מריחת משחה בשבת (נידון ממרח, והערה על קיצור חזו"ע)

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אור יעקב
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

אור יעקב

חבר ותיק
הצטרף
4/5/25
הודעות
1,157
מצורף פה מה שכתבתי בנושא מריחת משחה בשבת. (בעיקר בדעתו של מרן הגרע"י זצוק"ל)


איתא בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב דף מט.) "חד אמר רוקק ושף וחרנה אמר אינו רוקק ושף, מה פליגין בשאין שם פסיפס אבל יש שם פסיפס רוקק ושף".

ומשמע מדברי הירושלמי שלכו"ע מותר למרוח רוק ע"ג קרקע מרוצפת כיון שבכך אין איסור של אשוויי גומות.

וכן משמע מדברי מרן השו"ע (סי' שטז סעי' יא) שפסק "לא ישפשף ברגליו רוק ע"ג קרקע משום דמשוה גומות". משמע דדוקא ע"ג קרקע אסור משום אשוויי גומות, אולם ע"ג קרקע מרוצפת שאין איסור אשוויי גומות כמו שכתב מרן בסי' שלז (ס"ב), יהיה מותר למרוח בשבת רוק ע"ג הרצפה.

וכתב המג"א על דברי מרן השו"ע (סי' שטז ס"ק כד) "וצ"ע דליתסר משום מירוח עצמו וי"ל דבמירוח לא שייך אלא שכוונתו שיתמרח ע"ג חבירו אבל הכא רוצה שיבלע הרוק". ע"כ. ולפי דברי המג"א מפורש בהדיא גם בירושלמי וגם בשו"ע שכל היכא שאינו רוצה בקיום המשחה (כגון במריחת משחת שיניים ע"ג מברשת או משחה שנבלעת בגוף) אין בכך איסור ממרח אפי' מדרבנן, ומותר לכתחילה למרוח משחות אלה בשבת.

וכן משמע מדברי מרן השו"ע בסי' רנט (ס"ז) ובסי' שיח (ס"ו) שפסק שמותר למרוח בשבת טיט או בצק בפי כלי שיש בו מאכל חם כדי לסתום את הפתח שלא יצא החום, וכתבו האחרונים שם (ט"ז, א"ר, תוספת שבת, ועוד) שאין איסור ממרח כיון שכל כוונתו רק לפשט את הבצק ואין לו ענין במריחה עצמה. וגם מכאן משמע כדברי המג"א שכיון שאינו רוצה בקיום המריחה אין בכך שום איסור.

ועיין בילקו"י שבת ח"א כרך ב' (מהדורת תשע"ג עמ' שפג) שהביא סייעתא מהמאירי (שבת עה:) והר"י מלוניל (עג.) שמשמע מדבריהם גם שכל היכא שאינו רוצה בקיום המריחה מותר למרוח משחות אלו בשבת.

ואע"פ שהרא"ה כתב להדיא בארחות חיים (דיני שבת סי' קכג) "לא ירוק אדם בקרקע וישוף ברגלו מפני שהוא חייב משום ממרח ומשום אשוויי גומות". וא"כ משמע שלדעתו יש איסור ממרח גם היכא שאינו רוצה בקיום המריחה, מ"מ מדברי הירושלמי המאירי הר"י מלוניל ומרן השו"ע משמע שבאופן כזה אין שום איסור ומותר למרוח כך במהלך השבת.

וכן פסקו רבים מהאחרונים דכל היכא שאין רצונו בקיום המירוח שרי. כן כתב התוספת שבת (סי' שטז סק"ל) והתפארת שבת (כלכלת שבת סי' ל) והערך השלחן (ס"ק לב) ובספר ערך שי (סי' שכח סעי' כב) והרב יד יוסף (סי' שכח ס"ק כו) ובספר נוה שלום בתשובותיו (ס"ס יא) והמ"ב (סי' שטז ס"ק מט) וכף החיים (סי' שטז ס"ק קב) ובמנחת יצחק (ח"ז ס"י, ח"י סי' לא אות יא) ובששכ"ה (פרק לג הערה סד) בשם החזו"א והגרש"ז אוירבך, וכן בשולחן שלמה (סי' שכז ס"ב) ובשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלב, רלה) ובספר שבת היום (עמ' רפד) ובשו"ת מטה לוי (ח"ב סי' כא) ובשו"ת מבית מאיר (ח"ד נתיב ההלכה סי' א-ה) וכן פסקו עוד רבים מאחרוני זמנינו ואכמ"ל.

וכן פסק מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א בשולחן המערכת (ח"א עמ' תקלו) ובשו"ת הראשון לציון (ח"א עמ' קכט) ועוד. ועיין מה שכתב בשולחן המערכת לדחות דברי המנוחת אהבה שכתב שיש במריחת משחה משום נולד כמו ריסוק שלג וברד, דאינו נכון כלל דהתם מהשלג והברד יוצא מים משום הכי הוי נולד משא"כ לגבי משחה, וק"ל ועעי"ש.

ואע"ג דהאליה רבה הניח בצ"ע את דברי המג"א מדברי רש"י והר"ן והטור, מ"מ עיין ביבי"א (ח"ד סי' כז אות ב) מה שכתב ליישב דברי המג"א ומרן השו"ע שהם עיקר.

והנה הגאון מהרש"ם בארחות חיים (סי' שכח סק"כ) כתב "להתיר לחולה שאין בו סכנה לסוך במשחה עבה עד שתתמחה ותבלע בגופו ואע"ג דהא"ר הניח בצ"ע את דברי המג"א מ"מ במקום חולי יש לסמוך על דברי המג"א" עכ"ל. וע"ע מש"כ בסי' שיד (סק"ו). וכן במנחת שבת בהשמטות (קמו ע"ד) התיר למשוח משחת עיניים עבה בשבת לחולה שאין בו סכנה.

וכתב מרן זצוק"ל ביבי"א (שם סי' כח סוף אות יג) "והן אמת דבנידונם (של המהרש"ם והמנחת שבת) א"א היה להתיר במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא גזירה משום ממרח ומשום שחיקת סממנים, אולם בעלמא (כגון בנידונו דהיינו צחצוח שיניים עיי"ש) יש להקל ע"פ דברי המג"א גם שלא במקום חולי וקושיית הא"ר מהראשונים לא קשיא וכמש"כ לעיל בראשית דברינו שאין סתירה מדברי רש"י והר"ן והטור לדברי המג"א ויתד היא שלא תמוט". ע"כ לשון קודשו.

הרי להדיא דדעת מרן זצוק"ל שמותר למרוח משחה בשבת אף לבריא, ועוד סיים על כך בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט".

איברא דבקיצור חזו"ע על שבת (פרק עג הערה 7) כתבו "יש להבהיר כי הגם שבשו"ת יבי"א ח"ד אור"ח סי' כח סוף אות יג נראה שיש להקל בדין משחה שהיא נבלעת בגוף שלא במקום חולי, מ"מ ממש"כ בגליון יבי"א שם הערה 1 וכן בחזו"ע ח"ה עמ' קלד סוף הערה ג יש ללמוד שהלכה למעשה התיר מרן זצוק"ל לחולה שאין בו סכנה או לתינוק, וכן נראה מחזו"ע ח"ג עמ' שפז ריש ד"ה דין עשיית ודו"ק. ובתשובה לשואל (יז כסלו תשל"ה) השיב מרן זצ"ל הלכה למעשה "אין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.

והנה קודם שנענה על המקורות הנ"ל נקדים לומר דודאי דעת מרן זצוק"ל להתיר למרוח משחה בשבת אפי' לבריא דהרי כל ההיתר של צחצוח שיניים בשבת (יבי"א ח"ד סי' כז-ל) מבוסס ע"פ דברי המג"א וסייעתיה שאין בכך איסור ממרח כיון שאין כוונתו למרח את המשחה ע"מ שתשאר שם.

ואין לחלק בין משחת שיניים שאינו רוצה כלל בקיום המשחה, לבין משחות וקרמים שרוצה שיבלעו, דחדא הם כיון שכל כוונת האדם היא לא שהמשחה תתקיים אלא או שתבלע או שישטפנה וכדו'. וכן מוכח מהמהרש"ם והמנחת שבת דלעיל שדיברו על משחה לעיניים ודימו זאת לדברי המג"א ופשוט.

וכן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלג) התיר למרוח רוק בשבת ע"ג הרצפה (וכמשמעות השו"ע כדלעיל) כיון שכוונתו שיבלע ולא יתמרח והתיר זאת ע"פ דברי המג"א אפי' לבריא ולאו דווקא לחולה שאין בו סכנה.

וכן בחזו"ע ח"ג (עמ' שפה) הביא את דברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאוסר למרוח משחה על גופו וכתב "ולפי האמור לא נהירא שכיון שמבליע המשחה בגופן אין בזה משום ממרח וכדברי המג"א ואין בזה חשש לכו"ע כאשר עיני המעיין תחזינה משרים". עכ"ל ומשמע דעתו להקל בכל גווני.

ועוד אין סברא לומר שמרן זצוק"ל יתיר למרוח רק לחולה שאין בו סכנה, אחר שכן משמע דעת מרן השו"ע ורבים מהאחרונים כתבו שכן דעתו. ובפרט שסיים בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט". וא"כ מדוע שמרן זצוק"ל יעזוב את דברי הירושלמי ומרן השו"ע ורבים מהאחרונים ויתיר רק לחולה שאין בו סכנה למרוח משחות באופן הנ"ל בשבת?

ועתה נבוא ליישב ההוכחות דלעיל.

(נקדים ונאמר שישנו יישוב פשוט לכל הסתירות לעיל בדעת מרן זצוק"ל שהתיר רק לחולה שאב"ס, והוא שדיבר בכל הנ"ל מצד רפואה, ולכן התיר בכל הנ"ל רק לחולה שאב"ס ולא לחולה רגיל, דבלא"ה אסור משום רפואה, ופשוט. ועתה נבאר זאת אחת לאחת.)

בראשונה מה שרצו להוכיח ממש"כ בגליון (שם הערה 1) הנה מרן זצוק"ל כתב שם "ולכן הממרח משחה על גופו עד שתעלם אין בזה איסור תורה ועיין למהרש"ם בדעת תורה (סי' שכח סעי' כו) שכתב כן, ונפק"מ לחולה שאין בו סכנה שיש מקום להקל". עכ"ד. והבינו מדבריו שיש להקל רק לחולה שאין בו סכנה. אולם אין האמת כן דמרן זצוק"ל בא לאפוקי רק חולה רגיל שמתחזק והולך כבריא שבזה אסור משום רפואה וכמו שכתב (שם בסוף אות יג) דבנידון המהרש"ם לא היה אפשר להתיר אלא במקום חולי דבלאו הכי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא. עיי"ש. וא"כ אם רוצה למרוח בשבת משחת וזלין או קרם על הידיים כדי להחליק את עורו מותר כיון שאין בכך בעיה של רפואה שהרי גם דרך הבריאים לעשות כן וכל דבר שהבריאים אוכלים אותו מותר גם לחולה לאכול אותו אפי' שמתכוון לרפואה כמש"כ מרן זצוק"ל (הליכו"ע ח"ד עמ' קמח, חזו"ע ח"ג עמ' שע).

וכן יש לצרף מש"כ בשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלה) שעל וזלין ושאר קרמים אין שם רפואה כיון שאינם מרפאים את המכה אלא מרככים ומחליקים את העור וממילא קל לו להתאחות. ובפרט אם התחיל למרוח את המשחה קודם השבת אין בכך משום רפואה, וכל שמניעת לקיחת התרופה או מריחת המשחה תגרום לו צער מותר לו להמשיך בכך בשבת, ועיין בזה באורך בילקו"י שבת ח"ד (עמ' קלה).

וא"כ כיון שאין בעיה של רפואה וגם אין בעיה של ממרח באופן שמבליעים את המשחה בגוף, יהיה מותר למרוח משחות אלה בשבת.

וכן מה שכתב מרן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלד) "העיקר להקל לחולה שאין בו סכנה" היינו כמו שכתבתי שדיבר רק על משחות שיש בהם בעיה של רפואה.

ומה שכתב בחזו"ע ח"ג (עמ' שפו-שפז) "שמי שיש לו כאב בעצמותיו מותר לו לעשות מסאז' בשבת בנחת ודווקא ללא משחה". היינו גם מטעם רפואה כיון שאין דרך הבריאים בכך. וכן מוכח ממה שכתב שם שע"י שמן מותר והסביר למה אין בזה משום רפואה (או מטעם שאין עושים דברים אלו בסממנים או מטעם שדרך הבריאים בכך. עיי"ש) ולא הזכיר כלל איסור ממרח, ועל כרחך שכל הנידון היה מטעם רפואה ולכן אסר במשחה אולם בשמן כיון שאין בעיה של רפואה מותר ודו"ק.

ועתה נבאר מה שהביאו שם תשובה בשם מרן זצוק"ל "שאין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.

ראשית נקדים להביא את דברי מרן הב"י בסי' רסג (סעי' טז) וז"ל: "ולעניין הלכה נראה שיש לסמוך על מה שכתב בספר תרומת הדשן יותר מעל מה שכתב בכתביו, דמה שאדם כותב בספר יותר מדקדק בו ממה שכותב בכתביו". עכ"ל. וה"ה לנידון דידן שיש לסמוך על מה שכתב מרן פעמים רבות בספריו מאשר מה שכתב בתשובה. (ועוד דניתן ליישב דבריו בתשובה וכעין מה שסיים שם בב"י, עיי"ש.)

ועתה נוסיף דאפשר להסביר את דעת מרן זצוק"ל דסבירא ליה דמשחות אלו לא מבליעים אותם בגוף ולכן בכה"ג ודאי שאסור למורחם בשבת אליבא דכו"ע. וכן מוכח קצת ממה שלא התיר למרוח אותם אפי' לחולה שאין בו סכנה. ודו"ק.

אולם באמת במשחות או אפי' וזלין אם מבליע אותם בגוף מותר למרוח אותם בשבת. ואפי' וזלין שהיא משחה עבה, אם מורח מעט ומבליע היטב בעור שפיר דמי.

וע"ע בקובץ בית יוסף גליון מד (סי' נ) שכן ביארו הרב שלמה דנינו והרב שמעון ללוש שליט"א בדעת מרן זצוק"ל שדעתו להתיר למרוח משחות בשבת באופן שאינו רוצה בקיום המשחה. עיי"ש.

וע"ע בכל הנ"ל בחוברת בהלכה ובאגדה (דיני ממרח) של הגאון הרב דוד נקי שליט"א מה שביאר שם באורך וגם העלה להקל ושכן דעת מרן זצוק"ל.

העולה מכל האמור לעיל שאיסור ממרח היינו רק באופן שרוצה בקיום המשחה, אולם היכא שאינו רוצה בקיום המשחה כגון שרוצה שהמשחה תבלע בגוף, מותר למרוח משחות אלו בשבת ללא שום חשש (באופנים שאין איסור רפואה כדלקמן) אחר שכן משמע בירושלמי להתיר וכן משמע מדברי כמה ראשונים ועל צבאם מרן השו"ע, וכן פסקו רבים מהאחרונים ואחרוני זמנינו, וכן דעת מרן הגרע"י זצוק"ל.
 
אתן את הערותי על הדברים

והן אמת שכבר כתבתי כן בפורום אחר

אלא שכיון שהדברים הועלו גם פה בפורום

אתן את הזוית שלי בדבר

כדי שיהיה למעיינים כאן גם צד שני, וכך יראו את שני הצדדים, ויעיינו המעיינים והלומדים ויעמיקו לעניין מעשה



ידועים דברי המ"א גבי איסור ממרח "ברוק" שכיון שאינו רוצה במירוחו אלא בהבלעתו, אין בו איסור ממרח

והנה כמה מהאחרונים- בעקבות המ"א הזה, יצאו לחדש דין, שכל משחה שאתה רוצה להבליעה בגוף אין בה איסור ממרח



אולם לענ"ד- יש לי שתי הערות חשובות על מה שדימו בין דברי המ"א, ולבין משחות וכד'

הבדל א.- כל מה שהמ"א התיר ברוק הוא מפני שאין לי שום רצון בחלק של המירוח אלא אך ורק שיבלע,

ולו יצוייר- אם הרוק היה נבלע כמות שהוא באותו קוטר ובאותו שטח שנמצא, היה מצויין, ולא היה לי שום רצון שימרח הלאה.

אך לעומת זאת במשחה- יש לי שתי רצונות א' למרח אותה על כל האזור כדי שהמשחה תגיע לכל המקום, ולדוגמא- אני שם קרם ידיים אז תחילה יש את שלב א' שיש לי רצון שהמשחה תגיע קודם לכל היד ע"י המירוח, ורק אח"כ שלב ב' אחרי שהגיע לכל היה, רצוני להבליעו בגוף

ואם לו יצוייר- המשחה הייתה נבלעת כמות שהיא איך ששמתי אותה על היד, לא היה טוב לי בזה, כי המשחה לא הגיעה לכל היד, ולכן- יש לי רצון קודם במירוח שהמשחה תמרח על כל שטח היד.

וכיון שכן- א"א להקיש מהיתר של המ"א ברוק להיתר משחה דשם יש לי רצון במירוח לפני שיבלע, וא"א לומר שהמ"א מתיר זאת, כי כל היתרו נאמר רק ברוק שאין בו שום רצון להמרח אלא אך ורק את השלב של ההבלעה.

ולתימצות- במשחה יש לי שני רצונות, גם במירוח, וגם בהבלעה, ואילו ברוק רק רצון אחד בלבד להבליעו.



הבדל ב.- כל היתר המ"א אך ורק ברוק שאין לי שום תועלת בדבר המתמרח כי הוא מאוס, והפוך יש לי כוונה נגדית לסלקו ולהעבירו מהעולם כי הוא מאוס, רק בכה"ג התיר המ"א כשרצונך להבליע אין בו ממרח

משא"כ משחה- שיש לי בה תועלת ורצון בדבר הנבלע לתרופה ומרפא בכה"ג לא נימא דהוא סתם הבלעה, אלא זה מירוח של הבלעה עם תועלת דבכה"ג ודאי שנתייחס למירוח אע"פ שרצוני רק להבליע.
 
נערך לאחרונה:
ועוד אין סברא לומר שמרן זצוק"ל יתיר למרוח רק לחולה שאין בו סכנה, אחר שכן משמע דעת מרן השו"ע ורבים מהאחרונים כתבו שכן דעתו. ובפרט שסיים בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט". וא"כ מדוע שמרן זצוק"ל יעזוב את דברי הירושלמי ומרן השו"ע ורבים מהאחרונים ויתיר רק לחולה שאין בו סכנה למרוח משחות באופן הנ"ל בשבת?
ודאי יש סברא, וכמו שהסביר @כאחד העם שיש חולקין על מה שדימה המהרש"ם משחה לרוק. נמצא שאע"פ שברי המג"א ברורים, מ"מ הדימוי לנידון זה אינו ברור. ולכן הקיל רק לחולה שיש צורך גדול, אבל בבריא אפי' אין בו משום רפואה אין לסמוך על דברי המהרש"ם.
 
הבדל א.- כל מה שהמ"א התיר ברוק הוא מפני שאין לי שום רצון בחלק של המירוח אלא אך ורק שיבלע,
לשון המג"א - ""דלא שייך ממרח אלא שכוונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו"
-
דהיינו זה כל סיבת ההיתר שאין רצונו "שתמרח ע"ג חבירו" - זה שהאדם רוצה למרוח כדי "שיתפשט" בעור אינו איסור ממרח.
הבדל ב.- כל היתר המ"א אך ורק ברוק שאין לי שום תועלת בדבר המתמרח כי הוא מאוס, והפוך יש לי כוונה נגדית לסלקו ולהעבירו מהעולם כי הוא מאוס, רק בכה"ג התיר המ"א כשרצונך להבליע אין בו ממרח

משא"כ משחה- שיש לי בה תועלת ורצון בדבר הנבלע לתרופה ומרפא בכה"ג לא נימא דהוא סתם הבלעה, אלא זה מירוח של הבלעה עם תועלת דבכה"ג ודאי שנתייחס למירוח אע"פ שרצוני רק להבליע.
מחילה מכת"ר, אבל היה למג"א לומר זאת.
- ואין שום נפק"מ כי סוף סוף גם ברוק האדם "רוצה" שיבלע, וגם במשחה האדם "רוצה" שתבלע.
זה שאין "תועלת" זה לא סיבה להחמיר. (וכמו שהמהרש"ם וש"א הבינו בפשטות)
ודאי יש סברא, וכמו שהסביר @כאחד העם שיש חולקין על מה שדימה המהרש"ם משחה לרוק.
מ"מ הדימוי לנידון זה אינו ברור. ולכן הקיל רק לחולה שיש צורך גדול, אבל בבריא אפי' אין בו משום רפואה אין לסמוך על דברי המהרש"ם.
אני אשמח שמישהו יראה לי שיש חולקים על הדימוי שדימה המהרש"ם.
- כל גדולי הפוסקים שדנו בנושא המשחה דימו זאת לנידון המג"א. (ואולי יש ממחברי זמנינו שכתבו לחלק - ומ"מ לא מצאתי עד כה)

- וגם דעת מרן זצוק"ל ביבי"א ברורה לדמות דין המשחה למג"א, וכלשונו -

"והן אמת דבנידונם (של המהרש"ם והמנחת שבת) א"א היה להתיר במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא גזירה משום ממרח ומשום שחיקת סממנים, (ומשמע להדיא שהתיר רק לחולה משום רפואה! אבל בלאו הכי יש להקל וכהמשך לשונו) אולם בעלמא (כגון בנידונו דהיינו צחצוח שיניים עיי"ש) יש להקל ע"פ דברי המג"א גם שלא במקום חולי וקושיית הא"ר מהראשונים לא קשיא וכמש"כ לעיל בראשית דברינו שאין סתירה מדברי רש"י והר"ן והטור לדברי המג"א ויתד היא שלא תמוט". ע"כ לשון קודשו.
 
לשון המג"א - ""דלא שייך ממרח אלא שכוונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו"
-
דהיינו זה כל סיבת ההיתר שאין רצונו "שתמרח ע"ג חבירו" - זה שהאדם רוצה למרוח כדי "שיתפשט" בעור אינו איסור ממרח.
זה כבר תוספת שלך, ותובנות שלך
במ"א כל מה שציטטת זה אך ורק על רוק, שאין בו שום כוונת מירוח ע"ז ורק ע"ז הורא כתב "דלא שייך ממרח אלא שכוונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו"
אך במשחה וכד'- שכן יש לו כוונה תחילה שיתמרח ע"ג חבירו, טרם שיבלע
ע"ז המ"א לא קאי, ופשיטא דפשיטא שיאסור זאת
מחילה מכת"ר, אבל היה למג"א לומר זאת.
- ואין שום נפק"מ כי סוף סוף גם ברוק האדם "רוצה" שיבלע, וגם במשחה האדם "רוצה" שתבלע.
אמר זאת
בזה שדיבר על "רוק" וכיון שכן, רק בדבר מאוס כרוק שאין בו תועלת אמר כן
ולכן דיבר רק כל כגון דא
גם דעת מרן זצוק"ל ביבי"א ברורה לדמות דין המשחה למג"א, וכלשונו -
אני יודע
וע"ז הקדמתי למעלה שהאחרונים [התכוונתי בין היתר גם ליבי"א] דימו את נידון המ"א למשחות
וע"ז השבתי- שהדימוי מאוד דחוק, ולא רק שהוא דחוק, אלא איפכא, דפשיטא ופשיטא שהמ"א יאסור במשחות, ודלא כאותם האחרונים שסינפו את דברי המ"א לדבריהים, ולא היא.
 
ע"ז המ"א לא קאי, ופשיטא דפשיטא שיאסור זאת
"פשיטא דפשיטא"...
איך אתה מיעז לומר משפט כזה נגד המהרש"ם וגדולי הפוסקים שדימו את המשחה לנידון המג"א!?
אך במשחה וכד'- שכן יש לו כוונה תחילה שיתמרח ע"ג חבירו, טרם שיבלע
ע"ז המ"א לא קאי, ופשיטא דפשיטא שיאסור זאת
אבל הוא לא רוצה "בקיום" המריחה!!!
הוא רוצה בסך הכל שיתמרח על האיזור - וזה בדיוק כמו צחצוח שיניים שאתה רוצה למרוח על כל המברשת אבל אתה לא רוצה שיהיה
אני יודע
וע"ז הקדמתי למעלה שהאחרונים [התכוונתי בין היתר גם ליבי"א] דימו את נידון המ"א למשחות
וע"ז השבתי- שהדימוי מאוד דחוק, ולא רק שהוא דחוק, אלא איפכא, דפשיטא ופשיטא שהמ"א יאסור במשחות, ודלא כאותם האחרונים שסינפו את דברי המ"א לדבריהים, ולא היא.
מחילה מכת"ר, אבל דבריך תמוהים עד למאוד לדבר כך על המהרש"ם וגדולי פוסקי זמנינו שדימו את הנידון אחד לשני.
- והחילוק פשוט כמו שכתבתי שכל הגדר זה אם רוצה "שיתקיים".
ולכן אפי' שכוונתו למרוח על כל האיזור אין איסור ממרח כי אין רצונו שיתקיים.
 
איך אתה מיעז לומר משפט כזה נגד המהרש"ם וגדולי הפוסקים שדימו את המשחה לנידון המג"א!?
לכן הקיל רק לחולה שיש צורך גדול, אבל בבריא אפי' אין בו משום רפואה אין לסמוך על דברי המהרש"ם.
קודם כל- כדי שנהיה מדוייקים, ולשים את הדברים בפורפורציות הנכונות.

אף המהרש"ם שהתיר משום ממרח סייג את היתרו "רק לחולה שנפל למשכב", וזאת משום שהא"ר הוכיח מרש"י הר"ן והטור ששיך אף ברוק ממרח, ולכן כל מה שהתיר לסמוך על שיטה המ"א הוא אך ורק בכה"ג דזה "במקום חולי".

ודלא כדכתבת [כוונתי לר' @אור יעקב ] שבכל מיחוש כגון קרם ידים וכד' אין בו משום ממרח, או אפי' בקרם ידים ווזילין שאין בו בעיה של רפואה בשבת, דזה אינו, דוודאי אף לדברי מהרש"ם חיישינן בהאי דשייך בהו איסור ממרח [ע"פ הא"ר דהוכיח מהראשונים דלא כהמ"א].

ונביא דבריו.

א מהרש''ם סי' שט''ז.JPG

ב מהרש''ם סי' שכ''ח.JPG

הראינו לדעת- דכל היתרו שאין ממרח, הוא אך ורק רק במקום חולי, וכההגדרה של סעיף יז [ששלח והראה לשם] ושם ההגדרה של חולי המדובר שם, הוא שנפל למשכב, או סכנת אבר וכד', יעו"ש.

וא"כ- רק בכה"ג התיר המהרש"ם.

וכבר רמז לכך הר' @מקור נאמן שכתב שאין לסמוך על ההיתר כשלא במקום חולי, אולם אני מוסיף על דבריו- שאף "המקור המתיר" [והיינו המהרש"ם] לא התיר בשופי אלא אך ורק במקום "חולי" בלבד
 
קודם כל- כדי שנהיה מדוייקים, ולשים את הדברים בפורפורציות הנכונות.

אף המהרש"ם שהתיר משום ממרח סייג את היתרו "רק לחולה שנפל למשכב", וזאת משום שהא"ר הוכיח מרש"י הר"ן והטור ששיך אף ברוק ממרח, ולכן כל מה שהתיר לסמוך על שיטה המ"א הוא אך ורק בכה"ג דזה "במקום חולי".

ודלא כדכתבת [כוונתי לר' @אור יעקב ] שבכל מיחוש כגון קרם ידים וכד' אין בו משום ממרח, או אפי' בקרם ידים ווזילין שאין בו בעיה של רפואה בשבת, דזה אינו, דוודאי אף לדברי מהרש"ם חיישינן בהאי דשייך בהו איסור ממרח [ע"פ הא"ר דהוכיח מהראשונים דלא כהמ"א].
הראינו לדעת- דכל היתרו שאין ממרח, הוא אך ורק רק במקום חולי, וכההגדרה של סעיף יז [ששלח והראה לשם] ושם ההגדרה של חולי המדובר שם, הוא שנפל למשכב, או סכנת אבר וכד', יעו"ש.

וא"כ- רק בכה"ג התיר המהרש"ם.

וכבר רמז לכך הר' @מקור נאמן שכתב שאין לסמוך על ההיתר כשלא במקום חולי, אולם אני מוסיף על דבריו- שאף "המקור המתיר" [והיינו המהרש"ם] לא התיר בשופי אלא אך ורק במקום "חולי" בלבד
??????
המהרש"ם מסיים להדיא "במקום חולי יש לסמוך ע"ד מג"א ותליא בדיעות דלעיל וכו' (בדיני רפואה לחולה שאין בו סכנה)

- אתה הראת לדעת שכל מה שכתב "במקום חולי" זה משום "רפואה" ולא משום החולקים על המג"א.

ומרן זצוק"ל הזכיר זאת מפורשות ביבי"א "והן אמת דבנידונם א"א היה להתיר אלא במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת וכו'

-
ולבד מכל זה אין כ"כ נפק"מ, דכל ההוכחה היא שהמהרש"ם מדמה את עניין המשחה למג"א.
וגם אם תאמר שהתיר רק ל"חולה" בגלל הא"ר (מה שאינו) מ"מ לדעת מרן זצוק"ל אין נפק"מ כמו שדחה בטוב טעם ודעת את דברי הא"ר כיעויין ביבי"א.
 
אתה הראת לדעת שכל מה שכתב "במקום חולי" זה משום "רפואה" ולא משום החולקים על המג"א.
יש לך בעיה בהבנת הנקרא??
לא נראה לי, כי אתה כן אחד שמבין עניין

ולכן אחזור שוב- אם תראה את המבנה של המהרש"ם, כל הסבה שהקל כהמ"א זה רק בגלל במקום חולי אז בהאי גוונא סמך שאים בכה"ג ממרח
אך שאינו במקום חולי כיון שיש חולקים על המ"א אפי' ברוק אין להקל "בגלל ממרח" ולא בגלל איסור רפואה

הכי פשוט ובכי ברור
ומרן זצוק"ל הזכיר זאת מפורשות ביבי"א "והן אמת דבנידונם א"א היה להתיר אלא במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת וכו'
יש כאן ערבוב נושאים [כרגיל]

יש נושא של רפואה ושחיקת סממנים ויש נושא של ממרח
מה שהיביע אומר עשה כ"ש שאין במקום חולי זה מפני איסור רפואה
אך לא קשור לעניין ממרח, כי איסור ממרח אין הבדל בין חולה לבריא, אלא שלחולה יש יותר קולא לעניין ממרח כי סו"ס הוא נפל למשכב אז סמכו על היתר המ"א

אבל בבריא???- מאן דכר שמיה להתיר [חוץ מהיביע אומר שהתיר אך דבריו מרפסין איגרא וכמו שהשבנו כבר למעלה בתגובות הקודמות, ובתוספת גם בתגובה הנוכחית]
 
ולכן אחזור שוב- אם תראה את המבנה של המהרש"ם, כל הסבה שהקל כהמ"א זה רק בגלל במקום חולי אז בהאי גוונא סמך שאים בכה"ג ממרח
אך שאינו במקום חולי כיון שיש חולקים על המ"א אפי' ברוק אין להקל "בגלל ממרח" ולא בגלל איסור רפואה

הכי פשוט ובכי ברור
לא פשוט ולא ברור.
אין בדברי המהרש"ם שום אזכור שמיקל לחולה משום "ספק ממרח", ואדרבה מסופו משמע משום רפואה.

(והיא הנותנת, אם יש חשש איסור מה הסברא להקל במקום חולי קצת!? ע"כ שזה משום רפואה ופשוט.)
יש כאן ערבוב נושאים [כרגיל]

יש נושא של רפואה ושחיקת סממנים ויש נושא של ממרח
מה שהיביע אומר עשה כ"ש שאין במקום חולי זה מפני איסור רפואה
אך לא קשור לעניין ממרח, כי איסור ממרח אין הבדל בין חולה לבריא, אלא שלחולה יש יותר קולא לעניין ממרח כי סו"ס הוא נפל למשכב אז סמכו על היתר המ"א
אין שום ערבוב דברים.
הדברים פשוטים ביבי"א שהבין שהמהרש"ם התיר רק "לחולה" משום רפואה, אבל במקום שלא שייך "רפואה", כגון בנידון הצחצוח שיניים שרי אף לבריא.
אבל בבריא???- מאן דכר שמיה להתיר
מאן דכר שמיה!?
מי שסומך על דברי המג"א, מ"ב ורבים מהאחרונים, וכן משמע בדברי מרן השו"ע, כך אתה קורא לו!?
[חוץ מהיביע אומר שהתיר אך דבריו מרפסין איגרא וכמו שהשבנו כבר למעלה בתגובות הקודמות, ובתוספת גם בתגובה הנוכחית]
דבריו לא מרפסין אגרי.
והדברים פשוטים שהמהרש"ם דימה את נידון המג"א למשחה. (וגם אם תאמר, שחשש לא"ר, מרן זצוק"ל לא חשש ופשוט)
 
מרן זצוק"ל לא חשש ופשוט)
ועל דא קא בכינא
משום שיש שני הבדלים חמורים ובעייתים בין היתר המ"א להיתר היביע אומר וכמו שכתבתי למעלה

ולכן השומר נפשו ירחק מזה.

על שאר מה שכתבת אין עניין להשיב כי כבר השבתי ואנו חוזרים על דברינו

כל אחד יכול לעיין בדברים, ולהיווכח מי צודק בטענות, ומי עולה על דרך מוקשים....
 
משום שיש שני הבדלים חמורים ובעייתים בין היתר המ"א להיתר היביע אומר וכמו שכתבתי למעלה
הבדל אחד שאתה המצאת ואף אחד מגדולי ישראל והפוסקים לא הזכירו.
הבדל שני שאתה סובר שהמהרש"ם התיר רק לחולה שאין בו סכנה בגלל "ממרח"... (נו נו... גם אם זה נכון, וזה לא נכון אין נפק"מ לדידן, הסיבה להקל היא לא בגלל המהרש"ם, ההוכחה מהמהרש"ם היא רק "לדמות" את נושא המשחה למג"א)
כל אחד יכול לעיין בדברים, ולהיווכח מי צודק בטענות, ומי עולה על דרך מוקשים....
שכוייח.
 
הבדל אחד שאתה המצאת ואף אחד מגדולי ישראל והפוסקים לא הזכירו.
שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן כ
בדבר השאלה בנדון למרוח משחה על גוף התינוק לצורך רפואה עד שנבלע הכל בגופו אם יש בזה משום איסור ממרח, והביא בזה מש"כ בס' מנחת שבת בשם הגאון המהרש"ם ז"ל שכתב בכה"ג שדומה למריחת הרוק (בסי' שט"ז) שכיון שהוא להבליעו אין בזה משום ממרח, וכ"ת כתב לחלק דשם כל כוונתו להבליע הרוק ולסלקו מן העולם ואין במירוח שום תקון, משא"כ במשחה שאופן רפואתו הוא להבליע בגוף החולה ע"י המירוח אולי הוא בכלל מירוח עכ"ד.
 
שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן כ
בדבר השאלה בנדון למרוח משחה על גוף התינוק לצורך רפואה עד שנבלע הכל בגופו אם יש בזה משום איסור ממרח, והביא בזה מש"כ בס' מנחת שבת בשם הגאון המהרש"ם ז"ל שכתב בכה"ג שדומה למריחת הרוק (בסי' שט"ז) שכיון שהוא להבליעו אין בזה משום ממרח, וכ"ת כתב לחלק דשם כל כוונתו להבליע הרוק ולסלקו מן העולם ואין במירוח שום תקון, משא"כ במשחה שאופן רפואתו הוא להבליע בגוף החולה ע"י המירוח אולי הוא בכלל מירוח עכ"ד.
אני לא בסוגיא שם,
אבל לכאו' אין להביא ראיה מדברי השואל במנחת יצחק, בלא לדעת מי הוא.
 
אה"נ. אבל זה לא חילוק שהמציא @כאחד העם.

גם בששכ"ה דן בסברא זו:
כתבתי לעיל שיכול להיות שמישהו מפוסקי זמנינו דן בדמיון של הדברים.

- אבל מהמהרש"ם ומעל 20 מפוסקי זמנינו שדנו בנושא הזה משמע שמדמים וכמש"כ לעיל.

יכול להיות שהלשון שכתבתי "שהמציא" קצת חריפה, אבל ברור שטוב פשטותם של רוב ככל פוסקי זמנינו שדימו את הנושאים מאשר הנ"ל.
 
כתבתי לעיל שיכול להיות שמישהו מפוסקי זמנינו דן בדמיון של הדברים.

- אבל מהמהרש"ם ומעל 20 מפוסקי זמנינו שדנו בנושא הזה משמע שמדמים וכמש"כ לעיל.

יכול להיות שהלשון שכתבתי "שהמציא" קצת חריפה, אבל ברור שטוב פשטותם של רוב ככל פוסקי זמנינו שדימו את הנושאים מאשר הנ"ל.
20 פוסקי זמנינו כולל כל מי שכתב ספר על הלכות שבת?

יש להוסיף שחילוק הנ"ל הובא גם בספר קובץ הלכות (שבת ב' עמ' תתקפ"ה) מהגר"ש קמינצקי שליט"א ובספר האלף לשלמה (ח"א עמ' רי"א) מהג"ר שלמה מילר שליט"א
 

קבצים מצורפים

  • 20250630_082538.jpg
    20250630_082538.jpg
    582.6 קילובייט · צפיות: 4
  • 20250630_082411.jpg
    20250630_082411.jpg
    507.5 קילובייט · צפיות: 4
ראשי תחתית