מרן הראש"ל שליט"א: מנהג מרוקו לברך ולטעום מיני מאכל לאחר הקידוש הוא מנהג מצויין

אם כן :
(מרוקו) נהגו לברך על בייגלה אחד וכד', זית (ולא מסיימים אותו כדי שלא ייחשב בריה), חתיכת צנון וסוכריה קטנה.
היינו שמקדימים את הזית להמוציא לזה הכוונה כמובן.
וכן שמקדימים מזונות להמוציא דהמוציא היא ברכה מבוררת טפי וקודמת לה
 
לא הבנתי את דבריו, מפורש במשנ"ב רטו' ס"ק יח' בשם המג"א דאין לעשות כן אף לצורך השלמת מאה ברכות.
טעמו של הרב הלכה ברורה הוא אחר
1768133305165.png
 
לאחרונה אבי מורי הגיע למסקנה שהמזונות יוצרות בעיה עם ברכת המוציא, לפי כמה מהראשונים, התייעץ בזה עם הרב גדעון בן משה ומאז הפסיקו להגיש גם מזונות.
מצרף מתשובה שכתבתי

פיתרון נוסף לברך לפני הסעודה ברכת מזונות, ויש לברר אחריו כיון דיש צד דהעוגות הללו דינם כפת [לחד מאן דאמר] אם כן איך יברך המוציא אחר כך, ודמי למי שבירך על לחם מזונות דיצא [עין חזו"ע ברכות עמוד נז] ולא יברך שוב על הלחם. אך הפיתרון לזה לעשות כוונה נגדית לא לפטור את הלחם [וכן כתב לי הרב עובדיה יוסף בן הרב יעקב], ושוב ראיתי שכן נראה מהאור לציון (ח"ב פי"ב אות ז ד"ה והנה בבאה"ל) שכתב כן וז"ל וצ"ע בדבריו [של הבאה"ל], שכיון שבירך על ספק פת במ"מ, הרי פטר כל מיני פת, וכמו שנתבאר לעיל, וא"כ שוב אין לו לברך המוציא על הפת שאוכל כעת. ואפשר שדעתו שאף שבמ"מ פוטר ברכת המוציא, כאן שחשב שזה ודאי מזונות, ולא היתה דעתו על הפת, לא פטר את הפת בברכת במ"מ וכ"ו עכ"ל.
 
ראשי תחתית