יסודות ובירורים יסודיים בענין
בתקופה האחרונה הנושא של כזית לא יורד מעל הפרק, ומחברים ממחברים שונים כגון רוצים להקטינו וכמעט לא נשאר הימנו זכר, כשיעור גרגיר זית הקטנים שבמכולות השכונתיות, ומקטינים אותו הרבה אפילו לא כרבע ביצה אלא כחמש סמ''ק בלבד.
בהיות וברכה לבטלה הוא עוון חמור מנשוא, ולדעתי המברך על כזית חמש סמ''ק אין לו על מי לסמוך והוא ודאי מברך ברכה לבטלה וכתב הרמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה טו:
כל המברך ברכה שאינה צריכה
הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא, ואסור לענות אחריו אמן, התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן, ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר, ואין עונין אחריהן אמן והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו".
ובהיות שמצאנו לאותם מחברים שגם מחמירים בפיקוח נפש בגלל סברתם, ויכולים להביא להפקעת שיעור כזית שהוא שיעור כללי לכל התורה, למצוות, למלקות, לחיובי כריתות, ולברכות.
וכיון שכל טענותיהם לחלוק על ההוראה המקובלת היא חלשה וקלושה לענ''ד ואין לה על מה שתסמוך כלל וכלל. אסכם פה בקצרה ממש הטענות בלי מקורות שנתבארו באריכות באשכול הארוך על 84 עמודיו למען ירוץ בו הקורא, וידע האמת הפשוטה והברורה כמות שהיא.
ואף שבמכלול יש כאן הרבה חומר. אבל קובץ על יד ירבה.
דעת הראשונים
וכהקדמה נקדים את הידוע לכל עד היום היה מקובל מאד להניח כי
כזית הוא כחצי ביצה, כדעת תוס' ואיתם עמם כעשרים ראשונים ,
או כשליש ביצה פחות מעט, כדעת הרי''ף הרמב''ם והרא''ש, וכמו שהוכיח הפרי חדש .
הפוסקים ששיערו בדרהמים
ובלשון גדולי הפוסקים הספרדים הוזכר גם
בדרהמים כ6 דרה''ם, או כ9 דרהם (כן הוזכר בבן איש חי, ובחזו''ע ובאול''צ, וכן בכל הפסוקים הקדמונים כסא דברכתא פתח הדביר ר' חיים פלאג'י ולמעלה בקדש הזרע אמת ועוד ועוד). ולהדיא נקטו גדולי הפוסקים כגון הגר''א ועוד מגדולי עולם דבפחות מכשליש ביצה לית מאן דחש ליה לכשיעור כזית .
הכרעת גדולי הדור
וכן הייתה גם הכרעת גדולי הדור, מרנן הגרע''י זצ''ל הגרי"ש אלישיב והגרב''צ א''ש והגר''מ שטרנבוך לגבי אכילת הכרפס לאכול פחות משליש ביצה שלא יתחייב בברכה אחרונה. ובשאר ימות השנה אם אכל שליש יאכל יותר עד כחצי ביצה שיאכל לברך ברכה אחרונה בלי חשש ברכה לבטלה. ודעת הגאון ר' בן ציון אבא שאול זצ''ל במבוא לאור לציון חלק ג' כותב כן שמעיקר הדין כזית הוא כשליש ביצה , אולם מכיון שנקטו הפוסקים הפתח הדביר והבן איש חי ועוד תשע דרהם, יש לאכול יותר עד חצי ביצה ואז לברך ברכה אחרונה. או לכל המרבה יש שהחמירו לגבי ברכה אחרונה לא לאכול מכרבע ביצה, עד כחצי ביצה, ויש בזה דעות השיעור המדוייק ודעת מרן הגר"מ מזוז שליט''א להחשיב כזית מכ13 גרם . וכך היה מנהג תימן היה ברבע ביצה . אולם להקטין בפחות מזה הוא דבר שאינו מתקבל על לב. ואנסה לבאר בשורותיים אלו טעם ההלכה ונימוקו.
תשובת הגאונים
אולם הנה באו כמה מחכמי הדור העוסקים בבירור סוגיא זו, על בסיס
תשובת רב האי גאון שהובאה בקונטרס השיעורים למרן החזון איש , וכעין זה גם בתשובת רב שרירא גאון (הובא באוצר הגאונים ריש מסכת ביצה) שכשהקב''ה אמר למשה רבינו לשער בביצים ופירות משום שהם קיימים תמיד, וגלוי למי אמר והיה העולם שעתידין ישראל לגלות, ולכן המשקל שהיה בזמן משה לא יעמוד לנצח, ולכן נתן סימן בדבר הקיים לעולם, והוא השיעור, לפי דעתו של רואה.
ובאמת גדולי הדורות בדקו ע''פ תשובת הגאונים הלזו את האגודלים , ואת הביצים, וע''פ זה קבעו שיעורים והלכות ברורות לשעה ולדורות. אולם לגבי שיעור הכזית נסמכו על דברי תוספות שהם כחצי ביצה, או על דברי הפר''ח בשיטת הרמב''ם שהם כשליש ביצה פחות מעט.
דעות החוקרים בזית בינוני בזמן האחרון
אולם באו החכמים החוקרים את הנושא והעלו את הנושא לבדיקה מהו גודל זית בינוני בזמנינו, והניחו כמה הנחות יסוד שיש לבדוק בזיתים בארץ ישראל. ויש לבדוק דווקא זיתי שמן, שהוא הזית האגורי שאוגר שמנו בתוכו. ולפי זה יש שהניחו דשיעור כזית הוא כ5 סמ''ק, ויש שהגיעו למסקנא שהוא כ13 סמ''ק.
כיצד מודדים בינוני
והנה יש לבאר כיצד מודדים את הזית הבינוני? החזון איש כותב בפירוש שהבדיקה היא על ידי בדיקת הזית הגדול שבגדולים והקטן שבקטנים, ועושים האמצע, וכמו שמפורש במשנה מסכת כלים פרק יז דעת ר' יהודה , ואף שר' יוסי חולק ואומר 'הכל לפי דעתו של רואה' אין כאן מחלוקת כיצד יש על החכם לשער את הבינוני, שבזה אין כל מחלוקת ביניהם, שצריך לקחת הקטן שבקטנים וכו' אלא המחלוקת ביניהם היא האם המציאות קובעת את השיעור, או שאומד החכם קובע את השיעור, ואף על פי שייתכן שלאחר שבירר כל הנתונים חסרו בפניו נתונים מסויימים מכל מקום אין כאן טעות בהוראה כי אומד החכם הוא הוא השיעור. ומבאר שמכיון שהלכה כר' יוסי אומר החכם יוצר את השיעור .
והקהלות יעקב בספרו שיעורין של תורה ביאר בטוב טעם ודעת כי כך היה דעת התשב''ץ שבדק באגודל הגדול שבגדולים וקטן שבקטנים כר' יהודה, וכן נקטו כל גדולי עולם בלי יוצא מן הכלל לדורותיהם. ואף שיש שרצו לחדש באופן אחר, אולם דעת רבותינו הראשונים מכרעת בזה.
הקהילות יעקב מוכיח בבירור מתשובת גאון שבכל מה שידוע ומשווק משערים ולא רק בגדל בארץ ישראל
ועוד ביאר הקהלות יעקב בראיות ברורות שמתשובת הגאון עצמו מוכח שאין לבדוק דווקא בפירות ארץ ישראל, שהרי ביאר שהטעם שניתנו בפירות וביצים בגלל הגלות לבין האומות כשלא נהיה בארץ , ועל כרחך שמשערין לאו דווקא בפירות הארץ. וכן הוכיחו זאת מדברי המשנה שנתנה סימנים בעדשה מצרית, ומדברית וכו'.
כמו כן ביאר שהרי יש מקומות שלא גדלים בהם זיתים, או שאר פירות, ומה הועיל הענין לשער בפירות לגלות, וביאר דאכן כן, אבל מכל מקום לא יימלט שעל ידי מסחר יגיעו הפירות ממדינה למדינה. וישערו במה שמצוי בה. ועל כן אין לבדוק אלא כל מדינה ומדינה לפי המצוי בה, ולא רק במה שגדל בה .
גילוי החוקר זוהר עמר זית ברודוס שהממוצע שלו 20 סמ''ק ויכול להגיע ליותר
והנה החוקר מר זוהר עמר בקובץ אמונת עיתך (גיליון קיד) מספר שהיה ברודוס בעונת הקטיף וראה שם זיתי ענק כ20 סמ''ק. והאמת יורה דרכו ששמעתי מעדים נאמנים שהחזיקו בידיהם זיתי ענק מטורקיה, או מערב הסעודית, ומעוד מקומות. מר זוהר עמר לא קבע מה הזית הגדול בעולם, אולם אמר שאם נחשב את הזן הזה, ועם הזן הקטן שבארץ, ונגיע לחציון, נגיע לזית בגודל 10 סמ''ק בערך. ובאמת גם כיום במדינות שהחלאות אורגנית ולא תעשייתית כמו ברוב המדינות המודרניות גדלים זיתים גדולים כשליש ביצה ואף יותר, כך יש זנים בערב הסעודית, טורקיה, ואיטליה, ועוד .
גילוי הגאון ר' מנדל נאה נכד רח''נ זן בלה סרניולה שהממוצע כ20-30 ויש גדול כ44 גרם
ואמנם מלבד כל זאת מצא הגאון ר' מנדל נאה, רו''כ חו''מ ודיין בעי''ת לונדון, ונכדו של הגאון ר' חיים נאה זצ''ל, כי בהיותו באיטליה ראה זיתים ענקיים ביותר הנקראים סרניולה (bella di crenigola בלע''ז) והם גדלים בשיא הבשלתם עד כ44 סמ''ק, ובינוניים כשהם בשלים כ30 סמ''ק.
לאחר בירור מקיף נתברר כי החוקרים נותנים לזן זה טווח של 10-20 סמ''ק, והגדולים מביניהם כ30 סמ''ק. אולם ייתכן מאד שזה בעקבות מה שמפרסמים חוקרים כי קוטפים את הזיתים הללו לפני גמר הבשלתם. כי אז הם טובים יותר לכבש וטעמם חזק יותר ובתקפו. והרב נאה טוען שבגמר הבשלתם הם מגיעים לכך. וסיפר בעדות אישית להרה''ג אליעזר פולק כי היו במקום כעשרים אברכים, ומלחו את הזיתים ואכלום. והוא מראה על המשקל זית אחד בגודל 44 גרם.
דברי הירושלמי כי כשאדריאנוס החריב הארץ השמיד את הזיתים שהיו כאן בימי קדם ונטלם למושבו
בקונטרסו 'ירום כזית הודו' הביא
בשם סבו הגרח''נ זצ''ל ע''פ דברי הירושלמי כי אדריאנוס קיסר החריב את כל הארץ, ועקר את המטעים של זיתי האגורי, כדי להבאיש כוחה של ארץ ישראל, למען להקטין את מעמדה, ולהגדיל את מקום ממשלתו באיטליה.
ואכן בבדיקות נראה כי אכן זית זה תופס מקום חשוב מאד באיטליה, ובעולם כולו, והוא מוזכר במקומות רבים כהזית הגדול בעולם. מלבד זאת רואים שהם משווק ונמכר גם בארץ במקומות רבים, ואפשר להזמינו למאכל . כך שגם בארץ ישראל הוא נכלל לפי הבנת הסטייפלר בדעת הגאונים כזן שצריך למודדו.
מלבד זאת רואים שהוא זית של שמן, ומפיקים ממנו שמן בעל טעם מיוחד ואיכותי , ומלבד מה שגדל הרבה מעבר לרגיל וזה תואם גם לסימני הירושלמי.
זיתים 1700 סמ''ק! (כ30 זיתים) זית אחד מקופסא שמן זית סרניולה
זיתי סרניולה המשווקים בארץ
האם מחפשים בבינוני שבאגורי או בינוני כללי והנפקא מינה מזה
והנה מה שרצה לקבוע הרב מנדל נאה בקונטרסו, כי זית זה הוא ה'אגורי' ונטלו אדריאנוס עמו לאיטליה, ולכן צריך לשער בבינוני שבזן האגורי, והיינו בזן זה. ולפ''ז כזית בינוני הוא כז''ך סמ''ק.
זה ייתכן לפי
שיטת הגאון בעל משנה ראשונה שביאר, 'זית בינוני, זה אגורי', דהיינו שיש לקבוע לפני הבינוני שבזנים הגסים ולא בינוני סתם כר' יהודה, וביאר דלא ייתכן שבאו להשמיע לנו רק מהו הזן שהוא הבינוני בין הזן הכי גדול להכי קטן. דכמו שבביצה נתן ר' יהודה לעשות כן כך יהיה בזית. וביאר שהכוונה שיש לשער באגורי שהוא גס יותר משאר זנים, ובו משערים בבינוני שלו.
ולפי זה הבינוני שבגסים יהיה כחצי ביצה.
אולם נ
ראה דהחזון איש חולק וסובר שזית אגורי הוא סימן לבינוני של גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות. ולא שיש לבדוק רק בבינוני של האגורי לבד, מבלי להחשיב שאר זנים קטנים.
ומכל מקום גם לדידיה אף אם נקח את ה30 כגדול ביותר, ו2.5 הקטן ביותר, נגיע ל16.5 סמ''ק.
וייתכן מאד דמחלוקת זו האם לשער בבינוני שבגסים, או בינוני כללי, שהיא מחלוקת יסודית בשיעור 'זית בינוני' האם הוא רק מהגסים או מכלל הזיתים, היא גופא מחלוקת הראשונים בשיעור בינוני, בין דעת התוס' לרי''ף ורמב''ם ודעמייהו.
יש ראשונים שודאי גדלו זיתים במקומותיהם וסברו כזית כחצי ביצה או לכל הפחות שליש
ויש שרצו לטעון דאף
שכעשרים ראשונים כתבו ששיעור כזית הוא כחצי ביצה, הטעם שכתבו כן משום
שלא היה לעיניהם זיתים, אבל כל הראשונים שראו בעיניהם זיתים אכן הקטינו אותו מחצי זית. והנה מלבד שגם לראשונים החולקים אף אחד לא הזכיר עשירית ביצה בשום פנים ואופן. וכל גדולי האחרונים כתבו דשיעורו לפי דבריהם הוא 'מעט פחות משליש ביצה', ויתבאר להלן נימוקם. הרי שמפורש גם בראשונים שגדלו במקומותיהם זיתים כגון
המאירי בפרובנס, והחינוך שהיה בספרד וגדל שם זיתים לכל הדעות, ומכל מקום סברו כדעת תוספות שכזית הוא חצי ביצה. ולא עלה בדעתם לשנות מפני זה. ומעתה אין מקום לטענה זו .
טעם זן הזית האירופאי מתוק ובזה מובנים דברי תוספות
ואמנם ראיתי לאחד מגדולי הת''ח בדור שהקשה על תוספות שכותבים בכמה מקומות בש''ס שהזית הוא מר, דהרי הזית עצמו הוא מתוק. והרי הזיתים שלפנינו הם ודאי זיתים מרים ולא מתוקים. ואף לאחר כבישתם שיורדת מרירותם ודאי לא מוגדרים כמתוקים. וזו קושיא גדולה. אולם כפי הנתברר
דהזית האירופאי הגדל באיטליה הוא 'בעל טעם מתקתק', וכן השמן זית שלו מיוחד בטעמו שהוא מתוק יותר מכל שמן זית אחר, יש לומר דסוג הזיתים הללו שהם גדלים באירופה, הם הזיתים שראו רבותינו בעלי התוספות, ולכן שאלו הלא הזית עצמו מתוק, ורק עצו מר .
ראיה נפלאה לכך שאכן הזית המצוי בזמן חז''ל היה זית שאינו בטעם מר כמו שהיום, מהמבואר בגמרא
שפועל אוכל זית על ידי שסופתו במלח במקום, ובלא צורך בכבישה .
עדויות גדולי האחרונים שבחקלאות אורגנית טבעית רוב הזיתים הם כשליש ביצה
טענה נוספת יש לגאון
ר' יהודה שפירא ששינוי גודל הזיתים שהיה כשליש ביצה, בכל המושבות שהשקיעו בזיתים, והיום רק משום
שהכל תעשייתי ולא משקיעים בתוצרת החקלאית כמו פעם, לכן הזיתים אינם משובחים כבעבר. ומעיד שבעצמו ראה שהזיתים במושבות בקום המדינה היו בגודל שליש ביצה .
וכך אנו מוצאים
עדויות על עוד מגאוני ארץ שמעידים שהזית המצוי הוא כשליש ביצה, ומהם הגאון
ר' עקיבא יוסף שלזינגר , וכן
הגר''י שוורץ בספרו תבואת הארץ מעיד שבמחוז חסאפיה שבלבנון גדלים זיתים כחצי ביצה. וכן העיד
המהרי''ל.
ומעתה יש לדון שהרי
ככותבת הגסה דהיינו תמר גם הוא כיום אינו הבינוני קצת פחות מביצה, בזמן שמפורש בגמרא שזה היחס ביניהם, וכמו שהעיר הגר''ח נאה. ואולם לזה ביארו דמתי שהתמרים גדלים טוב, ומשקיעים בהם חקלאית, ולא רק באופן התעשייתי של היום, אכן הם גדלים לגודל ארבעים עד ארבעים וחמש סמ''ק, והביאו זנים מערב הסעודית שהוא זן הענברה. ומזה כתבו להוכיח שבאמת אין שינוי בין זמן חז''ל להיום. והנה גם כן בזיתים אנו רואים שהיא אותה המציאות שמתי שגדלים טוב גדלים גדול, וגם בזמנינו יש זנים גדולים.
דעת הרבה מגדולי האחרונים שהולכים ע''פ שיעור הזית הקדום
זאת ועוד שדעת הרבה מהפוסקים ומהם
המהרש''ל וט''ז והב''ח דשיעורין הלכה למשה מסיני הוא דבר קבוע, ולא משתנה. והעידו בגדלם
דקבלה בידינו מהתוספות שכזית שנשתבחה בו ארץ ישראל היה גדול כחצי ביצה . וכמבואר בגמרא סוף כתובות, דהעידו תנאים שהיו מטפסים על קלח של כרוב כסולם כדי ללקט עליו העליונים. ודם עינב תשתה דעשה ביום ראשון גרב יין מאשכול אחד, ועיין שם דר' יהושע בן לוי ביקש 'ארץ הכניסי פירותייך למי את מוציאה פירות? לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו". הרי שהיייתה הארץ מגדלת פירות גדולים, וגם לאחר החורבן, כל יום ויום קללתו מרובה מחבירו, ונתמעטה הברכה, וכן הוכיח הגאון ר' יוסף ראזין הרוגאצ'ובי מסוגיא ביומא פ ע''א, ומפסק הרמב''ם
שאין ב''ד יכול לשנות שיעורי הב''ד הקודם לו, אלא משערין כפי המידה שניתנה למשה .
יש שנאחזו בלשון שו''ע הרב ומשנ''ב וכה''ח שכתוב ששיעור כזית לדעת הרמב''ם הוא 'מעט פחות משליש', ומצד שני לגבי ברכה אחרונה כתבו דלא יאכל אלא פחות הרבה משליש ביצה. והפירוש הפשוט דעיקר השיעור הוא פחות מעט משליש, אולם לגבי ברכה אחרונה יש לפחות יותר מזה, אך ודאי שאין לפחות יותר מרבע, שהוא כבר שיעור חדש. ואין בכך כל ספק .
כל גדולי תלמידי מרן החזון איש לא פחתו מכשליש ביצה, ור' יהודה שפירא הכריע דאין לחוש ולאכול עד כשליש ביצה בלי ברכה!
והנה יש שרצו להאחז בשיטת מרן החזון איש וגדולי תלמידיו הסטייפלר, והגר''י שפירא, ועוד מגדולי התלמידים.
אולם כל המעיין הן בדברי הסטייפלר, והן בדברי הגר''י שפירא , והן בדברי הגר''ח קנייבסקי , כולם כאחד דיברו על כשליש ביצה של זמנינו, ולא פחתו מזה. ועוד יותר מזה מבואר בדברי הסטייפלר דהחזון איש עצמו שיער כזית קצת פחות משליש ביצה, וכן הגיש לחולים, או במקום צער בדרבנן כמו בחריין בליל הסדר , והגר'י שפירא כתב דאין לחוש ולאכול עד כשליש ביצה בלי כל חשש ספק ברכה אחרונה.
ולכן אין כל אחיזה בדבר זה בדברי החזון איש או תלמידיו שכולם בלי יוצא מן הכלל כתבו דהשיעור הקטן לשער בדרבנן הוא מעט פחות משליש ביצה.
ראיות מדברי חז''ל והגמרא דהכזית הוא גדול מהזיתים המצויים
הנה תוספות הביאו ראיה שיש מגדולי האחרונים שכתבו שהיא ראיה ברורה כאילו נכתב הדבר בפירוש בש''ס שהכזית הוא חצי ביצה. אולם דעת הרמב''ם ועוד שהכזית מעט פחות מכשליש ביצה, ולפי דרכו יש תירוצים נוספים בראשונים. אולם מכולם מוכח שודאי ההפרש אינו גדול כל כך ואינו קטן הרב יותר מכשליש ביצה .
המקור הכי קדום בחז''ל (שמצא רבינו הגר''א) שכזית הוא כשליש ביצה פחות עשירית
המקור הכי קדום ליחס בין ביצה לבין כזית (מעט פחות משליש ביצה) דברי הזוהר ברעיא מהימנא, והיחס בין גרוגרת לזית.
רבינו הגר"א כותב בביאורו למשלי (פרק כב פסוק ט) כותב שמדברי הזוהר מבואר להדיא דשיעור כזית הוא שליש ביצה פחות עשירית, ובג' ביצים יש עשרה זיתים . והוא לשיטתו הסובר דגם תוספות סובר כן דחצי ביצה שדברו היא בלא קליפתה, וגם אם יש חילוק הוא קטן מאד. ומ''מ ודאי שיש כאן ראיה ברורה דלא הוי כעשירית ביצה.
ראיה נפלאה הובאה כאן מדין הקטרת כזית תוך כדי אכ''פ
בגמרא בזבחים כתוב, שבמקרה רגיל לוקח לכזית בשר יותר מאשר זמן של כדי אכילת פרס, בשביל שתאחז האור ברובו שזה זמן ההקטרה. אלא אם כן מדובר בהיסק גדול , וזו ראיה נגד שיעור הכזית הקטן, ומן הנסיון אם ישימו בשר בגודל של זית אפילו 8 סמ''ק שלנו בתוך האש - תוך לא יותר מדקה וקצת יותר כבר תאחז האש ברובו . ובודאי לא יגיע אפילו לשיעור הכי נמוך של כדי אכילת פרס . ושיעור כשליש ביצה לוקח לו כ4 דקות, ושיעור כחצי ביצה לוקח כתשע דקות.
דחיית הראיות מדברי הגמרא שהכזית הוא קטן מאד
ראיה מרביעית דם ורביעית יין
והנה יש שהביאו ראיה מהגמרא במסכת שבת עז.
שנוזל שיש בו רביעית כשנקרש הופך לכזית . וכשניסו כן ביין היה קטן הרבה כי ההתמעטות היא גדולה מאד ויש לחלק השיעור המקורי ב20 ולפי זה הכזית ולא יותר מחמש סמ''ק . ומאידך גיסא בדם ההתמעטות היא רק ביחס של 5.4 מהמקור. וכבר הגמרא חילקה ביניהם. ולפי זה אם הבדיקה בדם הדבר תואם גם לדברי רבותינו. וזאת מלבד מה שהיין שהיה בימיהם היה חזק הרבה יותר, וכמו שמוזכר שם בגמרא שהיו שמים הרוב מים, ומבואר בראשונים ובשו''ע שהיום היינות חלשים ולכן צריך שהרוב יהיה יין כדי לברך בורא פרי הגפן. ובזמן הראשונים עוד היו זני יין שהיו כבדים וסמיכים וחזקים, אולם כיום נתמעט לגמרי. ויש עדויות של הגאון ר' שמשון אהרן ורטהיימר שראה יין בארץ ישראל לפני כמאתיים וחמישים שנה שהיה סמיך מאד , והיה אפשר לחתוך את היין בסכין ממש. ולכן רמת המוצק ביינות פעם היו גדולים הרבה מהיום. ולכן אין לשער ביינות שלנו את היחס בין רביעית לכזית על ידי יבושו.
דחיית הראיה מנמלים
ראיה נוספת הביאו
מהגמרא לגבי נמלים. שתשעה מהם ועוד אחת נהיה כזית. ושנים אחת שלימה ואחת מרוסקת נהייתה כזית. וראיה זו הביא הקהלות יעקב להוכיח שהטבעים השתנו, שבנמלים שלנו לא שייך להגיע לעולם לשליש ביצה. וכתבו להוכיח מכאן להיפך דכזית אכן אינו אלא כעשירית ביצה. והאמת אומר דזה ברור שלא דברו חז''ל אלא בנמלים הראויים לאכילה, והם זנים מיוחדים גדולים מאד הידועים אצל אוה''ע דגופם ודמם מתחמם בשקצים ורמשים, שכל דבר אחר הוא בכלל מאוס. וגם שבנמלים המצויות אפי' אם 30 קטנות לא נגיע גם לחמש סמ''ק. ומאי אהנו בהקטנת השיעור. ולאחר הבירור ראינו דהנמלה הגדולה ביותר בעולם הנקראת כידן אין בה אלא 1.5 סמ''ק בלבד. ובשנים שלשה. ואם כן לכאורה אין מנוס לכולי עלמא אלא להגיע לדברי הקהלות יעקב דנשתנו הטבעים. ואם נלך בתר הנפח בלי מיעוך החללים אפשר להגיע באורך שש ס''מ ורוחב 1.5 לשליש ביצה. כך שבלי כל ספק אין כאן כל ראיה לדעה המקטינה . ומה גם שאפשר לפרש
דעשר נמלים לאו דווקא אלא הכוונה ל'הרבה', וכמו שפירש המאירי , וכמו בהרבה מקומות בתורה ובחז''ל. ומה גם דנמלה אחת ושתיים שאינה תואמת למציאות גם של כזית קטן שבזמנינו כלל וכלל, אפשר ליישב שהכוונה לשרץ העוף, וכל השרצים הללו בכלל . ומה גם
שמפורש ברמב"ם שאין המדובר על נמלה רגילה אלא על נמלה המצויה במים והיא מעופפת , וממילא
אין כל קושיא מהנמלים המצויות על שיעור כזית שלא עליו דברו חז''ל.
דחיית הראיה מקומץ וראיה מהירושלמי שם שהכזית אינו חמש סמ''ק בודאי
יש שהביאו
ראיה מקומץ שאינו פחות מב' זיתים. וקומץ ממוצע מחזיק רק כ25 סמ''ק.
ואולם הקושיא מעיקרא ליתא דמבואר בירושלמי
בתמיהה וכי כהן שאין ידו מחזקת ב' זיתים פסול לעבודה??. וכתבו הרשב''א והשפ''א וכ''ה בחת''ס
דודאי דקמיצה בזה אחר זה כשרה.
ומתמיהת הירושלמי רואים שכבר בזמנם לא היה מצוי לקמוץ ב' זיתים ביחד.
ומעתה יש כאן ראיה לסתור שאם כזית הוא כ5 סמ''ק ודאי שאין לך אדם שאינו ננס שיכול להחזיק שיעור ב' זיתים שהוא כ10 סמ''ק, ואפי' חמשה זיתים אפשר. אולם אם הוא מרבע ביצה, שליש וחצי מיושב, דאכן לא כל אדם יכול להחזיק, וצריך להיות גדול בגופו מעט, וזה תמיהת הירושלמי וכי מי שאינו מחזיק ב' זיתים פסול, ולפי האמור ייתכן דאדם שאינו בעל מום ואינו ננס ומ''מ לא יחזיק, ומכל מקום כשר לעבודה לעשות בזה אחר זה, וכמפורש ברשב''א .
הראיות מסכין ומטלית
יש שהביאו ראיה מן הגמרא ששמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום עירובי תבשילין. והנה שמנונית על סכין שתגיע לכזית של כחצי ביצה או כשליש ביצה זה דבר רחוק מהדעת, ועל כרחך שהכזית הוא קטן הרבה יותר. אולם כבר דחה ראיה זו הגאון ר' דב לנדו שליט''א שמדובר שהיה חסר לו מעט מהתבשיל לכזית ומצרף מהסכין . או שמדובר על סכין גדולה של בשר של טבחים והרגילות שחותכים בה דבר שומני אכן מצטבר עליה שומן רב , וממילא אין כאן כל ראיה.
יש שמקשים מהגמ' שמטלית פחות מג' על ג' אצבעות ויש בה כמה כזיתים, ולכאורה בגד סטנדרטי הוא מאד דק, ולא מובן איך יש בכזה שיעור כמה זיתים. אולם זה לא קשיא מידי כמו שהעיר אחד הת''ח כאן שבדק ומעיל רגיל של ילד יש בו 1.4 ס''מ שיוצא כב' כזיתים בג' על ג', יותר מ50 סמ''ק. וגם צעיף ושכמיה וכדו' זה בגד סטנדרטי ועבה ביותר. ובודאי אינם בכלל עבים וגסים שאינם ראויים עי''ש.
בבירור דעת הרשב''א והריטב"א
הנה בדעת הרא''ה והרשב''א הביא הגאון בעל משחא דרבותא ראיה דסוברים כרבע ביצה. ממה שכתב שיש בט''ו ביצים ששים זיתים. ואמנם הראש אפרים והערך מילין והיבא הלוי ומרן הגרע''י זצ''ל העירו על דבריו דנראה שהוא ט''ס . ומכל מקום בא חכם הגאון ר' מאיר מזוז שליט"א ויישבו את דעת המשחא דרבותא במקומה . ומכל מקום לכל הדברות אינו כעשירית ביצה אלא כרבע. ומלבד מה דמוכח מספר החינוך המיוחס לרא''ה שנוקט חצי ביצה, ולדעת הראש אפרים בעל ספר החינוך הוא תלמידו המובהק של הרשב''א והוכיחו שבעשרות מקומות לא זזה ידו מדברי הרשב''א הן בפסקיו, והן בתשובותיו. והוא נוקט להדיא דכזית הוא חצי ביצה כדעת תוספות . וכן הביא הגרע''י מדברי הרא''ה בחידושיו שנוקט כתוספות. ואם כן כיצד נדו הרבנים הרשב''א והרא''ה באופן פתאומי ונקטו דלא כתוספות. ובפרט שאינו סוגיא בדוכתא.
זאת ועוד שמבואר מדברי הרשב"א בתשובותיו בפירוש שחולק על הרמב''ם בשיעור רביעית שהיא כביצה וחצי, ומגדילה מאד יותר מהרמב''ם, וכל ביצה לשיטתו היא כ100 סמ''ק, ולפי זה יהא רבע ביצה כעשרים וחמש סמ''ק .
ובדברי הריטב"א שהוא ממהדורא קמא (ולכן נדפס במהדורת הרב קוק בסוף והוכיחו זאת), וכותב ששיעור סעודה לא כתוס' ח' ביצים ולא כרמב''ם ו' ביצים, אלא ארבעה. אולם במהדורא בתרא להדיא בכמה מקומות בש''ס חזר בו כדעת רוב הראשונים ושיעור סעודה ו' ביצים.
