מרן הראש"ל שליט"א: מנהג מרוקו לברך ולטעום מיני מאכל לאחר הקידוש הוא מנהג מצויין

[כאחד העם]

אם כן מקדימים זית לחיטה, וחיטה ראשון לארץ ולכאורה הוא דלא כמו שפסקו הפוסקים סימן ריא, [אינני בא לערער ח"ו רק להאיר ולברר]

לא מובן כוונתך
מה זה א"כ

 

[שאינו יודע לשאול]

אם כן :

(מרוקו) נהגו לברך על בייגלה אחד וכד', זית (ולא מסיימים אותו כדי שלא ייחשב בריה), חתיכת צנון וסוכריה קטנה.

היינו שמקדימים את הזית להמוציא לזה הכוונה כמובן.
וכן שמקדימים מזונות להמוציא דהמוציא היא ברכה מבוררת טפי וקודמת לה

 

[דרך קצרה]

לא הבנתי את דבריו, מפורש במשנ"ב רטו' ס"ק יח' בשם המג"א דאין לעשות כן אף לצורך השלמת מאה ברכות.

טעמו של הרב הלכה ברורה הוא אחר

 

[דרך קצרה]

לאחרונה אבי מורי הגיע למסקנה שהמזונות יוצרות בעיה עם ברכת המוציא, לפי כמה מהראשונים, התייעץ בזה עם הרב גדעון בן משה ומאז הפסיקו להגיש גם מזונות.

מצרף מתשובה שכתבתי

פיתרון נוסף לברך לפני הסעודה ברכת מזונות, ויש לברר אחריו כיון דיש צד דהעוגות הללו דינם כפת [לחד מאן דאמר] אם כן איך יברך המוציא אחר כך, ודמי למי שבירך על לחם מזונות דיצא [עין חזו"ע ברכות עמוד נז] ולא יברך שוב על הלחם. אך הפיתרון לזה לעשות כוונה נגדית לא לפטור את הלחם [וכן כתב לי הרב עובדיה יוסף בן הרב יעקב], ושוב ראיתי שכן נראה מהאור לציון (ח"ב פי"ב אות ז ד"ה והנה בבאה"ל) שכתב כן וז"ל וצ"ע בדבריו [של הבאה"ל], שכיון שבירך על ספק פת במ"מ, הרי פטר כל מיני פת, וכמו שנתבאר לעיל, וא"כ שוב אין לו לברך המוציא על הפת שאוכל כעת. ואפשר שדעתו שאף שבמ"מ פוטר ברכת המוציא, כאן שחשב שזה ודאי מזונות, ולא היתה דעתו על הפת, לא פטר את הפת בברכת במ"מ וכ"ו עכ"ל.

 

[מאמין בניסים]

שו"ת הר צבי או"ח סי' ק'


ויש לדון בכ"מ דצריך לברך על העיקר ולפטור את הטפל, אם בירך תחלה על הטפל, י"ל דאין זה ברכה לבטלה, אלא שגרם לברכה שאינה צריכה ובשבת דאין איסור לברך ברכה שא"צ יכול לעשות לכתחלה כן. שוב מצאתי בספר ארץ צבי (פראמער, סימן ק) שכ' להדיא כדברי, דבטפל ועיקר אי מברך על הטפל אין זה ברכה לבטלה אלא דגרם ברכה שאינה צריכה, ולכך אם עושה זה כדי לצאת מן הספק שרי גם לכתחלה לעשות כן, עיין שם.