מצורף פה מה שכתבתי בנושא מריחת משחה בשבת. (בעיקר בדעתו של מרן הגרע"י זצוק"ל)
איתא בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב דף מט.) "חד אמר רוקק ושף וחרנה אמר אינו רוקק ושף, מה פליגין בשאין שם פסיפס אבל יש שם פסיפס רוקק ושף".
ומשמע מדברי הירושלמי שלכו"ע מותר למרוח רוק ע"ג קרקע מרוצפת כיון שבכך אין איסור של אשוויי גומות.
וכן משמע מדברי מרן השו"ע (סי' שטז סעי' יא) שפסק "לא ישפשף ברגליו רוק ע"ג קרקע משום דמשוה גומות". משמע דדוקא ע"ג קרקע אסור משום אשוויי גומות, אולם ע"ג קרקע מרוצפת שאין איסור אשוויי גומות כמו שכתב מרן בסי' שלז (ס"ב), יהיה מותר למרוח בשבת רוק ע"ג הרצפה.
וכתב המג"א על דברי מרן השו"ע (סי' שטז ס"ק כד) "וצ"ע דליתסר משום מירוח עצמו וי"ל דבמירוח לא שייך אלא שכוונתו שיתמרח ע"ג חבירו אבל הכא רוצה שיבלע הרוק". ע"כ. ולפי דברי המג"א מפורש בהדיא גם בירושלמי וגם בשו"ע שכל היכא שאינו רוצה בקיום המשחה (כגון במריחת משחת שיניים ע"ג מברשת או משחה שנבלעת בגוף) אין בכך איסור ממרח אפי' מדרבנן, ומותר לכתחילה למרוח משחות אלה בשבת.
וכן משמע מדברי מרן השו"ע בסי' רנט (ס"ז) ובסי' שיח (ס"ו) שפסק שמותר למרוח בשבת טיט או בצק בפי כלי שיש בו מאכל חם כדי לסתום את הפתח שלא יצא החום, וכתבו האחרונים שם (ט"ז, א"ר, תוספת שבת, ועוד) שאין איסור ממרח כיון שכל כוונתו רק לפשט את הבצק ואין לו ענין במריחה עצמה. וגם מכאן משמע כדברי המג"א שכיון שאינו רוצה בקיום המריחה אין בכך שום איסור.
ועיין בילקו"י שבת ח"א כרך ב' (מהדורת תשע"ג עמ' שפג) שהביא סייעתא מהמאירי (שבת עה:) והר"י מלוניל (עג.) שמשמע מדבריהם גם שכל היכא שאינו רוצה בקיום המריחה מותר למרוח משחות אלו בשבת.
ואע"פ שהרא"ה כתב להדיא בארחות חיים (דיני שבת סי' קכג) "לא ירוק אדם בקרקע וישוף ברגלו מפני שהוא חייב משום ממרח ומשום אשוויי גומות". וא"כ משמע שלדעתו יש איסור ממרח גם היכא שאינו רוצה בקיום המריחה, מ"מ מדברי הירושלמי המאירי הר"י מלוניל ומרן השו"ע משמע שבאופן כזה אין שום איסור ומותר למרוח כך במהלך השבת.
וכן פסקו רבים מהאחרונים דכל היכא שאין רצונו בקיום המירוח שרי. כן כתב התוספת שבת (סי' שטז סק"ל) והתפארת שבת (כלכלת שבת סי' ל) והערך השלחן (ס"ק לב) ובספר ערך שי (סי' שכח סעי' כב) והרב יד יוסף (סי' שכח ס"ק כו) ובספר נוה שלום בתשובותיו (ס"ס יא) והמ"ב (סי' שטז ס"ק מט) וכף החיים (סי' שטז ס"ק קב) ובמנחת יצחק (ח"ז ס"י, ח"י סי' לא אות יא) ובששכ"ה (פרק לג הערה סד) בשם החזו"א והגרש"ז אוירבך, וכן בשולחן שלמה (סי' שכז ס"ב) ובשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלב, רלה) ובספר שבת היום (עמ' רפד) ובשו"ת מטה לוי (ח"ב סי' כא) ובשו"ת מבית מאיר (ח"ד נתיב ההלכה סי' א-ה) וכן פסקו עוד רבים מאחרוני זמנינו ואכמ"ל.
וכן פסק מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א בשולחן המערכת (ח"א עמ' תקלו) ובשו"ת הראשון לציון (ח"א עמ' קכט) ועוד. ועיין מה שכתב בשולחן המערכת לדחות דברי המנוחת אהבה שכתב שיש במריחת משחה משום נולד כמו ריסוק שלג וברד, דאינו נכון כלל דהתם מהשלג והברד יוצא מים משום הכי הוי נולד משא"כ לגבי משחה, וק"ל ועעי"ש.
ואע"ג דהאליה רבה הניח בצ"ע את דברי המג"א מדברי רש"י והר"ן והטור, מ"מ עיין ביבי"א (ח"ד סי' כז אות ב) מה שכתב ליישב דברי המג"א ומרן השו"ע שהם עיקר.
והנה הגאון מהרש"ם בארחות חיים (סי' שכח סק"כ) כתב "להתיר לחולה שאין בו סכנה לסוך במשחה עבה עד שתתמחה ותבלע בגופו ואע"ג דהא"ר הניח בצ"ע את דברי המג"א מ"מ במקום חולי יש לסמוך על דברי המג"א" עכ"ל. וע"ע מש"כ בסי' שיד (סק"ו). וכן במנחת שבת בהשמטות (קמו ע"ד) התיר למשוח משחת עיניים עבה בשבת לחולה שאין בו סכנה.
וכתב מרן זצוק"ל ביבי"א (שם סי' כח סוף אות יג) "והן אמת דבנידונם (של המהרש"ם והמנחת שבת) א"א היה להתיר במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא גזירה משום ממרח ומשום שחיקת סממנים, אולם בעלמא (כגון בנידונו דהיינו צחצוח שיניים עיי"ש) יש להקל ע"פ דברי המג"א גם שלא במקום חולי וקושיית הא"ר מהראשונים לא קשיא וכמש"כ לעיל בראשית דברינו שאין סתירה מדברי רש"י והר"ן והטור לדברי המג"א ויתד היא שלא תמוט". ע"כ לשון קודשו.
הרי להדיא דדעת מרן זצוק"ל שמותר למרוח משחה בשבת אף לבריא, ועוד סיים על כך בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט".
איברא דבקיצור חזו"ע על שבת (פרק עג הערה 7) כתבו "יש להבהיר כי הגם שבשו"ת יבי"א ח"ד אור"ח סי' כח סוף אות יג נראה שיש להקל בדין משחה שהיא נבלעת בגוף שלא במקום חולי, מ"מ ממש"כ בגליון יבי"א שם הערה 1 וכן בחזו"ע ח"ה עמ' קלד סוף הערה ג יש ללמוד שהלכה למעשה התיר מרן זצוק"ל לחולה שאין בו סכנה או לתינוק, וכן נראה מחזו"ע ח"ג עמ' שפז ריש ד"ה דין עשיית ודו"ק. ובתשובה לשואל (יז כסלו תשל"ה) השיב מרן זצ"ל הלכה למעשה "אין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
והנה קודם שנענה על המקורות הנ"ל נקדים לומר דודאי דעת מרן זצוק"ל להתיר למרוח משחה בשבת אפי' לבריא דהרי כל ההיתר של צחצוח שיניים בשבת (יבי"א ח"ד סי' כז-ל) מבוסס ע"פ דברי המג"א וסייעתיה שאין בכך איסור ממרח כיון שאין כוונתו למרח את המשחה ע"מ שתשאר שם.
ואין לחלק בין משחת שיניים שאינו רוצה כלל בקיום המשחה, לבין משחות וקרמים שרוצה שיבלעו, דחדא הם כיון שכל כוונת האדם היא לא שהמשחה תתקיים אלא או שתבלע או שישטפנה וכדו'. וכן מוכח מהמהרש"ם והמנחת שבת דלעיל שדיברו על משחה לעיניים ודימו זאת לדברי המג"א ופשוט.
וכן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלג) התיר למרוח רוק בשבת ע"ג הרצפה (וכמשמעות השו"ע כדלעיל) כיון שכוונתו שיבלע ולא יתמרח והתיר זאת ע"פ דברי המג"א אפי' לבריא ולאו דווקא לחולה שאין בו סכנה.
וכן בחזו"ע ח"ג (עמ' שפה) הביא את דברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאוסר למרוח משחה על גופו וכתב "ולפי האמור לא נהירא שכיון שמבליע המשחה בגופן אין בזה משום ממרח וכדברי המג"א ואין בזה חשש לכו"ע כאשר עיני המעיין תחזינה משרים". עכ"ל ומשמע דעתו להקל בכל גווני.
ועוד אין סברא לומר שמרן זצוק"ל יתיר למרוח רק לחולה שאין בו סכנה, אחר שכן משמע דעת מרן השו"ע ורבים מהאחרונים כתבו שכן דעתו. ובפרט שסיים בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט". וא"כ מדוע שמרן זצוק"ל יעזוב את דברי הירושלמי ומרן השו"ע ורבים מהאחרונים ויתיר רק לחולה שאין בו סכנה למרוח משחות באופן הנ"ל בשבת?
ועתה נבוא ליישב ההוכחות דלעיל.
(נקדים ונאמר שישנו יישוב פשוט לכל הסתירות לעיל בדעת מרן זצוק"ל שהתיר רק לחולה שאב"ס, והוא שדיבר בכל הנ"ל מצד רפואה, ולכן התיר בכל הנ"ל רק לחולה שאב"ס ולא לחולה רגיל, דבלא"ה אסור משום רפואה, ופשוט. ועתה נבאר זאת אחת לאחת.)
בראשונה מה שרצו להוכיח ממש"כ בגליון (שם הערה 1) הנה מרן זצוק"ל כתב שם "ולכן הממרח משחה על גופו עד שתעלם אין בזה איסור תורה ועיין למהרש"ם בדעת תורה (סי' שכח סעי' כו) שכתב כן, ונפק"מ לחולה שאין בו סכנה שיש מקום להקל". עכ"ד. והבינו מדבריו שיש להקל רק לחולה שאין בו סכנה. אולם אין האמת כן דמרן זצוק"ל בא לאפוקי רק חולה רגיל שמתחזק והולך כבריא שבזה אסור משום רפואה וכמו שכתב (שם בסוף אות יג) דבנידון המהרש"ם לא היה אפשר להתיר אלא במקום חולי דבלאו הכי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא. עיי"ש. וא"כ אם רוצה למרוח בשבת משחת וזלין או קרם על הידיים כדי להחליק את עורו מותר כיון שאין בכך בעיה של רפואה שהרי גם דרך הבריאים לעשות כן וכל דבר שהבריאים אוכלים אותו מותר גם לחולה לאכול אותו אפי' שמתכוון לרפואה כמש"כ מרן זצוק"ל (הליכו"ע ח"ד עמ' קמח, חזו"ע ח"ג עמ' שע).
וכן יש לצרף מש"כ בשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלה) שעל וזלין ושאר קרמים אין שם רפואה כיון שאינם מרפאים את המכה אלא מרככים ומחליקים את העור וממילא קל לו להתאחות. ובפרט אם התחיל למרוח את המשחה קודם השבת אין בכך משום רפואה, וכל שמניעת לקיחת התרופה או מריחת המשחה תגרום לו צער מותר לו להמשיך בכך בשבת, ועיין בזה באורך בילקו"י שבת ח"ד (עמ' קלה).
וא"כ כיון שאין בעיה של רפואה וגם אין בעיה של ממרח באופן שמבליעים את המשחה בגוף, יהיה מותר למרוח משחות אלה בשבת.
וכן מה שכתב מרן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלד) "העיקר להקל לחולה שאין בו סכנה" היינו כמו שכתבתי שדיבר רק על משחות שיש בהם בעיה של רפואה.
ומה שכתב בחזו"ע ח"ג (עמ' שפו-שפז) "שמי שיש לו כאב בעצמותיו מותר לו לעשות מסאז' בשבת בנחת ודווקא ללא משחה". היינו גם מטעם רפואה כיון שאין דרך הבריאים בכך. וכן מוכח ממה שכתב שם שע"י שמן מותר והסביר למה אין בזה משום רפואה (או מטעם שאין עושים דברים אלו בסממנים או מטעם שדרך הבריאים בכך. עיי"ש) ולא הזכיר כלל איסור ממרח, ועל כרחך שכל הנידון היה מטעם רפואה ולכן אסר במשחה אולם בשמן כיון שאין בעיה של רפואה מותר ודו"ק.
ועתה נבאר מה שהביאו שם תשובה בשם מרן זצוק"ל "שאין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
ראשית נקדים להביא את דברי מרן הב"י בסי' רסג (סעי' טז) וז"ל: "ולעניין הלכה נראה שיש לסמוך על מה שכתב בספר תרומת הדשן יותר מעל מה שכתב בכתביו, דמה שאדם כותב בספר יותר מדקדק בו ממה שכותב בכתביו". עכ"ל. וה"ה לנידון דידן שיש לסמוך על מה שכתב מרן פעמים רבות בספריו מאשר מה שכתב בתשובה. (ועוד דניתן ליישב דבריו בתשובה וכעין מה שסיים שם בב"י, עיי"ש.)
ועתה נוסיף דאפשר להסביר את דעת מרן זצוק"ל דסבירא ליה דמשחות אלו לא מבליעים אותם בגוף ולכן בכה"ג ודאי שאסור למורחם בשבת אליבא דכו"ע. וכן מוכח קצת ממה שלא התיר למרוח אותם אפי' לחולה שאין בו סכנה. ודו"ק.
אולם באמת במשחות או אפי' וזלין אם מבליע אותם בגוף מותר למרוח אותם בשבת. ואפי' וזלין שהיא משחה עבה, אם מורח מעט ומבליע היטב בעור שפיר דמי.
וע"ע בקובץ בית יוסף גליון מד (סי' נ) שכן ביארו הרב שלמה דנינו והרב שמעון ללוש שליט"א בדעת מרן זצוק"ל שדעתו להתיר למרוח משחות בשבת באופן שאינו רוצה בקיום המשחה. עיי"ש.
וע"ע בכל הנ"ל בחוברת בהלכה ובאגדה (דיני ממרח) של הגאון הרב דוד נקי שליט"א מה שביאר שם באורך וגם העלה להקל ושכן דעת מרן זצוק"ל.
העולה מכל האמור לעיל שאיסור ממרח היינו רק באופן שרוצה בקיום המשחה, אולם היכא שאינו רוצה בקיום המשחה כגון שרוצה שהמשחה תבלע בגוף, מותר למרוח משחות אלו בשבת ללא שום חשש (באופנים שאין איסור רפואה כדלקמן) אחר שכן משמע בירושלמי להתיר וכן משמע מדברי כמה ראשונים ועל צבאם מרן השו"ע, וכן פסקו רבים מהאחרונים ואחרוני זמנינו, וכן דעת מרן הגרע"י זצוק"ל.
איתא בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב דף מט.) "חד אמר רוקק ושף וחרנה אמר אינו רוקק ושף, מה פליגין בשאין שם פסיפס אבל יש שם פסיפס רוקק ושף".
ומשמע מדברי הירושלמי שלכו"ע מותר למרוח רוק ע"ג קרקע מרוצפת כיון שבכך אין איסור של אשוויי גומות.
וכן משמע מדברי מרן השו"ע (סי' שטז סעי' יא) שפסק "לא ישפשף ברגליו רוק ע"ג קרקע משום דמשוה גומות". משמע דדוקא ע"ג קרקע אסור משום אשוויי גומות, אולם ע"ג קרקע מרוצפת שאין איסור אשוויי גומות כמו שכתב מרן בסי' שלז (ס"ב), יהיה מותר למרוח בשבת רוק ע"ג הרצפה.
וכתב המג"א על דברי מרן השו"ע (סי' שטז ס"ק כד) "וצ"ע דליתסר משום מירוח עצמו וי"ל דבמירוח לא שייך אלא שכוונתו שיתמרח ע"ג חבירו אבל הכא רוצה שיבלע הרוק". ע"כ. ולפי דברי המג"א מפורש בהדיא גם בירושלמי וגם בשו"ע שכל היכא שאינו רוצה בקיום המשחה (כגון במריחת משחת שיניים ע"ג מברשת או משחה שנבלעת בגוף) אין בכך איסור ממרח אפי' מדרבנן, ומותר לכתחילה למרוח משחות אלה בשבת.
וכן משמע מדברי מרן השו"ע בסי' רנט (ס"ז) ובסי' שיח (ס"ו) שפסק שמותר למרוח בשבת טיט או בצק בפי כלי שיש בו מאכל חם כדי לסתום את הפתח שלא יצא החום, וכתבו האחרונים שם (ט"ז, א"ר, תוספת שבת, ועוד) שאין איסור ממרח כיון שכל כוונתו רק לפשט את הבצק ואין לו ענין במריחה עצמה. וגם מכאן משמע כדברי המג"א שכיון שאינו רוצה בקיום המריחה אין בכך שום איסור.
ועיין בילקו"י שבת ח"א כרך ב' (מהדורת תשע"ג עמ' שפג) שהביא סייעתא מהמאירי (שבת עה:) והר"י מלוניל (עג.) שמשמע מדבריהם גם שכל היכא שאינו רוצה בקיום המריחה מותר למרוח משחות אלו בשבת.
ואע"פ שהרא"ה כתב להדיא בארחות חיים (דיני שבת סי' קכג) "לא ירוק אדם בקרקע וישוף ברגלו מפני שהוא חייב משום ממרח ומשום אשוויי גומות". וא"כ משמע שלדעתו יש איסור ממרח גם היכא שאינו רוצה בקיום המריחה, מ"מ מדברי הירושלמי המאירי הר"י מלוניל ומרן השו"ע משמע שבאופן כזה אין שום איסור ומותר למרוח כך במהלך השבת.
וכן פסקו רבים מהאחרונים דכל היכא שאין רצונו בקיום המירוח שרי. כן כתב התוספת שבת (סי' שטז סק"ל) והתפארת שבת (כלכלת שבת סי' ל) והערך השלחן (ס"ק לב) ובספר ערך שי (סי' שכח סעי' כב) והרב יד יוסף (סי' שכח ס"ק כו) ובספר נוה שלום בתשובותיו (ס"ס יא) והמ"ב (סי' שטז ס"ק מט) וכף החיים (סי' שטז ס"ק קב) ובמנחת יצחק (ח"ז ס"י, ח"י סי' לא אות יא) ובששכ"ה (פרק לג הערה סד) בשם החזו"א והגרש"ז אוירבך, וכן בשולחן שלמה (סי' שכז ס"ב) ובשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלב, רלה) ובספר שבת היום (עמ' רפד) ובשו"ת מטה לוי (ח"ב סי' כא) ובשו"ת מבית מאיר (ח"ד נתיב ההלכה סי' א-ה) וכן פסקו עוד רבים מאחרוני זמנינו ואכמ"ל.
וכן פסק מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א בשולחן המערכת (ח"א עמ' תקלו) ובשו"ת הראשון לציון (ח"א עמ' קכט) ועוד. ועיין מה שכתב בשולחן המערכת לדחות דברי המנוחת אהבה שכתב שיש במריחת משחה משום נולד כמו ריסוק שלג וברד, דאינו נכון כלל דהתם מהשלג והברד יוצא מים משום הכי הוי נולד משא"כ לגבי משחה, וק"ל ועעי"ש.
ואע"ג דהאליה רבה הניח בצ"ע את דברי המג"א מדברי רש"י והר"ן והטור, מ"מ עיין ביבי"א (ח"ד סי' כז אות ב) מה שכתב ליישב דברי המג"א ומרן השו"ע שהם עיקר.
והנה הגאון מהרש"ם בארחות חיים (סי' שכח סק"כ) כתב "להתיר לחולה שאין בו סכנה לסוך במשחה עבה עד שתתמחה ותבלע בגופו ואע"ג דהא"ר הניח בצ"ע את דברי המג"א מ"מ במקום חולי יש לסמוך על דברי המג"א" עכ"ל. וע"ע מש"כ בסי' שיד (סק"ו). וכן במנחת שבת בהשמטות (קמו ע"ד) התיר למשוח משחת עיניים עבה בשבת לחולה שאין בו סכנה.
וכתב מרן זצוק"ל ביבי"א (שם סי' כח סוף אות יג) "והן אמת דבנידונם (של המהרש"ם והמנחת שבת) א"א היה להתיר במקום חולי דבלא"ה הרי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא גזירה משום ממרח ומשום שחיקת סממנים, אולם בעלמא (כגון בנידונו דהיינו צחצוח שיניים עיי"ש) יש להקל ע"פ דברי המג"א גם שלא במקום חולי וקושיית הא"ר מהראשונים לא קשיא וכמש"כ לעיל בראשית דברינו שאין סתירה מדברי רש"י והר"ן והטור לדברי המג"א ויתד היא שלא תמוט". ע"כ לשון קודשו.
הרי להדיא דדעת מרן זצוק"ל שמותר למרוח משחה בשבת אף לבריא, ועוד סיים על כך בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט".
איברא דבקיצור חזו"ע על שבת (פרק עג הערה 7) כתבו "יש להבהיר כי הגם שבשו"ת יבי"א ח"ד אור"ח סי' כח סוף אות יג נראה שיש להקל בדין משחה שהיא נבלעת בגוף שלא במקום חולי, מ"מ ממש"כ בגליון יבי"א שם הערה 1 וכן בחזו"ע ח"ה עמ' קלד סוף הערה ג יש ללמוד שהלכה למעשה התיר מרן זצוק"ל לחולה שאין בו סכנה או לתינוק, וכן נראה מחזו"ע ח"ג עמ' שפז ריש ד"ה דין עשיית ודו"ק. ובתשובה לשואל (יז כסלו תשל"ה) השיב מרן זצ"ל הלכה למעשה "אין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
והנה קודם שנענה על המקורות הנ"ל נקדים לומר דודאי דעת מרן זצוק"ל להתיר למרוח משחה בשבת אפי' לבריא דהרי כל ההיתר של צחצוח שיניים בשבת (יבי"א ח"ד סי' כז-ל) מבוסס ע"פ דברי המג"א וסייעתיה שאין בכך איסור ממרח כיון שאין כוונתו למרח את המשחה ע"מ שתשאר שם.
ואין לחלק בין משחת שיניים שאינו רוצה כלל בקיום המשחה, לבין משחות וקרמים שרוצה שיבלעו, דחדא הם כיון שכל כוונת האדם היא לא שהמשחה תתקיים אלא או שתבלע או שישטפנה וכדו'. וכן מוכח מהמהרש"ם והמנחת שבת דלעיל שדיברו על משחה לעיניים ודימו זאת לדברי המג"א ופשוט.
וכן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלג) התיר למרוח רוק בשבת ע"ג הרצפה (וכמשמעות השו"ע כדלעיל) כיון שכוונתו שיבלע ולא יתמרח והתיר זאת ע"פ דברי המג"א אפי' לבריא ולאו דווקא לחולה שאין בו סכנה.
וכן בחזו"ע ח"ג (עמ' שפה) הביא את דברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאוסר למרוח משחה על גופו וכתב "ולפי האמור לא נהירא שכיון שמבליע המשחה בגופן אין בזה משום ממרח וכדברי המג"א ואין בזה חשש לכו"ע כאשר עיני המעיין תחזינה משרים". עכ"ל ומשמע דעתו להקל בכל גווני.
ועוד אין סברא לומר שמרן זצוק"ל יתיר למרוח רק לחולה שאין בו סכנה, אחר שכן משמע דעת מרן השו"ע ורבים מהאחרונים כתבו שכן דעתו. ובפרט שסיים בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט". וא"כ מדוע שמרן זצוק"ל יעזוב את דברי הירושלמי ומרן השו"ע ורבים מהאחרונים ויתיר רק לחולה שאין בו סכנה למרוח משחות באופן הנ"ל בשבת?
ועתה נבוא ליישב ההוכחות דלעיל.
(נקדים ונאמר שישנו יישוב פשוט לכל הסתירות לעיל בדעת מרן זצוק"ל שהתיר רק לחולה שאב"ס, והוא שדיבר בכל הנ"ל מצד רפואה, ולכן התיר בכל הנ"ל רק לחולה שאב"ס ולא לחולה רגיל, דבלא"ה אסור משום רפואה, ופשוט. ועתה נבאר זאת אחת לאחת.)
בראשונה מה שרצו להוכיח ממש"כ בגליון (שם הערה 1) הנה מרן זצוק"ל כתב שם "ולכן הממרח משחה על גופו עד שתעלם אין בזה איסור תורה ועיין למהרש"ם בדעת תורה (סי' שכח סעי' כו) שכתב כן, ונפק"מ לחולה שאין בו סכנה שיש מקום להקל". עכ"ד. והבינו מדבריו שיש להקל רק לחולה שאין בו סכנה. אולם אין האמת כן דמרן זצוק"ל בא לאפוקי רק חולה רגיל שמתחזק והולך כבריא שבזה אסור משום רפואה וכמו שכתב (שם בסוף אות יג) דבנידון המהרש"ם לא היה אפשר להתיר אלא במקום חולי דבלאו הכי אסרו רפואה בשבת למי שמתחזק והולך כבריא. עיי"ש. וא"כ אם רוצה למרוח בשבת משחת וזלין או קרם על הידיים כדי להחליק את עורו מותר כיון שאין בכך בעיה של רפואה שהרי גם דרך הבריאים לעשות כן וכל דבר שהבריאים אוכלים אותו מותר גם לחולה לאכול אותו אפי' שמתכוון לרפואה כמש"כ מרן זצוק"ל (הליכו"ע ח"ד עמ' קמח, חזו"ע ח"ג עמ' שע).
וכן יש לצרף מש"כ בשו"ע רצאבי (ח"ב עמ' רלה) שעל וזלין ושאר קרמים אין שם רפואה כיון שאינם מרפאים את המכה אלא מרככים ומחליקים את העור וממילא קל לו להתאחות. ובפרט אם התחיל למרוח את המשחה קודם השבת אין בכך משום רפואה, וכל שמניעת לקיחת התרופה או מריחת המשחה תגרום לו צער מותר לו להמשיך בכך בשבת, ועיין בזה באורך בילקו"י שבת ח"ד (עמ' קלה).
וא"כ כיון שאין בעיה של רפואה וגם אין בעיה של ממרח באופן שמבליעים את המשחה בגוף, יהיה מותר למרוח משחות אלה בשבת.
וכן מה שכתב מרן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלד) "העיקר להקל לחולה שאין בו סכנה" היינו כמו שכתבתי שדיבר רק על משחות שיש בהם בעיה של רפואה.
ומה שכתב בחזו"ע ח"ג (עמ' שפו-שפז) "שמי שיש לו כאב בעצמותיו מותר לו לעשות מסאז' בשבת בנחת ודווקא ללא משחה". היינו גם מטעם רפואה כיון שאין דרך הבריאים בכך. וכן מוכח ממה שכתב שם שע"י שמן מותר והסביר למה אין בזה משום רפואה (או מטעם שאין עושים דברים אלו בסממנים או מטעם שדרך הבריאים בכך. עיי"ש) ולא הזכיר כלל איסור ממרח, ועל כרחך שכל הנידון היה מטעם רפואה ולכן אסר במשחה אולם בשמן כיון שאין בעיה של רפואה מותר ודו"ק.
ועתה נבאר מה שהביאו שם תשובה בשם מרן זצוק"ל "שאין למרוח בשבת משחת ולוטה או וזלין על הידיים או על השפתיים אבל מותר לסוך את ידיו או את שפתיו בשמן". עכ"ד.
ראשית נקדים להביא את דברי מרן הב"י בסי' רסג (סעי' טז) וז"ל: "ולעניין הלכה נראה שיש לסמוך על מה שכתב בספר תרומת הדשן יותר מעל מה שכתב בכתביו, דמה שאדם כותב בספר יותר מדקדק בו ממה שכותב בכתביו". עכ"ל. וה"ה לנידון דידן שיש לסמוך על מה שכתב מרן פעמים רבות בספריו מאשר מה שכתב בתשובה. (ועוד דניתן ליישב דבריו בתשובה וכעין מה שסיים שם בב"י, עיי"ש.)
ועתה נוסיף דאפשר להסביר את דעת מרן זצוק"ל דסבירא ליה דמשחות אלו לא מבליעים אותם בגוף ולכן בכה"ג ודאי שאסור למורחם בשבת אליבא דכו"ע. וכן מוכח קצת ממה שלא התיר למרוח אותם אפי' לחולה שאין בו סכנה. ודו"ק.
אולם באמת במשחות או אפי' וזלין אם מבליע אותם בגוף מותר למרוח אותם בשבת. ואפי' וזלין שהיא משחה עבה, אם מורח מעט ומבליע היטב בעור שפיר דמי.
וע"ע בקובץ בית יוסף גליון מד (סי' נ) שכן ביארו הרב שלמה דנינו והרב שמעון ללוש שליט"א בדעת מרן זצוק"ל שדעתו להתיר למרוח משחות בשבת באופן שאינו רוצה בקיום המשחה. עיי"ש.
וע"ע בכל הנ"ל בחוברת בהלכה ובאגדה (דיני ממרח) של הגאון הרב דוד נקי שליט"א מה שביאר שם באורך וגם העלה להקל ושכן דעת מרן זצוק"ל.
העולה מכל האמור לעיל שאיסור ממרח היינו רק באופן שרוצה בקיום המשחה, אולם היכא שאינו רוצה בקיום המשחה כגון שרוצה שהמשחה תבלע בגוף, מותר למרוח משחות אלו בשבת ללא שום חשש (באופנים שאין איסור רפואה כדלקמן) אחר שכן משמע בירושלמי להתיר וכן משמע מדברי כמה ראשונים ועל צבאם מרן השו"ע, וכן פסקו רבים מהאחרונים ואחרוני זמנינו, וכן דעת מרן הגרע"י זצוק"ל.
