ובענין ההגדרה "עד הכתף" שמקורה בתקנונים שונים (בתי ספר וכדו') ומטרתה העיקרית היא שכל הבנות יבואו לבית הספר בתסרוקת קבועה ולא יוצרכו המנהלות לריב עם הבנות מידי יום ביומו, יש לדעת שזו המצאה גמורה ללא שום מקור.
ומה שמנסים להביא ראיה מרש"י במסכת סוטה שכתב "סותר קלעי שערה, מרבה בגילויה שסותר קליעתה", לא נגע ולא פגע, כי שם מוכח רק שסתירת קלעי השיער הוא הדגשת הגילוי, אבל לא מבואר שם ענין אריכות השיער, והאם יש הבדל בין שיער סתור ארוך לקצר, וכמה הוא שיעור האורך המותר. וא"כ, מנלן לחלק בין שיער ארוך לקצר, כשכל אופן היא פרועת ראש ואין שערותיה קלועות.
ובנדון ביוש הסוטה שדיבר בה רש"י, פשוט שאם ילך אדם לאשה נשואה ברחוב ויסיר הכיסוי מעל ראשה (בין פאה ובין מטפחת) תתבייש בזה, ואם יפרע קשירת שערה וידבלל שערותיה תתבייש עוד יותר, אבל כל זה מחמת ששערה רגיל להיות מכוסה, אבל אם היה גלוי מעיקרא כרווקה, לא היה לה בושה בזה כלל.
והראשונים בברכות (דף כ"ד) חילקו בין שיער הרגיל להיות מכוסה שגילויו מביא הרהור, לבין שיער הרגיל להיות גלוי שאינו מביא הרהור ומותר לקרות ק"ש כנגדו, ולא נמצא רמז בדבריהם לחילוק בין שיער ארוך לקצר וכדו'.
וכן כתב בספר אוסרי לגפן (חלק ט' עמ' קע"ה ואילך), וזה לשונו: "נפק"מ למעשה משיטת המג"א וסיעתו, דאסור גם לבתולות לילך בשיער פרוע... וכפשטות השו"ע באה"ע, ולכן אוסרים על הנערות לילך בשיער ארוך המגיע עד הכתפיים ואינו אסוף. ויש להפליא על זה, שהרי המג"א לא חילק בין שיער המגיע עד הכתף ללא מגיע, ומה שנזכר ברש"י (כתובות טו:) ששערה פרוע על כתיפה (דכנראה משם לקחו גדר זה) כוונתו רק דכן הדרך כשסותרים הצמות, שמתפזר השיער על הכתף, אבל פשוט דגם מי שלא היה שערה ארוך כל כך, כשסותרת הצמות נקרא פרוע, וממילא כשפוסק השו"ע שלא תלכנה הפנויות פרועות ראש, אין חילוק בין ארוך לקצר, כל שהוא פרוע ואינו קלוע כצמות (או עכ"פ קשור יחד, שקוראים קוקו) אסור".
ונראה פשוט שאין הבדל בין שיער רווקה לשיער פאה של נשואה, בשני המקרים אזלינן בתר דיני הצניעות הידועים שהכל לפי מנהג המקום, וכפי שכתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספר דת והלכה סימן א', ש"אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".
וכן היא דעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהביא הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי בספר "בנות מלכים" בשם הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס "דולה ומשקה", שאמר לו הגר"ח קניבסקי ש"לגדרי הצניעות בפאה נכרית אין גדר ברור בהלכה, והוא משתנה לפי המציאות".
וכן היא דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז, חלק ג' עמ' ע'): "התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'. המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על הכל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".
וכשמעיינים בספרי ההלכה, רואים שכמעט אין התייחסות לאורך הפאה / השיער (רק בתקנונים מופיע ענין "עד הכתפיים"), ואדרבה אחד הפוסקים בדור הקודם כתב "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה", ועוד פוסקים מהדורות הקודמים פירשו את הגמ' "נתעטפה בשערה" דאיירי בפאה נכרית ואין זה פאה קצרה.
וממילא גם רווקה צריכה שלא תהיה התסרוקת באופן כזה שתבלוט למרחוק וכולם יסתכלו עליה בעל כורחם, אלא שיהיה השיער באורך המצוי ורגיל באותו מקום.