כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 2,497
אצטט חלק מהם, ואינני רואה קשר ביניהם לבין ממה להקל.
וודאי שהרבנים המצוטטים לא היו מאלה שראינו אצלם אי מי בעולם שהם מיקלים וכיו''ב. וודאי שכוונתם ככונתי.
כן הרב מבריסק שידוע כמחמיר גדול, ראה מש"כ עליו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (ח"ב עמ' צ"ו) בענין החומרות בהלכה, וזה לשונו: "מרן הגרי"ז זצ"ל לא היה מקפיד בחג הסוכות, לשתות תה רק בסוכה... ובעיני ראיתי פעמים שהיו מכינים למרן הגרי"ז תה, והיו מניחים את הכוס בחדר, והיה שותה ללא חשש... ופעם אחת שאלו אדם אחד על כך... ענה לו מרן הגרי"ז: "אנו לא מהמחמירים" (כי הרמב"ם כתב "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח"). ועוד שם (ח"א עמ' ל"א): "סיפר לי [הגרי"ז] באותה הזדמנות, כי פעם קרא האבא מרן הגר"ח זצ"ל להדיין דבריסק הגאון רבי שמחה זליג זצ"ל, וביקש ממנו כי תמיד כאשר יפסוק, לא יפסוק עם חומרות, אלא רק ע"פ ההלכה, כי האבא לא אהב חומרות".
ובספר "מפיהם של רבותינו" (עמ' ר"ד) כתב מפי הגאון רבי ראובן פיינשטיין, על אביו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: "אבא לא אהב חומרות. בעל אגרות משה נודע בכח הפסיקה שהיה חוצב את ההר. כאשר מאן דהו טען שהוא מיקל בפסקיו, התבטא: מה פירוש מיקל? למדתי את הסוגיא לעמקה וכך העליתי הלכה למעשה, האם אעשה שקר בנפשי ואפסוק לחומרא כאשר ההלכה היא לקולא? הרי במקרה זה אהיה נחשב כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה!"
ובספר "בשבילי ראדין" (עמ' 163) מובא: "החפץ חיים גילה יחס מיוחד לחברי ולומדי הכולל קדשים, ידע את גדלותם ואת שקידתם העצומה בתורה... גם נהג למסור להם שיחות מיוחדות... היה מרבה לדבר בפני האברכים כי לכשיצאו לרבנות, כל שאלה שתבוא לפניהם יעמלו למצוא לה את צד ההיתר, וכך היה החפץ חיים אומר: "אם הרב טועה בדבר הלכה ומכשיר את הטריפה, הרי זו עבירה חמורה ומאוד צריך להיזהר מזה, אך עוד יותר צריך להיזהר בזהירות יתירה שלא להטריף את הכשרות, שזוהי עבירה שבין אדם לחבירו שאפי' יום הכיפורים לא מכפר עליה".
ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".
ובספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד) כתב: "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להחמיר לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".
ועוד שם (עמ' 45): "מעשה באדם ששאל את החזון איש זצ"ל אם להחמיר כדברי הזוהר הקדוש באיזה ענין, והורהו שלא יחמיר בו. כי המחפשים חומרות עלולים להקל בדברים אחרים שהם עיקר הדין" (והביא דוגמא לכך, ע"ש).
וכן בספר "מעונות אריות" (עמ' 506) הביא את עדותו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשם החזון איש: "שמעתי מפיו שדקדק בלשון הוידוי של רבי ניסים גאון הנאמר בערב ר"ח בתפילת יום כיפור קטן, "את אשר התרת אסרתי ואשר אסרת התרתי". ותמה רבינו החזו"א, שהלא להתיר את האיסור חמור יותר מלאסור את המותר, ולמה פתח תחילה ב'את אשר התרת אסרתי'?
וביאר שפעמים רבות השורש של מי שמתיר איסורים הוא במה שמקדים תחילה ואוסר את המותר. שע"י שאוסר את המותר הוא מקבל דמות של צדיק, ובכח זה הוא הולך להתיר את האסור. ואנשים מקבלים את דבריו, שהרי מסתכלים עליו כמחמיר שאוסר את המותר" (והביא דוגמא לכך, ע"ש).