ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות הוספות - הערות סימן רד - דיני הברכות על יתר המאכלים אות ח
והנה הרה"ג הנאמ"ן שליט"א כתב לנו בזה"ל [בהשמטת איזה קטעים]: לכבוד ידידנו היקר והנעלה, הרב הגאון המופלא, השקדן בתורה, חריף ובקי, חובר חיבורים מחוכם, מר בריה דרבינא הרה"ג כמוהר"ר יצחק יוסף שליט"א, ראש ישיבת "חזון עובדיה". שלום וברכה! מאשר בתודה קבלת ספרו החשוב ילקוט יוסף על הלכות שבת, ותיכף לקבלה ברכה, ירבו כמותו, אשרי יולדתו, באשר ה' עמו. ובל"נ בעוד כמה ימים יקנו מכם אברכי הישיבה [כסא רחמים] כמה חבילות בשביל הישיבה תכב"ץ וכו'... ואני בעניי אמרתי כמה פעמים לתלמידי שומעי לקחי, שהעבודה הרבה שמעמיס כת"ר על עצמו להוציא כרך גדול של ילקוט יוסף, מידי שנה בשנה (בן פורת יוסף) עם מקורות וציונים רבים, היא מביאה בהכרח באיזה מקומות לחוסר דיוק באיזה פרטים. והבאתי דוגמא ממה שכתב בסימן ריט (סעיף כב) לענין ברכת הגומל וכו'. ואני מוסיף, שמלאכה גדולה וחכמה רבה עשה כת"ר בספריו הרבים. ואסיים בברכת הצלחה רבה בכל מעשי ידיו, ויפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה. כעתירת, נאמ"ן ס"ט. ולהלן מספר הערות מאשר כתבתי בגליונות הספר ילקוט יוסף חלק ג', אחת הנה ואחת הנה מידי עוברי בס"ד:
בסימן ריב הערה ה', מה שכתב שהאוכל קוסקוס צריך לברך על המים באמצע אכילתו וכו', וסיים וכן פסק הרה"ג הנאמ"ן שליט"א וכו', תמוה שלא כתבתי שם רק שאין לברך על הירקות והבשר שהם טפלים לגבי הכוסכוס, ולא דיברתי לענין שתיית המים כלל. ושוב שמעתי שטעות סופר נפל בילקוט יוסף, וזה שייך לסוף הדיבור הבא: ומה שכתבנו שאם יש תערובת של ירקות ובשר בתוך הכוסכוס שאינו מברך עליהם וכו', וכן פסק הרה"ג הנאמ"ן וכו', כצ"ל. וניכרים דברי אמת שאכן טעות סופר נפלה כאן. ובענין ברכת המים באמצע אכילת הכוסכוס כשקובע סעודתו עליו, מנהגינו כדעת מוהרמ"ך זצ"ל שלא לברך עליהם. וביארתי טעמו של דבר בהסכמה לשו"ת מנחת חיים.
בילקוט יוסף שבת כרך א' (עמוד ז') ציין כת"ר לירושלמי (פרק ג' דמועד קטן הלכה ה') שהקש' אמאי הרגל מפסיק לשבעה ושבת אינה מפסקת לשבעה, כקושית הרב מבריסק זצ"ל, ובאמת בירושלמי שם אין הקושיא מבוארת כל כך, אך כן משמע מהתירוץ שם. ועל כל פנים משם ראיה נוספת דסבירא ליה להירושלמי שיש חיוב שמחה בשבת, דאם לא כן לא פריך מידי מיו"ט לשבת דשאני יום טוב דאיכא מצות שמחה. והיה לו לציין זה לעיל שכ"מ בירושלמי פרק א' דמגילה ופרק ג' דמועד קטן. וכן יש לציין לדברי הראב"ע שכתב כי יום שמחות הוא ותשמחני. עכ"ד.
<שתיית מים באמצע אכילת כוסכוס>
ויש להשיב, כי יש לחקור בטעמא דהאי מילתא, דהשותה מים באמצע סעודתו אינו מברך על המים, אם הוא מטעמא דברכת המוציא שבירך על הפת פוטרת כל דברים הבאים מחמת סעודה, והשתיה הנגררת מחמת האכילה חשיבא גם כן כדברים הבאים מחמת סעודה, ולכן אינו מברך על השתיה באמצע הסעודה. [וכן מבואר הטעם במחצית השקל סימן קסח סק"ל]. או נימא דטעמא דהאי מילתא משום שדרך אכילה גדולה לגרור אחריה שתיה, ולא בגלל שהשתיה חשיבא כדברים הבאים מחמת סעודה. ונפקא מינה בחקירה זו, בנידון דידן, דאי נימא דטעמא דהאי מילתא משום דחשיב כדברים הבאים מחמת סעודה, ממילא זה דוקא בסעודה שמברך עליה המוציא וברכת המזון, וכן באוכל פת הבאה בכיסנין שיעור ע"ב דרהם, שמברך על העוגה המוציא וברכת המזון, דבזה אינו מברך על השתיה. אבל באוכל כוסכוס שאינו מברך המוציא וברכת המזון, אפילו אם קובע סעודתו על הכוסכוס, ממילא צריך לברך על המים ששותה באמצע. ודמי למה שנהגו לברך על המים באמצע אכילת אורז, אף אם קובע סעודתו על האורז. וכן חזר והשיב לי עתה מרן אאמו"ר שליט"א. ובפרט שגם גבי שתיית מים באמצע סעודת פת יש אומרים שצריך לברך, וכן דעת רב עמרם גאון (הובא באחרונים), ורש"י בספר הפרדס (עמוד קפה), ובמחזור ויטרי (סימן עג), ובספר האשכול (סימן יח). ולדעת רב סעדיה גאון בסידורו, צריך לברך על השתיה בפעם הראשונה. אלא שלהלכה קיימא לן שאין מברכים על שתיה באמצע הסעודה, וכדעת התוס' (ברכות מא א), והרשב"א בחידושיו, ועוד ראשונים. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן קעד סעיף ז'), דכל אכילה גוררת שתיה. ואמנם כתב המגן אברהם (ס"ק יב) דמה שאמרו אכילה גוררת שתיה היינו דוקא כשאוכל סעודת קבע, מה שאין כן אם אוכל מעט פת. ע"ש. ובשו"ת יביע אומר חלק ה' (סימן יז) האריך בענין האוכל עוגה ושותה עמה קפה או תה, אם מברך על הקפה, והעלה, דצריך לברך על הקפה. ורק אם קובע סעודתו על העוגה, שזו אכילה גדולה, בזה אמרינן אכילה גוררת שתיה, ואז אינו מברך שהכל על הקפה. אבל באכילה מועטת, שאינה קובע סעודה [על פת הבאה בכסנין, מברך שהכל על הקפה. ועיין בספר מאמר מרדכי (סימן קסח ס"ק כד) שכתב, דהשותה קאוי עם פת הבאה בכיסנין, יברך קודם על הקפה, ואחר כך על העוגה. ומכל מקום אם מברך תחלה בורא מיני מזונות על פת הבאה בכיסנין קודם שיטבלנו בקפה, ומברך שהכל על הקפה, ושותה ממנו מעט, אתי שפיר גם כן, דליכא למימר שנפטר הקפה בברכת הפת הבאה בכיסנין, מאחר שלא שרה בתוכו. ע"כ. וכיוצא בזה כתב בחיי אדם (כלל נו סי' ב') גבי אדם ששותה יי"ש ואוכל גם כן לעקי"ך, אף על פי שנראה אחד עיקר ואחד טפל, כיון שכוונתו לאכול שניהם אין זה נחשב כטפל לו, ומברך על הלק"ך שהוא חשוב, ואחר כך מברך על היי"ש. ע"ש. וכ"כ בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (סימן כא), שאם שותה מים בתוך פת הבאה בכיסנין, מברך. דדוקא באכילת קבע אינו מברך על המים, אבל לא באכילת עראי. ע"ש. והנה האוכל מעשה קדרה כמו כוסכוס ואיטריות וכדומה, אפילו אם קובע סעודתו עליהם, אינו מברך המוציא וברכת המזון, ואף שיש בזה מחלוקת, מכל מקום כן הוא העיקר לדינא, כמו שנתבאר בשו"ת יביע אומר חלק ח' (סימן כא). ולפי זה כיון שאין אכילת הכוסכוס נחשבת לאכילת קבע, שהרי אין מברכים על זה המוציא וברכת המזון, ממילא דמי ממש לאכילת אורז, שאם שותים מים באמצע אכילת האורז, צריך לברך על המים. ודי לנו שלא לברך על המים שבאמצע הסעודה, אחר שכך המנהג, כמו שהעיד הרשב"א, אבל בנידון דידן שאין אצלינו מנהג ברור שלא לברך, מסתמא הוי כמו אכילת אורז, ויש לברך על המים ששותה באמצע אכילתו. דכל שאינו אכילה גדולה, לא אמרינן אכילה גוררת שתיה. ודוקא בפת, או בפת הבאה בכיסנין, שקובע על זה סעודה, אמרינן אכילה גוררת שתיה, ולא בשאר אכילות, אף אם אוכל מהם הרבה. וכבר כתבו להוכיח כן מדברי מרן בש"ע (סי' רח סעיף טו), שכתב, שתה יין ומים אין לו לברך על המים בורא נפשות רבות, שברכת היין פוטרתן, כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקין. ע"כ. ומוכח הא בשאר דברים זולת היין צריך לברך על המים, ואין מעין ג' פוטרת בורא נפשות. וכן הוכיחו ממה שכתב המגן אברהם (סי' קסח סק"ל) שכתב, ונפקא מינה לדידן אם אין בו תואר לחם ומברך בורא מיני מזונות, ואם כן לא פטר פת להמשקה, ולכן צריך לברך על המשקה. ע"כ. ומוכח דכל שמברך מעין ג' לא פטר לבורא נפשות. וכתב במחצית השקל, דדוקא תוך הסעודה שאכל פת ובירך המוציא, פוטר המשקין, דהו"ל כדברים הבאים מחמת סעודה. ע"ש.
