בענין גרמא בשבת כדאי לקרוא מה שכתב הגר"ע יוסף בענין שימוש בשבת במים שהוחמו מע"ש ע"י בוילר.
ידוע ומפורסם היתרו של הגר"ע יוסף להשתמש בשבת במים שהוחמו ע"י דוד שמש, אך לא ידוע מה שחזר בו והגדיל להתיר גם מים שהוחמו ע"י בוילר, בחזו"ע שבת (חלק ד עמ' תי"א), שנקט לשון "טוב להחמיר" שלא להשתמש במים שהוחמו בבוילר, ומשמע שמעיקר הדין מותר. וכן כתב בשו"ת יביע אומר (חלק י' סימן נ"ה אות כ"ח).
וזו תמצית דבריו בשני המקומות הנ"ל:
א. הרשב"א התיר לנעול הבית לשומרו, אע"פ שצבי בתוכו ומתכוון לצודו.
ב. בשו"ת רב פעלים הקשה סתירה, מהגמ' שבת קלג, שלולא הפסוק היינו אוסרים למול באומר שכוונתו לקוץ בהרתו של חבירו, וכן הקשה ערך השולחן. ותירץ הבא"ח שגם הרשב"א התיר רק בצבי שלא ניכר שהוא נועל הבית כדי לצודו, והרואה מבין שכוונתו לשמור על ביתו. אבל הקוצץ בהרת, ניכר להדיא שרוצה להסיר את הצרעת ולכן לולא הפסוק היינו אוסרים.
ג. ע"פ הרשב"א וחילוק הבא"ח אפשר להתיר גם פתיחת ברז מים חמים שהוחמו ע"י בוילר, כשבאותה שעה נכנסים מים קרים ומתבשלים שם. והטעם, כיון שפותח את הברז להשתמש לצרכו, ולא ניכר שרוצה להכניס מים קרים לדוד, ולכן מותר אע"פ שזה פסיק רישיה שיתבשלו המים.
ד. הקשה, שהרי הרב המגיד כתב על הרשב"א שאין להקל כל כך. ותירץ שכל זה באופן שמתכוון גם לצוד הצבי וגם לשמור ביתו, אבל אם מתכוון רק לשמור הבית, גם הרב המגיד יודה להתיר, אע"פ שזה פסיק רישיה. שהרי פסק בדין גחלת מתכת, שאם המכבה לא מתכוון לצרוף, אין כאן מלאכה כלל, ולא שייך פסיק רישיה כיוון שבאינו מתכוון אין כאן מלאכה. ובסברא זו השתמשו הרבה אחרונים למלאכות שבת אחרות. וכן פסקו שו"ת בית אפרים, בית לחם יהודה, זרע אברהם, שואל ומשיב, זכרון יעקב ועוד.
ה. מסיק הגר"ע יוסף שגם בנד"ד שלא מתכוון כלל שיחדרו מים צוננים לבוילר, אלא רק להשתמש במים החמים לצרכיו, לא נקרא מבשל כלל. ולמרות שהר"ן כתב לחלוק על הרשב"א, ולמרות שבעל התרומה אסר לסגור תיבה עם זבובים וכן פסק הטור, עדיין יש למיקל אילן גדול לסמוך עליו (הרשב"א).
ו. ועיין בשו"ת אבני נזר, שכתב על הרשב"א שאם לא עושה מעשה בגוף הצבי, הרי זה גרמא בעלמא, והביא ראיה מהרא"ש בפרק החובל שאם סגר על אדם את הבית הרי זה גרמא כי לא דחפו בידיים לתוך הבית, וגרמא מותר בשבת. ולמרות שזה פסיק רישיה, אינו הופך את הגרמא למעשה בידיים. וכאן בפתיחת הברז הוא מסיר מונע, שזה גרמא.
ז. ועוד יש להתיר ע"פ השלטי גיבורים בשם הרשב"א שאם עושה דבר בסתמא ולא מתכוון למלאכה, וזה פסיק רישיה, אסור, אבל אם מכוון לעשות דבר היתר, ויוצא מזה פסיק רישיה, מותר. והוא הדין כאן.
ח. הוסיף בחזו"ע הנ"ל: אם לא יסגור את הברז, הרי יצאו כל המים החמים והצוננים לא יוכלו להתבשל, ופעולת סגירת הברז לא נחשבת מלאכה אלא גרמא בעלמא, ואין לנו לצרף פעולת פתיחת הברז וסגירתו. וכתב עוד: עיין ביבי"א שהבאנו להקת הפוסקים שגרמא שרי בשבת אפילו שלא במקום הפסד.
היוצא לנו מדברי הגר"ע, 4 נימוקים להתיר פתיחת ברז במים שהוחמו ע"י בוילר חשמלי:
א. ע"פ הרשב"א אליבא דהרב פעלים, שאם לא ניכר שרוצה שיכנסו מים קרים לדוד, מותר אע"פ שיש פסיק רישיה.
ב. גם אליבא דהחולקים על הרשב"א, כיון שלא מתכוון כלל שיכנסו מים קרים, לא נקרא מבשל כלל ולא שייך פסיק רישיה.
ג. כיוון שלא עשה מעשה בגוף המים, נחשב גרמא, ומותר בשבת ע"פ להקת פוסקים, ופסיק רישיה לא הופך גרמא למעשה.
ד. ע"פ הש"ג בשם הרשב"א, שאם מתכוון לעשות דבר היתר ויוצא מזה פסיק רישיה, מותר.
וכן הראש"ל הרב יצחק יוסף אמר בשיעורו השבועי:
"לגבי פתיחת ברז של המים החמים שהוחמו בבוילר חשמלי, אמנם מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ד או"ח סי' ל"ה החמיר, אבל ביביע אומר ח"י עמ' קי"ז הסתמך על כמה טעמים, ואחד מהם - לפי דעת החתם סופר (חיו"ד סי' רי"ד) שפתיחת הברז דינה כגרמא, כיוון שאינה מעשה בידיים אלא הסרת המונע, וא"כ אין כאן איסור תורה, וכמו שלמדו במסכת שבת (קכ:) מהפסוק "לא תעשה כל מלאכה", עשיה אסורה, אבל גרמא מותרת. וכתב הריטב"א שם שגרמא מותרת מהתורה, אבל אסורה מדרבנן. ולדעת רוב הראשונים גרמא מותרת לגמרי. ואע"פ שביביע אומר ח"ד (או"ח סי' ל"ה אות א) כבר הביא את דברי החתם סופר, מכל מקום לא סמך על זה, כיון שבדרך כלל אנחנו מחשיבים גרמא מה שנעשה לאחר זמן, ואילו בבוילר המים נכנסים מיד ומתבשלים. ומכל מקום מרן זצ"ל בספריו האחרונים כתב לחזק היתר זה בעוד צירופים, ולכן היתה דעתו שמעיקר הדין מותר להשתמש במים חמים של הבוילר, אלא שטוב להחמיר בזה. אבל בדוד שמש הדבר מותר בפשיטות, ואין צורך להחמיר כלל".
