מנהגי מרוקו

מיד אחר קדיש תתקבל

"מיד אחרי" זו המצאה שלך. במקור כותב רבי דוד אבודרהם רק שסופרים אחרי, ותו לא.

משל למה הדבר דומה, לפוסק שכותב שמברכים ברכת הלבנה אחר ז' ימים. פשוט שלא בא לאפוקי אלא לפני ז' ימים, ולא בא לומר שאם ממתין כמה דקות אחר צאת הכוכבים הרי זה מגונה כי צריך לברך מיד.
 
"מיד אחרי" זו המצאה שלך. במקור כותב רבי דוד אבודרהם רק שסופרים אחרי, ותו לא.
המצאה של הכף החיים שציטטתי.
אבל נראה שאתה לא אובייקטיבי כי כבר פעמיים אתה חוזר על טענות שאתה המצאת וכו. בזמן שציטטתי מקור מדוייק.
משל למה הדבר דומה, לפוסק שכותב שמברכים את הלבנה אחר ז' ימים. פשוט שלא בא לאפוקי אלא לפני ז' ימים, ולא בא לומר שאם ממתין כמה דקות אחר צאת הכוכבים הרי זה מגונה כי צריך לברך מיד.
אין קשר בין הדברים. הבאתי שגם כשנוהגים במוצש ויתן להקדים לאחרי תתקבל. והכהח כותב שבסיום תפילה חל חיוב.
תקרא שוב אולי תבין. ואז תגיב.
 
המצאה של הכף החיים שציטטתי.

אל תעשה סלט. המקור הוא רבי דוד אבודרהם, והוא לא כותב מיד.

וכאשר בזמנו לא נהגו לומר עלינו לשבח, ממילא אין מזה שמץ ראיה.

אבל כף החיים מציין במפורש שהמנהג לספור אחר קדיש תתקבל, ולפני עלינו לשבח. הוא לא ממציא משהו, הוא מתאר את המנהג.
 
אין קשר בין הדברים. הבאתי שגם כשנוהגים במוצש ויתן להקדים לאחרי תתקבל. והכהח כותב שבסיום תפילה חל חיוב.

שוב, זה כה"ח שמציין מנהג ונותן טעם למנהג.

וגם הוא לא קשור למנהג מרוקו לברך אחר ברכו, כי לשיטתו יש לברך אחר תתקבל.
 
שוב, זה כה"ח שמציין מנהג ונותן טעם למנהג.
הכף החיים ביאר סברת האבודרהם שנפסקה בשולחן ערוך.
וגם הוא לא קשור למנהג מרוקו לברך אחר ברכו, כי לשיטתו יש לברך אחר תתקבל.
כבר הערתי שמנהג הרבה מקומות בתתקבל.
ועין לעיל.
והאמת אומר שנראה שאתה מגיב באמוציות מבלי לקרוא ולהגיב בענייניות.
 
וכן נפסק בשלחן ערוך סימן תפט סעיף ט-
"ובמוצאי שבת ויום טוב קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל". והמקור מהאבודרהם.
ועל זה מפרש הכף החיים סעיף קטן קב "ואף למנהגינו שאומרים ויתן לך סופרים  מיד אחר קדיש תתקבל, כיון שכבר נסתלק התפילה בקדיש תתקבל חל מצות ספירה וכן נוהגין".
ההמצאה "שלי"
וכשמגלה טעותו במקום להודות
עובר לכף החיים
ואז לאחרי ברכו...
בהצלחה
אבל האמת לא משתנית.
 
ההמצאה "שלי"
וכשמגלה טעותו במקום להודות
עובר לכף החיים
ואז לאחרי ברכו...
בהצלחה
אבל האמת לא משתנית.

אכן, המצאה שלך באבודרהם, שהוא המקור.

כף החיים כותב במפורש אבל הוא מדבר על מנהג מקומו ולא מעמיס באבודרהם (בפרט שהאבודרהם לא אמר שיר המעלות ועלינו לשבח, וממילא לא דיבר בזה בכלל).
 
אכן, המצאה שלך באבודרהם, שהוא המקור.

כף החיים כותב במפורש אבל הוא מדבר על מנהג מקומו ולא מעמיס באבודרהם (בפרט שהאבודרהם לא אמר שיר המעלות ועלינו לשבח, וממילא לא דיבר בזה בכלל).
לא נראה שיש לי עם מי לדבר.
בהצלחה בדרכך.
הבה נסיים כאן את הדיון.
אין טעם לדון בסגנון הזה.
 
והאמת אומר שנראה שאתה מגיב באמוציות מבלי לקרוא ולהגיב בענייניות

הפוסל במומו פוסל, איזה אמוציות יכולות להיות לי נגד מי שמטרתו לחזק את מנהג מרוקו מהבית יוסף והאבודרהם?

אבל האמת תורה דרכה שאין ראיה משם, וגם כף החיים לא הבין באבודרהם אלא ציין מנהג מקומו, ואין קשר בין זה לזה, בפרט שהאבודרהם לא אמר שיר המעלות ועלינו לשבח.
 
נראה שכבודו מתרגש מהמילה "המצאה".
לא מתרגש מכלום אלא נראה שסגנון הלימוד שלנו שונה ולא נשתווה. אז אין טעם להתווכח סתם.
יש דברים התלויים בצורת לימוד ובהנחות קודמות מהרבה שנים.
ולא המקום והזמן לדון בזה.
כתבת דעתך. כתבתי דעתי והבוחר יבחר.
מועדים לשמחה.
 
לתועלת המעיינים להוסיף לשון הפרי מגדים אשל אברהם ס"ק טו "ועיין בית יוסף בשם אבודרהם דלא יספור קודם קדיש תתקבל, דלא נשלם סדר התפילה הא אחר קדיש תתקבל, הא אחר קדיש תתקבל - מיד - ראוי לספור". ודחה דברי האומרים לומר אחר ויתן לך. וציין שכן דעצ החק יעקב והאליה רבה. וכן כתב המשנה ברורה בשמם.
אתה הראת לדעת דהבין מדברי הבית יוסף בשם אבודרהם דבסיום התפילה  מיד ראוי לספור ולא להמתין. וכמו שכתב הכף החיים.​
 
ולגבי השאלה מברכו.
הנה הריב"ש סימן שצד והובא בבית יוסף סימן קל"ג כותב:
דיש אומרים דברכו נתקן כתקנה למאחרים שלא שמעו. ולכן בשבתות ומועדים אין צריך. ולפי זה הברכו אינו חלק מצורת התפילה.
אולם מנהג ארגון ובארץ הזאת אומרים בין בערבית בין בשחרית בין בחול ובין בשבת.
ויתכן דבזה נמצא מחלוקת האם ברכו אחרון הוא חלק מצורת התפילה בקבע. או רק דבר שפעמים עושים ופעמים אין עושים כנגד המתאחרים.
וממילא כולי עלמא מודו דאחר סיום התפילה מיד זהו זמן ספירת העומר. וכדברי האבודרהם וכל האחרונים.
אלא דהנדון הוא האם לאחר דתקנו ברכו לבסוף במסכת סופרים הוי נוסח קבוע מצורת התפילה. או שאינו כן.
ועיין שולחן ערוך סימן קלג. וכף החיים. ודוק. כי קצרתי.​
 
מנהג ירושלים זה אחרי עלינו לשבח,
כן דעת הגר"א במעשה רב סימן סט "ספירה אחר עלינו כל המנין ביחד".
אבל בהרבה עדות (מרוקאים טוניסאים ועוד) זה אחרי תתקבל
בספר נהר מצרים (הלכות העומר אות כה) המנהג פשוט פה העיר קהיר לספור העומר אחר קדיש תתקבל".
וראה בחזון עובדיה המצורף כאן.
 

קבצים מצורפים

  • IMG_20250415_110152.jpg
    IMG_20250415_110152.jpg
    908.4 קילובייט · צפיות: 1
האם הגדר של עלינו לשבח חזי לאיצטרופי למה שמכנים המקובלים "סדר התפילה"?
חשוב לבאר ענין עלינו לשבח וגדרו. הרמבם והאבודרהם אינם מזכירים עלינו. אולם הטור בסימן קלב הזכירו רק לגבי שחרית. אולם בסימן רלד ורלז חא הזכיר לגבי מנחה וערבית. ובעיקר יסוד ענין עלינו לשבח המחזיק ברכה (סימן קלב אות ב) הביא תשובת רב האי גאון מכתב יד "עלינו לשבח תקנו יהושע לאחר שהנחיל הארץ. ואחר החורבן תיקנו רבן יוחנן בן זכאי לומר אותו בכל יום". ואמנם אין בזה סתירה לטור דכתב כל יום ולא ג פעמים ביום.
ובפרט שממשיך שם "ויש לומר אותו בעטיפת ראש מפני שאין שבח כמוהו ליוצרנו ועלה על כל התשבחות". מוכח דמיירי בשחרית.
 
ואמנם בדור אחרי האבודרהם רואים שפשט המנהג לומר עלינו בשלוש תפילות כמבואר בכלבו סימן טז ובארחות חיים הל תפילת ערבית אות ט. ורבינו הארי בשער הכוונות דף נא ובעוד יוסף חי כי תשא אות כ.
חזינן דזהו מנהג טוב שהנהיגו לפני קצת יותר מ500 שנה לקרוא עלינו לשבח בכל התפילות.​
 
נערך לאחרונה:
ראשי תחתית