שיער פזור לרווקות

[משיב כהלכה]

תרתי דסתרי

לא, אלא היא גופא ההוכחה שאין כאן משהו שקשור לצניעות אלא מנהג שהתפתח מקללת חוה ותו לא. ונרמז בתורה, לכן נחשב איסור דאורייתא (לרוב הפוסקים), והגאונים כתבו שהתורה לא דיברה על רווקה ולכן האיסור לא חל עליה, וככל הנראה למדו מכך שהפסוק דיבר בסוטה שהיא נשואה.

וכמובן שהגאונים והראשונים לא כתבו טעם לחלק בין נשואה לרווקה, מחמת שמותר להסתכל בה, או כל מיני חילוקים ובילוקים שנפוצים כיום, אלא הם כותבים שהפסוק דיבר בנשואה, כך גזירת הכתוב ותו לא. וזה לשונם: "והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי".

גם בענייני ק"ש ולימוד מול שיער אשה, חילקו הגאונים בין נשואה לרווקה, והטעם - שנשואה לא רגילים בשערותיה, ורווקה רגילים בשערותיה. אבל לא שיש חילוק בין שיער לשיער, ולא שנשואה בגילוי שיער היא פרוצה ורווקה בגילוי שיער היא סמל הצניעות.

 

[משיב כהלכה]

לא לחינם אמר איוב ברית כרתי ומה אתבונן על בתולה

היה לך להביא ראיה מגמ' מפורשת בע"ז דף כ', שאיסור הסתכלות בפנויה חמור קצת יותר: "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת", אבל עדיין איסור הסתכלות שווה בשתיהן, ולא הותר אלא לצורך נישואין ותו לא.

 

[משיב כהלכה]

חז''ל החריגו את הא''א שתהא צנועה יותר מן הבתולה דאם לא כן כיסוי ראש בנשואה למה לי?

כיסוי ראש זה לא חז"ל אלא דאורייתא לרוב הפוסקים. ואין רמז בחז"ל שבתולה פטורה מכיסוי ראש אלא להיפך, לשון הגמ' בכתובות (עב.) הוא "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ויש ראיות כחול הים שהבתולות כיסו ראשן כמו הנשואות והוציאו צמה מחוץ לכיסוי (עיין כאן בהרחבה).

וההיתר לבתולות מבואר לראשונה בדברי הגאונים והראשונים ולא כתבו שום טעם לזה אלא שכך היא גזירת הכתוב, שדיבר בנשואות ולא ברווקות.

 

[משיב כהלכה]

א. מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל (ל' הרש''י בכתובות)
ב. גזירת הכתוב
ג. שיהיה היכר שהיא נשואה

א. זה לא לשון רש"י, המילה "צניעות" לא מוזכרת שם. המנהג החל מקללת חוה שהתקללה שתכסה ראשה כמו אבל (עירובין דף ק') ונרמז בתורה, ומזה למד רש"י בביאורו העיקרי שם: "מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר". זה הכל. מנהג בנות ישראל אינו כן.

ב. לא ממש גזירת הכתוב אלא כעין גזירת הכתוב, מנהג שהוזכר בתורה ונרמז בדרך אגב, ויש פוסקים רבים ובראשם תרומת הדשן סימן רמ"ב בדעת הרמב"ם הסוברים שאין זה דאורייתא כלל אלא דרבנן ורק נרמז בתורה ולכן אמרה הגמ' "דאורייתא היא".

ג. אין לזה שום מקור, ואדרבה לפי מנהג חז"ל (ומנהג תימן עד לאחרונה, ועוד ארצות) בתולות התכסו כמו נשואות ולא היה שום היכר ביניהן, רק בעת כניסת הבתולות לחופה נהגו לפזר צמתן לסימן.

 

[תורה אמת כתיב בה]

כיסוי ראש זה לא חז"ל אלא דאורייתא לרוב הפוסקים. ואין רמז בחז"ל שבתולה פטורה מכיסוי ראש אלא להיפך, לשון הגמ' בכתובות (עב.) הוא "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ויש ראיות כחול הים שהבתולות כיסו ראשן כמו הנשואות והוציאו צמה מחוץ לכיסוי (עיין כאן בהרחבה).

וההיתר לבתולות מבואר לראשונה בדברי הגאונים והראשונים ולא כתבו שום טעם לזה אלא שכך היא גזירת הכתוב, שדיבר בנשואות ולא ברווקות.

א''כ אדרבה בנות רווקות יכסו ראשם ונשואות יצאו עם פאה נוכרית?

 

[עת שערי רצון]

א. זה לא לשון רש"י, המילה "צניעות" לא מוזכרת שם. המנהג החל מקללת חוה שהתקללה שתכסה ראשה כמו אבל (עירובין דף ק') ונרמז בתורה, ומזה למד רש"י בביאורו העיקרי שם: "מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר". זה הכל. מנהג בנות ישראל אינו כן.

זה בערך מה שכתבתי

ב. לא ממש גזירת הכתוב אלא כעין גזירת הכתוב, מנהג שהוזכר בתורה ונרמז בדרך אגב, ויש פוסקים רבים ובראשם תרומת הדשן סימן רמ"ב בדעת הרמב"ם הסוברים שאין זה דאורייתא כלל אלא דרבנן ורק נרמז בתורה ולכן אמרה הגמ' "דאורייתא היא".

נכון

ג. אין לזה שום מקור, ואדרבה לפי מנהג חז"ל (ומנהג תימן עד לאחרונה, ועוד ארצות) בתולות התכסו כמו נשואות ולא היה שום היכר ביניהן, רק בעת כניסת הבתולות לחופה נהגו לפזר צמתן לסימן.

אולי אתה צודק, לא עיינתי הרבה בנושא זה ...

 

[א. כהן]

בעניין "גזירת הכתוב" המדוברת כאן, ע"פ קללת חוה וכו', יעויין בספרי בגדי קודש (עמ' רמד והלאה), ובתגובה המצורפת באריכות (עמ' קד והלאה) שדחיתי בפרוטרוט טענותיו של @משיב כהלכה בנושא זה.

 

[משיב כהלכה]

א''כ אדרבה בנות רווקות יכסו ראשם ונשואות יצאו עם פאה נוכרית?

איני מבין כיצד הגעת לזה, בנות רווקות נוהגות לגלות ראשן ע"פ דברי הגאונים והראשונים, ונשואות נוהגות לכסות ראשן בפאה.

בזמן חז"ל לא נהגו לכסות הראש בפאה, אלא גם הרווקות וגם הנשואות כיסו בכיפת צמר ועליה סבכה.

 

[תורה אמת כתיב בה]

בזמן חז"ל לא נהגו לכסות הראש בפאה, אלא גם הרווקות וגם הנשואות כיסו בכיפת צמר ועליה סבכה.

מעניין טענת שהפאה לפני 3000 שנה

 

[משיב כהלכה]

בעניין "גזירת הכתוב" המדוברת כאן, ע"פ קללת חוה וכו', יעויין בספרי בגדי קודש (עמ' רמד והלאה), ובתגובה המצורפת באריכות (עמ' קד והלאה) שדחיתי בפרוטרוט טענותיו של @משיב כהלכה בנושא זה.

לתגובה זו אגיב בהמשך האשכול, רק אצרף כעת קונטרס שנכתב בעבר לאחד שחיבר ספר בנושא.

 

[משיב כהלכה]

מעניין טענת שהפאה לפני 3000 שנה

הפאה מלפני 3400 שנה היא פאה של אשה מצריה, לא יהודיה (הבאתי את הפאה הזו רק כדי להמחיש מה היה מראה הפאות דאז, כי טוענים שהיה נראה קש ותבן). היהודים החלו לכסות הראש בפאה לפני כ500 שנה לערך.

בזמן חז"ל השתמשו בפאה כתוספת שיער לצמה שהיו רגילים להוציא מהכיסוי, או כתחליף לצמה, מי שהיה לה שיער דליל או לבן, וכפי שעשו הנשים בעיראק.

 

[א. כהן]

לתגובה זו אגיב בהמשך האשכול

עדיף באשכול נפרד (או באשכול המיועד במקומו, בתגובה הכוללת בבא העת...), כדי שלא להסיט את הנושא (של שיער פזור לבתולות) יותר מידאי.

 

[משיב כהלכה]

התכוונתי בהמשך האשכול הזה שכבר החילותי להגיב בו.

 

[א. כהן]

התכוונתי בהמשך האשכול הזה שכבר החילותי להגיב בו.

גם משם, עדיף להפריד לאשכול בפני עצמו, בעניין טעם כיסוי הראש וכו'. כדי שיהיה קל יותר למעיינים לעיין בזה ולא להתערבב בהרבה נושאים (אף שהכל תחת הנושא של פאה נכרית), וכפי שהעירו שם כמה מחברי הפורום.

 

[א. כהן]

בעניין שיער פזור, יש להעיר שכבר בראב"ד (עמ"ס עדויות פ"ג מ"ד) מבואר שאפילו "נפקת ברא" – שמפקירה עצמה לעבירה ורוצה להתייפות בשערה, מבינה שלא יתכן ללכת באופן שיתפזר שערה. ע"ש.

וממילא גם להחולקים על המג"א וסוברים דמה שמבואר באבן העזר שגם פנויה חייבת בכיסוי ראש, הכוונה לאלמנה או גרושה, אפ"ה אין זה אלא מצד חובת כיסוי ראש עצמו, אבל עדיין יש בזה פריצות בפיזור שערה, בלי קשר לחובת התורה, וגם בפנויה.​

 

[א. כהן]

ויש לציין עוד לדברי הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, בספרו 'אמרי יציב' (עמ' תמט-תנ), שכתב על השתלשלות פיזור השיער במקומו, על ידי עצת הטמאים מפאריז כלשונו.

וזו לשונו:

"כשגרתי כאן בראשונה הייתי דורש ומוכיח תמיד על האופנה שנתחדשה אז שהנערות היו גוזזות ומקצרות את השערות (אינטערגישוירען). ואמרתי שאם אין אפשרות לקלוע יחד את השערות, אין זה הגון לבת ישראל לצאת כך ברחוב.

הצטדקו אז בטענות ומענות שונות שאי אפשר כאן ללכת בשערות ארוכות קלועות. אני הוכחתי שאסור לבנות ישראל ללמוד מחוקות הגויים, ועליהן לסדר שערותיהן כמנהג בנות ישראל מדור דור. עליהן להתגאות בכתר תפארת הצניעות לראשן, ולדעת שסידור השערות ב'צעפ' היא הצורה הכי יפה ועדינה שיש בעולם.

כשחזרתי לכאן שנית אחרי כעשרים שנה, נודע לי שהאופנה השתנתה. כעת החליטו הטמאים מפאריז ובכל מקום שהם, שהנערות לא צריכות לגזוז את השערות. אפשר כבר ללכת בשערות ארוכות אך פרועות ולא מסודרות.

אכן נודע הדבר, לכתחילה היתה זאת עצת הטומאה בסגנון "הבה נתחכמה לו" של פרעה. בכוונה תחילה אמרו לגזוז את השערות על מנת לבטל את הרגל הקליעה, כדי שאחר כך כשיגדלו השערות תצאנה פרועות ראש באופן האסור על פי דין.

כדאי להתבונן בזה ולדאות איך שהטומאה אורבת תמיד על בנות ישראל בדרכים שונות. אילו היו קובעים מתחלה ללכת בשערות ארוכות, כי אז היו כל בנות ישראל ממשיכות בסידוד השערות בצמות כדדך האמהות והזקנות מימים ימימה".​

 

[משיב כהלכה]

בעניין שיער פזור, יש להעיר שכבר בראב"ד (עמ"ס עדויות פ"ג מ"ד) מבואר שאפילו "נפקת ברא" – שמפקירה עצמה לעבירה ורוצה להתייפות בשערה, מבינה שלא יתכן ללכת באופן שיתפזר שערה. ע"ש.

כרגיל, אין קשר בין דברי הראב"ד לבין מה שהעמסת בשמו.

וזה לשונו: "והזונה מתכוונת שיהא שערה נראה מתוך הסבכה ועושה אותה בנקבים".

דרך הפרוצות שאינן הולכות בגילוי בשר כחיות השדה אלא בבגד העשוי רשת, המגביר את התאווה יותר מגילוי לגמרי, וכן נהגו הפרוצות דאז בשיער ראשן.

גם לא היה אצל הנשים דאז ענין של יופי בפיזור השיער אלא גנאי, והיופי היה בשיער קלוע, והצמה ממילא היתה גלויה אצל כל הנשים, ולא נותר להן אלא לגלות ראשן דרך כיסוי רשת בעל נקבים גדולים.

הביאור המשעשע לפיו הזונות היו צנועות ולא רצו לפזר שערן לגודל צניעותן, נובע מחוסר הבנה בסיסי.

גם בגמ' סוטה דף ח', הסוטה התנאתה לפני הנואף בקליעת שיער ראשה ולא בשיער פזור.

 

[משיב כהלכה]

וממילא גם להחולקים על המג"א וסוברים דמה שמבואר באבן העזר שגם פנויה חייבת בכיסוי ראש, הכוונה לאלמנה או גרושה, אפ"ה אין זה אלא מצד חובת כיסוי ראש עצמו, אבל עדיין יש בזה פריצות בפיזור שערה, בלי קשר לחובת התורה, וגם בפנויה.

אם אין חובת כיסוי הראש לרווקות, מנין להמציא "פריצות" שאף אחד לא כתב, ואדרבה מפורש בראשונים במסכת ברכות ששיער זה רגילים בו ואינו מביא הרהור וטרדה?

 

[משיב כהלכה]

ויש לציין עוד לדברי הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, בספרו 'אמרי יציב' (עמ' תמט-תנ), שכתב על השתלשלות פיזור השיער במקומו

יפה כתבת, לא היה זה פריצות אלא לפי מנהג מקומו, ומה שכתב "אסור על פי דין" אינו אלא לדעת יחיד של המג"א.

 

[א. כהן]

הביאור המשעשע לפיו הזונות היו צנועות ולא רצו לפזר שערן לגודל צניעותן, נובע מחוסר הבנה בסיסי.​

זה לא "ביאור" ולא משעשע... אלא דברים מפורשים.

עי"ש בראב"ד שביאר דסבכה זו אין עליה תורת בגד או תכשיט כיון שאינה עשויה לכסות שהרי כל רצונה שייראה שערה, אלא מטרתה בלבישת הסבכה "לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה", ומבואר מזה שאפי' "נפקת ברא" שמפקירה עצמה לעבירה ורוצה להתייפות בשערה מבינה שלא ייתכן ללכת באופן שיתפזר שערה, וכנ"ל.​

 

[א. כהן]

אם אין חובת כיסוי הראש לרווקות, מנין להמציא "פריצות" שאף אחד לא כתב, ואדרבה מפורש בראשונים במסכת ברכות ששיער זה רגילים בו ואינו מביא הרהור וטרדה?

זה לא להמציא אלא בראב"ד כך כתוב, וכנ"ל.

לגבי הראשונים בברכות כד. שאתה מנפנף בהם יומם ולילה, כבר השבתי בקובץ תגובה הנ"ל.

 

[א. כהן]

יפה כתבת, לא היה זה פריצות אלא לפי מנהג מקומו

במקומו כתוב שנהגו כן בהדיא. אין ראיה מה הדין במקומות אחרים, ואדרבה כתב בדבריו ש"מנהג בנות ישראל מדור דור" היה שלא לפרוע שערותיהן, ובנוסף בראב"ד כתוב שאפילו זונה מבינה שאין לפזר שערותיה. לכן לענ"ד בוודאי שיש להיזהר בזה.

 

[משיב כהלכה]

בלבישת הסבכה "לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה"

למה לא הדגשת את "לחמם את ראשה"? הרס לך את הביאור שהעמסת בראב"ד?

ברור ופשוט לכל בר דעת שזונה איננה מחפשת "צניעות" אלא בדיוק להיפך, וגם לבושה היה כולו חורים כדי שיראה גופה כדכתב הראב"ד שם: "דהא יוצאת חוץ גופה סתם חלוקה עשוי כמין סבכה כדי שיראה בשרה מתוכו", אבל כפי שכתבתי, דרך הפרוצות לא ללכת בעירום לגמרי אלא בלבוש נקבים.

ולכן לשון צניעות שנקט הראב"ד אינו מתוך "הקפדה על הצניעות" אלא לשון הצנעה שלא יצאו שערותיה החוצה ויתפזרו כי יותר יפה להם תחת הנקבים.

אבל לשיטתך, הפרוצה שגילתה את כל גופה (!) הקפידה בשיער ראשה (הגלוי גם הוא תחת נקבים גדולים) שלא יהיה פזור משום צניעות... הלא זה חוכא ואיטלולא ממש.

ועוד יותר מגוחך, שמנהג זה שנהגו הזונות להיזהר בו מחמת צניעותן המופלגת, נהגו בו הבתולות בשופי ביום חתונתן ויצאו כששערן פרוע, וכן הנשים האבלות כמבואר להדיא בגמ', ללא שמץ של חוסר צניעות.

וכן בירושלמי (מסכת כתובות פרק ב): "שיצאו ביום הכיפורים וראשה פרוע".

וביאר ה"פני משה" שם: "כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג, שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות, ע"ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה"כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית". וכן פירש הרידב"ז.

ולשיטתך, ביום הכיפורים יצאו בפריצות שאפילו הזונות הקפידו בה.

 

[משיב כהלכה]

ואדרבה כתב בדבריו ש"מנהג בנות ישראל מדור דור" היה שלא לפרוע שערותיהן

אין שום ראיה לזה, יש רק ראיה הפוכה מפשיטות הגאונים והראשונים בדבריהם על הבתולות שרגילות בגילוי שיער ולא חילקו בין שיער קלוע לשיער פרוע.

 

[א. כהן]

למה לא הדגשת את "לחמם את ראשה"? הרס לך את הביאור שהעמסת בראב"ד?​

מה הקשר?

הראב"ד נותן שתי סיבות אפשריות ללבישת הסבכה – "לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה". כל אחת מהסיבות יכולה להיות תקפה בפני עצמה, וייתכן שאחת מהן מתאימה לקבוצה אחת של נשים זונות והשנייה לקבוצה אחרת.​

 

[א. כהן]

ולכן לשון צניעות שנקט הראב"ד אינו מתוך "הקפדה על הצניעות" אלא לשון הצנעה שלא יצאו שערותיה החוצה ויתפזרו כי יותר יפה להם תחת הנקבים.​

אז לשיטתך, הראב"ד משתמש במילה 'צניעות' בזמן שכל כוונתה היתה להיפך... לא נראה לי כלל.

לשונו ברורה לא משתמעת לשני פנים: "לצניעות שלא יתפזר שערה".

לדבריך, הראב"ד לא היה צריך להשתמש במונח "לצניעות", אלא היה כותב שהסבכה עשויה כדי "שלא יתפזר שערה", ותו לא. מה הקשר שהוא מכניס את המושג "צניעות"?

בשלמא אם היה כותב את זה בתור פעולה - שהיא "מצניעה את שערותיה בשבכה כדי שלא יתפזר", נו, עוד יכלתי להבין שכינה את פעולת הכנסת השיער לתחת הסבכה כהצנעה (אפילו שגם זה דחוק), אבל כשהוא כותב את זה בתור "מושג" - לצניעות, נראה ברור שהוא מתכוין פשוטו כמשמעו - ערך צניעות, כמו שכל אחד מבין, ולא רק לפעולה טכנית של הכנסת שיער.​

 

[א. כהן]

אבל לשיטתך, הפרוצה שגילתה את כל גופה (!) הקפידה בשיער ראשה (הגלוי גם הוא תחת נקבים גדולים) שלא יהיה פזור משום צניעות... הלא זה חוכא ואיטלולא ממש.

הזונה לא הלכה ערומה לגמרי, אלא עם בגד מחורר, ולדעתי זה היה משום שגם אצלה היו גבולות, כי אותם בגדים, על אף פריצותם, עדיין נתנו לה מעטה כלשהו.

כך גם לגבי השיער, ייתכן שאף על פי שהיא הראתה את שערה (דרכו של הבגד המחורר על ראשה), היא עדיין ראתה בשיער פרוע לחלוטין מראה של 'הפקרות' ו'פראות' שחורגת מכל גבולות. ועיין בשבט הלוי ח"א בהקדמה, שכתב ש"שערות מוסתרות הוא פריצותא שאין כמוהו ונלקח מן הירודים שבאנושות". ע"ש.

עכ"פ לשונו "לצניעות" נראה לי ברור כפשוטו, וכנ"ל.​

 

[א. כהן]

ועוד יותר מגוחך, שמנהג זה שנהגו הזונות להיזהר בו מחמת צניעותן המופלגת, נהגו בו הבתולות בשופי ביום חתונתן ויצאו כששערן פרוע, וכן הנשים האבלות כמבואר להדיא בגמ', ללא שמץ של חוסר צניעות.

וכן בירושלמי (מסכת כתובות פרק ב): "שיצאו ביום הכיפורים וראשה פרוע".

וביאר ה"פני משה" שם: "כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג, שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות, ע"ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה"כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית". וכן פירש הרידב"ז.

ולשיטתך, ביום הכיפורים יצאו בפריצות שאפילו הזונות הקפידו בה.

צריך לעיין בזה. עכ"פ לענ"ד לשונו של הראב"ד לא משתמע לשני פנים.

 

[א. כהן]

אין שום ראיה לזה, יש רק ראיה הפוכה מפשיטות הגאונים והראשונים בדבריהם על הבתולות שרגילות בגילוי שיער ולא חילקו בין שיער קלוע לשיער פרוע.

כמובן. ראיה חזקה. 'לא חילקו' - אז הכל מותר. מה יש כבר לומר?

 

[משיב כהלכה]

הזונה לא הלכה ערומה לגמרי, אלא עם בגד מחורר, ולדעתי זה היה משום שגם אצלה היו גבולות, כי אותם בגדים, על אף פריצותם, עדיין נתנו לה מעטה כלשהו.

איני יודע אם אתה תמים או מיתמם, אבל מדבריך נראה שלא הבנת כלל את המציאות, ולכן אתה מדייק במילה "צניעות" כשאתה מפספס את הענין כולו.

הפרוצה לבשה חלוק רשת בעל חורים גדולים, ללא שום בגד תחתון מתחתיו, כאשר כל בשרה נראה לעין כל! הסבכה בעלת חורים גדולים היא לא "מעטה" בשום מובן!

היות ונשים נורמליות כיסו את כל גופן ושערן, הפרוצות לא יכלו ללכת ברחוב כחיות השדה, זה לא מושך אלא מוזר ואנשים יברחו מהן (כמו שגם היום יברחו מאשה שתלך כך ברחוב ויחשבוה למשוגעת) וזו הסיבה שהלכו בסבכה מעשה רשת עם חורים גדולים, גם בגילוי הגוף וגם בגילוי הראש.

אבל לחשוב שאותה זונה המגלה את כל גופה (כולל מקום התורף) לעיני העוברים ושבים לבשה סבכה מחוררת על ראשה "לצניעות" כי הקפידה על שיער פזור, הוא חוכא ואיטלולא שאין כדוגמתו.

אני מבין שיש קושי גדול במציאת מקורות לסברא ששיער פזור הוא פריצות, ולכן נתפסים בכל מילה שמוצאים, אבל אי אפשר לכבות את השכל הישר ולהתעלם מכל הענין.