מרן הראש"ל שליט"א: מנהג מרוקו לברך ולטעום מיני מאכל לאחר הקידוש הוא מנהג מצויין

[משיב כהלכה]

 

[אהבה רבה]

יש לציין שסייג הדברים, שיש להיזהר שלא לאכול יותר מכזית. עיי"ש.

 

[בנאות דשא]

לא הקשבתי לדברים,
אבל לבקש ממרוקאי לא לכבד את חבירו ביותר מכזית,
ולדרוש ממנו להפסיק לאכול .....
זה כמו לבקש מאירן לא לייצר אורניום.
איך עושים את זה?

 

[אהבת שלום]

לא הקשבתי לדברים,
אבל לבקש ממרוקאי לא לכבד את חבירו ביותר מכזית,
ולדרוש ממנו להפסיק לאכול .....
זה כמו לבקש מאירן לא לייצר אורניום.
איך עושים את זה?

מבקשים עזרה מטראמפ

 

[אור יעקב]

חזו"ע:

 

[הולך את חכמים יחכם]

הצג קובץ מצורף 12587

לא הבנתי את דבריו, מפורש במשנ"ב רטו' ס"ק יח' בשם המג"א דאין לעשות כן אף לצורך השלמת מאה ברכות.


(יח) ברכה שאינה צריכה - כגון שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר ע"י ברכת המוציא דזו הברכה שלא לצורך היא כלל ועוד כתבו הפוסקים דאפילו אם עכשיו לא היה הברכה לבטלה ג"כ היא לפעמים בכלל ברכה שאינה צריכה כגון אם שלחנו ערוך לפניו ודעתו לילך וליטול ידיו ולאכול ולוקח קודם הנטילה ומברך על דברים שדעתו לאכלם בתוך הסעודה ג"ז אסור דגורם ברכה שאינה צריכה וכ"ש המפסיק בין הברכה לעשיה דגורם שתתבטל הברכה הראשונה לגמרי בודאי אסור ועיין לעיל בסימן מ"ו במ"ב סקי"ד ובמ"א בסימן זה לענין השלמת מאה ברכות בשבת:

 

[אור יעקב]

לא הבנתי את דבריו, מפורש במשנ"ב רטו' ס"ק יח' בשם המג"א דאין לעשות כן אף לצורך השלמת מאה ברכות.

עיין בחזו"ע שהעליתי את הנושא באורך.

 

[שאינו יודע לשאול]

לא הבנתי את דבריו, מפורש במשנ"ב רטו' ס"ק יח' בשם המג"א דאין לעשות כן אף לצורך השלמת מאה ברכות.

דעת השל"ה שלצורך מאה ברכות כן אפשר לגרום ברכה שאינה צריכה ויש לו ראיה נפלאה מהגמרא ביומא ומה שהשיב ע"ז המג"א אפשר לדון, ואולי על זה סומכים יוצאי מרוקו.
אבל לי הקטן יש הערה אחרת מה עם דין קדימה, שהרי מבואר בגמ' ברכות מא ע"א ובטושו"ע ריא ואין חולק בדבר שחיטה קודמת לכל מינים, ושפת קודמת לכולם, וא"כ בשלמא אם אוכל איזו עוגיה מין מזונות וכו' יש לדון אם המוציא קודם דמבוררת טפי כמו שהוכיחו מהגמ' לט ע"א בעובדא דפרגיות, או שאין זה לעיכובא, אבל אם אוכל מיני פירות וירקות או דברים שברכתם שהכל, ודאי אין לעשות כן דפת קודם וחשיב "היו לפניו", כנלענ"ד.

 

[אלישמע]

דעת השל"ה שלצורך מאה ברכות כן אפשר לגרום ברכה שאינה צריכה ויש לו ראיה נפלאה מהגמרא ביומא ומה שהשיב ע"ז המג"א אפשר לדון, ואולי על זה סומכים יוצאי מרוקו.
אבל לי הקטן יש הערה אחרת מה עם דין קדימה, שהרי מבואר בגמ' ברכות מא ע"א ובטושו"ע ריא ואין חולק בדבר שחיטה קודמת לכל מינים, ושפת קודמת לכולם, וא"כ בשלמא אם אוכל איזו עוגיה מין מזונות וכו' יש לדון אם המוציא קודם דמבוררת טפי כמו שהוכיחו מהגמ' לט ע"א בעובדא דפרגיות, או שאין זה לעיכובא, אבל אם אוכל מיני פירות וירקות או דברים שברכתם שהכל, ודאי אין לעשות כן דפת קודם וחשיב "היו לפניו", כנלענ"ד.

לא נראה לי דחשיב היו לפניו, כיון שהוא מחוסר נטילה ואינו יכול לאכלם.
מלבד מה שמכסים החלות.

 

[שאינו יודע לשאול]

לא נראה לי דחשיב היו לפניו, כיון שהוא מחוסר נטילה ואינו יכול לאכלם.

אם כן היכי תמצי דין קדימה בפת ?

 

[שאינו יודע לשאול]

\
מלבד מה שמכסים החלות.

כיסוי החלות הוא שלא יראה הפת בושתו ואיננו מועיל לדין קדימה והוא רק זכר לדין קדימה

 

[אלישמע]

אם כן היכי תמצי דין קדימה בפת ?

בפת מחיטה ופת משבול שועל.

 

[אלישמע]

כיסוי החלות הוא שלא יראה הפת בושתו ואיננו מועיל לדין קדימה והוא רק זכר לדין קדימה

וזה הבושת, שהוא הקודם והקדימו לו את היין.
וכשהוא מכוסה אין בושת.

 

[שאינו יודע לשאול]

בפת מחיטה ופת משבול שועל.

וזה הבושת, שהוא הקודם והקדימו לו את היין.
וכשהוא מכוסה אין בושת.

מכיוון שבמקרה למדתי לאחרונה סוגיא זו, אעמיד את הדברים כפי שהתבררו לענ"ד הקלושה והרטושה :
בטור [רע"א] מביא ירושלמי וכיו"ב באור זרוע סימן כב, כתבו שהכיסוי לפת נצרך מפני שיש דין קדימה לפת בשאר מקומות, [ובהדר זקנים על התורה דברים ח ח משמע דלא כהירושלמי אלא שגם כאן יש לו דין קדימה אבל אפשר לפרש את דבריו אחרת] ומשמע בהדיא מהדברים א - דבפת זו איכא דין קדימה ולא אמרינן שכיון שהוא מחוסר נטילת ידים ליכא דין קדימה. ב - שבפת זו ליכא דין קדימה מכיון שהוא אסור לאוכלה קודם הקידוש ומצד זה חשיבא שאינו לפניו, וכעין זה מצאנו בשו"ע בסימן רצט ס"ט לעניין הבדלה שלא יביא את הפת לשולחן ואם הביא יפרוס מפה על הפת, ולכאורה ביאור דבריו הוא כנ"ל שבעצם לא שייך דין קדימה כיון שבלאו הכי אסור לאכול קודם הבדלה ויין של הבדלה הוא מתיר לאכול, ומ"מ יש כאן בושת לפת שהרי בשאר מקומות הוא קודם.
ומדברים אלו אני הקטן הסקתי שאחר הקידוש ודאי יש דין קדימה לפת על פני כל דבר אחר שהרי הותר לאוכלו ולכן הערתי מה שהערתי.
וזכורני שמצאתי כיו"ב להדיא במג"א או באחד מגדולי הפוסקים ואם זה חשוב ללומדים אחפש ואביא כאן.

 

[אלישמע]

מכיוון שבמקרה למדתי לאחרונה סוגיא זו, אעמיד את הדברים כפי שהתבררו לענ"ד הקלושה והרטושה :
בטור [רע"א] מביא ירושלמי וכיו"ב באור זרוע סימן כב, כתבו שהכיסוי לפת נצרך מפני שיש דין קדימה לפת בשאר מקומות, [ובהדר זקנים על התורה דברים ח ח משמע דלא כהירושלמי אלא שגם כאן יש לו דין קדימה אבל אפשר לפרש את דבריו אחרת] ומשמע בהדיא מהדברים א - דבפת זו איכא דין קדימה ולא אמרינן שכיון שהוא מחוסר נטילת ידים ליכא דין קדימה. ב - שבפת זו ליכא דין קדימה מכיון שהוא אסור לאוכלה קודם הקידוש ומצד זה חשיבא שאינו לפניו, וכעין זה מצאנו בשו"ע בסימן רצט ס"ט לעניין הבדלה שלא יביא את הפת לשולחן ואם הביא יפרוס מפה על הפת, ולכאורה ביאור דבריו הוא כנ"ל שבעצם לא שייך דין קדימה כיון שבלאו הכי אסור לאכול קודם הבדלה ויין של הבדלה הוא מתיר לאכול, ומ"מ יש כאן בושת לפת שהרי בשאר מקומות הוא קודם.
ומדברים אלו אני הקטן הסקתי שאחר הקידוש ודאי יש דין קדימה לפת על פני כל דבר אחר שהרי הותר לאוכלו ולכן הערתי מה שהערתי.
וזכורני שמצאתי כיו"ב להדיא במג"א או באחד מגדולי הפוסקים ואם זה חשוב ללומדים אחפש ואביא כאן.

הקדימה בקידוש אינה על האכילה, אלא על המצוה.
שהרי מקדשים על הפת, וא"כ היה לו להקדים הפת ולקדש עליו (ראה מג"א רצט ח, וב"י רצט ט), (כלומר, וממילא ליטול ידיים תחילה).
ובהבדלה, בפשטות מיירי שכבר נטל את ידיו (ואפשר שזו מח' רא"ש ותוס', ויש לדקדק בב"י רצט ס"ק ז).
ועכ"פ להמתבאר במג"א הנז' מוכח שגם שם הבושת הוא גופיה מה שמראה שאין הפת חשוב כהיין להבדיל עליו. (ודוק היטב בב"י הנז').
אבל כשבא לאכול ירקות או לפתן כדי לפתוח את התיאבון, א"נ כדי להשלים מאה ברכות, ודאי שאין לפת שום שימוש מצד עצמה, ולא שנא ממי שאינו רוצה לאכול עתה פת.
ואפי' אם היה רוצה לפתוח התיאבון בפת, הן הוא מחוסר גישה לפת (אף בלא כיסוי), וכי נאמר שחייבוהו ליטול ידיים ולהתחייב בפת כדי להקדימה, למה ? - עצם המניעה שלו מלאכלה דמי למי שאין לו פת לפניו, (בשונה מקידוש והבדלה שהן ממצות חז"ל והיה ראוי לתקן המצוה עליהם, שאז צריך כיסוי בפועל).
וכ"ש כשהיא גם מכוסה.

 

[שאינו יודע לשאול]

הקדימה בקידוש אינה על האכילה, אלא על המצוה.
שהרי מקדשים על הפת, וא"כ היה לו להקדים הפת ולקדש עליו (ראה מג"א רצט ח, וב"י רצט ט), (כלומר, וממילא ליטול ידיים תחילה).
ובהבדלה, בפשטות מיירי שכבר נטל את ידיו (ואפשר שזו מח' רא"ש ותוס', ויש לדקדק בב"י רצט ס"ק ז).
ועכ"פ להמתבאר במג"א הנז' מוכח שגם שם הבושת הוא גופיה מה שמראה שאין הפת חשוב כהיין להבדיל עליו. (ודוק היטב בב"י הנז').

אכן בבית יוסף מבואר שדין כיסוי שלא יראה הפת בושתו איננו מפני שיש לו קדימה במקומות אחרים, אלא מפני שכאן גופא היה לחז"ל לתקן שיקדשו עליו, ולכן חילק בין הבדלה לקידוש. [אך לא מוכח מדבריו כלל שמה שפת צריך נטילה זה נחשב כאינו לפניו, רק שלא מוכרח להיפך].
אבל בטור והאו"ז שהבאתי לענ"ד הקלושה יותר נראה שהנושא הוא שיש כאן בושת גם אילו לא היה שייך לקדש בפת, והבושת הוא שבשאר מקומות הוא קודם ולכן מוכח כנ"ל - היינו שכיסוי איננו מועיל במקום שיש דין קדימה ממש [את הב"י הכרתי, את המג"א לא. וחפשתי בציון שהביא כת"ר ולא מצאתי שם, אולי יש כאן ט"ס ?]

 

[שאינו יודע לשאול]

אבל כשבא לאכול ירקות או לפתן כדי לפתוח את התיאבון, א"נ כדי להשלים מאה ברכות, ודאי שאין לפת שום שימוש מצד עצמה, ולא שנא ממי שאינו רוצה לאכול עתה פת.
ואפי' אם היה רוצה לפתוח התיאבון בפת, הן הוא מחוסר גישה לפת (אף בלא כיסוי), וכי נאמר שחייבוהו ליטול ידיים ולהתחייב בפת כדי להקדימה, למה ? - עצם המניעה שלו מלאכלה דמי למי שאין לו פת לפניו, (בשונה מקידוש והבדלה שהן ממצות חז"ל והיה ראוי לתקן המצוה עליהם, שאז צריך כיסוי בפועל).
וכ"ש כשהיא גם מכוסה.

מבואר בשו"ע ריא ה שיש דין קדימה לפת של חיטה ושעורה על שאר מינים, ובוודאי שצריך ליטול ידים על פת כדי להקדימה, וזאת בתנאי שהוא רוצה לאכול אותה והיא לפניו כמבואר בדרך החיים וחיי אדם שהביא המשנ"ב ריש סימן ריא. ואי לאו הכי מה שייך קדימה בפת ? [וע"ע בברכות לט ע"ב, מלבד דין הקודם בפסוק הנזכר שם מא ע"א]

 

[אלישמע]

אכן בבית יוסף מבואר שדין כיסוי שלא יראה הפת בושתו איננו מפני שיש לו קדימה במקומות אחרים, אלא מפני שכאן גופא היה לחז"ל לתקן שיקדשו עליו, ולכן חילק בין הבדלה לקידוש. [אך לא מוכח מדבריו כלל שמה שפת צריך נטילה זה נחשב כאינו לפניו, רק שלא מוכרח להיפך].
אבל בטור והאו"ז שהבאתי לענ"ד הקלושה יותר נראה שהנושא הוא שיש כאן בושת גם אילו לא היה שייך לקדש בפת, והבושת הוא שבשאר מקומות הוא קודם ולכן מוכח כנ"ל - היינו שכיסוי איננו מועיל במקום שיש דין קדימה ממש

אמרתי בב"י זה נראה מח' תוס' ורא"ש אם בהדלה מדובר בשכבר נטל ידיו או לא, ואולי עפ"ז אפשר להעמיד כאן.
ועכ"פ בטור אתה צודק, אלא שעדיין יש לי מקום לחלק ולומר שמצוה שאני, ומכיון שחכמים תקנו את ברכת היין והלחם, היה עליהם לתקן על היין (וממילא לחייבו נט"י), ומדלא תיקנו כך הרי זו בושת לפת ויכסה. משא"כ בסעודת הרשות (להשלים מאה ברכות), ששם כיון שאינו כשיר עתה לאכילה, אין לחייבו מדין קדימה להכשיר את עצמו, ויל"ע.

[את הב"י הכרתי, את המג"א לא. וחפשתי בציון שהביא כת"ר ולא מצאתי שם, אולי יש כאן ט"ס ?]

ודאי, זה ט"ז (רצט ח) ולא מג"א.

מבואר בשו"ע ריא ה שיש דין קדימה לפת של חיטה ושעורה על שאר מינים, ובוודאי שצריך ליטול ידים על פת כדי להקדימה, וזאת בתנאי שהוא רוצה לאכול אותה והיא לפניו כמבואר בדרך החיים וחיי אדם שהביא המשנ"ב ריש סימן ריא. ואי לאו הכי מה שייך קדימה בפת ? [וע"ע בברכות לט ע"ב, מלבד דין הקודם בפסוק הנזכר שם מא ע"א]

עכ"פ, כאן שהוא רוצה להשלים מאה ברכות, הרי אינו רוצה עתה בפת.

 

[שאינו יודע לשאול]

עכ"פ, כאן שהוא רוצה להשלים מאה ברכות, הרי אינו רוצה עתה בפת.

עיין ריטב"א שכתב בהלכות ברכות פרק ג אות ט וז"ל : מי שאוכל ממיני פירות בסעודה... ומכל מקום כל שיש סדר לאכילתו אוכל כדרך שהעולם אוכלין והקודם זכה לברך עליו תחילה, וכן בפת ויין שהם שני ענינים, וכן בשאר מיני מאכלות כגון פירות ופת או פירות וחביץ קדרה או דייסא .
וכן בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן קנה וז"ל : דקדקתי בכתבים, דהא דחביב קודם או מוקדם בפסוק, כשישנם לפניו ואין קפידא לאכול זה קודם זה, אבל אם דרך אכילתם ע"פ הרפואה או ממנהג בני אדם להקדים זה לזה, כגון לאכול פירות ולשתות אחריהם, אין שם דין קדימה, ואמרתי זה לפי' דברי התה"ד שהביא הב"י סי' רי"א דאלת"ה קשיא עכ"ל, וכוונתו לדברי התרומת הדשן שהביא הרמ"א בסימן ריא דבאין שניהם לפניו ליכא דין קדימה.
ואני הבנתי מדבריו [וכן מדברי הביה"ל בסעיף ג] דעל מנת שייחשב אינו לפניו בעינן שכך דרך בני אדם לאכול, וכגון שיש כאן קינוח סעודה, או שאינו בא אלא מחמת רפואה וכו', אבל דבר שנובע משיקול הלכתי של מאה ברכות, לכאורה שפיר שייך דין קדימה, ויש לי עוד אריכות דברים בזה, אני לא בטוח שזו הבמה. [יש גם להעיר בזה על מה שנוהגים בראש השנה להקדים תמר לחביב למי שחביב עליו הסלקא וכו' שגם שם אינו שייך לסדרי הסעודה אלא שנוהגים כך על פי הסוד]

 

[מחשבות טובות]

למעשה כמעט לא מציאותי לאכול "מזונות, עץ, אדמה, שהכל"... והכל יהיה פחות מכזית. וידוע המחלוקת אם מזונות מצטרף לבנ"ר...
ובפרט לפי מה שהעלה אחד מהגאונים כאן בספרו 'כזית השלם' שכזית כפשוטו, תחפש את הזית הגדול וזהו הכזית. וכפי שמוכח מאין ספור מקומות וגם הסברא הפשוטה צועקת את זה, וממילא גם מי שלא מרוקאי (אולי איראני כן) אין מצב שיאכל הכל פחות מכזית. וצע"ג.

 

[דעת ותבונה]

אצל הוריי שיחיו (מרוקו) נהגו לברך על בייגלה אחד וכד', זית (ולא מסיימים אותו כדי שלא ייחשב בריה), חתיכת צנון וסוכריה קטנה.

בהחלט אין בהם כדי ברכה אחרונה.

לאחרונה אבי מורי הגיע למסקנה שהמזונות יוצרות בעיה עם ברכת המוציא, לפי כמה מהראשונים, התייעץ בזה עם הרב גדעון בן משה ומאז הפסיקו להגיש גם מזונות.

 

[מחשבות טובות]

אצל הוריי שיחיו (מרוקו) נהגו לברך על בייגלה אחד וכד', זית (ולא מסיימים אותו כדי שלא ייחשב בריה), חתיכת צנון וסוכריה קטנה.

בהחלט אין בהם כדי ברכה אחרונה.

זית פחות רבע פלוס בייגלה צנון וסוכריה, כבר מתחיל להיות בעייתי. בהחלט.

 

[דעת ותבונה]

לאיזו ברכה אחרונה מתחברת הסוכריה עם הזית?

 

[מחשבות טובות]

לאיזו ברכה אחרונה מתחברת הסוכריה עם הזית?

הזכרתי שיש פלוג' גדולה אם מע"ש ובנ"ר מצטרפות, כת"ר (בדעתו הרחבה ובתבונתו החודרת) לא מכיר אותה?

 

[מחשבות טובות]

הזכרתי שיש פלוג' גדולה אם מע"ש ובנ"ר מצטרפות:

לבורא נפשות.

 

[דעת ותבונה]

הזכרתי שיש פלוג' גדולה אם מע"ש ובנ"ר מצטרפות, כת"ר (בדעתו הרחבה ובתבונתו החודרת) לא מכיר אותה?

ידעתי על פת השרויה במשקין שלדעת הבא"ח מצטרפת, אבל לא ידעתי ששתי מאכלים נפרדים כמו ביצה ועוגה יתחברו, ולאיזו ברכה יתחברו.

אין בכך ראיה, אני לא תלמיד חכם ולא בקי כמו כת"ר. אם נראה לך שיש פה משהו לא תקין אעביר את הדברים.

 

[שאינו יודע לשאול]

אצל הוריי שיחיו (מרוקו) נהגו לברך על בייגלה אחד וכד', זית (ולא מסיימים אותו כדי שלא ייחשב בריה), חתיכת צנון וסוכריה קטנה.

בהחלט אין בהם כדי ברכה אחרונה.

לאחרונה אבי מורי הגיע למסקנה שהמזונות יוצרות בעיה עם ברכת המוציא, לפי כמה מהראשונים, התייעץ בזה עם הרב גדעון בן משה ומאז הפסיקו להגיש גם מזונות.

אם כן מקדימים זית לחיטה, וחיטה ראשון לארץ ולכאורה הוא דלא כמו שפסקו הפוסקים סימן ריא, [אינני בא לערער ח"ו רק להאיר ולברר]

 

[מחשבות טובות]

ידעתי על פת השרויה במשקין שלדעת הבא"ח מצטרפת, אבל לא ידעתי ששתי מאכלים נפרדים כמו ביצה ועוגה יתחברו, ולאיזו ברכה יתחברו.

אין בכך ראיה, אני לא תלמיד חכם ולא בקי כמו כת"ר. אם נראה לך שיש פה משהו לא תקין אעביר את הדברים.

הכל בסדר.
ידוע שנחלקו בזה הגרע"י והגרב"ץ ונשתברו קולמוסים. לא קרה כלום, רק נשאר להתפלל שבאמת אהיה ת"ח ובקי.

 

[מאמין בניסים]

לא הבנתי את דבריו, מפורש במשנ"ב רטו' ס"ק יח' בשם המג"א דאין לעשות כן אף לצורך השלמת מאה ברכות.


(יח) ברכה שאינה צריכה - כגון שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר ע"י ברכת המוציא דזו הברכה שלא לצורך היא כלל ועוד כתבו הפוסקים דאפילו אם עכשיו לא היה הברכה לבטלה ג"כ היא לפעמים בכלל ברכה שאינה צריכה כגון אם שלחנו ערוך לפניו ודעתו לילך וליטול ידיו ולאכול ולוקח קודם הנטילה ומברך על דברים שדעתו לאכלם בתוך הסעודה ג"ז אסור דגורם ברכה שאינה צריכה וכ"ש המפסיק בין הברכה לעשיה דגורם שתתבטל הברכה הראשונה לגמרי בודאי אסור ועיין לעיל בסימן מ"ו במ"ב סקי"ד ובמ"א בסימן זה לענין השלמת מאה ברכות בשבת:

אור לציון ח"ב פי"ד (בהערות)

ואם נזדמנו לפניו שלושה מינים, מין אחד שברכתו בורא עצי בשמים, ומין אחד שברכתו בורא עשבי בשמים, ומין אחד שספק אם ברכתו בורא עצי בשמים או בורא עשבי בשמים, אם הוא ביום חול, יקדים לברך על שני המינים הראשונים, והמין השלישי נפטר ממה נפשך, ואם הוא ביום שבת, יברך על המין שיש בו ספק ברכת בורא מיני בשמים, ואח"כ יברך על שני המינים הראשונים, וכמ"ש בבא"ח בפרשת ואתחנן אות י', והיינו משום שבשבת יש להרבות בברכות כדי להשלים למאה ברכות, וראה עוד מה שנתבאר בזה בספר אור לציון תשובות ח"א סימן י"ז, ע"ש.

 

[שאינו יודע לשאול]

הדברים תלויים כבר במח' המג"א והשל"ה שהובאה במג"א רטו ו. [ועיין א"ר שמיישב בטוטו"ד ראיות המג"א שאסור].
ויש לשון מעניינת ברמב"ם תפלה ז טו : כיצד אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום. [ומההלכה קודם משמע שעוסק בשבת], וקצת נראה מדבריו שגם באופן שיש ברכה שאינה צריכה אפשר לעשות כן ע"מ להשלים למאה ברכות.
אך עיין לחם משנה שם שדברי הרמב"ם אמורים רק באופן שלא היה דעתו על זה דאל"ה הוי ליה ברכה שאינה צריכה.
ויש להוסיף שכל הנידון הוא רק אם נאמר שברכה שאינה צריכה דרבנן, אבל אם ברכה שאינה צריכה דאורייתא, לכאורה חיוב מאה ברכות הוא דרבנן גם אי נימא שמשה תקנם [עיין יבי"א ח"י או"ח סימן ז], ולא יתכן שמחמת זה תיחשב הברכה "צריכה" ואולי יש להשיב על זה.