לחצו כאן – תרומה לשמואל

שיער פזור לרווקות

  • יוזם האשכול יוזם האשכול יעקבי
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
מעניין טענת שהפאה לפני 3000 שנה

הפאה מלפני 3400 שנה היא פאה של אשה מצריה, לא יהודיה (הבאתי את הפאה הזו רק כדי להמחיש מה היה מראה הפאות דאז, כי טוענים שהיה נראה קש ותבן). היהודים החלו לכסות הראש בפאה לפני כ500 שנה לערך.

בזמן חז"ל השתמשו בפאה כתוספת שיער לצמה שהיו רגילים להוציא מהכיסוי, או כתחליף לצמה, מי שהיה לה שיער דליל או לבן, וכפי שעשו הנשים בעיראק.
 
התכוונתי בהמשך האשכול הזה שכבר החילותי להגיב בו.

גם משם, עדיף להפריד לאשכול בפני עצמו, בעניין טעם כיסוי הראש וכו'. כדי שיהיה קל יותר למעיינים לעיין בזה ולא להתערבב בהרבה נושאים (אף שהכל תחת הנושא של פאה נכרית), וכפי שהעירו שם כמה מחברי הפורום.
 
בעניין שיער פזור, יש להעיר שכבר בראב"ד (עמ"ס עדויות פ"ג מ"ד) מבואר שאפילו "נפקת ברא" – שמפקירה עצמה לעבירה ורוצה להתייפות בשערה, מבינה שלא יתכן ללכת באופן שיתפזר שערה. ע"ש.

וממילא גם להחולקים על המג"א וסוברים דמה שמבואר באבן העזר שגם פנויה חייבת בכיסוי ראש, הכוונה לאלמנה או גרושה, אפ"ה אין זה אלא מצד חובת כיסוי ראש עצמו, אבל עדיין יש בזה פריצות בפיזור שערה, בלי קשר לחובת התורה, וגם בפנויה.​
 
ויש לציין עוד לדברי הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, בספרו 'אמרי יציב' (עמ' תמט-תנ), שכתב על השתלשלות פיזור השיער במקומו, על ידי עצת הטמאים מפאריז כלשונו.

וזו לשונו:

"כשגרתי כאן בראשונה הייתי דורש ומוכיח תמיד על האופנה שנתחדשה אז שהנערות היו גוזזות ומקצרות את השערות (אינטערגישוירען). ואמרתי שאם אין אפשרות לקלוע יחד את השערות, אין זה הגון לבת ישראל לצאת כך ברחוב.

הצטדקו אז בטענות ומענות שונות שאי אפשר כאן ללכת בשערות ארוכות קלועות. אני הוכחתי שאסור לבנות ישראל ללמוד מחוקות הגויים, ועליהן לסדר שערותיהן כמנהג בנות ישראל מדור דור. עליהן להתגאות בכתר תפארת הצניעות לראשן, ולדעת שסידור השערות ב'צעפ' היא הצורה הכי יפה ועדינה שיש בעולם.

כשחזרתי לכאן שנית אחרי כעשרים שנה, נודע לי שהאופנה השתנתה. כעת החליטו הטמאים מפאריז ובכל מקום שהם, שהנערות לא צריכות לגזוז את השערות. אפשר כבר ללכת בשערות ארוכות אך פרועות ולא מסודרות.

אכן נודע הדבר, לכתחילה היתה זאת עצת הטומאה בסגנון "הבה נתחכמה לו" של פרעה. בכוונה תחילה אמרו לגזוז את השערות על מנת לבטל את הרגל הקליעה, כדי שאחר כך כשיגדלו השערות תצאנה פרועות ראש באופן האסור על פי דין.

כדאי להתבונן בזה ולדאות איך שהטומאה אורבת תמיד על בנות ישראל בדרכים שונות. אילו היו קובעים מתחלה ללכת בשערות ארוכות, כי אז היו כל בנות ישראל ממשיכות בסידוד השערות בצמות כדדך האמהות והזקנות מימים ימימה".​
 
בעניין שיער פזור, יש להעיר שכבר בראב"ד (עמ"ס עדויות פ"ג מ"ד) מבואר שאפילו "נפקת ברא" – שמפקירה עצמה לעבירה ורוצה להתייפות בשערה, מבינה שלא יתכן ללכת באופן שיתפזר שערה. ע"ש.

כרגיל, אין קשר בין דברי הראב"ד לבין מה שהעמסת בשמו.

וזה לשונו: "והזונה מתכוונת שיהא שערה נראה מתוך הסבכה ועושה אותה בנקבים".

דרך הפרוצות שאינן הולכות בגילוי בשר כחיות השדה אלא בבגד העשוי רשת, המגביר את התאווה יותר מגילוי לגמרי, וכן נהגו הפרוצות דאז בשיער ראשן.

גם לא היה אצל הנשים דאז ענין של יופי בפיזור השיער אלא גנאי, והיופי היה בשיער קלוע, והצמה ממילא היתה גלויה אצל כל הנשים, ולא נותר להן אלא לגלות ראשן דרך כיסוי רשת בעל נקבים גדולים.

הביאור המשעשע לפיו הזונות היו צנועות ולא רצו לפזר שערן לגודל צניעותן, נובע מחוסר הבנה בסיסי.

גם בגמ' סוטה דף ח', הסוטה התנאתה לפני הנואף בקליעת שיער ראשה ולא בשיער פזור.
 
וממילא גם להחולקים על המג"א וסוברים דמה שמבואר באבן העזר שגם פנויה חייבת בכיסוי ראש, הכוונה לאלמנה או גרושה, אפ"ה אין זה אלא מצד חובת כיסוי ראש עצמו, אבל עדיין יש בזה פריצות בפיזור שערה, בלי קשר לחובת התורה, וגם בפנויה.

אם אין חובת כיסוי הראש לרווקות, מנין להמציא "פריצות" שאף אחד לא כתב, ואדרבה מפורש בראשונים במסכת ברכות ששיער זה רגילים בו ואינו מביא הרהור וטרדה?
 
ויש לציין עוד לדברי הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, בספרו 'אמרי יציב' (עמ' תמט-תנ), שכתב על השתלשלות פיזור השיער במקומו

יפה כתבת, לא היה זה פריצות אלא לפי מנהג מקומו, ומה שכתב "אסור על פי דין" אינו אלא לדעת יחיד של המג"א.
 
הביאור המשעשע לפיו הזונות היו צנועות ולא רצו לפזר שערן לגודל צניעותן, נובע מחוסר הבנה בסיסי.​

זה לא "ביאור" ולא משעשע... אלא דברים מפורשים.

עי"ש בראב"ד שביאר דסבכה זו אין עליה תורת בגד או תכשיט כיון שאינה עשויה לכסות שהרי כל רצונה שייראה שערה, אלא מטרתה בלבישת הסבכה "לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה", ומבואר מזה שאפי' "נפקת ברא" שמפקירה עצמה לעבירה ורוצה להתייפות בשערה מבינה שלא ייתכן ללכת באופן שיתפזר שערה, וכנ"ל.​
 
אם אין חובת כיסוי הראש לרווקות, מנין להמציא "פריצות" שאף אחד לא כתב, ואדרבה מפורש בראשונים במסכת ברכות ששיער זה רגילים בו ואינו מביא הרהור וטרדה?

זה לא להמציא אלא בראב"ד כך כתוב, וכנ"ל.

לגבי הראשונים בברכות כד. שאתה מנפנף בהם יומם ולילה, כבר השבתי בקובץ תגובה הנ"ל.
 
יפה כתבת, לא היה זה פריצות אלא לפי מנהג מקומו

במקומו כתוב שנהגו כן בהדיא. אין ראיה מה הדין במקומות אחרים, ואדרבה כתב בדבריו ש"מנהג בנות ישראל מדור דור" היה שלא לפרוע שערותיהן, ובנוסף בראב"ד כתוב שאפילו זונה מבינה שאין לפזר שערותיה. לכן לענ"ד בוודאי שיש להיזהר בזה.
 
בלבישת הסבכה "לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה"

למה לא הדגשת את "לחמם את ראשה"? הרס לך את הביאור שהעמסת בראב"ד?

ברור ופשוט לכל בר דעת שזונה איננה מחפשת "צניעות" אלא בדיוק להיפך, וגם לבושה היה כולו חורים כדי שיראה גופה כדכתב הראב"ד שם: "דהא יוצאת חוץ גופה סתם חלוקה עשוי כמין סבכה כדי שיראה בשרה מתוכו", אבל כפי שכתבתי, דרך הפרוצות לא ללכת בעירום לגמרי אלא בלבוש נקבים.

ולכן לשון צניעות שנקט הראב"ד אינו מתוך "הקפדה על הצניעות" אלא לשון הצנעה שלא יצאו שערותיה החוצה ויתפזרו כי יותר יפה להם תחת הנקבים.

אבל לשיטתך, הפרוצה שגילתה את כל גופה (!) הקפידה בשיער ראשה (הגלוי גם הוא תחת נקבים גדולים) שלא יהיה פזור משום צניעות... הלא זה חוכא ואיטלולא ממש.

ועוד יותר מגוחך, שמנהג זה שנהגו הזונות להיזהר בו מחמת צניעותן המופלגת, נהגו בו הבתולות בשופי ביום חתונתן ויצאו כששערן פרוע, וכן הנשים האבלות כמבואר להדיא בגמ', ללא שמץ של חוסר צניעות.

וכן בירושלמי (מסכת כתובות פרק ב): "שיצאו ביום הכיפורים וראשה פרוע".

וביאר ה"פני משה" שם: "כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג, שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות, ע"ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה"כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית". וכן פירש הרידב"ז.

ולשיטתך, ביום הכיפורים יצאו בפריצות שאפילו הזונות הקפידו בה.
 
ואדרבה כתב בדבריו ש"מנהג בנות ישראל מדור דור" היה שלא לפרוע שערותיהן

אין שום ראיה לזה, יש רק ראיה הפוכה מפשיטות הגאונים והראשונים בדבריהם על הבתולות שרגילות בגילוי שיער ולא חילקו בין שיער קלוע לשיער פרוע.
 
למה לא הדגשת את "לחמם את ראשה"? הרס לך את הביאור שהעמסת בראב"ד?​

מה הקשר?

הראב"ד נותן שתי סיבות אפשריות ללבישת הסבכה – "לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה". כל אחת מהסיבות יכולה להיות תקפה בפני עצמה, וייתכן שאחת מהן מתאימה לקבוצה אחת של נשים זונות והשנייה לקבוצה אחרת.​
 
ולכן לשון צניעות שנקט הראב"ד אינו מתוך "הקפדה על הצניעות" אלא לשון הצנעה שלא יצאו שערותיה החוצה ויתפזרו כי יותר יפה להם תחת הנקבים.​

אז לשיטתך, הראב"ד משתמש במילה 'צניעות' בזמן שכל כוונתה היתה להיפך... לא נראה לי כלל.

לשונו ברורה לא משתמעת לשני פנים: "לצניעות שלא יתפזר שערה".

לדבריך, הראב"ד לא היה צריך להשתמש במונח "לצניעות", אלא היה כותב שהסבכה עשויה כדי "שלא יתפזר שערה", ותו לא. מה הקשר שהוא מכניס את המושג "צניעות"?

בשלמא אם היה כותב את זה בתור פעולה - שהיא "מצניעה את שערותיה בשבכה כדי שלא יתפזר", נו, עוד יכלתי להבין שכינה את פעולת הכנסת השיער לתחת הסבכה כהצנעה (אפילו שגם זה דחוק), אבל כשהוא כותב את זה בתור "מושג" - לצניעות, נראה ברור שהוא מתכוין פשוטו כמשמעו - ערך צניעות, כמו שכל אחד מבין, ולא רק לפעולה טכנית של הכנסת שיער.​
 
אבל לשיטתך, הפרוצה שגילתה את כל גופה (!) הקפידה בשיער ראשה (הגלוי גם הוא תחת נקבים גדולים) שלא יהיה פזור משום צניעות... הלא זה חוכא ואיטלולא ממש.

הזונה לא הלכה ערומה לגמרי, אלא עם בגד מחורר, ולדעתי זה היה משום שגם אצלה היו גבולות, כי אותם בגדים, על אף פריצותם, עדיין נתנו לה מעטה כלשהו.

כך גם לגבי השיער, ייתכן שאף על פי שהיא הראתה את שערה (דרכו של הבגד המחורר על ראשה), היא עדיין ראתה בשיער פרוע לחלוטין מראה של 'הפקרות' ו'פראות' שחורגת מכל גבולות. ועיין בשבט הלוי ח"א בהקדמה, שכתב ש"שערות מוסתרות הוא פריצותא שאין כמוהו ונלקח מן הירודים שבאנושות". ע"ש.

עכ"פ לשונו "לצניעות" נראה לי ברור כפשוטו, וכנ"ל.​
 
ועוד יותר מגוחך, שמנהג זה שנהגו הזונות להיזהר בו מחמת צניעותן המופלגת, נהגו בו הבתולות בשופי ביום חתונתן ויצאו כששערן פרוע, וכן הנשים האבלות כמבואר להדיא בגמ', ללא שמץ של חוסר צניעות.

וכן בירושלמי (מסכת כתובות פרק ב): "שיצאו ביום הכיפורים וראשה פרוע".

וביאר ה"פני משה" שם: "כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג, שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות, ע"ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה"כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית". וכן פירש הרידב"ז.

ולשיטתך, ביום הכיפורים יצאו בפריצות שאפילו הזונות הקפידו בה.

צריך לעיין בזה. עכ"פ לענ"ד לשונו של הראב"ד לא משתמע לשני פנים.
 
אין שום ראיה לזה, יש רק ראיה הפוכה מפשיטות הגאונים והראשונים בדבריהם על הבתולות שרגילות בגילוי שיער ולא חילקו בין שיער קלוע לשיער פרוע.

כמובן. ראיה חזקה. 'לא חילקו' - אז הכל מותר. מה יש כבר לומר?
 
הזונה לא הלכה ערומה לגמרי, אלא עם בגד מחורר, ולדעתי זה היה משום שגם אצלה היו גבולות, כי אותם בגדים, על אף פריצותם, עדיין נתנו לה מעטה כלשהו.

איני יודע אם אתה תמים או מיתמם, אבל מדבריך נראה שלא הבנת כלל את המציאות, ולכן אתה מדייק במילה "צניעות" כשאתה מפספס את הענין כולו.

הפרוצה לבשה חלוק רשת בעל חורים גדולים, ללא שום בגד תחתון מתחתיו, כאשר כל בשרה נראה לעין כל! הסבכה בעלת חורים גדולים היא לא "מעטה" בשום מובן!

היות ונשים נורמליות כיסו את כל גופן ושערן, הפרוצות לא יכלו ללכת ברחוב כחיות השדה, זה לא מושך אלא מוזר ואנשים יברחו מהן (כמו שגם היום יברחו מאשה שתלך כך ברחוב ויחשבוה למשוגעת) וזו הסיבה שהלכו בסבכה מעשה רשת עם חורים גדולים, גם בגילוי הגוף וגם בגילוי הראש.

אבל לחשוב שאותה זונה המגלה את כל גופה (כולל מקום התורף) לעיני העוברים ושבים לבשה סבכה מחוררת על ראשה "לצניעות" כי הקפידה על שיער פזור, הוא חוכא ואיטלולא שאין כדוגמתו.

אני מבין שיש קושי גדול במציאת מקורות לסברא ששיער פזור הוא פריצות, ולכן נתפסים בכל מילה שמוצאים, אבל אי אפשר לכבות את השכל הישר ולהתעלם מכל הענין.
 
ראשי תחתית