באנר תרומה

מי שמצטער בזה שנשאר ער בליל שבועות מבטל מצות שמחת וכבוד יום טוב

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
הנהגות חכמים אלו אינם רק בגדר מילי דחסידות אלא הם דברי הלכה והנהגות מחייבות לכל אחד ואחד, כפי שלמד רבי משה אבן מכיר בספר 'סדר היום' מהגמרא דלדעיל, שיש חיוב להתענג ולשמוח בחג שבועות יותר מכל חג אחר, וז"ל:
בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתירה מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל, והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים, ש'הכל מודים בעצרת דבעינן לכם', והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה, וכן מצינו פסחים ע"ח ע"ב במר בריה דרבינא דכולא שתא הוא בתעניתא בר ממעצרתא וכו', מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעות הגוף התורה מתקיימת ואין לזולתו קיום, וראוי לשמחו ולענגו בשמחת התוספת יותר משאר חגים ומועדים.

וכן שמעתי מרבי ומורי הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל אב ב"ד דחיפה, שסעודת היו"ט של עצרת היא עבודה עיקרית בחג זה יותר משאר חגים. והלימוד כל הלילה הוא מנהג חדש שהתפשט בציבור בעקבות הנהגתו בהישיבות. והוא כמובן מנהג חשוב. אך יש לדעת מה עיקר ומה טפל.
 
מנהג חדש שהתפשט בציבור בעקבות הנהגתו בהישיבות
אולי כוונתו אצל יוצאי אשכנז, כי אצל הספרדים גם באיזורים רחוקים מאוד, יש לימוד בליל שבועות, כמובן שזה משתנה באווירה וכו', אבל הבסיס קיים גם במקומות שהייתי מופתע.
 
אולי כוונתו אצל יוצאי אשכנז, כי אצל הספרדים גם באיזורים רחוקים מאוד, יש לימוד בליל שבועות, כמובן שזה משתנה באווירה וכו', אבל הבסיס קיים גם במקומות שהייתי מופתע.
אכן יש הרבה קהילות ספרדיות שנהגו בזה. מנהג זה החלו לנהוג מלפני כמאתים חמשים שנה. אך יש קהילות רבות שלא נהגו. בטורקיה לדוגמא לא הוסיפו סדרי לימוד בלילה. ואפילו לא אמרו תיקון (כך אמר לי ידידי הרב מרדכי ינאר, שנולד וגדל בטורקיה).
 
הבעיה שלימוד התורה בלילה הפך להיות עיקר עבודה היום [דבר שבכלל לא מוזכר בגמ' ובפוסקים], עד שזה בא על חשבון החיוב האמיתי של השמחת יו"ט והעונג, דוקא ביום זה שיש בו ענין לענג עצמו יותר משאר ימים טובים. כדאיתא בגמ' (פסחים סח): אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא.
כלומר יום זה נקבע כיום שבו יש חשיבות מיוחדת לאכילה ותענוג הגוף יותר מכל שאר המועדים, שבשאר ימים טובים וגם בשבת יתכן שהעונג והשמחה מעסק התורה ומצוותיה ידחה את העונג מאכילה ושתיה, ויחשב לו אפילו למצוה שנמנע מהם, אבל בחג שבועות אין בזה מצוה, ואפילו יש בזה איסור, וכמו שמוכח גם מהמשך הגמ' שם:מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי.

ואכן ב'סדר היום' הסיק מגמ' זו שיש חיוב להתענג ולשמוח בחג שבועות יותר מכל חג אחר, וז"ל:
בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתירה מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל, והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים, ש'הכל מודים בעצרת דבעינן לכם', והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה, וכן מצינו פסחים ע"ח ע"ב במר בריה דרבינא דכולא שתא הוא בתעניתא בר ממעצרתא וכו', מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעות הגוף התורה מתקיימת ואין לזולתו קיום, וראוי לשמחו ולענגו בשמחת התוספת יותר משאר חגים ומועדים.

והנה יש הממהרים בסעודת ליל שבועות כדי להרבות בלימוד הלילה, וכדי לנצל כל רגע פנוי בחג. ניתן לשמוע מאותם טועים אמרות בסגנון של: "בשביל עונג יו"ט לא צריך לשבת הרבה זמן בסעודה, מספיק לאכול כמה מאכלים טובים ולרוץ ללמוד". ועוד כהנה וכהנה. אין כל מקור להנהגה כזו. בדיוק כמו שלא ימהר לסיים בדיקת חמץ כדי לחזור לבית המדרש, כך אין להזדרז ולזרז בסעודת ליל יו"ט בשביל להרוויח עוד זמן של לימוד. בליל יו"ט יש דין לאכול סעודת יו"ט, וככל מצוה עוברת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, גם מצות סעודת יו"ט דוחה מצוות תלמוד תורה. בפרט שלסעודת שבת ויו"ט יש גם חלק גדול מאד במצוות חינוך הילדיםיש הממהרים בסעודת ליל שבועות כדי להרבות בלימוד הלילה, וכדי לנצל כל רגע פנוי בחג. ניתן לשמוע מאותם טועים אמרות בסגנון של: "בשביל עונג יו"ט לא צריך לשבת הרבה זמן בסעודה, מספיק לאכול כמה מאכלים טובים ולרוץ ללמוד". ועוד כהנה וכהנה. אין כל מקור להנהגה כזו. בדיוק כמו שלא ימהר לסיים בדיקת חמץ כדי לחזור לבית המדרש, כך אין להזדרז ולזרז בסעודת ליל יו"ט בשביל להרוויח עוד זמן של לימוד. בליל יו"ט יש דין לאכול סעודת יו"ט, וככל מצוה עוברת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, גם מצות סעודת יו"ט דוחה מצוות תלמוד תורה. בפרט שלסעודת שבת ויו"ט יש גם חלק גדול מאד במצוות חינוך הילדים
כיון שכתבת כ"ז כהערה על דבריי המעטים, אביע את הסכמתי הגורפת עם דבריך. ודברי פי חכם חן, וכל ערום יעשה בדעת.

ברור שצריך עונג גשמי כפשוטו. אנחנו מעוניינים מרצוננו להתקרב להשי"ת שלא תהיה זאת אך ורק אכילה ושתיה בעלמא, שמתפרשת בנפש כהתפרקות גרידא, אלא לשייך את ההנאה והשמחה ליום שניתנה בו תורה, כמאמר הגמ' בטעם הדבר.

ונכון לגמרי כדבריך הברורים שזה לא סיבה כלל להפוך את ה"יוצרות"... וכ"ש שלא להחדיר את תחושת הפחד מ"יום הדין על תורה"... [על אף שזה כתוב בשל"ה הק', זה רק אחרי הבסיס האיתן של מה שכתוב ונפסק להלכה ופשוט לענ"ד]
 
גם ראב"ע ור"ע וכו' הרגישו את מצות היום של סיפור יציאת מצרים, ואעפ"כ הקשו הנ"ל ותירצו תירוצים שלא שייכים בשבועות.
אמת. ולענ"ד לא הובנתי נכון, וכמו שכתבת עוד להלן
התירוץ השני זה כמו שכתבתי שרק למי שבאמת מתענג מותר.
התירוץ הראשון זה כעין מה שכתבו אבני הכותל ודעה את ה'.
אולם יש לדון בדבריו, שהרי מי התיר 'להצטער מעט' בצער 'הגוף' ביו"ט כדי להרויח 'תיקון רוחני גדול'.
שמחת יו"ט היא שמחת 'הגוף', לאכול ולשתות ולישן וכדומה [המטרה היא כדי להגיע לקרבה לה', אבל האמצעי הוא הגוף והוא 'חובה'].
הרי אין להתענות ביו"ט אפילו מי ששמח בזה, ורק בשבת שהחיוב הוא 'עונג' התירו, ולכן התירוץ העיקרי נראה התירוץ השני, שרק מי ש'באמת' שמח בזה יכול
ואכן לא התכוונתי כלל שכך צריך מחמת ההרגש בקדושת היום והענין, אלא לומר שבאמת יש בזה תענוג לאנשים.

אלא שלכאורה זה רק לבעלי מעלה המשיגים מעלת הענין, ולא אצל פשוטי העם, וע"ז כתבתי שגם להם זה נותן תחושה טובה "עשינו את זה". בוודאי לא זה התחושה העיקרית הנדרשת וכו', ואין שום טעם שראב"ע ורע"ק ש"באמת עשו את זה", היינו שהיה להם אור אמיתי ביו"ט, יזדקקו לתחושה זו.

מקווה שהפעם הובנתי. וממילא עם עצם ההערה כלפי מי שיש לו יותר קיום מצוות שמחת יו"ט ע"י השינה, הזדהתי עם הכתוב, בלי שום שמץ זלזול במנהג שלא נועד עבורו
 
אני מסכים שזה לא צער להישאר ער בליל שבועות, ואני חושב שכיום יותר צער הוא ללכת לישון בליל שבועות....

אבל לגבי 'יושבי הברזילים' - למעשה לענ"ד זה עדיף, ועדיין יש בזה תועלת, כיון שעכ"פ בחלק מהלילה הם לומדים,

ואם האברכים בביכנ"ס לוקחים קצת אחריות על זולתם שלא זכו (שיעור, חברותא, לימוד קבוצתי, דיבור בלימוד),

אזי ניתן לראות שיש להם אוזן לשמוע ולב להבין דווקא בלילה הזה,

וזה משובב נפש לראות כאלו שהינם רחוקים בד"כ מדף גמרא, נהנים כל רגע באישון לילה...
וכבר התמרמר על כך רבי יוסף משאש באוצר המכתבים (ח''ב סי' מ) על הבטלנים שמאבדים את הלילה בדיבורים ובבטלה וסיים שאם היה לו כח היה מבטל כליל את הלילה הזה.
אבל כאמור מדובר למי שקשה לו או לריקים שמבזבזים את הזמן.
אבל מי שנח כדבעי בערב החג ומצליח ללמוד כל הלילה למה לו להפסיד את כל מה שאמרו רבותינו ז''ל בחשיבות הלילה.
לתוספת אומר מי שמבין ב'עניינים' גמר התיקון הוא במוסף באמירת כתר. ולפעמים בזמן הזה או שלא מספיקים את החזן כי הוא 'טס' (כי עייפים וטרחא דציבורא לחכות לרוב המניין.......) או שהציבור בחלקו מנמנם
ויצא שכרו בהפסדו כמו שכתבו כל הנ''ל.
 
ראשי תחתית