מצוות דרבנן - האם להלכה צריכות או אין צריכות כונה

האחרונים [כנה"ג וממנו במג"א ושא"ר] הביאו בשם הרדב"ז שמצוות דרבנן א"צ כונה, וכך פסקו המ"ב, הכה"ח, האור לציון ועוד.

יש לשאול על זה.

א. מי יודע היכן נמצא רדב"ז זה. ניסיתי בעבר לחפש הרבה ולא מצאתי.

ב. הרב יצחק יוסף האריך לנכון כמה פעמים שמפורש בשו"ע בסי' רי"ג ורי"ט ועוד מקומות שגם בברכות 'דרבנן' צריך כונה. השאלה היא מדוע המג"א ושאר האחרונים כביכול 'התעלמו' מהשו"ע הזה, והעתיקו את דברי הרדב"ז שלא צריך כונה, ובפרט אחרוני הספרדים כמו הכה"ח והאור לציון ועוד.
בלת"ק

שמא ברכות שאני
 
אחרי העיון אולי באמת כן יש קצת ראיה מהרדב"ז.
דהרי בתחילה כתב "ובהני איפליגו רב ורבי יוחנן דלמר מכשירין קילי ממצוות ולמר חמירי"
- ואם לר' יוחנן מכשירין יותר חמורים ובכל זאת כתב הרדב"ז שאין צריך כוונה בדרבנן, כ"ש למצוות.
 
אחרי העיון אולי באמת כן יש קצת ראיה מהרדב"ז.
דהרי בתחילה כתב "ובהני איפליגו רב ורבי יוחנן דלמר מכשירין קילי ממצוות ולמר חמירי"
- ואם לר' יוחנן מכשירין יותר חמורים ובכל זאת כתב הרדב"ז שאין צריך כוונה בדרבנן, כ"ש למצוות.
אנו פוסקים כרב.
לא רואה את הראיה מדבריו.
 
אנו פוסקים כרב.
לא רואה את הראיה מדבריו.
אבל הוא אומר שהמח' שלהם לא תלויה במח' "מצוות צריכות כונה" כי לר' יוחנן מכשירי מצוה יותר חמורים מהמצוה עצמה.
ואם לר' יוחנן בכל זאת סובר שבמכשירי מצוה דרבנן אין צריך כונה,
כ"ש לדידן שמכשירי מצוה לא יותר חמורים שאין צריך כונה.
 
אבל הוא אומר שהמח' שלהם לא תלויה במח' "מצוות צריכות כונה" כי לר' יוחנן מכשירי מצוה יותר חמורים מהמצוה עצמה.
ואם לר' יוחנן בכל זאת סובר שבמכשירי מצוה דרבנן אין צריך כונה,
כ"ש לדידן שמכשירי מצוה לא יותר חמורים שאין צריך כונה.
הוא אומר כך: לר' יוחנן טבילה 'דאורייתא' צריכה כונה, ומצוה 'דאוריתא' יתכן שלא צריכה כונה [ויתכן שכן, זה לא תלוי זה בזה].
לאחר מכן אומר שאפילו לר' יוחנן - טבילה 'דרבנן' לא צריכה כונה.
לגבי מצוה 'דרבנן' - לא קשור למחלוקת הנ"ל.
 
ומצוה 'דאוריתא' יתכן שלא צריכה כונה [ויתכן שכן, זה לא תלוי זה בזה].
המח' שלהם לא תלויה בזה, אבל לר' יוחנן מדבריו נראה שבמצוה דאורייתא צריך כונה. (מכך שכתב "שיותר חמור" מהמצוה. וזה כל הדיוק שלי)
 
חילוק נוסף יש לחלק בין כל מצוות צריכות כונה בתורה, לאלו הדוגמאות,
והוא ע"פ דברי הרבינו יונה בברכות שכתב דהוא מצוות התלויות בדיבור וחמיר טפי.
בב"י על אתר מפורש לא כך
בית יוסף אורח חיים סימן ריג
ומ"ש רבינו שיוצאין בשמיעתן שמכוונים אליו. דמשמע שצריך שיתכוין לצאת וכן מה שכתב הרמב"ם כל השומע ברכה וכו' ונתכוין לצאת בה ידי חובתו יצא אתי כמאן דאמר מצות צריכות כוונה ולדעתו הכי נמי צריך המברך להתכוין להוציאו כדאיתא בסוף פרק ראוהו בית דין (שם כט.) דאילו למאן דאמר אינן צריכות כוונה אף על פי שלא נתכוין לצאת וגם חבירו לא נתכוין להוציאו כיון ששמע יצא כדאיתא התם
שו"ר שבאליה רבה כתב כדברינו,
וכתב שהב"י סמך דבריו עמש"כ בהל' שופר והביא שם דברי הרבינו יונה.
(ובאמת אחרי שהב"י הביא שם דברי ר"י, מוכרח שסובר כן, ואחרת יהיה סתירה בדבריו,
וד"ת עניים במק"א ועשירים במק"א).
 
שו"ר שבאליה רבה כתב כדברינו,
וכתב שהב"י סמך דבריו עמש"כ בהל' שופר והביא שם דברי הרבינו יונה.
(ובאמת אחרי שהב"י הביא שם דברי ר"י, מוכרח שסובר כן, ואחרת יהיה סתירה בדבריו,
וד"ת עניים במק"א ועשירים במק"א).
ובאמת מכאן גם יש להקשות על דברי הר' יצחק יוסף,
שהרי בב"י בהל' שופר פסק את דברי הרבינו יונה.
וצ"ע.
 
שו"ר שבאליה רבה כתב כדברינו,
וכתב שהב"י סמך דבריו עמש"כ בהל' שופר והביא שם דברי הרבינו יונה.
(ובאמת אחרי שהב"י הביא שם דברי ר"י, מוכרח שסובר כן, ואחרת יהיה סתירה בדבריו,
וד"ת עניים במק"א ועשירים במק"א).
ובאמת מכאן גם יש להקשות על דברי הר' יצחק יוסף,
שהרי בב"י בהל' שופר פסק את דברי הרבינו יונה.
וצ"ע
אינו מדוייק כ"כ
אליה רבה סימן ריג
צריכות כוונה וכו'. כ"כ ב"י בסימן זה ולקמן סימן רי"ט (כפי') [בפירוש] הטור [דאתי כמ"ד מצות צריכות כוונה], דלמ"ד אין מצות צריכין כוונה הכא נמי לא בעי כוונת שומע ומשמיע. ועולת תמיד תמה שם [סק"ד] דסותר הש"ע גופיה במה שכתב לעיל סימן ס' סעיף ד' שני דעות אם מצות צריכין כוונה, הוי ליה לפסוק הכא בספק ברכות לקולא דאף שלא כיוון יצא ע"כ. ולא קשה מידי לענ"ד דהא סיים הש"ע לעיל דהלכה דצריכא כוונה, הרי דהלכה כך ולא מטעם חומרא, וכן הלבוש פסק לעיל [שם] כן בסתם. ועוד נ"ל דסמך הב"י בש"ע על מ"ש בב"י סימן תקפ"ט למ"ד מצות אין צריכין כוונה, הני מילי בדבר שיש בו מעשה אבל במצות שתלויות באמירה בלבד צריך כוונה דאמירה בלב הוא ע"כ, והכי נמי תליא באמירה, ומזה קשה על ב"י בשני מקומות שזכרתי ע"כ

המעיין בדבריו יראה שבתחלה סבר שמצוות צריכות כונה בכל אופן, לדעת הב"י.
לאחר מכן הביא את דברי הב"י בסי' תקפ"ט בשם ר' יונה, וסיים 'ומזה קשה על ב"י בשני מקומות'. כלומר בסי' רי"ג ורי"ט.

וכדי שלא יקשה על דבריו נראה פשוט שהב"י בסי' רי"ג ורי"ט - 'טעמא דנפשיה קאמר', ולא ס"ל כדברי ר' יונה. ומה שהביא בסי' תקפ"ט את דברי ר' יונה - זה כמו שמביא הרבה פוסקים בכמה מקומות ולא מחייב שיפסוק כדבריהם אלא כמראה מקום, אבל את סברתו 'האישית' גילה בב' מקומות בב"י.
 
רבינו הגדול זלה"ה בחזון עובדיה ח"ב עמ' קמה, יישב עפי"ד הגר"מ אריק, שהיכא שאין הוא עושה המצווה בעצמו, אלא יוצא ע"י אחרים, בעינן כוונת שומע ומשמיע ע"ש.
וע"ש שלא ציין מקור לדברי הרדב"ז אלא כתב הביאו המג"א.
 
בעיקר דברי האליה רבה, לא הבנתי למה נשארה קושייתו, אחרי שכתב שסמך עמש"כ בב"י בהל' שופר.
 
בעיקר דברי האליה רבה, לא הבנתי למה נשארה קושייתו, אחרי שכתב שסמך עמש"כ בב"י בהל' שופר.
כיון שבב"י בסי' רי"ג מדובר על 'אמירה ודיבור' ולא על 'מעשה', ואעפ"כ תלה את הדברים במחלוקת מצוות צריכות כונה או לא, וזה דלא כדברי תר"י שהביא בסי' תקפ"ט.
 
ראשי תחתית