אתה סובר שלא דומה, והרבנים הנ"ל כן.
א. כידוע לך כבר, אני לומד סוגיא לא לפי מי אומר, אלא איך שלומדים סוגיא. ולזה לא מהני מה שיש חושבים אחרת.
ב. מרן הגרח"ק כבר כתב לחלק כמו שחילקתי, וכמו שהבאתי לעיל.
אחרי שפתחת את הספר אני מבין שאתה מכיר את סברתו.
(ומ"מ דבריו הם ""צירוף" וההיתר לא נסמך עליו)
אם דבריו לא נזכרו באף פוסק אחר ולא נפסקו להלכה, אינם אפילו בתורת צירוף, ופשוט.
הוי הסרת מונע שדנו האחרונים אם הוי גרמא.
א. גם בזה דנו בסוגיות של בידקא דמיא בסנהדרין.
ב. גרמא בשבת אסור לכו"ע לכה"פ מדרבנן, ובמלאכה שדרכה בכך אף בדאורייתא וכמו שציינתי לך לעיל מדברי הביאוה"ל.
נכון.
וכיון דהוי דרבנן יש הרבה יותר צדדים להקל. (ספד"ר לקולא, פס"ר)
כבר מילתי אמורה שבורר בשבת זה איסור דאורייתא וכנקיטת התנאים הקדושים ע"ה.
נכון שדברי הרשב"א מחודשים, אבל וודאי דברי הראשונים הנ"ל חזי לאצטרופי.
ודברי הגר"י עדס מחודשים, שלא מצינו בדברי הרשב"א שום חילוק בין אם זה קבוע או לא ואין סברא לחלק ביניהם.
דברי הגר"י עדס מחודשים??? פשוטים הם כביעתא בכותחא!
הרי כל סברת הרשב"א אינה אלא שהמעשה שלו אינו מוגדר "מעשה צידה" אלא "מעשה סגירת הדלת". וא"כ פשוט שדלת שכל פעם שהיא נסגרת היא עושה "מעשה צידה" אין מקום להיתר כלל!!! וה"ה בנידו"ד! וכל מה שחידש הרשב"א הוא חידוש עצום, והבו דלא לוסיף עלה, ובפרט במידי דאורייתא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?????
ואדרבה כמה מהאחרונים הבינו שאפי' שמתכוון למעשה הצידה התיר הרשב"א, ובנידוננו קיל טפי שלרוב בנ"א לא יודעים כלל שעושים מעשה ברירה, ואינה עיקר כוונתם.
עיין תגובה קודמת. כל דברי הרשב"א כשהמעשה מוגדר מעשה סגירת דלת, ואף אם מתכוון לצידה. והכא אף אם אינו מתכון הא הוי מעשה ברירה.
ועוד, לא ידענא להאחרונים הנ"ל, ואף אם הם קיימים מאן יימר דהלכתא כוותייהו???
ושוב, אבקש לא לערבב נושאים נוספים ולהשאיר את הסוגיא בסימן שי"ט.
[שמעתי פעם שמרן האור לציון זיע"א כאשר היו מורים לפניו היתרים מחמת טעמים גרמא, אינו מתכוון, מתעסק וכדו', היה קורה להיתרים אלו "לחצני מצוקה", ודו"ק היטב לענייננו...].
