תרומה לעזרא

מתי אמרי' מקצת היום ככולו, ומתי לא?

קשה לענות על השאלה בלי דוגמא,
מהשאלה משמע שיש לך דוגמא לפיה לא אומרים מקצת היום ככולו.
 
לדוגמא, שמירת שבת לא אומרים מקצת היום ככולו, צריך לשמור כל היום.
מאידך, באבילות, בנידה וכו' אמרי' מקצת היום ככולו.
 
לדוגמא, שמירת שבת לא אומרים מקצת היום ככולו, צריך לשמור כל היום.
אין דין של "יום" בשבת, כמו שיש בשבעת "ימי" אבלות, יש דין של איסור מלאכה שנוהג ביום השבת אין צד שינהג רק חלק מהיום, כי כל היום אסור במלאכה
מאידך, באבילות, בנידה וכו' אמרי' מקצת היום ככולו.
כי שם יש דין לנהוג שבעת ימי אבלות נידה וכדו' וא"כ סגי כשינהג מעט מהיום, הרי יש שבעה ימים שנהג בהם אבלות אפי' קצת היום, סו"ס נהג 7 ימים שונים דין אבלות ודי בזה
 
ושבעת ימים דהסגר מצורע שלא נאמר בהם מקצת היום ככולו, אע"פ שיש להם דין יום?
 
במצורע כתיב וראהו הכהן ביום השביעי, ובראיית כהן תליא מלתא, ומקצת היום ככולו.
ואם ראהו באמצע היום השביעי והוצרך הסגר שני, לכאו' יום השביעי עולה לכאן ולכאן.
עיין גינת ורדים כלל א סעיף כח
 
יישר כח.

ובאמת בגינת ורדים שם מסיק:

כלל העולה דאפילו במידי דאורייתא שפיר דיינינן ביה מקצת היום ככולו,
זולתי היכא שנתפרש דבעי' שלמים.
 
לדוגמא, שמירת שבת לא אומרים מקצת היום ככולו, צריך לשמור כל היום​
משום שבשבת גם אין דין יום*, כמו שלא יעלה על הדעת שמותר לאכול חזיר בסוף היום כי בתחילתו לא אכל ומקצת היום ככולו.
ועיקר הגדר בדין 'מקצת היום ככולו' הוא שכבר במקצת מהיום נתפס דין יום, וחלוק מכה"ת כולה שצריך רובו ככולו, שבשחיטת סימנים צריך לשחוט את רוב הסימנים, ולא אומרים שכיון שכבר שחט מקצת מהסימנים הרי"ז נחשב ששחט סימנים ושוב אי"צ לשחוט הרוב, וטעם החילוק הוא שבסימנים הרי הסימן עצמו הוא כל הסימן, רק שגם מקצתו הוא בכלל הסימן כיון שהוא חלק מהסימן, אך באמת הסימן בשלמותו הוא כל הסימן, ולכן בעי' רובו ככולו כדי שיהא נידון ששחט את כל הסימן, אך ביום - הרי היום מתקיים בכל רגע ורגע ביום, רק שהיום מתפרס על משך זמן של יממה, אך בתוך משך זמן זה - כל רגע ורגע הוא יום גמור ולא חלק מהיום.​
*שו"ר שקדמני הרב @עת שערי רצון.
 
ראשי תחתית