מהו גודל הכזית?

[כהנא דמסייע]

ראיות מדברי חז''ל והגמרא דהכזית הוא גדול מהזיתים המצויים

הנה תוספות הביאו ראיה שיש מגדולי האחרונים שכתבו שהיא ראיה ברורה כאילו נכתב הדבר בפירוש בש''ס שהכזית הוא חצי ביצה. אולם דעת הרמב''ם ועוד שהכזית מעט פחות מכשליש ביצה, ולפי דרכו יש תירוצים נוספים בראשונים. אולם מכולם מוכח שודאי ההפרש אינו גדול כל כך ואינו קטן הרב יותר מכשליש ביצה[1].



המקור הכי קדום בחז''ל (שמצא רבינו הגר''א) שכזית הוא כשליש ביצה פחות עשירית

המקור הכי קדום ליחס בין ביצה לבין כזית (מעט פחות משליש ביצה) דברי הזוהר ברעיא מהימנא, והיחס בין גרוגרת לזית.

רבינו הגר"א כותב בביאורו למשלי (פרק כב פסוק ט) כותב שמדברי הזוהר מבואר להדיא דשיעור כזית הוא שליש ביצה פחות עשירית, ובג' ביצים יש עשרה זיתים[2]. והוא לשיטתו הסובר דגם תוספות סובר כן דחצי ביצה שדברו היא בלא קליפתה, וגם אם יש חילוק הוא קטן מאד. ומ''מ ודאי שיש כאן ראיה ברורה דלא הוי כעשירית ביצה.



בגמרא בזבחים[3] כתוב, שבמקרה רגיל לוקח לכזית בשר יותר מאשר זמן של כדי אכילת פרס, בשביל שתאחז האור ברובו שזה זמן ההקטרה. אלא אם כן מדובר בהיסק גדול[4], וזו ראיה נגד שיעור הכזית הקטן, ומן הנסיון אם ישימו בשר בגודל של זית אפילו 8 סמ''ק שלנו בתוך האש - תוך לא יותר מדקה וקצת יותר כבר תאחז האש ברובו[5]. ובודאי לא יגיע אפילו לשיעור הכי נמוך של כדי אכילת פרס. ושיעור כשליש ביצה לוקח לו כ4 דקות, ושיעור כחצי ביצה לוקח כתשע דקות.

---

[1] מבוא: מטרת המאמר הינה לבאר, על פי סוגיות מפורשות ודברי הראשונים, כי שיעור 'כזית' אינו יכול להיות קטן מכשליש ביצה בקירוב, וכי השיעורים המוקטנים הנהוגים כיום אינם עולים בקנה אחד עם מקורות אלו.

א. שיטת התוספות רי"ד – ההבחנה בין מאכל אחד למאכלים נפרדים

הגמרא ביומא (פ, א) מציינת כי "שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת". מאידך, הגמרא בכריתות (יד, א) אומרת: "שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים". קיימת סתירה לכאורה, שהרי שיעור ביצה גדול באופן משמעותי משיעור שני זיתים (לפי רוב השיטות). תירוצו של התוספות רי"ד (יומא פ, א): התוס' רי"ד מבאר את הסתירה ומחלק בין סוגי המאכלים. וזה לשונו: "וי"ל דאוכל אחד מחזיק כביצת תרנגולת, אבל אוכלים פרודין... אין בית הבליעה מחזיק שלשה זיתים מפורדין כי אם שנים". ביאור דבריו: בית הבליעה אכן יכול להכיל נפח של ביצה שלמה כאשר מדובר בגוף אחד, אך אינו יכול להכיל שלוש יחידות נפרדות, גם אם נפחן הכולל קטן מביצה. הוא מוכיח זאת מהגמרא בזבחים (עח, א) בדין פיגול, נותר וטמא שבללן יחד ואכלן ופטור, משום שלא ניתן לחייבו על כל אחד בנפרד אלא כשהם נפרדים. ומכאן, שאין בית הבליעה יכול להכיל שלושה "זיתים מפורדין".

השלכה למציאות ימינו: דבריו של התוס' רי"ד מהווים ראיה מוצקה לכך שהזיתים שעליהם דיברה הגמרא היו גדולים. שהרי בזיתים קטנים המצויים כיום (כגון מהזן הסורי), כל אדם יכול לבלוע בבת אחת לא רק שלושה, אלא אף שישה ושבעה זיתים נפרדים. מכאן מוכרח שאין כוונת הגמרא והראשונים לזיתים קטנים אלו, ושיעור 'כזית' הוא שיעור גדול באופן משמעותי.

ב. שיטת המרדכי – ההבחנה בין מאכל מרוסק למאכל שלם

המרדכי (פסחים, אות תרי"א) דן בשאלת אכילת 'כורך' (כזית מצה, כזית מרור וכזית פסח) בבת אחת, ומקשה כיצד ניתן לאוכלם יחד, והרי אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים. תירוצו של המרדכי: "י"ל הני מילי כשהאוכל שלם, אבל כשהוא מרוסק מחזיק טפי, וכשמגיע לבית הבליעה מרוסק הוא, ולכך מחזיק כולי האי". ביאור דבריו: המרדכי מחלק בין מאכלים 'שלמים' וקשים, שלגביהם נאמר השיעור של שני זיתים בלבד, לבין מאכלים 'מרוסקים' ורכים, שניתן לבלוע מהם כמות גדולה יותר, אף שלושה זיתים. חיזוק לדבריו: הגר"ח נאה זצ"ל (שיעורי תורה, עמ' קמ"ו) מבאר שתירוץ זה דומה ביסודו לתירוצו של רבנו תם, המבחין בין זיתים רכים (הנאכלים ללא גרעינים) לבין זיתים קשים (עם גרעיניהם), שרק שניים מהם נכנסים לבית הבליעה. ברור שאין הכוונה לבליעת הגרעינים עצמם, אלא לנפח ולקושי של זיתים כאלו.

השלכה למציאות ימינו: גם מדברי המרדכי עולה בבירור שהזיתים המדוברים היו גדולים וקשים. שהרי בזיתים הסוריים הקטנים, ניתן להכניס לפה בקלות חמישה ויותר, גם כשהם שלמים ועם גרעיניהם. מכאן שבעלי התוספות והמרדכי לא שיערו בזיתים קטנים אלו כלל.

ג. ראיה מכרעת משיעור 'כותבת'

הגמרא בכריתות (יד, א) דנה בטמא שאכל חלב ונותר ביום הכיפורים. במהלך הדיון, הגמרא מביאה כמובן מאליו: "ולא? והקתני יום הכיפורים, וביום הכיפורים בכותבת מיחייב, וכותבת אית ביה שני זיתים ". מקור זה מפורש ואינו משתמע לשתי פנים: שיעור 'כותבת' שווה לשיעור של שני 'כזיתים'. בנוסף, מבואר בגמרא ביומא (עט, ב) וכן נפסק להלכה (רמב"ם ושו"ע או"ח סי' תרי"ב, א'): > "האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה , חייב; והוא פחות מכביצה מעט".

צירוף שתי ההלכות מוביל למסקנה חד-משמעית:

1. שני זיתים = כותבת.

2. כותבת = מעט פחות מביצה.

3. מסקנה: שני זיתים הם "מעט פחות מביצה".

מכאן, ש'כזית' אחד הוא קרוב לחצי ביצה, ולכל הפחות כשליש ביצה, כפי שנקטו רבים מהפוסקים. ראיה זו הובאה כבר במג"א (ריש סימן תפ"ו), ונדונה באחרונים (עיין בחזון איש או"ח סי' ק' אות ה', ובשו"ת מאהבה סי' קכ"א, ואכמ"ל). הטענה שמא מדובר בהשלמת השיעור ממאכלים אחרים נדחית, שכן לשון הגמרא "וכותבת אית ביה שני זיתים" הינה מפורשת.

ד. ראיה מ'דרך אכילה' בשיטת רש"י - בסוגיא בחולין (קג, ב) דנה הגמרא באוכל כזית אבר מן החי. רש"י (ד"ה חייב) מפרש שאם חילק את הכזית לשניים ואכלם זה אחר זה – פטור, ומסביר: "דלא בא במעיו זית שלם, לא בבת אחת". משמע מדבריו, שאפילו זית אחד שלם אין דרך בני אדם להכניסו למעיים בבת אחת.

התוספות (שם, ד"ה חלקו) חולקים על כך, ושואלים כיצד ייתכן הדבר, והרי בית הבליעה מחזיק אף יותר מכזית. החתם סופר (בחידושיו שם) מיישב את שיטת רש"י ומבאר שאין כוונתו לאי-אפשרות פיזית, אלא לכך ש אין זו דרך האכילה הרגילה ("אין דרך ללעוס"). כלומר, למרות שאפשר פיזית לבלוע כזית בבת אחת, אין זו דרך אכילתם של בני אדם.

השלכה למציאות ימינו: דברי רש"י, לפי ביאור החת"ס, מהווים הוכחה נוספת לגודלו של ה'כזית'. שהרי אם שיעור כזית היה כ-5 סמ"ק (כזית סורי קטן), הרי שבוודאי דרך בני אדם לאכול כך, ואף יותר מכך, בבת אחת. עצם הדיון של רש"י האם זו 'דרך אכילה' מוכיח שמדובר בשיעור גדול ומשמעותי, שאין רגילות לאוכלו כמקשה אחת.

סיכום: מן המקובץ עולה תמונה ברורה ועקבית: הן מדברי התוס' רי"ד והמרדכי בעניין קיבולת בית הבליעה, הן מהראיה המפורשת מהשוואת 'שני זיתים' ל'כותבת', והן מדברי רש"י על 'דרך אכילה', מוכח בעליל שה'כזית' שעליו דיברו חז"ל והראשונים הוא שיעור גדול, העומד בקירוב על כשליש ביצה, ולא ניתן להקטינו לשיעורים הזעירים הנהוגים כיום על פי הזיתים הקטנים.

​

[2] הגר''א מביא דברי חז''ל שהקב''ה נושא פנים לישראל שאינם מברכים רק כשאוכלים כדי שביעה, אלא עד כזית וכביצה. ותמה דהיה צריך לומר "כביצה" שהוא שיעור גדול, ואח''כ חומרא טפי של ''כזית', ומבאר וזה לשון קדשו: "ונראה דהכי פירושו כמו שפסק הרי"ף דשיעור ב' סעודות הם י"ח גרוגרות, והם ששה ביצים. ואיתא בזוהר שבג' ביצים יש עשרה זיתים, שהם ט' גרוגרות, הרי שהזית פחות מגרוגרות בחלק עשירית. ולפ"ז אתי שפיר כי שיעור סעודה הוא ג' ביצים כנ"ל, והם עשרה זיתים, וכשיש לאדם זה השיעור לבד חייבה התורה כשיאכל בעצמו כשיעור הסעודה שיברך לה' על מזונו כמ"ש "ואכלת ושבעת וברכת" לשון יחיד, אבל ישראל עם קדושים, וחפשו בחיפוש נרות איך לגדלו ולרוממו יותר, ולכן כשיש לו שיעור ג' ביצים שהוא י' זיתים, יהדר אחר עשרה כדי שיגיע לכ"א כזית, ויברכו בשם, ואם לא ימצא עשרה, על כל זה לא יאכל בעצמו אלא מהדר אחר שלשה, ויתן לכ"א כביצה ויברכו בזימון, וזה שאמר "וכי לא אשא פנים לישראל אני כו' ואכלת ושבעת וכו' והם מדקדקין על עצמן עד כזית תחילה, ואח"כ עד כביצה, ובאמת שיעור כזית וכביצה נשנית לגבי זימון כדת".
[3] זבחים לא: "בעי רבא חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס, מהו לאכילת גבוה מדמינן ליה, או לאכילת הדיוט מדמינן ליה".
[4] בסוף הגמרא שם שמחלקת בין היסק קטן שאכן לוקח יותר מכדי אכילת פרס. לבין היסק גדול שיכול להתאכל מהר יותר. ואם כן מי שיעשה בדיקה יצטרך לבדוק לא בהיסק גדול. וז''ל הגמ' "והא הקטרה ביותר מכדי אכילת פרס הוא דלמא בהיסק גדול".
[5] אכן עשיתי ניסוי היום יום שישי ב13:00 האש שהייתה לא הייתה גדולה, ובודאי לא יותר מאש המערכה, ואולי קצת פחות כזית זמנינו התכלה תוך 1:13 שניות ואילו כחצי ביצה תוך 8-9 דקות
שליש ביצה לא ניסיתי אולם זה אמור להיות 4-5 דקות.

 

[כהנא דמסייע]

דחיית הראיות מדברי הגמרא שהכזית הוא קטן מאד

והנה יש שהביאו ראיה מהגמרא במסכת שבת עז. שנוזל שיש בו רביעית כשנקרש הופך לכזית[1]. וכשניסו כן ביין היה קטן הרבה כי ההתמעטות היא גדולה מאד ויש לחלק השיעור המקורי ב20 ולפי זה הכזית ולא יותר מחמש סמ''ק[2]. ומאידך גיסא בדם ההתמעטות היא רק ביחס של 5.4 מהמקור. וכבר הגמרא חילקה ביניהם. ולפי זה אם הבדיקה בדם הדבר תואם גם לדברי רבותינו. וזאת מלבד מה שהיין שהיה בימיהם היה חזק הרבה יותר, וכמו שמוזכר שם בגמרא שהיו שמים הרוב מים, ומבואר בראשונים ובשו''ע שהיום היינות חלשים ולכן צריך שהרוב יהיה יין כדי לברך בורא פרי הגפן. ובזמן הראשונים עוד היו זני יין שהיו כבדים וסמיכים וחזקים, אולם כיום נתמעט לגמרי. ויש עדויות של הגאון ר' שמשון אהרן ורטהיימר שראה יין בארץ ישראל לפני כמאתיים וחמישים שנה שהיה סמיך מאד[3], והיה אפשר לחתוך את היין בסכין ממש. ולכן רמת המוצק ביינות פעם היו גדולים הרבה מהיום. ולכן אין לשער ביינות שלנו את היחס בין רביעית לכזית על ידי יבושו.



ראיה נוספת הביאו מהגמרא לגבי נמלים. שתשעה מהם ועוד אחת נהיה כזית. ושנים אחת שלימה ואחת מרוסקת נהייתה כזית. וראיה זו הביא הקהלות יעקב להוכיח שהטבעים השתנו, שבנמלים שלנו לא שייך להגיע לעולם לשליש ביצה. וכתבו להוכיח מכאן להיפך דכזית אכן אינו אלא כעשירית ביצה. והאמת אומר דזה ברור שלא דברו חז''ל אלא בנמלים הראויים לאכילה, והם זנים מיוחדים גדולים מאד הידועים אצל אוה''ע דגופם ודמם מתחמם בשקצים ורמשים, שכל דבר אחר הוא בכלל מאוס. וגם שבנמלים המצויות אפי' אם 30 קטנות לא נגיע גם לחמש סמ''ק. ומאי אהנו בהקטנת השיעור. ולאחר הבירור ראינו דהנמלה הגדולה ביותר בעולם הנקראת כידן אין בה אלא 1.5 סמ''ק בלבד. ובשנים שלשה. ואם כן לכאורה אין מנוס לכולי עלמא אלא להגיע לדברי הקהלות יעקב דנשתנו הטבעים. ואם נלך בתר הנפח בלי מיעוך החללים אפשר להגיע באורך שש ס''מ ורוחב 1.5 לשליש ביצה. כך שבלי כל ספק אין כאן כל ראיה לדעה המקטינה[4]. ומה גם שאפשר לפרש דעשר נמלים לאו דווקא אלא הכוונה ל'הרבה', וכמו שפירש המאירי[5], וכמו בהרבה מקומות בתורה ובחז''ל. ומה גם דנמלה אחת ושתיים שאינה תואמת למציאות גם של כזית קטן שבזמנינו כלל וכלל, אפשר ליישב שהכוונה לשרץ העוף, וכל השרצים הללו בכלל[6]. ומה גם שמפורש ברמב"ם שאין המדובר על נמלה רגילה אלא על נמלה המצויה במים והיא מעופפת[7], וממילא אין כל קושיא מהנמלים המצויות על שיעור כזית שלא עליו דברו חז''ל.



יש שהביאו ראיה מקומץ שאינו פחות מב' זיתים. וקומץ ממוצע מחזיק רק כ25 סמ''ק. ואולם הקושיא מעיקרא ליתא דמבואר בירושלמי בתמיהה וכי כהן שאין ידו מחזקת ב' זיתים פסול לעבודה. וכתבו הרשב''א והשפ''א וכ''ה בחת''ס דודאי דקמיצה בזה אחר זה כשרה. ומתמיהת הירושלמי רואים שכבר בזמנם לא היה מצוי לקמוץ ב' זיתים ביחד. ומעתה יש כאן ראיה לסתור שאם כזית הוא כ5 סמ''ק ודאי שאין לך אדם שאינו ננס שיכול להחזיק שיעור ב' זיתים שהוא כ10 סמ''ק, ואפי' חמשה זיתים אפשר. אולם אם הוא מרבע ביצה, שליש וחצי מיושב, דאכן לא כל אדם יכול להחזיק, וצריך להיות גדול בגופו מעט, וזה תמיהת הירושלמי וכי מי שאינו מחזיק ב' זיתים פסול, ולפי האמור ייתכן דאדם שאינו בעל מום ואינו ננס ומ''מ לא יחזיק, ומכל מקום כשר לעבודה לעשות בזה אחר זה, וכמפורש ברשב''א[8].



יש שהביאו ראיה מן הגמרא ששמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום עירובי תבשילין. והנה שמנונית על סכין שתגיע לכזית של כחצי ביצה או כשליש ביצה זה דבר רחוק מהדעת, ועל כרחך שהכזית הוא קטן הרבה יותר. [9] אולם כבר דחה ראיה זו הגאון ר' דב לנדו שליט''א שמדובר שהיה חסר לו מעט מהתבשיל לכזית ומצרף מהסכין[10]. או שמדובר על סכין גדולה של בשר של טבחים והרגילות שחותכים בה דבר שומני אכן מצטבר עליה שומן רב[11], וממילא אין כאן כל ראיה.



יש שמקשים מהגמ'[12] שמטלית פחות מג' על ג' אצבעות ויש בה כמה כזיתים, ולכאורה בגד סטנדרטי הוא מאד דק, ולא מובן איך יש בכזה שיעור כמה זיתים. אולם זה לא קשיא מידי כמו שהעיר הרה''ג אליעזר פולק שליט''א שבדק ומעיל רגיל של ילד יש בו 1.4 ס''מ שיוצא כב' כזיתים בג' על ג', יותר מ50 סמ''ק. וגם צעיף ושכמיה וכדו' זה בגד סטנדרטי ועבה ביותר. ובודאי אינם בכלל עבים וגסים שאינם ראויים עי''ש.

---

[1] בגמ' שבת עז. איתא דרביעית דם שנקרש הוי כזית (וזה יסוד סברת הרא''ה שהובא לעיל במח' עם הרשב''א בענין היחס בשיעור לח ויבש), וזה לשון הגמ' "אמר רבי יוסי ברבי יהודה אף כשטמאו בית הלל לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית, אמר אביי דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי נתן הכא דבעי רביעית אלא ביין דקליש (רש"י שבת דף עז/א דכזית יבש בעי רביעית דלח, ובציר מרביעית לח ליכא כזית יבש, כדקאמר דכזית קרוש הויא ביה רביעית), אבל בדם דסמיך כזית לא בעי רביעית, אי נמי עד כאן לא קאמר רבי יוסי ברבי יהודה התם דכזית סגי ליה ברביעית אלא בדם דסמיך אבל יין דקליש כזית הוי יותר מרביעית, וכי מפיק פחות מכזית ליחייב".
[2] ראיתי את הבדיקה שערך פרופ' כסלו ומסקנתו שיין היום יש בו 5% מוצק. הוא בדק לפי רביעית קטנה של 75 סמ''ק. וביאר שההצטמקות משתנה לפי ערך הסמיכות. ואמד מה הסמיכות ביין או בדם. ולפ''ז יצא לו דחלק הסמיכות ביין הוא קטן. ולפ''ז כזית הוא כ5 סמ''ק. והתעלם גם משיטות אחרות ברביעית אפי' מרח''נ.

אולם לא זו בלבד גם לשיטתו לבדוק ברביעית הקטנה הזוף הרי מבואר בראשונים ונפסק בשו''ע שו"ע אורח חיים - סימן רד "שמרי יין, מברך עליהם בורא פרי הגפן; נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה, הוה ליה כיין מזוג ומברך: בורא פרי הגפן, אם מצא פחות, אע"פ שיש בו טעם יין, קיוהא בעלמא הוא ואינו מברך אלא שהכל; והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים כל כך, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בפה"ג; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום". והעיר בזה בסוגריים בזית רענן, שהיינות שלהם חזקים וסמיכים יותר, וכתב שהחילוק אינו גדול כ''כ. אמנם האמת יורה דרכו דהפוסקים כתבו חילוק עצום שהיום אפי' חד בתרי לא מהני. והיינו דעצמת חוזק היין ירד ממצב שאפשר לערב עד שישית, וכך היה הדרך למזגו, למצב של אחד באחד כבר יורד להיות שהכל.

מצאתי כמה עדויות מענינות עד מאד לגבי 'סמיכות היין' בדורות עברו מצורף ממאמר המודיע, המופיע שם, והדבר אכן רק מחזק את דברי לחילוק בין יינות שלנו ליינות שלהם. בזה הלשון "יש שני אחים מארץ ישראל הר''ר שלמה והר''ר ראובן בראונשטין שיחי' הכרתי עוד את אביהם הר''ר דוד וכו' לפני שהם עלו לארץ הם גרו בעיירה ואסלוי שבחבל רומניה ושם הכינו יין בעיקר מיבות כשרות וכו. כך מספר לי הר''ר ראובן "אבי ז''ל אמר שהוא עוד זוכר את היין שהיה בזמנו, היין היה עב כמו ג'לי". הר"ר שלמה מוסיף "היה אפשר לחתוך את היין בסכין!"

ואם ישאל השואל הלא יינות מלפני מאה שנה ויותר עדיין קיימים בינינו ואין הם סמיכים כדבש. יש להשיב שצריך לבדוק מהמקומות עליהם דובר. והאם כשמעידים לך אנשים שחיו אז שראו יינות כאלה. ואחד מהם פוסק חשוב. אז אתה מסיק בעקבות כמה יינות (שאינני יודע כמה חקרו את העניין, אבל גם אם נניח שראית עשרה סוגי יינות מה שאינני בטוח גם כן מלפני 150 שנה) הרי גם אז זה לא מוכיח כלום כי כמו שהבאתי מתלמיד הרשב''א שכתב "יחפש יין חזק" הרי שכבר בזמנם זה לא היה היין המצוי אך עדיין היה מיעוט. וכיום אין.

ושוב עיקר הענין שהרבה יותר הגיוני לסמוך על עדויות נאמנות של אנשים מאז, מאשר חוקרים שרואים מעט היום, וארכיאולוגיה אישרה רק לאחרונה, את קיום השבעת יהושע, על סמך איזה אבן שמצאו, שהיה כתוב משהו דומה... אי אפשר לסמוך על ארכיאולוגיה רק במה שכן מצאו, ולא לומר מה אין.
[3] כתב הגאון ר' שלמה אהרן ורטהיימר זצ''ל שהיה דיין ומורה צדק בירושלים, לפני יותר ממאה שנה בפירושו משנת שלמה פרק ז' משנה ה בש"א ד"ה אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים וכו' "לפי שהיה יינם חזק מאוד, כן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות, ורש"י, אנו ראינו בעיננו בארץ ישראל לפני חמישים שנה שהיה יין ישן עב כמו דבש ממש, נראה שלכך היין צריך למזגו, עיין בספרי שאלת שלמה ח"ב סי' נ"ז רק מעת שהתחילו לנטוע פה כרמים מאילני חו"ל נשתנה היין".
[4] סוגיית הנמלים במקורות ובמציאות:

הגמרא (מכות טז, ב) דנה במקרה של אכילת נמלים: "אמר רבא בר רב הונא: ריסק תשעה נמלים, והביא אחד חי, והשלימן לכזית – לוקה שש... רבא אמר רבי יוחנן: אפילו שנים והוא. רב יוסף אמר: אפילו אחד והוא". ההסבר הוא שמדובר בנמלים גדולות ('רברבי') וקטנות ('זוטרי).

כמה דרכים ליישב את הסוגיה עם המציאות.

דרך אכילה: חיוב דאורייתא הוא רק באכילה 'כדרך הנאתו'. נמלים מצויות הן מאוסות ונכללות ב"בל תשקצו". על כן, ודאי שחז"ל דברו על זני נמלים גדולים הראויים לאכילה, וכפי שאכן מוצאים בתרבויות שונות (למשל במקסיקו ובקולומביה), שם נמלים מזנים מסוימים נחשבות למאכל, לעיתים אף יוקרתי. זן ה'קמפונית', למשל, המצוי אף בארץ, הוא זן גדול יותר מהנמלה המצויה.

נמלים גדולות במיוחד: בעולם קיימים זני נמלים ענקיים, כמו 'נמלת יער ענקית' בדרום מזרח אסיה (עד 28 מ"מ) או נמלים באמריקה הטרופית (כ-5 ס"מ). אף על פי שבבדיקה מדעית נמצא שנפחן של שתי הנמלים הגדולות ביותר בעולם הוא כ-1.5 סמ"ק בלבד, עדיין מדובר בשיעור גדול בהרבה ממה שמצוי בדמיון, והדבר מחזק את שיטת ה'קהלות יעקב' וה'סטייפלר' שייתכן ו'נשתנו הטבעים', ומכל מקום אין מכאן כל ראיה לצד המקטין.
[5] "עשר" כלשון ריבוי: המאירי (מכות שם) גורס "הרבה נמלות" במקום "תשעה", ומבאר שהמספר אינו דווקני. המספר 'עשר' משמש במקרא ובדברי חז"ל כלשון המורה על ריבוי, ולא על מספר מדויק. במקרא: "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים " (במדבר יד, כב), ופירש הרשב"ם: 'הרבה פעמים'. וכן: "וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד" (ויקרא כו, כו). איוב (פרק יט פסוק ג) "זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי", זכריה (פרק ח פסוק כג) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם". וע''ע "עשרה לאו דווקא" (רבינו יהונתן מלוניל, כתובות עב, א), (שיטה מקובצת, ביצה לח, ב) (ר' עובדיה מברטנורא, זבים ד, ה).

בחז''ל - "עשרה שעושים מצוה אחת" – תוספתא, "עשרה קבין של.. ירדו לעולם תשעה נטלו... ואחד כל העולם. חידושי הר"ן מסכת גיטין דף מד עמוד א, חידושי הרשב"א (בבא בתרא דף לו עמוד ב) "ואכל עשרה דקאמר לאו דוקא". טור אורח חיים (הלכות קריאת ספר תורה סימן קמז) "א"ר יוחנן י' שקראו בתורה גדול שבכולם גולל דא"ר יהושע בן לוי י' שקראו בתורה הגולל נוטל שכר כנגד כולם ורגילים באשכנז לקנותה בדמים יקרים לחבב המצוה וכתב בעל העיטור א]איכא מ"ד י' לאו דוקא אלא גדול שבב"ה".
[6] יש שהציעו כי המילה "נמלה" בסוגיה זו אינה מתייחסת דווקא לנמלה המוכרת, אלא משמשת כשם כללי ל"שרץ הארץ". ראיה לכך ניתן להביא מתרגום אונקלוס, שבפרשת שמיני מתרגם "חגב" ל"חרגלא", ואילו בפרשת שלח, בפסוק "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים", הוא מתרגם "כקמצין" – דהיינו נמלים (וכן פירש רש"י שם). מכאן שניתן להשתמש במילה 'נמלה' כשם כולל לחרקים ושרצים, שביניהם יש גם גדולים ביותר.
[7] הרמב"ם מציין לנמלה שאיננו מכירים - הלכות מאכלות אסורות פרק ב - (כג) לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדלה במים, לוקה חמש...
[8] לאחר שהתבארו הראיות המוצקות מגמרות מפורשות וראשונים לכך ששיעור 'כזית' הינו משמעותי ולא ניתן להקטנה יתרה, יש לדון בקושיא העולה מסוגיית שיעור 'קומץ' במנחות, אשר לכאורה יש בה כדי להקשות על השיעורים הגדולים של 'כזית'.

הגמרא במסכת מנחות (כו, א) דנה בשאלה האם יש קומץ פחות משני זיתים או יותר, ולמסקנה פוסק הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות יב, יז) כדעת רבא, שאין קומץ פחות משני זיתים. מכאן ששיעור המינימום לקומץ הוא שני 'כזיתים'.

הקושיא העולה היא: אם אכן שיעור 'כזית' הוא כחצי ביצה (כפי שעולה לכאורה מחלק מההבנות בשיטת התוספות, וכפי שנתבאר לעיל בראיית 'כותבת'), כיצד ייתכן שאדם יצליח לקמוץ בשלוש אצבעותיו (כדרך הקמיצה) שיעור השווה לנפח של ביצה שלמה (שהם שני 'כזיתים' של חצי ביצה כל אחד)? הדבר נראה קשה עד בלתי אפשרי לאדם בעל יד בינונית.

קושי זה לכאורה מחזק את הדעות המקטינות את שיעור 'כזית'. ואכן, הגאון רבי חיים נאה זצ"ל (בספרו שיעורי תורה, עמ' רצ"ג במהד' תש"ז) הביא ראיה מדין קומץ לשיטת הרמב"ם (פיה"מ עדויות פ"א מ"ב) ששיעור 'כזית' הוא כשליש ביצה פחות עשירית (דהיינו כ-17.3 סמ"ק), שכן זהו השיעור שמדד הגר"ח נאה שנכנס בקומץ של אדם בינוני. ברוח דומה כתב גם הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א (אור תורה), הנוטה לשיעור של כרבע ביצה ל'כזית', ובוודאי ששיעורים אלו נוחים יותר להכיל בקומץ.

לאור זאת, נראה לכאורה כי שיטות הראשונים המגדילות את ה'כזית' (כחצי ביצה ואף יותר, כפי שיש המפרשים) נתקלות במכשול משמעותי מסוגיית הקומץ.

2. ראיה הפוכה מהתלמוד הירושלמי – דווקא לגודלו המשמעותי של ה'כזית'

אולם, עיון מעמיק בתלמוד הירושלמי במסכת יומא (פרק ט, הלכה א, דף מד טור ב בדפוס וילנא) מגלה פן נוסף, ואף ראיה לכיוון ההפוך, המצביעה על כך ששיעור 'כזית' אינו יכול להיות קטן כפי שסוברים המקטינים.

הירושלמי שם מביא: "אמר רבי יוחנן: קומץ שקידש בכלי והקטירו, אפילו שומשמין – יצא. רבי יהושע בן לוי אמר: מתניתין לא אמרה כן, אלא הקטיר בקומצו פעמים – כשירה. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יהושע בן לוי: אין קמיצה פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית. רבי יצחק בי רבי אלעזר שאל: מעתה, כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים – פסול מן העבודה? ". מפרשי הירושלמי, קרבן העדה ופני משה, מבארים שתמיהתו של רבי יצחק בי רבי אלעזר היא: וכי יעלה על הדעת שכהן, שאינו בעל מום (שהרי ננס פסול מן העבודה כמבואר בבכורות פרק ז'), ייפסל מעבודת המקדש רק משום שידו אינה גדולה דייה להחזיק שיעור של שני 'כזיתים' בקמיצתו? עצם השאלה והתמיהה הזו מלמדת שבזמנם היה זה מצב אפשרי ומצוי שכהן (שאינו ננס ואינו בעל מום הפוסל לעבודה) לא יוכל להחזיק בקומצו שיעור של שני 'כזיתים'. אם נאמר ש'כזית' הוא שיעור קטן מאוד, כפי שיטות המקטינים הקיצוניים (למשל, כעשירית ביצה, שהם כ-5-6 סמ"ק ל'כזית', ובסך הכל כ-10-12 סמ"ק לשני זיתים), הרי שלא שייך שיימצא אדם (שאינו גמד ממש) שלא יוכל להחזיק כמות כה זעומה בשלוש אצבעותיו.

מכאן ראיה הפוכה: דברי הירושלמי אינם מתיישבים כלל עם שיעורים קטנים מאוד ל'כזית'. רק אם נאמר ש'כזית' הוא שיעור משמעותי (לפחות כרבע ביצה, ובקירוב כשליש ביצה, שהם כ-15-20 סמ"ק ל'כזית', ובסך הכל 30-40 סמ"ק לשני זיתים), אזי אכן ייתכן שחלק מהכהנים, אף שאינם ננסים, לא יוכלו להכיל שיעור כזה בקמיצתם, ותמיהתו של רבי יצחק בי רבי אלעזר מובנת היטב. נמצא אפוא, שדברי הירושלמי הללו מהווים סיוע דווקא לשיטות שאינן מקטינות את שיעור 'כזית' יתר על המידה.

3. יישוב הקושיא לשיטות המגדילות את ה'כזית' (כחצי ביצה ויותר)

אף על פי כן, עדיין נותרה הקושיא בעינה לגבי השיטות הסוברות ש'כזית' הוא כחצי ביצה (כ-25-30 סמ"ק, ושני זיתים הם כ-50-60 סמ"ק), ובוודאי לשיטות המכפילות שיעור זה (ש'כזית' הוא כביצה שלימה של ימינו, ושני זיתים הם כשתי ביצים). כיצד ייתכן לקמוץ שיעור כה גדול?

בדין זה ישנם מספר כיווני יישוב: א. ביאור ה'שפת אמת' על אתר: הגאון בעל ה'שפת אמת' (בחידושיו למנחות כו, א) מציע ביאור מחודש בדברי הירושלמי. לדעתו, אין כוונת הירושלמי לפסול כהן כזה מכל עבודות המקדש (שהרי אינו בעל מום כננס וכדומה), אלא שכהן שגופו (ובפרט ידו) אינו גדול דיו להחזיק שני 'כזיתים' בקמיצה אחת, ייפסל דווקא מ עבודת הקמיצה עצמה , שכן עבודה זו דורשת כוח ויד גדולה ובריאה יותר משאר בני אדם. המחלוקת בירושלמי, לפיכך, עשויה להתמקד בשאלה האם כהן כזה יכול לקמוץ פעמיים כדי להגיע לשיעור הנדרש (וכעין זה עולה גם מדברי החתם סופר בתשובותיו, או"ח סימן צ"ח, בעניין השלמת שיעור).

תמיהתו של רבי יצחק בי רבי אלעזר ("מעתה כהן שאין ידו מחזקת שני זיתים פסול מן העבודה?") מקבלת עומק נוסף לפי ביאור זה: הלא רוב הכהנים, אף שלא היו ננסים, ייתכן שלא הגיעו למדרגה פיזית כזו שיוכלו להחזיק בקמיצתם שיעור של שני 'כזיתים' גדולים (כגון חצי ביצה לכל 'כזית', דהיינו ביצה שלמה בקומץ). לפי זה, עבודת הקמיצה הייתה אכן מיוחדת לכהנים בעלי נתונים פיזיים מסוימים, או שהייתה נדרשת מהם קמיצה חוזרת. באופן זה, אין כל קושיא על השיעורים הגדולים, שכן הירושלמי עצמו מתייחס למציאות שבה רוב הכהנים אינם מסוגלים לקמיצה כזו בבת אחת.

ב. אפשרות קמיצה חוזרת ונשנית: כפי שכבר נרמז, ישנם ראשונים ואחרונים הסוברים שכהן שקומצו קטן (כלומר, שאינו יכול להכיל שני 'כזיתים' בפעם אחת) חוזר וקומץ פעם אחר פעם עד שיגיע לשיעור הנדרש. כך מפורש בדברי הרשב"א (עירובין מט, א, ד"ה אמר רב יהודה) ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן צ"ח). אפשרות זו פותרת באופן מלא את הקושיא הפיזית גם עבור השיעורים הגדולים ביותר של 'כזית', שכן אין הכרח שהשיעור כולו ייקמץ בפעם אחת. וע''ע בספר 'דברי ברוך' (מאת הגאון רבי ברוך רוזנברג זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, עמ' רכ"ד).
[9] ז"ל הגמ' שם במסכת ביצה (דף טז ע"א) "אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית".
[10] כן הביא בספר מר דרור להרב מרדכי דרמר שליט''א בשם הגאון ר' דב לנדו שליט''א איירי ביש לו כזית תבשיל חסר משהו, ועל ידי צירוף השמנונית שעל גבי הסכין יהיה לו שיעור שלם. והאמת שכן מדוייק מלשון הגמרא דאית 'בהו' כזית בלשון רבים, ולא דאית ביה בלשון יחיד.
[11] ואמנם הרה''ג אריה גלינסקי הקשה על ביאור זה ממה מלשון הרמב''ם והשו''ע וז"ל הרמב"ם הלכות יום טוב (פרק ו הלכה ג) "עירובי תבשילין שיעורו אין פחות מכזית וכו', ואפילו שמנונית שעל גבי הסכין שחותכין בה הצלי גורדו, אם יש בו כזית סומך עליו משום עירובי תבשילין". וז"ל השולחן ערוך (אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקכז סעיף ו) "סומך מעי"ט אפילו על עדשים שבשולי קדרה, וכן על שמנונית שנדבק בסכין וגררו, והוא שיהא בו כזית". ועיין בספר ענפי משה להרה''ג משה חליוה דאיירי בסכין ארוכה דכשחותכים בה דבר דאית ביה שומן רב שפיר נדבק בהסכין שיעורא דכזית ואף בשיעורא דכזית הגדול. וכתב לי ת''ח אחד שאחד האחים לבית משפחת הרבנים נאה טען שכשחותכים משהו שומני כמו סינטה או פילה - יכול להתקבץ קרוב ל-20 גרם על סכין אחת. הוא אמר את זה לגרמ"מ קארפ לפני שנפרד ממנו, ותיכף לאחר מכן מצא אותו מולו ברחוב, כשהוא ממהר לבדוק זאת באיזו חנות שווארמה. ומ''מ אין כאן קושיא חזקה.
[12] יבמות קג:

 

[כהנא דמסייע]

בבירור דעת הרא''ה והרשב''א

הנה בדעת הרא''ה והרשב''א הביא הגאון בעל משחא דרבותא ראיה דסוברים כרבע ביצה. ממה שכתב שיש בט''ו ביצים ששים זיתים. ואמנם הראש אפרים והערך מילין והיבא הלוי[1] ומרן הגרע''י זצ''ל העירו על דבריו דנראה שהוא ט''ס[2]. ומכל מקום בא חכם הגאון ר' מאיר מזוז שליט"א ויישבו את דעת המשחא דרבותא במקומה[3]. ומכל מקום לכל הדברות אינו כעשירית ביצה אלא כרבע. ומלבד מה דמוכח מספר החינוך המיוחס לרא''ה שנוקט חצי ביצה, ולדעת הראש אפרים בעל ספר החינוך הוא תלמידו המובהק של הרשב''א והוכיחו שבעשרות מקומות לא זזה ידו מדברי הרשב''א הן בפסקיו, והן בתשובותיו. והוא נוקט להדיא דכזית הוא חצי ביצה כדעת תוספות[4]. וכן הביא הגרע''י מדברי הרא''ה בחידושיו שנוקט כתוספות. ואם כן כיצד נדו הרבנים הרשב''א והרא''ה באופן פתאומי ונקטו דלא כתוספות. ובפרט שאינו סוגיא בדוכתא.

זאת ועוד והוא העיקר, שמבואר מדברי הרשב"א שחולק על הרמב''ם בשיעור רביעית שהיא כביצה וחצי, ומגדילה מאד יותר מהרמב''ם, וכל ביצה לשיטתו היא כ100 סמ''ק, ולפי זה יהא רבע ביצה כעשרים וחמש סמ''ק[5]. ואף אם נמעט ביצתו לכל המרבה לשיעור ע''ב סמ''ק, מכל מקום לא יפחת שיעורו בכשליש ביצה[6].

לתגובות והארות

אפשר לפנות למייל:

טyc0527127205@gmail.com​

---

[1] כך מצאתי בספר קדום מגדולי חכמי קושטא שנדפס בהסכמת גדולי חכמי קושטא הרב אלפנדרי והרב בכר דוד להיותו מגדולי הדור בטורקיה, ושם גדלים זיתים לכולי עלמא, בספר יבא הלוי סימן רי להרב ר' יוסף הלוי שהביא דברי הרשב''א ותמה עליהם במאד מאד. וכנ''ל, מוכח דהיה פשוט לו מהגמרא כנ''ל, וזאת למרות שהוא חונה ע''ד הרמב''ם. ומכל מקום, אין כאן מציאה חדשה שלא הייתה לעיני גדולי הפוסקים
[2] מרן הגרע''י זצ''ל בספר חזון עובדיה ח"ב עמוד קמד הביא דברי הרב משתא דרבותא ז"ל סי' תפו שסייע להפר"ח דהביצה היא יותר מג' זיתים וחצי מדברי הרשב"א בת"ה דצ"ו ע"א, עמ"ש הרא"ה דכי משערינן ברוטב רואים ביצה ומחצה שלו שהוא רביעית הלוג לכזית, והילכך צדיך צ' ביצים רוטב לבטל כזית חלב שנפל בו. וכתב הרשב"א שהיא חומרא דאתיא לידי קולא, כיצד חתיכת בשר שחוטה ששיעורה כעשרה זיתים שנפל עליה כזית רוטב של נבילה לא אסרה, שהרי יש בחתיכה עשר רביעיות שהן ט"ו ביצים שהן הרבה מטו גיתים ע"כ ומדקאמר שט"ו ביצים הן יותר מס' זיתים משמע דהביצה היא יותר מד' זיתים עכת"ד המשד"ר. וכתב על זה הגאון הראש"ל וחזות קשה תוגד לי בהבנת לשון הרשב"א הלזה שהרי אם יש בחתיכה כעשרה זיתים אין כנגד הכסית רוטב אף לדעת הרא"ה אלא כשלשים פעמים ואוסרת שפיר ואם באנו להגיה ולומר שיש בה כשלושים זיתים מוכרחים להגיה גם בסוף הלשון וצ"ל שהרי יש בחתיכה עשרים רביעיות שהן ל' ביצים שהן הרבה מס' זיתים, וכן הגיה בשו"ת בית אפרים וליו"ד סימן ל"ו וכו', וא"כ אין ראיה שדעת הרשב"א דכביצה היא יותר מג' זיתים וחצי וצ"ע עכת"ד.
[3] קושיה זו (שאם יש בחתיכה כעשרה זיתים אז יש בה לדעת הרא"ה שלושים פעמים כנגד כזית רוטב) מתבססת על ההנחה שכזית הוא חצי ביצה, כך שמוזר מכח קושיה זו לומר שמוכרחים להגיה ושממילא אין ראיה שהרשב"א אינו סובר כהנחה זו. דהנה מ"ש הרא"ה "דכי משערינן ברוטב רואים ביצה ומחצה שלו שהוא רביעית הלוג לכזית, והילכך צריך צ' ביצים רוטב לבטל כזית חלב שנפל בו". לכאורה זהו החשבון: מבואר בדברי הרא''ה שרוטב רביעית שנקרש הופך לכזית. ולכן בביטול מחמירים לשער כזית כנגד רביעית שהיא ביצה ומחצה. ולכן צריך תשעים ביצים כנגד כזית. כתב הרשב"א שהיא חומרא דאתיא לידי קולא, "כיצד חתיכת בשר שחוטה ששיעורה כעשרה זיתים שנפל עליה כזית רוטב של נבילה לא אסרה, שהרי יש בחתיכה עשר רביעיות שהן ט"ו ביצים שהן הרבה מט"ו זיתים" ע"כ. הביאור הוא שכזית במוצק כמו ביצה ומחצה בנוזל. וא''כ יש לשער עשרה כזיתים במוצק כט''ו ביצים. ואם יש כזית רוטב, וכל כזית היא רבע ביצה יש שישים כנגדה. ועל זה כתב המשחא דרבותא "ומדקאמר שט"ו ביצים הן יותר מס' זיתים משמע דהביצה היא יותר מד' זיתים עכת"ד המשד"ר. וזה לכאורה כוונת המשחא דרבותא. וכן ראיתי להגאון ר' מאיר מזוז (אור תורה שנת תשלז) שעמד בהאי דינא וביאר בטוב טעם דדברי הרשב''א ברור מללו שנוקט שביצה יש בה ד' זיתים, ומעתה ברביעית שיש בה ביצה ומחצה יש שש כזיתות, וכשנקרש הופך להיות כזית שהוא כשישית מהנוזל. וא'כ בכעשרה זיתים הנחשבים עשרה רביעיות יש ששים פעמים כנגד כזית רוטב. וע''ש שניסה ליישב דברי מרן הגרע''י והבית אפרים, ע''ש. אולם מסיק שם לחוש לשיטת הרשב''א בכרפס וברכה אחרונה שאין לאכול יותר מרבע ביצה, יעו''ש (וכן הוא לו בהגדש''פ ה' נסי על כרפס, וגם בח''ב בתשובות דן בזה).
[4] והנחת יסודם של הבית אפרים והגרע''י בדעת הרשב''א, יש מקום קצת ליישב שבספר החינוך המיוחס לרא''ה כתב כתוס', והגרע"י שסבר שזה אותו רא"ה ולכן היה פשוט לו שהרשב"א היה צריך לנסח את קושייתו בהתאם לשיטה זו. וראה בספר שם הגדולים (חלק גדולים מערכת א אות קלב). ואמנם גם החולקים על זה שהרא''ה חיבר ספר החינוך, וע' בדברי המגיה של המנח''ח הרב דוד מצגר בהקדמתו לספר החינוך שנוטה להכריע שאינו הרא''ה, אלא אחד מתלמידיו המובהקים של הרשב''א ההולך בדרכו. הוא נוטה להוכיח זאת בראיות הלכתיות והצלבות בין שניהם. יעו''ש. ולפ''ז יש לעיין מחדש בדעת בימ''ד של הרשב''א. וראה שם שזו קביעה של בעל הראש אפרים הוא הוא הבית אפרים שזה תלמיד מובהק להרשב''א, וע''ש שהבסיס להוכחה שאינו אותו רא''ה הוא בהצלבה לדברי הרשב''א והרא''ה בתוה''ב. ומוכיח מזה שתמיד הולך בדרכו של הרשב''א שהוא תלמיד מובהק להרשב''א. עיין במבוא למנח''ח מהדורת ירושלים.

ולפ''ז אם הוא הרא''ה אז קשה. ואם הוא תלמיד מובהק של הרשב''א עדיין צ''ע, שתלמידו המובהק שתמיד הולך בדרכו וכדהוכיח במבוא שם אזיל הכא בתר איפכא ואפי' שליש לא אלא חצי. ודו''ק.
[5] בתשו' הרשב''א (ח"א סי שצג) מבואר ע''פ הירושלמי במסכת תרומות שיעור גדול מאד, וכפי ששאלו השואל |ותמהת על החשבון הזה לפי מה שכתב הר''מ במז''ל במשקל המים והיין ששיעורן בשיעור קטן מאד מזה לפי משקל דינרי מצרים", והשיבו הרשב"א ששיעורו מפורש בירושלמי. וראה בספר שיעורין של תורה, ובס' מדות ומשקלות של תורה להרה''ג יעקב גרשון וייס שביארו דברי הירושלמי בהרחבה עיין שם. ולפי היוצא מהחשבון שם ששביצה היא כ100 סמ''ק ויותר לרשב''א. ולפ''ז רבע ביצה כ25 סמ''ק. א''כ יוצא אותו השיעור. וההשואה ברשב''א של זית לביצה לא בסוגיא אלא בחשבון של הביטול. וממילא בעיקר הענין אין עדיין הכרח למחלוקת בינו לתוס'. ואמנם אם נצעד עוד צעד קדימה, ונחשב גרוגרת ביחס לביצה, וננכה הקליפה וכדעת מהרי''ל רביע, יצא 75, ומזה נעשה שני שליש יצא 50. ואם נחלק לשלוש יהיה כ17. וממילא יוצא בטו ביצים שהם 1500 אם נחלק ל17 יהיה 88. וזה הכוונה הרבה יותר מששים זיתים.
[6] ולאחר מכן היה לי בזה משא ומתן עם הרה''ג אליעזר פולק שליט''א, ואביא הדברים כאן. במחכ''ת לומר שלרשב''א היה ביצה של 100 סמ''ק - זה נשמע לי קשה מאד, על הראשונים אנו מצטערים שנתקטנו הביצים מזמנו חז''ל, אבל נתקטנו הביצים מזמן הרשב''א? אני יודע שתענה לי, אדרבא תתמודד עם ההוכחות, וזו תשובה נכונה.

והשיבותי לו, כי מבואר בפירוש בדברי מהר''ש סירלאו (תשובה מהגניזה הקהירית שפורסמה בספר שרידי תשובות מחכמי האימפריה העותמנית, כרך א עמ' 288) שלמד מהירושלמי שהביא הרשב''א שהביצים גדולות הרבה יותר, וממילא גם הרביעית גדולה הרבה יותר, "ועתה אודיעך דעתי, דע שא''א לעמוד על אמיתות המדות דאל''כ בכדי חנטו חנטיא וספדו ספרייא, ולמה אצטרך ר' יצחק למימר קוסטא דמוריסא דהוה בצפורי היה הות כמין לודא דמקדשא ובה משערין רביעית של פסח, ורבי יוחנן אמר תומנייתא קדמייתא דהוה בטבריה הות יתירה על דא ריבעא, ובה משערין רביעית של תורה. ובקושיא שנתקשית אינה קושיא דלוג שאמרה תורה ו' ביצים הם, וביצי מדבר הם גדולים משלנו, דהא בירושלים שהגדילו המדות אין הלוג כי אם ו' ביצים ובצפורי שהגדילום יותר אין הלוג כי אם ו' ביצים, אלא שהביצים גדולים יותר, ולכן אין המדה המדוייקת אלא באצבעיים, ואף באצבעיים אין לעמוד דהא העולם הולך ולוקה והקומות הולכות ומתמעטות. ומה שמפרש בגמרא על שיעור רביעית ע''ה דרהם משקל. וכבר הארכתי בכתב החכם הזקן כה''ר יצחק יצ''ו בזה, ורדוף השלום ולא המחלוקת, ולא תקל באיסורי תורה. ודע שאני חושד אפילו לרמב''ם שלא עמד על אמיתות המדה, הילך אם תשער דכל רביעית תהיה משקלה ע''ה דרהם כדברי הגמרא, גם בזה אולי לא יצאנו ידי חובתנו. והילך הגמ' במס' תרומות פ' בצל, כמה סאה עבדה כ''ד לוגין, ולוג עביד שני ליטרין, וכו'ו כיון דלוג שלש מות דרהם הרביעית הוי ע''ה, ומחול לי כי לא אשא פנים לתורה, וכמעט שאני עושני ח''ו וכו', יום א' כ''ט לסיון פ' ברית מלח, נאום הנאמן שלמה בכר יוסף סיריליו".

ובנוסף לזה כתב הרשב''ץ כותב כותב שההפרש בין שיעור האצבעות לשיעור הביצים גדול מאד. עיין ח''ג סימן ג''ל.

לגבי הר''ש סירליאו לא השיב לי, אולם לגבי התשב''ץ כתב, לבאר כוונתו שההפרש בין הביצים הקטנות והגדולות הוא 50% כמדומה שבהחלט אפשר לכנותו הפרש 'גדול מאוד' דהיינו הכוונה לאפוקי הפרש של אחוזים בודדים כך שלמעשה התשב''ץ לא אמר שום חידוש מיוחד.

תשובה מפורטת:

ביצה קטנה – S שוקלת עד 52 גרם

ביצה בינונית – M שוקלת 53 – 62 גרם

ביצה גדולה – L שוקלת 63 – 72 גרם

ביצה גדולה מאד – XL שוקלת 73 גרם או יותר.

ועל זה השיבותי לו דהרשב"ץ בסי ג''ל לא מחלק רק בין הביצים הגסות והדקות שבהם ההפרש כפול כמו שכתבת כאן. אלא בין המשער באצבעות למשער בביצים שיוצא הפרש ביניהם שיעור כפול.

והגע עצמך הרי גם באצבעות עצמם יש דקות וגסות כנראה בחוש לכל רואה חלק 1.8 וחלק 2.8 בהפרשים גדולים, אז אולי יגיד לא לשער באצבעות? אם כן בודאי שצריך לשער הבינוני וכמו שהרחיב לבאר שם וא''כ בודאי שגם אם נעשה כן בביצים. אעפ''כ יצא כמעט כפול. וכנראה בחוש מבדיקת האצבעות וכמו שאתה עצמך מודה שכן הוא במציאות. (וגם אם לדעתך הגעת ליישוב מסויים לסתירה זו בצורת המדידה וכדומה, אבל זה לא התשב''ץ, תוכל לומר שיישבת דעת הרמב''ם, הרי המהר''ם והשו''ע בבדיקת האצבעות ודאי לא כתבו כמוך)

ואמנם המהר''ש סירליאו לקח דברי הירושלמי כפשוטן ויצא לו שיעור הרביעית ע''ה דרהם שהם יותר ממאתים סמ''ק, והוא דבר קשה, ונאמרו בזה כמה ביאורים, ע' בשש''ת. אבל נראה ברור שיש לבאר בזה כמו שעורר הרב דורון אדלר ע''פ דברי הירושלמי תלמוד ירושלמי מסכת פסחים דף סט,א - "אמר רבי חנינה לוגא דאורייתא, תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפורין". תומן הוא שמינית הקב (רשב''ם ב''ב סט.) ומבואר ששמינית הקב העתיקה בציפורי היא לוג דאורייתא. למרות שלפי החשבון של אסקלב גודו הידוע היחס בין קב ללוג הוא רבע. רואים בפירוש שהירושלמי עצמו מחשב חישוב זה שהמידות היו כפולות. וא''כ יש לחצות את השיעור למחצה.

ובאמת אנו מוצאים לכמה מתלמידי הרשב''א ששיערו את החלה בשיעור גדול יותר משל הרמב''ם יעויין בריטב"א (פסחים דף מח,א) שהאריך לכתוב השיעור קק ע''פ אצבעות וסיים "ולזה הסכים השיעור שכ' הרי"ט ז"ל לדברי רש"י ז"ל והר"י קר"ה קושא ז"ל שכתב: ואמרו רבוותא ז"ל הני חמשת רבעים קמח שהם מ"ג ביצים משקל שבע מאות ועשרים זוז ואנן שיעור משקל לא נהירא לן דאיכא דקליל ואיכא דלא קליל ושיעור בצים איכא גדולים ואיכא קטנים אלא לפי חשבון רביעית של תורה ע"כ". הרי במפורש שמדד רק ע''י אצבעות והגי לשיעור של תש''כ זוז, וזוז הוא דרהם וחצי, יוצא שיעור חלה אלף ושמונים דרהם, וביצה כ''ה דרהם, ורביעית ל''ז דרהם. והוא מחצית ממה שיצא למהר''ש סירליאו.

ואף שיש הפרש בין קמח ומים, וגם בין קמח וקמח, מ''מ לא בהפרש כזה גדול, זה לא שייך, אולי להפחית קצת 720 זוז זה כ3000 גרם ויותר, תוריד חצי קילו, או קצת יותר בהפרשים בין הקמחים, ועדיין יצא הרבה יותר משיעור הגר''ח נאה, ונראה כשיעור חזו''א. הוא גם מבאר שמדד הכל לפי האצבעות, וכמו שרואים במציאות שבמדידת האצבעות יוצא גדול יותר.

ועתה התבוננתי כי בשיעור ביצה נחלקו הגאונים, ומצאנו ג' דעות מהי הביצה הבינונית.

1. שאילתות דרב אחאי גאון - 20 דר'. 59.4 גרם

2. רה''ג (פתיחת רה''ג לטהרות) ר''ח ורי''ף (נוסחא א' ס' העיתים סי עה, כפתור ופרח פט''ז ד''ה ומעתה, וע' שש''ת סי ב' אות ז' בשם החזו''א) 24 דרהם. 71.28 גרם.

3. רב הילאי גאון 16.666 דרהם בבליים. 49.4 גרם

והשיעור המוזכר בריטבא 720 מוזכר כבר ברס''ג (סידורו ירושלים תשא עמ' קא) עיסה שמשקל קמחה תש''כ דרהמים, והוא שיעור עומר לגולגולת. ריצ''ג מאה שערים הל' פסחים. ארחות חיים הל' חלה, כלבו סי' פט.

ופשוט בעיני ששיערו ביצה כדעת רה''ג ור''ח ועוד גאונים. 71 כפול 43 יהיה כשלושת אלפים גרם.

ולאחר כל הדברים האלה, גם לפי הביאור של הרב אדלר דמדובר כאן מדה כפולה, לא הרווחנו אלא לרדת משיעור רביעית של ע''ה דרהם, לל''ז דרהם שהוא חצי. ועדיין הביצה של הרשב''א הייתה יותר גדולה. רק לא כ''כ ענקית שהיא סמ''ק שזה דבר שקשה לצייר בדמיון, אבל עדיין גם לאחר שחוצים הביצה שלו גדולה מאד שרביעית כ110 סמ''ק ואם מחלקים לב' יוצא ביצה של 72 כדעת הרבה גאונים, וכדעת כמה מתלמידי הרשב''א כמו שהראיתיך מהריטב''א. ולפי זה יוצא שרבע הוא כ18 סמ''ק. ואכן לחצי לא הגענו אך אין כל מקום לפחות משיטת הרמב''ם ודעימיה.

ועל זה השיבני הרב פולק "נכון. אך למען הדיוק לכאורה יוצא לביצה 70.8. לירושלמי בלוג יש 200 דינרים, לפירוש הרב אדלר היה לו לוג כפול למורייס, יוצא ללוג 100 דינרים = 425 סמ''ק/גרם, בלוג יש ו' ביצים,70.8 גר'. 17.7 רבע ביצה. ואז זה יוצא ממש קרוב לרמב''ם שליש ביצה 16.6. ויוצא שגם להרשב''א אין ראיה לפחות משליש ביצה"

 

[משיב כהלכה]

יש שהביאו ראיה מקומץ שאינו פחות מב' זיתים. וקומץ ממוצע מחזיק רק כ25 סמ''ק. ואולם הקושיא מעיקרא ליתא דמבואר בירושלמי בתמיהה וכי כהן שאין ידו מחזקת ב' זיתים פסול לעבודה??. וכתבו הרשב''א והשפ''א וכ''ה בחת''ס דודאי דקמיצה בזה אחר זה כשרה. ומתמיהת הירושלמי רואים שכבר בזמנם לא היה מצוי לקמוץ ב' זיתים ביחד. ומעתה יש כאן ראיה לסתור שאם כזית הוא כ5 סמ''ק ודאי שאין לך אדם שאינו ננס שיכול להחזיק שיעור ב' זיתים שהוא כ10 סמ''ק, ואפי' חמשה זיתים אפשר. אולם אם הוא מרבע ביצה, שליש וחצי מיושב, דאכן לא כל אדם יכול להחזיק, וצריך להיות גדול בגופו מעט, וזה תמיהת הירושלמי וכי מי שאינו מחזיק ב' זיתים פסול, ולפי האמור ייתכן דאדם שאינו בעל מום ואינו ננס ומ''מ לא יחזיק, ומכל מקום כשר לעבודה לעשות בזה אחר זה, וכמפורש ברשב''א .

גם כאן לא דחית מאומה, דהגמ' רק הקשתה שהרי יש כהנים עם ידיים קטנות מאוד (גם אם אינם ננסים או בעלי מום), אבל אין להוציא מזה משמעות על הקומץ הסטנדרטי שהוא לכל הפחות שני זיתים.

והרשב"א רק כתב שקמיצה בזה אחר זה כשר בדיעבד, ואין בדבריו שום משמעות שלא היה מצוי לקמוץ שני זיתים יחד.

 

[משיב כהלכה]

דחיית הראיות מדברי הגמרא שהכזית הוא קטן מאד

לשם מה חזרת שוב על דברים שכתבת באשכול זה לעיל?

 

[כהנא דמסייע]

גם כאן לא דחית מאומה, דהגמ' רק הקשתה שהרי יש כהנים עם ידיים קטנות מאוד (גם אם אינם ננסים או בעלי מום), אבל אין להוציא מזה משמעות על הקומץ הסטנדרטי שהוא לכל הפחות שני זיתים.

והרשב"א רק כתב שקמיצה בזה אחר זה כשר בדיעבד, ואין בדבריו שום משמעות שלא היה מצוי לקמוץ שני זיתים יחד.

שוב אולי תקרא את זה בפנים את הירושלמי ותראה שהראיה היא הפוכה!

ראיה הפוכה מהתלמוד הירושלמי – דווקא לגודלו המשמעותי של ה'כזית'
אולם, עיון מעמיק בתלמוד הירושלמי במסכת יומא (פרק ט, הלכה א, דף מד טור ב בדפוס וילנא) מגלה פן נוסף, ואף ראיה לכיוון ההפוך, המצביעה על כך ששיעור 'כזית' אינו יכול להיות קטן כפי שסוברים המקטינים.
הירושלמי שם מביא: "אמר רבי יוחנן: קומץ שקידש בכלי והקטירו, אפילו שומשמין – יצא. רבי יהושע בן לוי אמר: מתניתין לא אמרה כן, אלא הקטיר בקומצו פעמים – כשירה. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יהושע בן לוי: אין קמיצה פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית. רבי יצחק בי רבי אלעזר שאל: מעתה, כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים – פסול מן העבודה? ". מפרשי הירושלמי, קרבן העדה ופני משה, מבארים שתמיהתו של רבי יצחק בי רבי אלעזר היא: וכי יעלה על הדעת שכהן, שאינו בעל מום (שהרי ננס פסול מן העבודה כמבואר בבכורות פרק ז'), ייפסל מעבודת המקדש רק משום שידו אינה גדולה דייה להחזיק שיעור של שני 'כזיתים' בקמיצתו? עצם השאלה והתמיהה הזו מלמדת שבזמנם היה זה מצב אפשרי ומצוי שכהן (שאינו ננס ואינו בעל מום הפוסל לעבודה) לא יוכל להחזיק בקומצו שיעור של שני 'כזיתים'. אם נאמר ש'כזית' הוא שיעור קטן מאוד, כפי שיטות המקטינים הקיצוניים (למשל, כעשירית ביצה, שהם כ-5-6 סמ"ק ל'כזית', ובסך הכל כ-10-12 סמ"ק לשני זיתים), הרי שלא שייך שיימצא אדם (שאינו גמד ממש) שלא יוכל להחזיק כמות כה זעומה בשלוש אצבעותיו.
מכאן ראיה הפוכה: דברי הירושלמי אינם מתיישבים כלל עם שיעורים קטנים מאוד ל'כזית'. רק אם נאמר ש'כזית' הוא שיעור משמעותי (לפחות כרבע ביצה, ובקירוב כשליש ביצה, שהם כ-15-20 סמ"ק ל'כזית', ובסך הכל 30-40 סמ"ק לשני זיתים), אזי אכן ייתכן שחלק מהכהנים, אף שאינם ננסים, לא יוכלו להכיל שיעור כזה בקמיצתם, ותמיהתו של רבי יצחק בי רבי אלעזר מובנת היטב. נמצא אפוא, שדברי הירושלמי הללו מהווים סיוע דווקא לשיטות שאינן מקטינות את שיעור 'כזית' יתר על המידה.

 

[כהנא דמסייע]

לשם מה חזרת שוב על דברים שכתבת באשכול זה לעיל?

הבאתי את הדברים כאן עם ההערות, אני מצפה שאם את תמצית הדברים עם המקורות למטה אתה ישר דוחה בלי לראות בכלל את הסוגיא, אולי אם תראה את הסוגיא תגיב דברים יותר משמעותיים.

 

[כהנא דמסייע]

ניתי וניחזי. אבל כאן רק כתבת שבדקו ברביעית יין ולא דם.

שוב לא הבנת כוונתי בכתבי בקצרה למעלה, וזה מובן, אביא כאן הקט הספציפי בהרחבה, ואולי נבין זא''ז.

איתי את הבדיקה שערך פרופ' כסלו ומסקנתו שיין היום יש בו 5% מוצק. הוא בדק לפי רביעית קטנה של 75 סמ''ק. וביאר שההצטמקות משתנה לפי ערך הסמיכות. ואמד מה הסמיכות ביין או בדם. ולפ''ז יצא לו דחלק הסמיכות ביין הוא קטן. ולפ''ז כזית הוא כ5 סמ''ק. והתעלם גם משיטות אחרות ברביעית אפי' מרח''נ.

אולם לא זו בלבד גם לשיטתו לבדוק ברביעית הקטנה הזוף הרי מבואר בראשונים ונפסק בשו''ע שו"ע אורח חיים - סימן רד "שמרי יין, מברך עליהם בורא פרי הגפן; נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה, הוה ליה כיין מזוג ומברך: בורא פרי הגפן, אם מצא פחות, אע"פ שיש בו טעם יין, קיוהא בעלמא הוא ואינו מברך אלא שהכל; והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים כל כך, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בפה"ג; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום". והעיר בזה בסוגריים בזית רענן, שהיינות שלהם חזקים וסמיכים יותר, וכתב שהחילוק אינו גדול כ''כ. אמנם האמת יורה דרכו דהפוסקים כתבו חילוק עצום שהיום אפי' חד בתרי לא מהני. והיינו דעצמת חוזק היין ירד ממצב שאפשר לערב עד שישית, וכך היה הדרך למזגו, למצב של אחד באחד כבר יורד להיות שהכל.

מצאתי כמה עדויות מענינות עד מאד לגבי 'סמיכות היין' בדורות עברו מצורף ממאמר המודיע, המופיע שם, והדבר אכן רק מחזק את דברי לחילוק בין יינות שלנו ליינות שלהם. בזה הלשון "יש שני אחים מארץ ישראל הר''ר שלמה והר''ר ראובן בראונשטין שיחי' הכרתי עוד את אביהם הר''ר דוד וכו' לפני שהם עלו לארץ הם גרו בעיירה ואסלוי שבחבל רומניה ושם הכינו יין בעיקר מיבות כשרות וכו. כך מספר לי הר''ר ראובן "אבי ז''ל אמר שהוא עוד זוכר את היין שהיה בזמנו, היין היה עב כמו ג'לי". הר"ר שלמה מוסיף "היה אפשר לחתוך את היין בסכין!"

ואם ישאל השואל הלא יינות מלפני מאה שנה ויותר עדיין קיימים בינינו ואין הם סמיכים כדבש. יש להשיב שצריך לבדוק מהמקומות עליהם דובר. והאם כשמעידים לך אנשים שחיו אז שראו יינות כאלה. ואחד מהם פוסק חשוב. אז אתה מסיק בעקבות כמה יינות (שאינני יודע כמה חקרו את העניין, אבל גם אם נניח שראית עשרה סוגי יינות מה שאינני בטוח גם כן מלפני 150 שנה) הרי גם אז זה לא מוכיח כלום כי כמו שהבאתי מתלמיד הרשב''א שכתב "יחפש יין חזק" הרי שכבר בזמנם זה לא היה היין המצוי אך עדיין היה מיעוט. וכיום אין.

ושוב עיקר הענין שהרבה יותר הגיוני לסמוך על עדויות נאמנות של אנשים מאז, מאשר חוקרים שרואים מעט היום, וארכיאולוגיה אישרה רק לאחרונה, את קיום השבעת יהושע, על סמך איזה אבן שמצאו, שהיה כתוב משהו דומה... אי אפשר לסמוך על ארכיאולוגיה רק במה שכן מצאו, ולא לומר מה אין.
[3] כתב הגאון ר' שלמה אהרן ורטהיימר זצ''ל שהיה דיין ומורה צדק בירושלים, לפני יותר ממאה שנה בפירושו משנת שלמה פרק ז' משנה ה בש"א ד"ה אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים וכו' "לפי שהיה יינם חזק מאוד, כן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות, ורש"י, אנו ראינו בעיננו בארץ ישראל לפני חמישים שנה שהיה יין ישן עב כמו דבש ממש, נראה שלכך היין צריך למזגו, עיין בספרי שאלת שלמה ח"ב סי' נ"ז רק מעת שהתחילו לנטוע פה כרמים מאילני חו"ל נשתנה היין".

 

[משיב כהלכה]

שוב אולי תקרא את זה בפנים את הירושלמי ותראה שהראיה היא הפוכה!

ראיה הפוכה מהתלמוד הירושלמי – דווקא לגודלו המשמעותי של ה'כזית'
אולם, עיון מעמיק בתלמוד הירושלמי במסכת יומא (פרק ט, הלכה א, דף מד טור ב בדפוס וילנא) מגלה פן נוסף, ואף ראיה לכיוון ההפוך, המצביעה על כך ששיעור 'כזית' אינו יכול להיות קטן כפי שסוברים המקטינים.
הירושלמי שם מביא: "אמר רבי יוחנן: קומץ שקידש בכלי והקטירו, אפילו שומשמין – יצא. רבי יהושע בן לוי אמר: מתניתין לא אמרה כן, אלא הקטיר בקומצו פעמים – כשירה. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יהושע בן לוי: אין קמיצה פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית. רבי יצחק בי רבי אלעזר שאל: מעתה, כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים – פסול מן העבודה? ". מפרשי הירושלמי, קרבן העדה ופני משה, מבארים שתמיהתו של רבי יצחק בי רבי אלעזר היא: וכי יעלה על הדעת שכהן, שאינו בעל מום (שהרי ננס פסול מן העבודה כמבואר בבכורות פרק ז'), ייפסל מעבודת המקדש רק משום שידו אינה גדולה דייה להחזיק שיעור של שני 'כזיתים' בקמיצתו? עצם השאלה והתמיהה הזו מלמדת שבזמנם היה זה מצב אפשרי ומצוי שכהן (שאינו ננס ואינו בעל מום הפוסל לעבודה) לא יוכל להחזיק בקומצו שיעור של שני 'כזיתים'. אם נאמר ש'כזית' הוא שיעור קטן מאוד, כפי שיטות המקטינים הקיצוניים (למשל, כעשירית ביצה, שהם כ-5-6 סמ"ק ל'כזית', ובסך הכל כ-10-12 סמ"ק לשני זיתים), הרי שלא שייך שיימצא אדם (שאינו גמד ממש) שלא יוכל להחזיק כמות כה זעומה בשלוש אצבעותיו.
מכאן ראיה הפוכה: דברי הירושלמי אינם מתיישבים כלל עם שיעורים קטנים מאוד ל'כזית'. רק אם נאמר ש'כזית' הוא שיעור משמעותי (לפחות כרבע ביצה, ובקירוב כשליש ביצה, שהם כ-15-20 סמ"ק ל'כזית', ובסך הכל 30-40 סמ"ק לשני זיתים), אזי אכן ייתכן שחלק מהכהנים, אף שאינם ננסים, לא יוכלו להכיל שיעור כזה בקמיצתם, ותמיהתו של רבי יצחק בי רבי אלעזר מובנת היטב. נמצא אפוא, שדברי הירושלמי הללו מהווים סיוע דווקא לשיטות שאינן מקטינות את שיעור 'כזית' יתר על המידה.

קראתי את כל דבריך, רק הרחבת את הטקסט אבל לא חידשת כאן שום דבר חדש.

הגמ' שואלת וכי כהן שידיו קטנות יפסל? אתה למדת מזה ש"בזמנם היה זה מצב אפשרי ומצוי". ואין מקום כלל להבנה זו.

 

[משיב כהלכה]

שוב לא הבנת כוונתי בכתבי בקצרה למעלה, וזה מובן, אביא כאן הקט הספציפי בהרחבה, ואולי נבין זא''ז.

הארכת לדבר על יין, בבחינת פול גז בניוטרל, כאשר הרב יואל שילה הביא שבדקו בדם שנקרש ועמד על גודל של זית בימינו.

 

[כהנא דמסייע]

קראתי את כל דבריך, רק הרחבת את הטקסט אבל לא חידשת כאן שום דבר חדש.

הגמ' שואלת וכי כהן שידיו קטנות יפסל? אתה למדת מזה ש"בזמנם היה זה מצב אפשרי ומצוי". ואין מקום כלל להבנה זו.

מה לעשות שכך הבינו הפני משה והקרבן העדה תפתח בפנים.
אין לי אחריות להבנה האישית שלך

 

[משיב כהלכה]

יש שהביאו ראיה מן הגמרא ששמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום עירובי תבשילין. והנה שמנונית על סכין שתגיע לכזית של כחצי ביצה או כשליש ביצה זה דבר רחוק מהדעת, ועל כרחך שהכזית הוא קטן הרבה יותר. אולם כבר דחה ראיה זו הגאון ר' דב לנדו שליט''א שמדובר שהיה חסר לו מעט מהתבשיל לכזית ומצרף מהסכין . או שמדובר על סכין גדולה של בשר של טבחים והרגילות שחותכים בה דבר שומני אכן מצטבר עליה שומן רב , וממילא אין כאן כל ראיה.

גם כאן לקחת ראיה גדולה ודחית בקש. אין כל ראיה לאוקימתא של הרב לנדו, הפשט הפשוט בחז"ל ובכל הראשונים הוא שלוקח את השמנונית ואם יש בה כזית סומך עליה. "וכן הדין בשמנונית הנשאר על הסכין אחר שחתך בו את הבשר המבושל שגוררו וסומך עליו אם היה שם כזית" (מאירי ביצה טז).

וגם בסכין גדולה של טבחים לא תמצא שומן בגודל של חצי ביצה או שליש.

 

[משיב כהלכה]

מה לעשות שכך הבינו הפני משה והקרבן העדה תפתח בפנים.
אין לי אחריות להבנה האישית שלך

אין לי בעיה עם ההבנה שלהם, יש לי בעיה עם המסקנה שלך שזה היה דבר מצוי וכו', שאין לזה אפילו רמז.

 

[כהנא דמסייע]

הארכת לדבר על יין, בבחינת פול גז בניוטרל, כאשר הרב יואל שילה הביא שבדקו בדם שנקרש ועמד על גודל של זית בימינו.

המילים כמו פול גז בניוטרל לא משמעותיות לגבי ההלכה, בראשונים מפורש שהיין שלהם היה עב וסמיך משל היום
נכון שגם הבאתי עדויות ברורות.
ואתה לא מתמודד לא עם ראשונים
ולא עדויות
אלא עם מילים גדולות שאין מאחרויהם שום חשיבה והגיון "פול גז בניוטרל" נראה לי הוא רק מצדך ותו לא

 

[כהנא דמסייע]

אין לי בעיה עם ההבנה שלהם, יש לי בעיה עם המסקנה שלך שזה היה דבר מצוי וכו', שאין לזה אפילו רמז.

אתה ראית אותם?

פתחת את הירושלמי?

לפני שהגבת??

מובטחני שלא

 

[כהנא דמסייע]

הגמ' שואלת וכי כהן שידיו קטנות יפסל? אתה למדת מזה ש"בזמנם היה זה מצב אפשרי ומצוי". ואין מקום כלל להבנה זו.

תנסה לחשוב אם רוב הכהנים שאינם ננסים יכולים להחזיק שיעור כזה, ואם זה ככזית המצוי שאתה מצדד בו צריך להיות ננס כדי לא להחזיק אותו, מה תמיהת הירושלמי?

למען השם?????

תסביר בהגיון.

 

[משיב כהלכה]

יש שמקשים מהגמ' שמטלית פחות מג' על ג' אצבעות ויש בה כמה כזיתים, ולכאורה בגד סטנדרטי הוא מאד דק, ולא מובן איך יש בכזה שיעור כמה זיתים. אולם זה לא קשיא מידי כמו שהעיר אחד הת''ח כאן שבדק ומעיל רגיל של ילד יש בו 1.4 ס''מ שיוצא כב' כזיתים בג' על ג', יותר מ50 סמ''ק.

פתח במטלית וסיים במעיל?

מטלית מצויה היא בד דקיק, בדיוק כמו סמרטוט מטבח בימינו, רק כאוקימתא ובלית ברירה העמידו במטלית עבה (עיין נדה יג).

 

[משיב כהלכה]

אתה ראית אותם?
פתחת את הירושלמי?
לפני שהגבת??
מובטחני שלא

תנסה להגיב לגופו של ענין, מובטחני שתצליח.

 

[משיב כהלכה]

תנסה לחשוב אם רוב הכהנים שאינם ננסים יכולים להחזיק שיעור כזה, ואם זה ככזית המצוי שאתה מצדד בו צריך להיות ננס כדי לא להחזיק אותו, מה תמיהת הירושלמי?

למען השם?????

תסביר בהגיון.

התמיהה היא מה יעשה אדם שידיו קטנות, היות ויתכן שיהיה אדם כזה (אבל מצוי מאן דכר שמיה).

 

[משיב כהלכה]

המילים כמו פול גז בניוטרל לא משמעותיות לגבי ההלכה, בראשונים מפורש שהיין שלהם היה עב וסמיך משל היום
נכון שגם הבאתי עדויות ברורות.
ואתה לא מתמודד לא עם ראשונים
ולא עדויות
אלא עם מילים גדולות שאין מאחרויהם שום חשיבה והגיון "פול גז בניוטרל" נראה לי הוא רק מצדך ותו לא

קראת משהו ממה שכתבתי, חוץ מפול גז בניוטרל?

אתה מפלפל ביין ואני דן בדם. הגמ' בשבת דיברה על דם.

 

[כהנא דמסייע]

התמיהה היא מה יעשה אדם שידיו קטנות, היות ויתכן שיהיה אדם כזה (אבל מצוי מאן דכר שמיה).

אינני מבין אתה מכיר אדם שלא יכול לקמוץ בידו 10 סמ''ק ואיננו ננס?

 

[משיב כהלכה]

לא מחייב שיהיה ננס, יתכן שידיו קטנות (ולשאלתך, אני מכיר אדם לא ננס שידייו קטנות, איני יודע כמה עולה בקומצו).

 

[כהנא דמסייע]

קראת משהו ממה שכתבתי, חוץ מפול גז בניוטרל?

אתה מפלפל ביין ואני דן בדם. הגמ' בשבת דיברה על דם.

הגמ' בשבת דיברה גם על דם וגם יין, אני דווקא ראיתי בניסויי פרופ' כסלו, שמביא ראיה רק מיין ולא מדם, ודוחה למה א''א להוכיח מדם. ולכן התמקדתי ביין שמשם הביא לחמו להוכיח כזית הקטן.

 

[כהנא דמסייע]

לא מחייב שיהיה ננס, יתכן שידיו קטנות (ולשאלתך, אני מכיר אדם לא ננס שידייו קטנות, איני יודע כמה עולה בקומצו).

אדם חסר פרופורציות בין הגוף לידיים?

זה תמיהת הירושלמי?

יש לדון בהא גופא ומסתבר שגם הוא מום

 

[משיב כהלכה]

וכעת אני רואה שלא עסקת בכל הראיות שהבאתי, אנא התייחס לראיות דלהלן:

א. בזבחים (קח.) שואלת הגמרא בעיא ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו, ברור שאין אף ראש של יונה המתקרב לשליש או חצי ביצה.

ב. בכריתות (כב.) תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו (בדמו רש"י) כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת, בלב עוף שלנו אין אפילו שיעור כזית שלנו, ובכבש יוצא פחות משיעור כזית של הגר"ח נאה.

ג. פסחים קט"ו: בלע מצה ומרור יחד, כרכן בסיב ובלען. אם לא מדובר בגודל של זית ממש, לא ניתן לבלוע אפילו מצה לבדה. ואיך יתכן לבלוע מצה ומרור יחד?

ד. חז"ל החמירו על הציבור לאכול עוד כזית מצה ומרור זכר להלל, ומשמע שאין זה אלא דבר מועט שאפשר לאכלו רק כ"זכר" ואין מניעה להוסיף עוד שתי כזיתות. אבל בכזיתות של היום מדובר בכמות עצומה.

ה. בספר החינוך מצוה כ"א כתב: "ואחר כך היה אוכל כל אחד מעט מצה" (לאפיקומן).

ו. בסדר ההגדה מובא שהמסדר חותך מהמצה כזית לכל אחד מהמסובים.

ז. יש פוסקים שהבינו שצריך לבלוע שתי כזיתות בבת אחת (לאחר שלעס את שתיהן). איך זה יתכן, אם לא מדובר בכזית של 5 גרם?

ח. יש פוסקים שכתבו שצריך להגיע לאפיקומן כשהוא רעב. איך זה יתכן, אחר כל הכזיתות שכל אחד 27 גרם?

 

[משיב כהלכה]

אדם חסר פרופורציות בין הגוף לידיים?

זה תמיהת הירושלמי?

יש לדון בהא גופא ומסתבר שגם הוא מום

לא חסר פרופורציות, אלא כף ידו קטנה. מתוך ב"מ:

כפות ידיים מגיעות במגוון גדלים, וצד קטן או גדול יותר הוא חלק טבעי מהשונות האנושית.

למה זה קורה?

• גנטיקה — כמו גובה, מבנה גוף או צורת פנים, גם גודל כף היד מושפע בעיקר מהתורשה.
• פרופורציות גוף — יש אנשים גבוהים עם ידיים קטנות יחסית, ויש נמוכים עם ידיים גדולות. הגוף לא תמיד "סימטרי" לפי ספר.
• מגדר וגיל — גם כאן יש שונות טבעית, ואין “נורמה” אחת.

ומה לגבי "נורמלי"?

כף יד קטנה לא מעידה על שום בעיה רפואית או תפקודית. אם האדם משתמש בידיים שלו כרגיל — כותב, מחזיק, מרים — אז הכול תקין.
רוב האנשים פשוט שונים זה מזה, וזה חלק מהיופי של גוף אנושי.

 

[כהנא דמסייע]

לא חסר פרופורציות, אלא כף ידו קטנה. מתוך ב"מ:

כפות ידיים מגיעות במגוון גדלים, וצד קטן או גדול יותר הוא חלק טבעי מהשונות האנושית.

למה זה קורה?

• גנטיקה — כמו גובה, מבנה גוף או צורת פנים, גם גודל כף היד מושפע בעיקר מהתורשה.
• פרופורציות גוף — יש אנשים גבוהים עם ידיים קטנות יחסית, ויש נמוכים עם ידיים גדולות. הגוף לא תמיד "סימטרי" לפי ספר.
• מגדר וגיל — גם כאן יש שונות טבעית, ואין “נורמה” אחת.

ומה לגבי "נורמלי"?

כף יד קטנה לא מעידה על שום בעיה רפואית או תפקודית. אם האדם משתמש בידיים שלו כרגיל — כותב, מחזיק, מרים — אז הכול תקין.
רוב האנשים פשוט שונים זה מזה, וזה חלק מהיופי של גוף אנושי.

ואינו מחזיק 10 סמ''ק בידו?

אני לא פגשתי אדם כזה.

אלא גמד.

הכרתי אחד כזה לפני 26 שנה בתפרח בחור בגיל 20 שנראה כילד בן 9 עם שכל של מבוגר.....
מאז לא פגשתי עוד.

 

[כהנא דמסייע]

הגמ' בשבת דיברה על דם.

הגמרא דיברה על שניהם, ותגובתי הייתה על דברי פרופסור כסלו שכתב שמדם א''א להביא ראיה, לפי בדיקותיו, ורק מיין.
בגמ' שבת עז. איתא דרביעית דם שנקרש הוי כזית (וזה יסוד סברת הרא''ה שהובא לעיל במח' עם הרשב''א בענין היחס בשיעור לח ויבש), וזה לשון הגמ' "אמר רבי יוסי ברבי יהודה אף כשטמאו בית הלל לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית, אמר אביי דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי נתן הכא דבעי רביעית אלא ביין דקליש (רש"י שבת דף עז,א דכזית יבש בעי רביעית דלח, ובציר מרביעית לח ליכא כזית יבש, כדקאמר דכזית קרוש הויא ביה רביעית), אבל בדם דסמיך כזית לא בעי רביעית, אי נמי עד כאן לא קאמר רבי יוסי ברבי יהודה התם דכזית סגי ליה ברביעית אלא בדם דסמיך אבל יין דקליש כזית הוי יותר מרביעית, וכי מפיק פחות מכזית ליחייב".

[1] ראיתי את הבדיקה שערך פרופ' כסלו ומסקנתו שיין היום יש בו 5% מוצק. הוא בדק לפי רביעית קטנה של 75 סמ''ק. וביאר שההצטמקות משתנה לפי ערך הסמיכות. ואמד מה הסמיכות ביין או בדם. ולפ''ז יצא לו דחלק הסמיכות ביין הוא קטן. ולפ''ז כזית הוא כ5 סמ''ק. והתעלם גם משיטות אחרות ברביעית אפי' מרח''נ.

 

[משיב כהלכה]

ואינו מחזיק 10 סמ''ק בידו?
אני לא פגשתי אדם כזה.
אלא גמד.
הכרתי אחד כזה לפני 26 שנה בתפרח בחור בגיל 20 שנראה כילד בן 9 עם שכל של מבוגר.....
מאז לא פגשתי עוד.

ענו לך על זה לעיל בהרחבה, אתה סתם מתעקש לחינם להוציא את הדברים מידי פשוטם.

אפשר בהחלט לומר דמיירי בכהן קטן בן י"ג שנים [שהוא כשר לעבודה כמפורש ברמב"ם פ"ה מכלי המקדש הט"ו] שהוא גם נמוך, והקומץ שלו קטן מאוד, ולמ"ד זה שיש קומץ פחות מב' זיתים אין פסול של ננס בכה"ג, ובפרט דמיירי בנער קטן שאינו חריג כ"כ.

לפי עקומת הגדילה של משרד הבריאות, נער בן 13 ב'אחוזון' הנמוך שהוא 0.1 ביחס לכלל האוכלוסיה [שהוא עדיין בגדר הטווח] גובהו הוא 1.33. לעומת נער באחוזון הממוצע שהוא 1.56.
יש לציין שבעבר אנשים היו נמוכים יותר. האחוזון הממוצע כיום [אחוזון 50] עומד על 1.76 בערך לבוגר. הדברים ידועים שבעבר היו נמוכים יותר. לפי זה גם נער בגיל 13 של פעם היה נמוך יותר, ובפרט באחוזון הקטן ויכול להגיע ל1.25 מטר. בגובה כזה הקמיצה אכן בערך כ10-12 סמ"ק.
וא"כ הדברים ממש מפליאים בהתאמתם, דמ"ד 'יש' קמיצה פחות משני זיתים, מיירי במקרה חריג שיכול להיות נער קטן כזה, וס"ל שקמיצה זו כשרה. ומ"ד 'אין' קמיצה פחות משני זיתים, מיירי ברוב העולם שקמיצתם מעל ב' זיתים, ופחות מזה פסול, אולם כל זה אם נאמר שהזית הוא קטן, אבל אם הזית הוא חצי ביצה - כל העולם פסול, וזה לא יתכן.
וע"כ אין המ"ד ש'יש' קומץ פחות מב' זיתים סותר את הזית הקטן, אבל המ"ד ש'אין' קומץ פחות מב' זיתים סותר את הזית הגדול של חצי ביצה וכנ"ל.

 

[כהנא דמסייע]

ענו לך על זה לעיל בהרחבה, אתה סתם מתעקש לחינם להוציא את הדברים מידי פשוטם.

אתה מוציא דברים מפשוטם לומר שיש שהירושלמי תמה על פסול כהן שאינו מחזיק ב' זיתים
והכוונה לאדם שאינו מחזיק בידיו עשר סמ''ק
הוא תמוה.
והתשובה שלך לא מניחה את הדעת כלל וכלל.
ובודאי לא לעשות מזה ראיה לשיעור הקטן זה מגוחך עד כדי דמעות.