם כן, כיצד ייתכן שהרשב"א עצמו, או הרא"ה, ינקטו בסוגיא אגבית דלא כשיטתם העקרונית והמפורשת?

2. סתירה משיעוריו הגדולים של הרשב"א: הקושי השני, והוא העיקר, נובע משיטתו המפורשת של הרשב"א עצמו בנוגע לגודל המידות. בתשובותיו (ח"א סי' שצג), חולק הרשב"א על הרמב"ם ומבאר על פי הירושלמי בתרומות כי שיעור רביעית גדול לאין ערוך משיעורו של הרמב"ם. על פי החשבונות המבוארים ב'שיעורין של תורה' וב'מידות ומשקלות של תורה', עולה כי ביצה לשיטת הרשב"א היא כ-100 סמ"ק ויותר. אם כן, 'רבע ביצה' לשיטתו אינו שיעור קטן כלל, אלא כ-25 סמ"ק, שיעור גדול ועצום. ואף אם ננקוט בדרכי הפחתה ונאמר שביצתו קטנה יותר, לא יפחת שיעור שליש ביצה משיעורו. אם כן, כיצד ניתן ללמוד מדבריו על שיעור קטן של 'רבע ביצה' כאשר ה'רבע' שלו גדול מ'חצי' של אחרים?

ג. יישוב שיעוריו הגדולים של הרשב"א והשלכותיו למעשה

התשובה לקושיא השנייה, והיא המפתח להבנת כל הסוגיא, נעוצה בהבנת המציאות בזמנם של ראשונים. התמיהה כיצד ייתכן שהביצים היו גדולות כל כך בזמן הרשב"א נדחית מכוח עדויות מפורשות:

עדות המהר"ש סיריליאו: בתשובה מהגניזה הקהירית, כותב המהר"ש סיריליאו במפורש, על סמך אותו ירושלמי שהביא הרשב"א, כי "ביצי מדבר הם גדולים משלנו", ואין לעמוד על אמיתות המידות אלא על פי מדידת אצבעות, שגם היא משתנה עם הדורות. וזה לשון מהר''ש סירלאו (תשובה מהגניזה הקהירית שפורסמה בספר שרידי תשובות מחכמי האימפריה העותמנית, כרך א עמ' 288) שלמד מהירושלמי שהביא הרשב''א שהביצים גדולות הרבה יותר, וממילא גם הרביעית גדולה הרבה יותר, "ועתה אודיעך דעתי, דע שא''א לעמוד על אמיתות המדות דאל''כ בכדי חנטו חנטיא וספדו ספרייא, ולמה אצטרך ר' יצחק למימר קוסטא דמוריסא דהוה בצפורי היה הות כמין לודא דמקדשא ובה משערין רביעית של פסח, ורבי יוחנן אמר תומנייתא קדמייתא דהוה בטבריה הות יתירה על דא ריבעא, ובה משערין רביעית של תורה. ובקושיא שנתקשית אינה קושיא דלוג שאמרה תורה ו' ביצים הם, וביצי מדבר הם גדולים משלנו, דהא בירושלים שהגדילו המדות אין הלוג כי אם ו' ביצים ובצפורי שהגדילום יותר אין הלוג כי אם ו' ביצים, אלא שהביצים גדולים יותר, ולכן אין המדה המדוייקת אלא באצבעיים, ואף באצבעיים אין לעמוד דהא העולם הולך ולוקה והקומות הולכות ומתמעטות. ומה שמפרש בגמרא על שיעור רביעית ע''ה דרהם משקל. וכבר הארכתי בכתב החכם הזקן כה''ר יצחק יצ''ו בזה, ורדוף השלום ולא המחלוקת, ולא תקל באיסורי תורה. ודע שאני חושד אפילו לרמב''ם שלא עמד על אמיתות המדה, הילך אם תשער דכל רביעית תהיה משקלה ע''ה דרהם כדברי הגמרא, גם בזה אולי לא יצאנו ידי חובתנו. והילך הגמ' במס' תרומות פ' בצל, כמה סאה עבדה כ''ד לוגין, ולוג עביד שני ליטרין, וכו'ו כיון דלוג שלש מות דרהם הרביעית הוי ע''ה, ומחול לי כי לא אשא פנים לתורה, וכמעט שאני עושני ח''ו וכו', יום א' כ''ט לסיון פ' ברית מלח, נאום הנאמן שלמה בכר יוסף סיריליו".
הרי עדות ברורה מפי אחד מגדולי הדור שהבין את הירושלמי כפשוטו, שמשמעותו היא מידות גדולות מאד.
עדות הרשב"ץ: גם הרשב"ץ (ח"ג סי' ג"ל) כותב כי קיים הפרש "גדול מאד" בין המשער בביצים למשער באצבעות, והפרש זה מגיע כדי כפל.
ביאור הירושלמי: יישוב נפלא הובא בשם הרב דורון אדלר, על פי ירושלמי נוסף (פסחים דף סט, א) האומר "לוגא דאורייתא, תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפורין". מבואר מכאן שהמידות בציפורי היו כפולות מהמידות המקובלות. על כן, יש לחצות את השיעור העצום העולה מהירושלמי בתרומות למחציתו.

כאשר אנו חוצים את השיעור למחציתו, אנו מגיעים לתוצאה מדויקת להפליא. הלוג של הרשב"א יוצא כ-425 סמ"ק, ומכיוון שבלוג יש שש ביצים, הרי שכל ביצה היא כ- 71 סמ"ק . שיעור זה מתאים להפליא לשיטתם של רבים מהגאונים (רב האי גאון, רבנו חננאל והרי"ף) ששיערו ביצה בכ-24 דרהם (71.28 גרם), וכן מתאים לחשבון המובא בריטב"א (פסחים מח, א) בשם רבותיו, אשר שיערו את החלה במשקל 720 זוז, חשבון העולה יפה עם ביצה בגודל זה.

ד. מסקנת הדברים: שיעור כזית לרשב"א לאור כל האמור

לאור האמור, מתברר מהלך שלם ומיושב. גם אם נאמץ את קריאת ה'משחא דרבותא' והגר"מ מאזוז שליט"א, ונאמר שאכן לדעת הרשב"א שיעור כזית הוא רבע ביצה , אין בכך כל היתר להקל בשיעורים.

החשבון הוא פשוט: ביצתו של הרשב"א, לאחר כל הביאורים והדיוקים, היא כ-71 סמ"ק. רבע משיעור זה הוא כ- 17.7 סמ"ק .

שיעור זה קרוב עד למאוד לשיעורו של הרמב"ם, הסובר שכזית הוא כשליש ביצה. שכן ביצה בזמננו היא כ-55 סמ"ק, ושליש ממנה הוא כ-18.3 סמ"ק (ולשיטת הגר"ח נאה 17.3 סמ"ק).

נמצא, אפוא, כי גם ההבנה ברשב"א לפיה כזית הוא 'רבע ביצה' אינה מובילה לקולא כלל, אלא אך מחזקת את שיטת הגאונים והרמב"ם ששיעור כזית אינו פחות משליש ביצה. המחלוקת בין 'רבע' ל'שליש' אינה אלא מחלוקת מילולית התלויה בגודל הביצה ששימשה בסיס למדידה, אך התוצאה הסופית בנפח כמעט זהה.

העולה מכל האמור, שאין כל ראיה או סמך מדברי הרשב"א להקל בשיעור כזית פחות משיעור שליש ביצה המקובל על פי הרמב"ם וסיעתו.

ה. דחיית הפירוש המחודש בלשון האחרונים 'פחות הרבה משליש'

יש שנאחזו בלשונם של פוסקי זמננו, כגון השולחן ערוך הרב, המשנה ברורה והכף החיים, אשר כתבו שבמקום ספק ברכה אחרונה, יש לאכול "פחות הרבה משליש ביצה", וביקשו לדייק מכאן שישנו שיעור שלישי קטן מאד, אולי כעשירית הביצה, שהוא ודאי אינו כזית. אולם כל המעיין בדבריהם יראה כי פירוש זה רחוק מן האמת ואין לו כל אחיזה.

כוונת הפוסקים: כוונתם פשוטה וברורה: מאחר ששיעור כזית לדעת הרמב"ם הוא "פחות מעט משליש ביצה", הרי שהאוכל שיעור שהוא "מעט פחות משליש" נכנס לספק דאורייתא של ברכה אחרונה. לכן, כדי להתרחק מן הספק, הורו שיש לאכול שיעור שהוא "הרבה פחות משליש", באופן שלא יהיה שום צד וספק שהגיע לשיעור כזית. אין זו הגדרה של שיעור חדש, אלא הדרכה למעשה כיצד להתרחק מן הספק.
לשון המשנה ברורה (תפו ס"ק א): מבואר להדיא בדבריו שמונה רק שתי שיטות: "דהוי כחצי ביצה... ודעת הרמב"ם דכזית הוא כשליש ביצה". בהמשך הוא מייעץ "ויאכל כחצי ביצה או פחות הרבה משליש ביצה". ברור כשמש שאין כאן אלא שתי אפשרויות: או לאכול את השיעור הוודאי לכל הדעות (חצי ביצה), או לאכול שיעור שוודאי אינו כלום לכל הדעות (הרבה פחות משליש). לא עלה על דעתו להזכיר שיעור שלישי.
הכרעת הגר"א והפוסקים: הדברים מפורשיםยิ่งר בדברי הגר"א, הן בביאורו לשו"ע (תפו) והן בספר 'מעשה רב' (אות עד) וב'שערי רחמים' (אות ס"ב, מכתב ידו), שכתב בלשון חדה: "לא יאכל לכתחלה דבר שהוא שליש ביצה, שהוא ספק ב"א". ומבואר מדבריו שאם אכל פחות משליש, אין כל ספק ואינו צריך להוסיף ולאכול כדי להתחייב בברכה. הרי שגדר השיעור הוא שליש, ופחות מזה אינו שיעור כלל. כמו כן הכריעו הפרי חדש, הפלתי, המנחת חינוך, חיי אדם ועוד עשרות פוסקים, שאין שיעור קטן יותר מכשליש ביצה.
מקור מהזוהר: הגר"א (בביאורו למשלי כב, ט) אף מביא מקור לדבריו מהזוהר הקדוש (רעיא מהימנא, פנחס רמד, ב) ששיעור כזית הוא שלוש עשיריות הביצה, שהוא "קרוב לשליש ביצה".

אם כן, ברור ומוחלט שאין כל מקור או רמז בדברי האחרונים לשיעור חדש של "פחות מעשירית ביצה", וכל הדיון נסוב סביב שתי הדעות המרכזיות בלבד: חצי ביצה (תוספות) וכשליש ביצה (רמב"ם).

ו. ביאור שיעורו של הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל

יש שרצו להיאחז במעשה המובא על הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל, שנתן לאורח "שליש כף מצה מבושלת" ואמר שיש בזה שיעור כזית, והכף הייתה "של מתכת בינונית". ומכאן ביקשו להוכיח על שיעור קטן מאד. אולם גם כאן, עיון במקורות מעלה תמונה שונה לחלוטין.

עדות הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל: הגאון רבי דוד פיינשטיין שליט"א העיד בשם אביו הגדול, הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל ('אהלי טהרות כלים' ח"ב), כי "בזמני כף של מתכת בינונית הייתה גדולה, והיה שליש ממנה מחזיק שיעור שליש ביצה של זמנינו". עדות זו שומטת את הקרקע מתחת לראיה, ומלמדת ששיעורו של הגר"ח היה למעשה כשליש ביצה של ימינו.
חידושו האמיתי של הגר"ח: החידוש הגדול של הגר"ח מוולאז'ין לא היה בהגדרת שיעור חדש, אלא בכך שלא חשש לדעת ה'צל"ח' להכפיל את השיעורים בזמננו עקב הקטנת הדורות והביצים. רבו הגר"א חשש לכך גם בשיעור כזית, ואילו הגר"ח סבר שבכזית אין לחוש לכך (אף שלעניין רביעית כן החמיר). לכן, ה"קולא" הגדולה שלו הייתה ששיער כשליש ביצה של זמנו, ולא כשליש ביצה כפולה. אך מעולם לא פחת משיעור בסיסי זה.
הכרעת הסטייפלר למעשה: הוכחה ניצחת לכך היא עדותו של בעל ה'ארחות רבינו', שבמעשה בחולה שהתקשה מאד לבלוע, הורה לו מרן הסטייפלר זצ"ל לאכול "כשליש ביצה" שהוא שיעור הגר"ח מוולאז'ין. וכי יעלה על הדעת שאם היה קיים שיעור קטן יותר, לא היה מקל בו על חולה כזה? אלא ודאי שזהו השיעור המינימלי ביותר שניתן לסמוך עליו אף בשעת הדחק גדולה.

ז. דעת מרן החזון איש ותלמידיו למעשה

הטוענים לשיעור קטן נאחזים גם בבית מדרשו של מרן החזון איש זצ"ל, כאילו משם תצא תורת הקולא. אך האמת הפוכה לחלוטין, וכל תלמידיו המובהקים העידו כי שיעורו לא פחת מכשליש ביצה של זמננו.

עדויות הסטייפלר והגר"ח קניבסקי זצ"ל: בספר 'ארחות רבינו' (ח"ב, פסח אות יג) מובא מעשה נוסף בחולה שהתקשה לבלוע פירורי מצה, והורה לו הסטייפלר שיכול לאכול מצה רטובה בשיעור כזית קטן "כגר"ח מוולאז'ין זצ"ל, דהיינו כשליש ביצה של זמננו". הרי שוב, גם לחולה וגם במקום מצווה דאורייתא, השיעור הקטן ביותר הוא שליש ביצה.
עדות הגר"י שפירא זצ"ל: בספרו 'דעת יהודה' (סי' תקנז) הוא מעיד שהחזון איש חילק מרור חריין בשיעור של כשליש ביצה. כאשר תמהו בפניו שהזיתים היום קטנים יותר, השיב החזון איש שהולכים אחר זיתים הגדלים באופן טבעי ולא בהשפעת דשנים כימיים המשנים את טבעם. אך למסקנה הלכתית פסק הגר"י שפירא בצורה חד משמעית: "אפשר לאכול עד כשליש ביצה בלא חשש ברכה אחרונה".
מנהג החזון איש בליל הסדר: עוד העידו תלמידיו ('ארחות רבינו', שם אות לו), שהחזון איש עצמו נהג לתת לנשים ולמסובים עמו כזית מצה בגודל כף יד (ללא הבוהן), וכן נהג הסטייפלר אחריו, שיעור שבוודאי אינו קטן.

העולה מכל העדויות מבית מדרשו של החזון איש הוא כי הוא ותלמידיו הגדולים, הסטייפלר, הגר"י שפירא והגר"ח קניבסקי, כולם כאחד אחזו בשיעור מינימלי של כשליש ביצה של ימינו, הן לחומרא והן לקולא במקום צורך גדול, ולא פחתו ממנו כלל.

ח. סיכום המהלך והמסקנה הסופית

העולה מן המקובץ הוא מהלך ברור, עקבי וחד משמעי, החל מן הראשונים ועד אחרוני זמננו:
1. גם שיטת הרשב"א, המתפרשת לכאורה כמקלה ('רבע ביצה'), מתבררת לאחר עיון בשיעוריו הגדולים כשיעור הקרוב מאד לשיטת הרמב"ם ('שליש ביצה'), ועומד על כ-18 סמ"ק.
2. הפוסקים המאוחרים (שו"ע הרב, משנ"ב) שהורו להתרחק מן הספק ולאכול "הרבה פחות משליש", כוונתם הייתה להדרכה מעשית ולא להגדרת שיעור חדש.
3. הגר"א, אביהם של האחרונים, קבע במסמרות כי פחות משליש ביצה אינו שיעור כלל.
4. ה"קולא" של הגר"ח מוולאז'ין הייתה באי-הכפלת השיעור, אך שיעורו הבסיסי היה כשליש ביצה.
5. מרן החזון איש ותלמידיו המובהקים נקטו למעשה, גם לחולים ובשעת הדחק, בשיעור מינימלי של כשליש ביצה של זמננו.

נמצא איפוא, כי אין כל מקור, סמך או אחיזה, לא בראשונים ולא באחרונים, לשיעורים המחודשים והקטנים (כגון 'פחות מעשירית הביצה') שהתפשטו לאחרונה. כל גדולי ישראל לדורותיהם, על אף חילוקי הלשונות, עמדו על בסיס אחד: השיעור הקטן ביותר של כזית שיש לו מקום בהלכה עומד על כנפח של קרוב לשליש ביצה בינונית.

 

[מרנן ורבנן]

@כהנא דמסייע כיום אני פחות מונח בסוגייה, אבל בתקופה שלמדתי אותה (והפכתי בה מכל צדדיה) הגעתי למסקנה אחת פשוטה.
אתה נועץ את המסקנה שאליה אתה מכוון ומנסה לסובב ולהסתובב עד שתגיע אליה. ביטול תורה.

 

[כהנא דמסייע]

@כהנא דמסייע כיום אני פחות מונח בסוגייה, אבל בתקופה שלמדתי אותה (והפכתי בה מכל צדדיה) הגעתי למסקנה אחת פשוטה.
אתה נועץ את המסקנה שאליה אתה מכוון ומנסה לסובב ולהסתובב עד שתגיע אליה. ביטול תורה.

ממש לא. אני תמיד אחרי העיון יוצא לי דבר מדוייק יותר ממה שחשבתי לפני כן.
אולי אתה ניגשת בצורה כזו.
אני דווקא חשבתי שהשיטה הפשוטה היא כחצי ביצה. וכפי שכתב הגרע''י ברוב המקומות
ויצא לי מעט פחות משליש ביצה. וכדעת הגר''א ור''ע חי ריקי שהשוו לגמרי שיטת התוס' והרמב''ם, ולענ''ד זה השיטה הכי מחוורת הן במציאות והן בסוגיות.
ומ''מ הערות בעומק הסוגיות בכבוד. ואם לאו בהצלחה, ואל תגרום ביטול תורה.

 

[מרנן ורבנן]

ממש לא. אני תמיד אחרי העיון יוצא לי דבר מדוייק יותר ממה שחשבתי לפני כן.
אולי אתה ניגשת בצורה כזו.
אני דווקא חשבתי שהשיטה הפשוטה היא כחצי ביצה. וכפי שכתב הגרע''י ברוב המקומות
ויצא לי מעט פחות משליש ביצה. וכדעת הגר''א ור''ע חי ריקי שהשוו לגמרי שיטת התוס' והרמב''ם, ולענ''ד זה השיטה הכי מחוורת הן במציאות והן בסוגיות.
ומ''מ הערות בעומק הסוגיות בכבוד. ואם לאו בהצלחה, ואל תגרום ביטול תורה.

הטעות שלך מתחילה בזה שאתה מכריח את עצמך לחבר את הכזית לביצה, ומשם אתה הולך סחור סחור. חצי אולי שליש אולי קצת פחות אולי רבע אולי בערך.
אין קשר בניהם ולא אמור להיות קשר. אחר המחילה וכו.

 

[כהנא דמסייע]

הטעות שלך מתחילה בזה שאתה מכריח את עצמך לחבר את הכזית לביצה, ומשם אתה הולך סחור סחור. חצי אולי שליש אולי קצת פחות אולי רבע אולי בערך.
אין קשר בניהם ולא אמור להיות קשר. אחר המחילה וכו.

20 ראשונים קישרו את הדברים מראיה ברורה מסוגיא
ואתה אפילו לא דן בסוגיא וכותב שאין קשר.

גם הראיה מהרשב''א קשורה רק לבין היחס שכתב שם בין ביצה לזית

ולכן הדיבור שלך הוא אפילו לא למתחילים בסוגיא

 

[כהנא דמסייע]

הגמרא ביומא (פ, א) מציינת כי "שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת". מאידך, הגמרא בכריתות (יד, א) אומרת: "שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים".

הסוגיא שעליה עמדו 20 ראשונים נמצאת כאן.
אבל פטרת אותם באמירת אין קשר.

 

[מרנן ורבנן]

למדתי את הסוגייה בפעם הראשונה לפני יותר מעשור, ומאז עיינתי בה עוד פעם ופעמיים ושלוש, מכל הכיוונים ובכל פעם שיצא מאמר / קונטרס / תשובה / משהו חדש בעניין עיינתי בו לאורך ולרוחב, ולכן, דווקא בגלל שמדובר בנושא כ"כ פשוט, וגם הקושיה שהתחילה את כל הסיפור הזה כבר תורצה מזמן, קצת מכעיס לראות אברך יושב ומכלה את זמנו ואת זמנם של החברים כאן לריק עם סיבובים ללא טעם.
אתה נתפס בחצאי שמועות ודקדוקי עניות ומוציא את דברי הפוסקים מהקשרם, והכל בשביל להגיע למסקנה נכספת. די.

 

[כהנא דמסייע]

וגם הקושיה שהתחילה את כל הסיפור הזה כבר תורצה מזמן

מה תורץ?
הבאתי כל שיטות הראשונים בתירוץ הקושיא.
ואם אינך רוצה לקרוא.
אתה ברח לך.