אשכול חיפוש מקורות

  • יוזם האשכול יוזם האשכול שלום
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

אני לא אומר בוודאות, אפשר לפרש לכאן ולכאן. - רק באופן כללי.
קודם כל הפסוק, הוא ישופך ראש, וכן שפיפון עלי אורח, וכן אם ישוך הנחש בלי לחש.
וכן אמרו לנחש מה הנאה יש לך.
ולאידך אמרו נפל לבור מלא נחשים מעידים עליו שמת (שדרך הנחש לישוך, רש"י), וכן את יוסף זרקו לבור מלא נחשים ועקרבים.
רק אפשר לומר ששם היה גירוי בהם, נפל לבור שלהם וכו'.
ואמרו שבנחש לא ברי היזקא, ולכן אינו חייב עד שישיכנו בידיים.
ורוב הדברים הללו נאמרו בא"י או על א"י.
וכן הדין הידוע של מים מגולים וכו', ואולי אוכל שאני, ששם ע"י ששותה מטיל ארס ממילא. ויל"ע.
וכן הא דאמרו שבת קכא אמר ריב"ל כל המזיקין נהרגין בשבת, וכגון נחש שבא"י...
 
כתבתי בזה במוסגר במערכה בפרשת וישב שנה שעברה (בדיוק הגיליון לפני שהתחלתי להעלות כאן בפורום חו"ר המזרח)
1769552611189.png
 
זכורני ששמעתי בעבר שמקובל לומר שהגאון רבי שמואל קעלין זצ"ל בעל המחצית השקל על המג"א, היה בעצם ניצוץ נשמתו של רבינו המג"א.
שהואיל ודבריו באיזהו מקומן קצרים וסתומים באופן שלא ניתן לפרשו, ניתנה לו רשות לרדת בגלגול בעצמו ולפרש דבריו.
אשמח לדעת אם יש מקור לכך, ומי בעל דברים.
 
זכורני ששמעתי בעבר שמקובל לומר שהגאון רבי שמואל קעלין זצ"ל בעל המחצית השקל על המג"א, היה בעצם ניצוץ נשמתו של רבינו המג"א.
שהואיל ודבריו באיזהו מקומן קצרים וסתומים באופן שלא ניתן לפרשו, ניתנה לו רשות לרדת בגלגול בעצמו ולפרש דבריו.
אשמח לדעת אם יש מקור לכך, ומי בעל דברים.
גם אני אשמח.
וכידוע כן על הרש"ש כלפי האר"י, וכן מהר"ח ויטאל גלגול המגיד משנה ששם משפחתו וידאל ובה לתקן כי לא היה מאמין בקבלה.
 
בגמ' בשבת קכא ע"ב
חמישה נהרגין בשבת וכו' ונחש שבא"י
בישראל (כמו אפריקה ושאר מזרח התיכון) אחוז גדול מהנחשים הם ארסיים לעומת אירופה שכמעט כל הנחשים אינם ארסיים.
וזה מה שציינו בירושלמי בתרומות שגילוי אסור אפילו בחו"ל כלומר אף שהסיכון נמוך
 
כוונתך למיעוט.
רוב הנחשים בישראל אינם ארסיים.
וזה אמרו שבשבת מותר להרגו באר"י כי זה חשש סכנה אבל בחו"ל (אירופה) אסור להרגו בשבת כי הוא יותר רחוק (ולגבי גילוי החמירו בירושלמי אף בחו"ל משום לא פלוג ודלא כראשונים שהקלו בזמן שאין מצויים נחשים והם כתבו כן עפ"י הבבלי כנראה)
 
זכורני ששמעתי בעבר שמקובל לומר שהגאון רבי שמואל קעלין זצ"ל בעל המחצית השקל על המג"א, היה בעצם ניצוץ נשמתו של רבינו המג"א.
שהואיל ודבריו באיזהו מקומן קצרים וסתומים באופן שלא ניתן לפרשו, ניתנה לו רשות לרדת בגלגול בעצמו ולפרש דבריו.
אשמח לדעת אם יש מקור לכך, ומי בעל דברים.
בס"ד ואחר חיפוש מחיפוש מצאתי מקור לאימרה זה.
כך כתב הגה"ק בעל מעגלי צדק במכתב הנדפס בספר זכות ישראל
1771330914701.png
 
סיפור על רבינו יונה שבא בחלום שישברו קברו כדי שלא יבואו מחר הפורעים ויעשו זאת בזדון ובמעל וכו'. מה המקור?
 
יש למישהו את הספר 'סימנא טבא' של הרב ס' רוזן
אני צריך שם משהו בריש פרשת בראשית, בעמוד בו הוא כותב אמת יוצא תשע שקר יוצא שש...
אם אתה מתכוון שלא מובן מה שכתב זה פשוט היינו בגימטריה קטנה
(את הס' אין לי)
 
יש למישהו את הספר 'סימנא טבא' של הרב ס' רוזן
אני צריך שם משהו בריש פרשת בראשית, בעמוד בו הוא כותב אמת יוצא תשע שקר יוצא שש...
זה הפרק המדובר.
בהצלחה!!!
 

קבצים מצורפים

האם ידוע מאיפה שהוא שלבר כוכבא/ כוזיבא היו ילדים?
וכמו"כ מאיזה שבט הוא הגיע? לכא' מיהודה שאל"כ לא היו חושבים שהוא משיח ויש לדון בזה
 
האם יש מקור להא מילתא דאמרי אינשי
(לין יוטאנג - לו הסיאנג-לין)
כשאנשים קטנים עושים צל גדול - זה סימן שהשמש שוקעת?
 
איפה כתוב (אולי מעם לועז?)
שהמן קנה פרה בשביל כוס חלב
בזה ששבר את ביתו כדי לתלות את מרדכי היהודי.
 
כתבתי בזה במוסגר במערכה בפרשת וישב שנה שעברה (בדיוק הגיליון לפני שהתחלתי להעלות כאן בפורום חו"ר המזרח)
הצג קובץ מצורף 16627
מצורף מאשר כתבתי בזה בחידושי לאה"ע שם:

הנופל לחפירת נחשים ועקרבים​

במראות הצובאות (ס"ק פב, הו"ד בפת"ש ס"ק צב) הק' מסעי' כג דאמרי' דמי שאמר שנשכו נחש אין מעידין עליו שמת. וכ' דכאן מיירי: א'. דכיון שהוא נשוך בנשיכות הרבה קים להו לחז"ל שאין מועיל לו שום רפואה. ב'. דנחשים ועקרבים הוי כמו זיבורא ועקרבא שאחז"ל בחגיגה שאין לו תרופה לפי שרפואה של זה קשה לחבירו, ומש"ה בעינן תרתי נחשים ועקרבים. ג'. דמיירי כשא"א לו לעלות משם מעצמו עד שיעלוהו אחרים וביני ביני מסתמא לא יוכל לחיות. ע"ש. (וע"ע בצפנת פענח גירושין פי"ג הי"ח, ומהדו"ת עמ' 130). ומש"כ דדוקא בנחשים ועקרבים, הנה רש"י בברכות (לג.) כ' "נחשים ועקרבים: או זה או זה, מעידים עליו שמת". והמעשה רקח (גירושין פי"ג הי"ז) כ' עמש"כ הרמב"ם "ובחפירת נחשים ועקרבים": "כתוב בברייתא מלאה נחשים ועקרבים, וכן גירסת הטור ז"ל. ונפק"מ למ"ש שם משום איצצא ופי' רש"י שדוחקן כשעומד עליהם ורבינו נראה דלא הוה גריס לה ולכך כתב סתם וכלומר דאף בסתם יש לחוש לאיצצא". (וע"ע בעצי ארזים ס"ק קכב, ובמש"כ בביאור מח' ת"ק ור"י בן בבא, דלר"י בן בבא אם ידוע שהוא חבר אף בנמצאו עצמות בבור אין מעידין. ע"ש).

וחכמי ביהמ"ד "ברכת אברהם" העירוני (ע"י הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א) שכהיום רוב הנחשים אינם מזיקים (עי' אינצ' לבית ישראל ערך נחשים, וחזו"ע שבת ח"ה עמ' קכב והלא'. ואין צ"ל דהוא משום דנשתנו הטבעים, אלא י"ל ש'תמו מחלקי העולם שלנו אותם הנחשים, ויש כאלה רבות בתולדות בעלי החיים'. וכמש"כ הגריא"ה הרצוג בפסקים וכתבים ח"ד [סי' לז] בענין גילוי משקין. [ובנידון זה ע"ע בס' שמירת נפש שטיגל ,,]), וממילא אין מעידים. ושכ"כ במנחת יצחק (על התוספתא יבמות יד, ז) דהיינו דוקא בידוע שהם מסוכנים. אולם באמת בד' המנח"י מבואר דכשדוחקן ודאי מזקי, ורק תי' דעוי"ל דהיינו בנחש שבא"י ובעקרב שבחדייב דהם מסוכנים ביותר (כדאיתא בשבת קכא:). והיינו דאז אף אם אין דוחקן ודאי מזקי. וידידי הרה"ג הנ"ל אמר דשמא י"ל דמזקי אין הכוונה בארס מסוכן, אלא שע"י שכולן נושכין לו ומוצצין דמו ממילא מת.

[ולפי"ז מבואר גודל הנס ביוסף הצדיק כשהשליכוהו לבור עם נחשים ועקרבים (שבת כב. וחגיגה ג.). ודו"ק. ובפרט דכתיב "וישליכו אותו הבורה" (בראשית לז, כד), ופי' המפרש (תמיד כח: ד"ה צבר) שאין השלכה פחות מכ' אמה (וכ"כ התוס' מעילה יא:, ועי' בפרחי כהונה שם שהביא גירסא "י' אמה". ואאמו"ר שליט"א העיר מדכתיב בהגר "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים" [בראשית כא]. ובחפש'י מצאתי שכן הק' המלבי"ם [ויקרא אות פו] ע"ד המפרש והתוס' הנ"ל, והק' גם מיוסף, והק' בזה עוד. ע"ש), וזה שניצל מנפילה זו זה נס בפנ"ע [עי' יבי"א ח"ו סי' ד אות ו' שנפילה מב' קומות רובא למיתה]. (ובזה ביאר הגר"א את סמיכות הדברים בגמ' שבת שם, דמסמכי דרשה הנ"ל למאמר דהניח למעלה מכ' אמה. וכ"כ בשו"ת הרב"ז ח"א ס"ס נז, ועי' לו עוד בח"ב סי' יג הע' ג. וכ"כ התורה תמימה בראשית פרק לז הע' כ). (הע' זו ע"פ מה ששמעתי מראש הכולל הרה"ג רבי שמעון מורסיא שליט"א)]. [ועי' במראות הצובאות (ס"ק קיז) מש"כ לדון בהיה יודע שיפילוהו, אי חיישי' שמא לחש לפני שנפל. (וע"ע בעצי ארזים שם)].
 
מקור דברי החזו"א על חובתינו לחקור אחר גדולי התורה (בערך)
אשמח למקור וציטוט מדויק
הוזכר כאן באיזה אשכול לא מצאתי כרגע)
 
מקור דברי החזו"א על חובתינו לחקור אחר גדולי התורה (בערך)
אשמח למקור וציטוט מדויק
הוזכר כאן באיזה אשכול לא מצאתי כרגע)
מועתק ממק"א:
נדפס בקובץ אגרות (ח"ב סי' קל"ג), ובנוסח יותר מדוייק בפאר הדור (ח"א עמ' ש"ח). הרקע לכתיבת המכתב נתבאר בפאר הדור (שם). היה זה כאשר נאבקו חרדי וילנא בשנים תרפ"ח – תר"ץ נגד המזימה למנות בעירם רב ראשי מקרב אנשי ה"מזרחי", בעוד הג"ר חיים עוזר זצ"ל חי וקיים בתוכה, מינוי שנחשב כהכרזת מרידה בסמכות התורה. "כאשר חשד [הגאון חזו"א זצ"ל] באחד מגדולי התורה בוילנא – מן הדמויות המרכזיות בפרשת הרבנות – שדעתו נוטה לוותרנים, דיבר אודותיו שלא בפניו מתוך התמרמרות גלויה. לאחר מכן נתחוור לו שטעה בשיפוטו, ועל תקלה זו השיח את לבו במכתב ששיגר לאחד מאנשי סודו הנאמנים":

יקירי ה"ר ... שליט"א, שלו' וברכה.

לא נתראיתי קודם נסיעתי.

בדברי ביום ו' עש"ק העבר, דברתי בהתמרמרות
[אודות א' מגדולי התורה בווילנא], נגד דרכי לותר לו את הכל מפני גדלו בתורה באמת, ולבו שלם בדרך התורה. ואך הדברים ששמעתי [עליו, דהיינו שדעתו נטה לוותרנים], האלצוני להודות על חלק רפה. ואח"כ לא היתה מנוחתי שלמה, פן נכשלתי בלה"ר ח"ו. אם כי דעתי, כי ראוי להמחזיקים בתורת ה' לדעת את גדוליה באופים האמתי, ואם הותר לדבר לה"ר על אומן באומנותו, להאיש הדורש עליו לצורך [לדעת אצל מי לקנות], על מי שתורתו אומנתו לא כש"כ שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת – כי הידיעה של [- אודות] חכמי הדור, לבם, ומדתם, הן הן גופי תורה – מ"מ צריך לזה זהירות יתירה, ופן מְשַׁנֶה הדבר בקוצו ש"י ונמצא מוציא ש"ר על ת"ח.

אך כ"ז
[- שרק חשש שנכשל בלשה"ר, היה רק] טרם נתראיתי [עם אותו גדול], אך בהתראותי מצאתי כי כלו עלילות דברים, ודעתו כדעתנו, והמוסרים אחרת לא ירדו לסוף דעתו. ידעתי כי הדברים יהיו מוקשים בעיניך, אך איני רוצה למסור בכתב. ובכלל הנני נוטה כי על הרוב הצדק אתו נגד מבקריו, כאשר כבר גיליתיך דעתי בזה פעמים רבות, ואין בו קורטוב של ותרנות נגד מפירי תורה בשביל להשלים אתם, חלילה לחשדו בזה. אם כי אין רצונו להקרא על שם "אגודה", ומקפיד להתרחק מלתת בחוץ מושג זה על אדותו, זהו ענין אחר.
 
ראשי תחתית