מי שמצטער בזה שנשאר ער בליל שבועות מבטל מצות שמחת וכבוד יום טוב

[מים חיים]

?

הולך בטל כישן דמי

 

[אבני הכותל]

פלא פלאים.
הרב @כהן והראשל"צ הגר"י יוסף כיוונו לדבר אחד.

 

[אור יעקב]

פלא פלאים.
הרב @כהן והראשל"צ הגר"י יוסף כיוונו לדבר אחד.
הצג קובץ מצורף 5564

לא יודע אם זה אותו כוונה...
מדברי הרב @כהן היה נראה שכמעט כל אחד מצטער מכך ואין לו להישאר ער בלילה.
מדברי מרן שליט"א כאן משמע שמדבר על מי ש"חלוש" או "זקן" ויש לו "צער גדול" ועוד לשונות כעין זה.
ובפרט שעיקר השאלה הייתה למי שהתפילה שלו בבוקר לא תהיה בריכוז שבזה וודאי עדיף טפי שישן.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

אתה באמת חושב שכוונת החיד"א שיאכל רק את המינימום האפשרי במהירות וילך ללמוד?
פשוט שהחיד"א מתכוון לומר את סדר ליל שבועות. אין בדבריו שום הוראה לקצר את הסעודה ושאר שיגעונות שיש לאנשים היום.
ולכן ברור שאין שום מקור לכך שהלימוד בלילה יבוא על חשבון עונג יו"ט, ובטח לא בחג זה שנאמר עליו שהכל מודים דבעינן נמי לכם.

יסוד ושורש העבודה -

 

[ואני תפילתי]

יסוד ושורש העבודה -
הצג קובץ מצורף 5575

שמח שאחרי יגיעה רבה סוף סוף מצאת מקור להנהגה השגויה הזאת, למעט באכילתו ביום טוב שהוא ציווי מהתורה, כדי לעשות תיקון שהוא מנהג. זה לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל. אם אתה נוהג לעשות כל מעשיך על פי ספר יסוד ושורש העבודה, אשריך וטוב לך. אך לנו אין אלא דעת הפוסקים שלא הזכירו דבר כזה כלל, ואדרבא, הזהירו לא לגרוע משמחת יום טוב. מצורף בזה תשובת הגאון בעל אבני ישפה:

 

[דרופתקי דאורייתא]

לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל

אתה לא מתיירא לכתוב כך על היסוד ושורש העבודה?
גם אם נראה לך אחרת, קצת כבוד וד"א
זה בלי להיכנס שזה דיבר על מיעוט, וזה דיבר על ביטול, ולא קרב זא"ז
וכל האשכול הזה הוא לא קושיא, אלא תירוץ

 

[ואני תפילתי]

אתה לא מתיירא לכתוב כך על היסוד ושורש העבודה?
גם אם נראה לך אחרת, קצת כבוד וד"א

מחאתך על כבוד הרב הקדוש בעל יסו"ה מיותרת ואינה נכונה.
ספר יסוד ושורש העבודה הוא ספר המלהיב מאד לעבודת השם, וכבר נאמר שמי שמרגיש יובש וחוסר חיות בעבודת ה' ילמד בספר זה. אך אין זה אומר שכל דבריו הם ודאי נכונים, כי הוא מביא הרבה הנהגות לפי הקבלה, ויש בו דברים לא מעטים שלא מסתדרים עם הפשט.
דוגמא אחת שזכורה לי כעת, שכתב על חג סוכות שמחויב אדם שלא לצאת כל שבעת החג מהסוכה לביתו כלל וכלל, אם לא לדבר הכרחי מאד. והמשיל שאם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתיה, ואם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו, וכן על כל רגע ששהה בביתו חוץ לסוכה בלא הכרח.
וכבר תמהו עליו רבים, וביניהם בספר תפילת דוד נפש דוד (לאדר"ת עמ' רי) שהרי כל השנה כולה כל אחד בביתו יוצא ובא ואינו יושב בביתו בלי הרף, ומשום הכי בודאי 'תשבו כעין תדורו' הוא גם כשיוצא לפעמים להתענג ולטייל, ולא מסתבר שתחייב התורה לאדם שיהא יושב בביתו ז' ימים כבבית האסורים ח"ו, דהא דרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג' יז).
והתשובה לכך היא שהרב בעל יסו"ה מגודל פרישותו לא חש לשום צער גופני, וכל כולו היה רק לקיים רצון השם, ולכן בספר זה מובאים הרבה חומרות שאף אחד לא חש להם. אך מי שחושב בימינו שהוא בדרגות כאלו, חי בדימיונות. ולכן זה עיוות גדול לנהוג כך.

 

[ואני תפילתי]

זה בלי להיכנס שזה דיבר על מיעוט, וזה דיבר על ביטול, ולא קרב זא"ז

לא נראה לי שעיינת היטב בכל הסוגיה הזאת וכל מה שנאמר כאן בעניין זה.
ודרך אגב הרה"ג בעל אבני ישפה היה מרבותי, ובנו הוא חבר טוב מאד שלי, והוא אמר לי שאביו היה אומר שסעודת יום טוב של עצרת צריכה להיות יותר גדולה משאר ימים טובים, וכמובן שלא היה מקצר בה, למרות שהיה אומר גם את התיקון. כך שבודאי שקשור זה בזה, גם המיעוט וגם הביטול, וכמו שזה לא נכון לעשות, גם זה לא נכון לעשות.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

שמח שאחרי יגיעה רבה סוף סוף מצאת מקור להנהגה השגויה הזאת, למעט באכילתו ביום טוב שהוא ציווי מהתורה, כדי לעשות תיקון שהוא מנהג. זה לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל. אם אתה נוהג לעשות כל מעשיך על פי ספר יסוד ושורש העבודה, אשריך וטוב לך. אך לנו אין אלא דעת הפוסקים שלא הזכירו דבר כזה כלל, ואדרבא, הזהירו לא לגרוע משמחת יום טוב.

שותא דמר לא ידענא, החיד"א והיסוש"ה לא כתבו שחייבים למעט באכילה, זה הנהגה טובה, ומה להם להפוסקים להזכיר את זה, ולמה קשור לכאן אם מישהו נוהג בכל מעשיו ע"פ היסוש"ה

דוגמא אחת שזכורה לי כעת, שכתב על חג סוכות שמחויב אדם שלא לצאת כל שבעת החג מהסוכה לביתו כלל וכלל, אם לא לדבר הכרחי מאד. והמשיל שאם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתיה, ואם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו, וכן על כל רגע ששהה בביתו חוץ לסוכה בלא הכרח.
וכבר תמהו עליו רבים, וביניהם בספר תפילת דוד נפש דוד (לאדר"ת עמ' רי) שהרי כל השנה כולה כל אחד בביתו יוצא ובא ואינו יושב בביתו בלי הרף, ומשום הכי בודאי 'תשבו כעין תדורו' הוא גם כשיוצא לפעמים להתענג ולטייל, ולא מסתבר שתחייב התורה לאדם שיהא יושב בביתו ז' ימים כבבית האסורים ח"ו, דהא דרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג' יז).

וכדבריו פסק גם הכה"ח -


ועי' מ"ש על זה בילקוט יוסף -

 

[ואני תפילתי]

שותא דמר לא ידענא, החיד"א והיסוש"ה לא כתבו שחייבים למעט באכילה, זה הנהגה טובה, ומה להם להפוסקים להזכיר את זה, ולמה קשור לכאן אם מישהו נוהג בכל מעשיו ע"פ היסוש"ה

וכדבריו פסק גם הכה"ח -
הצג קובץ מצורף 5594

ועי' מ"ש על זה בילקוט יוסף -

עניין מצוות סוכה היא רק דוגמא להנהגה של בעל יסו"ה ששייכת רק לצדיקי עליון, ויש עוד דוגמאות רבות כאלה, ולא כאן המקום לדון בזה, רק אביא מה שכבר כתב בספר תורת המועדים על השונה הלכות סימן תרל"ט שברור שאין הכוונה להיות בסוכה כפשוטו כל הזמן, כי סוכה לא הוי בית האסורים כמו שהגדיר החזו"א ואינו עובר על לאו, אלא הכוונה כשאין לו מניעה להיות בסוכה אסור לו להיות מחוץ לסוכה, וזוהי שיטת הפוסקים. אבל לא שיטת היסו"ה.
ונחזור לדיון הראשון בעניין היחס למיעוט בעונג יו"ט כדי להרויח עוד כמה דקות לימוד, כי רבים טועים בזה וחושבים שמצות היום בעצרת היא ללמוד כמה שיותר והאכילה והשינה הם לא העיקר, ואפילו צריך למעט בהם.
ובכן אביא לקמן ראיות מחז"ל שעיקר עבודת היום ליחיד היא דווקא העונג באכילה, וזו צורת קבלת התורה (הסיבה לכך היא פשוטה אך צריך להביא לפני כן כמה הקדמות):
* בפסחים סח: אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא. (ויש גורסים דבעינן כולו לכם).
* מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי.
* במשנה במסכת חולין (פג.), המובאת גם בע"ז (ה:) מובא שנוהג זה להרבות בסעודה בעצרת היה עוד מזמן המשנה, וכל איתא התם:
בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו "אמה מכרתי לשחוט", "בתה מכרתי לשחוט". ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל.
* רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא. אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. (לא אמר הביאו לי ספר תורה לרקוד עימו אלא ביקש דבר גשמי).

כלומר יום זה נקבע כיום שבו יש חשיבות מיוחדת לאכילה ותענוג הגוף יותר מכל שאר המועדים, שבשאר ימים טובים וגם בשבת יתכן שהעונג והשמחה מעסק התורה ומצוותיה ידחה את העונג מאכילה ושתיה, ויחשב לו אפילו למצוה שנמנע מהם, אבל בחג שבועות אין בזה מצוה, ואפילו יש בזה איסור.
האכילה והשתיה והתעסקות בצרכי הגוף ביום זה באות לבטא גם כלפי חוץ את השמחה המיוחדת שיש ביום זה על הזכות העצומה שזכינו בו לקבל את התורה, דלא די בזה שהשמחה תהיה בלב, שהרי זה אמור להיות קיים כל השנה, אלא ביום זה צריך לעשות פעולות חיצוניות שמגלות את אותה שמחה. וזו היא היחודיות של מועד זה על שאר המועדים.

 

[ואני תפילתי]

הנהגות חכמים אלו אינם רק בגדר מילי דחסידות אלא הם דברי הלכה והנהגות מחייבות לכל אחד ואחד, כפי שלמד רבי משה אבן מכיר בספר 'סדר היום' מהגמרא דלדעיל, שיש חיוב להתענג ולשמוח בחג שבועות יותר מכל חג אחר, וז"ל:
בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתירה מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל, והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים, ש'הכל מודים בעצרת דבעינן לכם', והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה, וכן מצינו פסחים ע"ח ע"ב במר בריה דרבינא דכולא שתא הוא בתעניתא בר ממעצרתא וכו', מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעות הגוף התורה מתקיימת ואין לזולתו קיום, וראוי לשמחו ולענגו בשמחת התוספת יותר משאר חגים ומועדים.

וכן שמעתי מרבי ומורי הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל אב ב"ד דחיפה, שסעודת היו"ט של עצרת היא עבודה עיקרית בחג זה יותר משאר חגים. והלימוד כל הלילה הוא מנהג חדש שהתפשט בציבור בעקבות הנהגתו בהישיבות. והוא כמובן מנהג חשוב. אך יש לדעת מה עיקר ומה טפל.

 

[דרופתקי דאורייתא]

מנהג חדש שהתפשט בציבור בעקבות הנהגתו בהישיבות

אולי כוונתו אצל יוצאי אשכנז, כי אצל הספרדים גם באיזורים רחוקים מאוד, יש לימוד בליל שבועות, כמובן שזה משתנה באווירה וכו', אבל הבסיס קיים גם במקומות שהייתי מופתע.

 

[ואני תפילתי]

אולי כוונתו אצל יוצאי אשכנז, כי אצל הספרדים גם באיזורים רחוקים מאוד, יש לימוד בליל שבועות, כמובן שזה משתנה באווירה וכו', אבל הבסיס קיים גם במקומות שהייתי מופתע.

אכן יש הרבה קהילות ספרדיות שנהגו בזה. מנהג זה החלו לנהוג מלפני כמאתים חמשים שנה. אך יש קהילות רבות שלא נהגו. בטורקיה לדוגמא לא הוסיפו סדרי לימוד בלילה. ואפילו לא אמרו תיקון (כך אמר לי ידידי הרב מרדכי ינאר, שנולד וגדל בטורקיה).

 

[דעה את ה']

הבעיה שלימוד התורה בלילה הפך להיות עיקר עבודה היום [דבר שבכלל לא מוזכר בגמ' ובפוסקים], עד שזה בא על חשבון החיוב האמיתי של השמחת יו"ט והעונג, דוקא ביום זה שיש בו ענין לענג עצמו יותר משאר ימים טובים. כדאיתא בגמ' (פסחים סח): אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא.
כלומר יום זה נקבע כיום שבו יש חשיבות מיוחדת לאכילה ותענוג הגוף יותר מכל שאר המועדים, שבשאר ימים טובים וגם בשבת יתכן שהעונג והשמחה מעסק התורה ומצוותיה ידחה את העונג מאכילה ושתיה, ויחשב לו אפילו למצוה שנמנע מהם, אבל בחג שבועות אין בזה מצוה, ואפילו יש בזה איסור, וכמו שמוכח גם מהמשך הגמ' שם:מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי.

ואכן ב'סדר היום' הסיק מגמ' זו שיש חיוב להתענג ולשמוח בחג שבועות יותר מכל חג אחר, וז"ל:
בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתירה מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל, והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים, ש'הכל מודים בעצרת דבעינן לכם', והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה, וכן מצינו פסחים ע"ח ע"ב במר בריה דרבינא דכולא שתא הוא בתעניתא בר ממעצרתא וכו', מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעות הגוף התורה מתקיימת ואין לזולתו קיום, וראוי לשמחו ולענגו בשמחת התוספת יותר משאר חגים ומועדים.

והנה יש הממהרים בסעודת ליל שבועות כדי להרבות בלימוד הלילה, וכדי לנצל כל רגע פנוי בחג. ניתן לשמוע מאותם טועים אמרות בסגנון של: "בשביל עונג יו"ט לא צריך לשבת הרבה זמן בסעודה, מספיק לאכול כמה מאכלים טובים ולרוץ ללמוד". ועוד כהנה וכהנה. אין כל מקור להנהגה כזו. בדיוק כמו שלא ימהר לסיים בדיקת חמץ כדי לחזור לבית המדרש, כך אין להזדרז ולזרז בסעודת ליל יו"ט בשביל להרוויח עוד זמן של לימוד. בליל יו"ט יש דין לאכול סעודת יו"ט, וככל מצוה עוברת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, גם מצות סעודת יו"ט דוחה מצוות תלמוד תורה. בפרט שלסעודת שבת ויו"ט יש גם חלק גדול מאד במצוות חינוך הילדיםיש הממהרים בסעודת ליל שבועות כדי להרבות בלימוד הלילה, וכדי לנצל כל רגע פנוי בחג. ניתן לשמוע מאותם טועים אמרות בסגנון של: "בשביל עונג יו"ט לא צריך לשבת הרבה זמן בסעודה, מספיק לאכול כמה מאכלים טובים ולרוץ ללמוד". ועוד כהנה וכהנה. אין כל מקור להנהגה כזו. בדיוק כמו שלא ימהר לסיים בדיקת חמץ כדי לחזור לבית המדרש, כך אין להזדרז ולזרז בסעודת ליל יו"ט בשביל להרוויח עוד זמן של לימוד. בליל יו"ט יש דין לאכול סעודת יו"ט, וככל מצוה עוברת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, גם מצות סעודת יו"ט דוחה מצוות תלמוד תורה. בפרט שלסעודת שבת ויו"ט יש גם חלק גדול מאד במצוות חינוך הילדים

כיון שכתבת כ"ז כהערה על דבריי המעטים, אביע את הסכמתי הגורפת עם דבריך. ודברי פי חכם חן, וכל ערום יעשה בדעת.

ברור שצריך עונג גשמי כפשוטו. אנחנו מעוניינים מרצוננו להתקרב להשי"ת שלא תהיה זאת אך ורק אכילה ושתיה בעלמא, שמתפרשת בנפש כהתפרקות גרידא, אלא לשייך את ההנאה והשמחה ליום שניתנה בו תורה, כמאמר הגמ' בטעם הדבר.

ונכון לגמרי כדבריך הברורים שזה לא סיבה כלל להפוך את ה"יוצרות"... וכ"ש שלא להחדיר את תחושת הפחד מ"יום הדין על תורה"... [על אף שזה כתוב בשל"ה הק', זה רק אחרי הבסיס האיתן של מה שכתוב ונפסק להלכה ופשוט לענ"ד]

 

[דעה את ה']

גם ראב"ע ור"ע וכו' הרגישו את מצות היום של סיפור יציאת מצרים, ואעפ"כ הקשו הנ"ל ותירצו תירוצים שלא שייכים בשבועות.

אמת. ולענ"ד לא הובנתי נכון, וכמו שכתבת עוד להלן

התירוץ השני זה כמו שכתבתי שרק למי שבאמת מתענג מותר.
התירוץ הראשון זה כעין מה שכתבו אבני הכותל ודעה את ה'.
אולם יש לדון בדבריו, שהרי מי התיר 'להצטער מעט' בצער 'הגוף' ביו"ט כדי להרויח 'תיקון רוחני גדול'.
שמחת יו"ט היא שמחת 'הגוף', לאכול ולשתות ולישן וכדומה [המטרה היא כדי להגיע לקרבה לה', אבל האמצעי הוא הגוף והוא 'חובה'].
הרי אין להתענות ביו"ט אפילו מי ששמח בזה, ורק בשבת שהחיוב הוא 'עונג' התירו, ולכן התירוץ העיקרי נראה התירוץ השני, שרק מי ש'באמת' שמח בזה יכול

ואכן לא התכוונתי כלל שכך צריך מחמת ההרגש בקדושת היום והענין, אלא לומר שבאמת יש בזה תענוג לאנשים.

אלא שלכאורה זה רק לבעלי מעלה המשיגים מעלת הענין, ולא אצל פשוטי העם, וע"ז כתבתי שגם להם זה נותן תחושה טובה "עשינו את זה". בוודאי לא זה התחושה העיקרית הנדרשת וכו', ואין שום טעם שראב"ע ורע"ק ש"באמת עשו את זה", היינו שהיה להם אור אמיתי ביו"ט, יזדקקו לתחושה זו.

מקווה שהפעם הובנתי. וממילא עם עצם ההערה כלפי מי שיש לו יותר קיום מצוות שמחת יו"ט ע"י השינה, הזדהתי עם הכתוב, בלי שום שמץ זלזול במנהג שלא נועד עבורו

 

[ליש ולביא]

אני מסכים שזה לא צער להישאר ער בליל שבועות, ואני חושב שכיום יותר צער הוא ללכת לישון בליל שבועות....

אבל לגבי 'יושבי הברזילים' - למעשה לענ"ד זה עדיף, ועדיין יש בזה תועלת, כיון שעכ"פ בחלק מהלילה הם לומדים,

ואם האברכים בביכנ"ס לוקחים קצת אחריות על זולתם שלא זכו (שיעור, חברותא, לימוד קבוצתי, דיבור בלימוד),

אזי ניתן לראות שיש להם אוזן לשמוע ולב להבין דווקא בלילה הזה,

וזה משובב נפש לראות כאלו שהינם רחוקים בד"כ מדף גמרא, נהנים כל רגע באישון לילה...

וכבר התמרמר על כך רבי יוסף משאש באוצר המכתבים (ח''ב סי' מ) על הבטלנים שמאבדים את הלילה בדיבורים ובבטלה וסיים שאם היה לו כח היה מבטל כליל את הלילה הזה.
אבל כאמור מדובר למי שקשה לו או לריקים שמבזבזים את הזמן.
אבל מי שנח כדבעי בערב החג ומצליח ללמוד כל הלילה למה לו להפסיד את כל מה שאמרו רבותינו ז''ל בחשיבות הלילה.
לתוספת אומר מי שמבין ב'עניינים' גמר התיקון הוא במוסף באמירת כתר. ולפעמים בזמן הזה או שלא מספיקים את החזן כי הוא 'טס' (כי עייפים וטרחא דציבורא לחכות לרוב המניין.......) או שהציבור בחלקו מנמנם
ויצא שכרו בהפסדו כמו שכתבו כל הנ''ל.