לחצו כאן – תרומה לשמואל

שיער פזור לרווקות

  • יוזם האשכול יוזם האשכול יעקבי
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
כפי שכתבתי, אין שום קשר לטענה הילדותית "וכי פוסק פלוני לא ידע מה שאתה יודע". כתבתי שאין הכרח ששו"ע הרב הלך בראיות הש"ג, ובפרט שגדולי האחרונים הביאו ראיות אחרות. וכל זה לשיטתו של הנ"ל, וכו'.

אין טעם לחזור על מה שכתבת. השתמשת באותה טענה ילדותית בעצמך כשנוח לך.
 
ובכן נשאיר זאת לקורא הנעים, שיראה אם יש קשר קלוש בין זה לזה.
 
נא להשתדל להצמד לנושא האשכול כפי המופיע בכותרת שנערכה ע"י המנהלים.
 
אכן מרן הגרע"י מתיר

גם את דעתו הברורה מנסים כיום לסלף ולעקם, לא יאומן כי יסופר. הרב שמעון ללוש, לדוגמא, החליט שהרב עובדיה "לא חידש בזה שום דין לא לקולא ולא לחומרא", רק סתם הביא את דברי הפוסקים "כדי להכין את הקרקע להיתר פאה לגרושה", ומה שכתב שגם החרדים נוהגים בזה היתר, התכוון "באותו אופן שעליו דברו גדולי הפוסקים הנזכרים".

ואם אתם שואלים באיזה אופן דיברו הפוסקים הנזכרים, המציא הנ"ל עוד המצאה: "בודאי יש לומר שדברי גדולי הפוסקים הנזכרים, המחצית השקל, המגן גיבורים, השבות יעקב, והיביע אומר, שכתבו שכן המנהג פשוט נאמרו כנראה על כגון תספורת "קרה", שהיא עד הצואר וכדומה, שאינה מגיעה למצב של פזור..."

ובדבריו יש המצאה על המצאה: פזור הוא רק מהכתפיים ולמטה, אבל עד הכתפיים אינו נחשב פזור...

וסיים שבוודאי אינו נכון לומר שהגר"ע יוסף התיר לכתחילה לרווקה לילך בשיער פזור... וכל דבריו הם חוכא ואיטלולא, דהגר"ע לא חילק בין שיער ארוך לקצר (מן הסתם יסכים ששיער ארוך באופן חריג אסור, אבל אין לזה קשר לנד"ד), ואין בדבריו רמז להמצאה החדשנית "עד הכתפיים", ובוודאי היתרו הוא לכתחילה שכן כתב שאפילו המג"א שהוא דעה יחידאה יסכים כיום להתיר, ודבריו פשוטים.
 
רק להזכיר שאליבא דרוב הפוסקים (חוץ מהמגן אברהם וכמה בודדים שנמשכו אחריו, ואולי על פיהם נתפשט המנהג הנ''ל) בתולה מותרת לכתחילה ללכת בשיער פזור, כדמוכח מהגמ' בכתובות טז:.
גם מה שנהגו להחמיר בזה בבתי ספר וסמינרים, זה 'קוד לבוש', בדיוק כמו שהן שמות חולצות וחצאיות כאלה וכו', כמו שבחור שהולך עם חולצה אדומה לא עובר על שום הלכה, אולי זה לא 'ישיביש' והכל,
אבל למעשה (שיער פזור) אליבא דרוב הפוסקים זה מותר לכתחילה.
 
ובענין ההגדרה "עד הכתף" שמקורה בתקנונים שונים (בתי ספר וכדו') ומטרתה העיקרית היא שכל הבנות יבואו לבית הספר בתסרוקת קבועה ולא יוצרכו המנהלות לריב עם הבנות מידי יום ביומו, יש לדעת שזו המצאה גמורה ללא שום מקור.

ומה שמנסים להביא ראיה מרש"י במסכת סוטה שכתב "סותר קלעי שערה, מרבה בגילויה שסותר קליעתה", לא נגע ולא פגע, כי שם מוכח רק שסתירת קלעי השיער הוא הדגשת הגילוי, אבל לא מבואר שם ענין אריכות השיער, והאם יש הבדל בין שיער סתור ארוך לקצר, וכמה הוא שיעור האורך המותר. וא"כ, מנלן לחלק בין שיער ארוך לקצר, כשכל אופן היא פרועת ראש ואין שערותיה קלועות.

ובנדון ביוש הסוטה שדיבר בה רש"י, פשוט שאם ילך אדם לאשה נשואה ברחוב ויסיר הכיסוי מעל ראשה (בין פאה ובין מטפחת) תתבייש בזה, ואם יפרע קשירת שערה וידבלל שערותיה תתבייש עוד יותר, אבל כל זה מחמת ששערה רגיל להיות מכוסה, אבל אם היה גלוי מעיקרא כרווקה, לא היה לה בושה בזה כלל.

והראשונים בברכות (דף כ"ד) חילקו בין שיער הרגיל להיות מכוסה שגילויו מביא הרהור, לבין שיער הרגיל להיות גלוי שאינו מביא הרהור ומותר לקרות ק"ש כנגדו, ולא נמצא רמז בדבריהם לחילוק בין שיער ארוך לקצר וכדו'.

וכן כתב בספר אוסרי לגפן (חלק ט' עמ' קע"ה ואילך), וזה לשונו: "נפק"מ למעשה משיטת המג"א וסיעתו, דאסור גם לבתולות לילך בשיער פרוע... וכפשטות השו"ע באה"ע, ולכן אוסרים על הנערות לילך בשיער ארוך המגיע עד הכתפיים ואינו אסוף. ויש להפליא על זה, שהרי המג"א לא חילק בין שיער המגיע עד הכתף ללא מגיע, ומה שנזכר ברש"י (כתובות טו:) ששערה פרוע על כתיפה (דכנראה משם לקחו גדר זה) כוונתו רק דכן הדרך כשסותרים הצמות, שמתפזר השיער על הכתף, אבל פשוט דגם מי שלא היה שערה ארוך כל כך, כשסותרת הצמות נקרא פרוע, וממילא כשפוסק השו"ע שלא תלכנה הפנויות פרועות ראש, אין חילוק בין ארוך לקצר, כל שהוא פרוע ואינו קלוע כצמות (או עכ"פ קשור יחד, שקוראים קוקו) אסור".

ונראה פשוט שאין הבדל בין שיער רווקה לשיער פאה של נשואה, בשני המקרים אזלינן בתר דיני הצניעות הידועים שהכל לפי מנהג המקום, וכפי שכתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספר דת והלכה סימן א', ש"אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

וכן היא דעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהביא הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי בספר "בנות מלכים" בשם הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס "דולה ומשקה", שאמר לו הגר"ח קניבסקי ש"לגדרי הצניעות בפאה נכרית אין גדר ברור בהלכה, והוא משתנה לפי המציאות".

וכן היא דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז, חלק ג' עמ' ע'): "התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'. המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על הכל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

וכשמעיינים בספרי ההלכה, רואים שכמעט אין התייחסות לאורך הפאה / השיער (רק בתקנונים מופיע ענין "עד הכתפיים"), ואדרבה אחד הפוסקים בדור הקודם כתב "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה", ועוד פוסקים מהדורות הקודמים פירשו את הגמ' "נתעטפה בשערה" דאיירי בפאה נכרית ואין זה פאה קצרה.

וממילא גם רווקה צריכה שלא תהיה התסרוקת באופן כזה שתבלוט למרחוק וכולם יסתכלו עליה בעל כורחם, אלא שיהיה השיער באורך המצוי ורגיל באותו מקום.
 
רווקה ונשואה דינן שווה לענין צניעות השיער, כמו שדינן שווה לכל דיני צניעות הלבוש. רק שנשואה צריכה לכסות ראשה.
תרתי דסתרי
וממש לא .לא לחינם אמר איוב ברית כרתי ומה אתבונן על בתולה
בא''א אפילו הגויים הבינו שאין בכך שבח
וע''כ חז''ל החריגו את הא''א שתהא צנועה יותר מן הבתולה דאם לא כן כיסוי ראש בנשואה למה לי?
 
תרתי דסתרי
וממש לא .לא לחינם אמר איוב ברית כרתי ומה אתבונן על בתולה
נכון. הסתכלות ויחוד עם בתולה אסורים 'רק' מדרבנן.
אבל זה לא משנה, איך זה קשור לכיסוי השיער ????
כיסוי ראש בנשואה למה לי?
א. מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל (ל' הרש''י בכתובות)
ב. גזירת הכתוב
ג. שיהיה היכר שהיא נשואה
 
תרתי דסתרי

לא, אלא היא גופא ההוכחה שאין כאן משהו שקשור לצניעות אלא מנהג שהתפתח מקללת חוה ותו לא. ונרמז בתורה, לכן נחשב איסור דאורייתא (לרוב הפוסקים), והגאונים כתבו שהתורה לא דיברה על רווקה ולכן האיסור לא חל עליה, וככל הנראה למדו מכך שהפסוק דיבר בסוטה שהיא נשואה.

וכמובן שהגאונים והראשונים לא כתבו טעם לחלק בין נשואה לרווקה, מחמת שמותר להסתכל בה, או כל מיני חילוקים ובילוקים שנפוצים כיום, אלא הם כותבים שהפסוק דיבר בנשואה, כך גזירת הכתוב ותו לא. וזה לשונם: "והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי".

גם בענייני ק"ש ולימוד מול שיער אשה, חילקו הגאונים בין נשואה לרווקה, והטעם - שנשואה לא רגילים בשערותיה, ורווקה רגילים בשערותיה. אבל לא שיש חילוק בין שיער לשיער, ולא שנשואה בגילוי שיער היא פרוצה ורווקה בגילוי שיער היא סמל הצניעות.
 
לא לחינם אמר איוב ברית כרתי ומה אתבונן על בתולה

היה לך להביא ראיה מגמ' מפורשת בע"ז דף כ', שאיסור הסתכלות בפנויה חמור קצת יותר: "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת", אבל עדיין איסור הסתכלות שווה בשתיהן, ולא הותר אלא לצורך נישואין ותו לא.
 
חז''ל החריגו את הא''א שתהא צנועה יותר מן הבתולה דאם לא כן כיסוי ראש בנשואה למה לי?

כיסוי ראש זה לא חז"ל אלא דאורייתא לרוב הפוסקים. ואין רמז בחז"ל שבתולה פטורה מכיסוי ראש אלא להיפך, לשון הגמ' בכתובות (עב.) הוא "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ויש ראיות כחול הים שהבתולות כיסו ראשן כמו הנשואות והוציאו צמה מחוץ לכיסוי (עיין כאן בהרחבה).

וההיתר לבתולות מבואר לראשונה בדברי הגאונים והראשונים ולא כתבו שום טעם לזה אלא שכך היא גזירת הכתוב, שדיבר בנשואות ולא ברווקות.
 
א. מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל (ל' הרש''י בכתובות)
ב. גזירת הכתוב
ג. שיהיה היכר שהיא נשואה

א. זה לא לשון רש"י, המילה "צניעות" לא מוזכרת שם. המנהג החל מקללת חוה שהתקללה שתכסה ראשה כמו אבל (עירובין דף ק') ונרמז בתורה, ומזה למד רש"י בביאורו העיקרי שם: "מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר". זה הכל. מנהג בנות ישראל אינו כן.

ב. לא ממש גזירת הכתוב אלא כעין גזירת הכתוב, מנהג שהוזכר בתורה ונרמז בדרך אגב, ויש פוסקים רבים ובראשם תרומת הדשן סימן רמ"ב בדעת הרמב"ם הסוברים שאין זה דאורייתא כלל אלא דרבנן ורק נרמז בתורה ולכן אמרה הגמ' "דאורייתא היא".

ג. אין לזה שום מקור, ואדרבה לפי מנהג חז"ל (ומנהג תימן עד לאחרונה, ועוד ארצות) בתולות התכסו כמו נשואות ולא היה שום היכר ביניהן, רק בעת כניסת הבתולות לחופה נהגו לפזר צמתן לסימן.
 
כיסוי ראש זה לא חז"ל אלא דאורייתא לרוב הפוסקים. ואין רמז בחז"ל שבתולה פטורה מכיסוי ראש אלא להיפך, לשון הגמ' בכתובות (עב.) הוא "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ויש ראיות כחול הים שהבתולות כיסו ראשן כמו הנשואות והוציאו צמה מחוץ לכיסוי (עיין כאן בהרחבה).

וההיתר לבתולות מבואר לראשונה בדברי הגאונים והראשונים ולא כתבו שום טעם לזה אלא שכך היא גזירת הכתוב, שדיבר בנשואות ולא ברווקות.
א''כ אדרבה בנות רווקות יכסו ראשם ונשואות יצאו עם פאה נוכרית?
 
א. זה לא לשון רש"י, המילה "צניעות" לא מוזכרת שם. המנהג החל מקללת חוה שהתקללה שתכסה ראשה כמו אבל (עירובין דף ק') ונרמז בתורה, ומזה למד רש"י בביאורו העיקרי שם: "מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר". זה הכל. מנהג בנות ישראל אינו כן.
זה בערך מה שכתבתי
ב. לא ממש גזירת הכתוב אלא כעין גזירת הכתוב, מנהג שהוזכר בתורה ונרמז בדרך אגב, ויש פוסקים רבים ובראשם תרומת הדשן סימן רמ"ב בדעת הרמב"ם הסוברים שאין זה דאורייתא כלל אלא דרבנן ורק נרמז בתורה ולכן אמרה הגמ' "דאורייתא היא".
נכון
ג. אין לזה שום מקור, ואדרבה לפי מנהג חז"ל (ומנהג תימן עד לאחרונה, ועוד ארצות) בתולות התכסו כמו נשואות ולא היה שום היכר ביניהן, רק בעת כניסת הבתולות לחופה נהגו לפזר צמתן לסימן.
אולי אתה צודק, לא עיינתי הרבה בנושא זה ...
 
בעניין "גזירת הכתוב" המדוברת כאן, ע"פ קללת חוה וכו', יעויין בספרי בגדי קודש (עמ' רמד והלאה), ובתגובה המצורפת באריכות (עמ' קד והלאה) שדחיתי בפרוטרוט טענותיו של @משיב כהלכה בנושא זה.
 

קבצים מצורפים

א''כ אדרבה בנות רווקות יכסו ראשם ונשואות יצאו עם פאה נוכרית?

איני מבין כיצד הגעת לזה, בנות רווקות נוהגות לגלות ראשן ע"פ דברי הגאונים והראשונים, ונשואות נוהגות לכסות ראשן בפאה.

בזמן חז"ל לא נהגו לכסות הראש בפאה, אלא גם הרווקות וגם הנשואות כיסו בכיפת צמר ועליה סבכה.
 
בעניין "גזירת הכתוב" המדוברת כאן, ע"פ קללת חוה וכו', יעויין בספרי בגדי קודש (עמ' רמד והלאה), ובתגובה המצורפת באריכות (עמ' קד והלאה) שדחיתי בפרוטרוט טענותיו של @משיב כהלכה בנושא זה.

לתגובה זו אגיב בהמשך האשכול, רק אצרף כעת קונטרס שנכתב בעבר לאחד שחיבר ספר בנושא.
 

קבצים מצורפים

ראשי תחתית