קיבלתי.
ילקוט יוסף תפילה א הערות סימן צ סעיף ט - דין תפלה בצבור אות ה - ז
ו) מתפלל בביתו - כשיש לו ביכ"נ בעיר אם יצא י"ח תפלה
בספר עקב ענוה (חלק העשין אות יב) כתב, שהמתגאה עובר על מצות עשה של אותו תעבוד, שהיא מצות עשה על תפלה, והמתגאה אינו מקיים מצות עשה זו מחמת הרבה טעמים: שהרי אמרו חז"ל בסוטה (ה א) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים את לבו כבשר. ע"ש. ואחר שאין תפלתו של המתגאה נשמעת אם כן אין תפלתו תפלה. ב. ועוד, אחרי שתפלה נקראת עבודה וכהן בעל מום פסול לעבודה, ושם בסוטה אמרו, האי מאן דיהיר בעל מום הוי, אם כן אין תפלתו תפלה. ועוד, שהמתגאה כשכורע בתפלתו עובר על לא תשתחוה, ואם כן הוי מצוה הבאה בעבירה, ופשיטא שאינו מקיים מצות עשה זו. ע"ש. והגאון האדר"ת בהערותיו שם (דף ח' ע"ב) העיר, הנה במה שהרבה לחשוב כמה לאוין ועשין שהמתגאה עובר וכו', אך במה שכתב שהמתגאה עובר על עשה דתפלה לפי שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר, לא נראה לי כלל דבר זה, וכי אם אין התפלה נשמעת לא קיים המתפלל המצוה, חלילה לא תהיה כזאת, והרי אמרו בברכות (ו א) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבתי כנסיות. ע"ש. האם נאמר שהמתפלל בביתו ביטל מצוה עשה של תפלה ועיין בתענית ח. וטובא כיוצא בזה.
ועל זה השיב הרה"ג המחבר שם, לשון התלמוד בתענית (שם), אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם משים נפשו בכפו, ופירש רש"י, דרצונו לומר שיתפלל בכוונה. ולדברי מעלתו [האדר"ת] ברור שאפילו אם התפלל שלא בכוונה מכל מקום קיים מצות תפלה, ולא ידעתי דאיך כל כך ברור לו דלמאן דאמר מצוות צריכות כוונה יוצא ידי חובה בדיעבד אף אם לא כיון, ועיין בטורי אבן (ראש השנה כח א) דסבירא ליה דאם מצוות צריכות כוונה אף בדיעבד אין המצוה מצוה וכו', ואם כן פשיטא דבתפלה צריך כוונה מן התורה. וע"ש שכתב, דהמתפלל בביתו כשיש לו בית כנסת בעירו, לא קיים מצות תפלה, אחר שנקרא שכן רע, וגורם גלות לו ולבניו. וביותר לפי הירושלמי (פרק ה' דברכות) רב הונא אמר, כל מי שאינו מתפלל בבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת לעולם הבא, מאי טעמא, סביב רשעים יתהלכון. ואחר שקרא למתפלל בביתו רשע, ומקרא מפורש זבח רשעים תועבה, ממילא אין תפלתו תפלה. וכתב עוד, דדוקא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין בשעה שהצבור מתפללים, אבל הא לאו הכי אין תפלתו תפלה. וכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. וראיתי שהעירו על דבריו, דלפי זה המתפלל ביחידות בביתו צריך להתפלל תשלומין, שהרי מה שהתפלל ביחידות אין תפלתו תפלה, וזה לא נשמע, דודאי תפלה ביחיד חשיבא תפלה, רק שמאבד החשיבות של תפלה בצבור. וכבר כתבנו לעיל דברי המהר"ם חזן [נכד החקרי לב] בספרו כרך של רומי, שכתב, דענין זה של תפלה בצבור אין לו זכר ורושם בין המצוות, ואפילו מצוות דרבנן, ותפלה בצבור אין ריח מצוה בדבר. וראה מ"ש ע"ד לעיל. ועל כל פנים בודאי דהמתפלל ביחידות בביתו קיים מצות תפלה, אלא שאיבד את החשיבות של תפלה בצבור, שאין תפלתו של אדם נשמעת ביחידות אלא אם כן שם נפשו בכפו ומתאמץ בכוונה יתירה בכל התפלה. וכולי האי ואולי. ושמא יש ליישב, דבודאי גם יחיד המתפלל הוי תפלתו תפלה, אבל אם לא בא לבית הכנסת כדי להתפלל ביחידות, דחשיב כשכן רע, בכהאי גוונא קאמר דלא יצא.
ובאמת דמסתבר דתפלה ביחיד הויא תפלה, וכדמוכח מהגמ' ברכות (כא א) אמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל, ואם לאו לא יחזור ויתפלל. וצריכא, דאי אשמעינן קמייתא הני מילי יחיד ויחיד, או צבור וצבור, אבל יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי, קא משמע לן. ע"ש. ומשמע דתפלת יחיד בודאי דהויא תפלה.
וראיתי שציינו למ"ש בשו"ת נר למאור (סי' יג) בזה"ל: בברכות (ו א) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, ותמהו רבים, הכיצד יתכן שכל התפלות שמתפללין בבית הם לבטלה חלילה, ונראה שדברי התלמוד נאמרו בדקדוק, שאין תפלתו נשמעת אמרו, ולא אמרו אין תפלתו מתקבלת. וחילוק יש בין שמיעה לקבלה, אם ירצה אחד לתת לחברו דבר מה, תלוי בחפץ המקבל, אם המתנה תמצא חן בעיניו יקבלנה, ואי אפשר לתת לו בעל כרחו, לא כן כאשר יגיד דבר לזולתו אזי בעל כרחו ישמע, אלא אם כן יאטום אזניו או ילך ממקומו, וזה יעשה רק אם דבריו גרועים מאד אשר אין כדאי לשומען. וזהו שדקדק אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, רצונו לומר שם הוא בגדר שמיעה, ונשמעת היא להקב"ה שהוא מצוי בבית הכנסת, כדאמרו שם בסמוך, ואף אם אין התפלה כדאית כל כך, לא כן בביתו ששם אינה בגדר שמיעה אלא בגדר קבלה, וזה תלוי ברצון המקבל ואם תפלתו זכה ונכונה היא מתקבלת, ואם לאו אינה רצויה. [וזה דלא כמו שכתב האגרות משה [הנ"ל הערה א'] שהמתפלל ביחידות הוי כעין מה שאמרו דתפלתו תועבה, אולם יתכן שאם מתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין בזה לא קאמר].
ועיין בצל"ח (ברכות ח א) שנסתפק אם גם במתפלל ביחיד ויש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לתוכו, גם כן נקרא שכן רע. ע"ש.
עכ"ל הילקו"י
רוב הדברים מועתקים מדברי מרן הגריח"ס שליט"א בספר כרם יעקב, סי' יד, עמ' קסו-ח.
