שיער פזור לרווקות

[משיב כהלכה]

כמובן. ראיה חזקה. 'לא חילקו' - אז הכל מותר.

בוודאי, מה השאלה?

אם היה חילוק, היו כותבים אותו ולא חוסכים בדיו.

 

[משיב כהלכה]

הראב"ד נותן שתי סיבות אפשריות ללבישת הסבכה – "לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה". כל אחת מהסיבות יכולה להיות תקפה בפני עצמה, וייתכן שאחת מהן מתאימה לקבוצה אחת של נשים זונות והשנייה לקבוצה אחרת.​

אתה טוען שאם כבר ממציאים המצאות, בוא נמציא עוד שהיו קבוצות של זונות, אחת לבשו סבכה לחימום ואחת לבשו לצניעות...

לא עסקינן כאן במרתון להמצאת תירוצים, אלא בהבנת דברי הראב"ד, והוא מדבר על סבכה עם חורים, לאחת שכל לבושה היה חורים, כך שה"צניעות" ממנה והלאה, רק שרצה לבאר מדוע אין זה נחשב בגד וגם אין נחשב תכשיט, ועל זה כתב שאין זה בגד כי כולו חורים, "ותורת תכשיט נמי אין עליה לפי שאין הסבכה עשויה לנוי אלא לחמם את ראשה או לצניעות שלא יתפזר שערה או לשמור שערה שלא תישבר".

ממילא ברור שהצניעות איננה בגלל ש"שיער פזור הוא הפקרות ופראות" וככל הביטויים שהמצאת, אלא כפי שכתב הראב"ד, שלא יתפזר השיער אנה ואנה והרי זה לא יפה, או שלא ישבר. צניעות מלשון היפך הפיזור, "לשמור שערה שלא תישבר" (או - אופציה נוספת - לחמם את ראשה).

לקחת מילה אחת והוצאת אותה מהקשרה כשאתה מתעלם מכל מהלך דבריו.

 

[משיב כהלכה]

ועיין בשבט הלוי ח"א בהקדמה, שכתב ש"שערות מוסתרות הוא פריצותא שאין כמוהו ונלקח מן הירודים שבאנושות"

דבריו בעצמם מרפסן איגרי כי אין להם שום מקור, ואדרבה יש הרבה מקורות היפך דבריו וכנ"ל (שאת זה פטרת ב"צריך עיון").

 

[משיב כהלכה]

בשלמא אם היה כותב את זה בתור פעולה - שהיא "מצניעה את שערותיה בשבכה כדי שלא יתפזר", נו, עוד יכלתי להבין שכינה את פעולת הכנסת השיער לתחת הסבכה כהצנעה

זו בדיוק כוונתו, ואין מה לדייק בלשונו תוך התעלמות מכל הענין דעסקינן באשה פרוצה המגלה את כל גופה והצניעות היא הדבר האחרון שמעניין אותה.

ולמעשה גם מלשונו מוכח כן, כי הסיבות הן לא משום "פריצותא" אלא כדי שהשיער לא יתפזר ולא ישבר. ופשוט.

 

[א. כהן]

הפרוצה לבשה חלוק רשת בעל חורים גדולים, ללא שום בגד תחתון מתחתיו, כאשר כל בשרה נראה לעין כל! הסבכה בעלת חורים גדולים היא לא "מעטה" בשום מובן!

מניין לך שזה היה חורים גדולים?

 

[משיב כהלכה]

מניין לך שזה היה חורים גדולים?

פלא עליך שאפילו את הראב"ד שהבאת לא קראת. הכלל העולה מדבריו הוא שסבכה עם חורים קטנים נחשבת בגד, סבכה עם חורים גדולים לא נחשבת בגד, כי הפרוץ מרובה על העומד, וכך הוא בגדה וכיסויה של הפרוצה.

"פירוש של צמרים מוכרי הצמר ועושין להם קלעים מעשה רשת לתת בהן הצמר עד שימכרוהו ושהם שוקלין אותו בשעת מכירה כדי שלא יתפזר ואותו הקלע חוריו רחבים הרבה ואין בו מקום שיהיו חוריו דקים ראויין שיחשבו אותו לבגד... העושה בגד מן החרם טהור מן הזוטו טמא זוטו הוא ממקום קצר שבחרם ונקביו דקים [מאד] והוא חשוב כבגד... ושל יוצאת החוץ טהורה מכלום פי' יוצאת החוץ היא זונה כדמתרגמינן זונה נפקת ברא והזונה מתכוונת שיהא שערה נראה מתוך הסבכה ועושה אותה בנקבים הזכים הלכך אין עליה תורת בגד... דהא יוצאת חוץ גופה סתם חלוקה עשוי כמין סבכה כדי שיראה בשרה מתוכו".

ומה שכתב "נקבים זכים" פירושו גדולים, וכן כתב הראב"ד עצמו (בהשגה על הרמב"ם הלכות כלים פרק כז הלכה טו): א"א לשון המשנה ושל יוצאת החוץ טהורה מכלום והם הזונות שמראות את שערן והנקבים גדולים מאד ואין עליהם תורת בגד שאינה ראויה אלא לזונות והרי היא כמי שנקרעה ואינה מקבלת רוב השער והכי איתא בתוספתא".

והגאון רז"ו מבאסקוויץ הגיה דצ"ל "נקבים גדולים".

וכן פירשו גם הר"ש והרא"ש והרע"ב (מסכת כלים פרק כח משנה ט) "של יוצאת חוץ. מלאה קרעים ובשרה נראה עשוי כסבכה שיש בה חלונות חלונות כמעשה רשת".

 

[א. כהן]

פלא עליך שאפילו את הראב"ד שהבאת לא קראת. הכלל העולה מדבריו הוא שסבכה עם חורים קטנים נחשבת בגד, סבכה עם חורים גדולים לא נחשבת בגד, כי הפרוץ מרובה על העומד, וכך הוא בגדה וכיסויה של הפרוצה.

"פירוש של צמרים מוכרי הצמר ועושין להם קלעים מעשה רשת לתת בהן הצמר עד שימכרוהו ושהם שוקלין אותו בשעת מכירה כדי שלא יתפזר ואותו הקלע חוריו רחבים הרבה ואין בו מקום שיהיו חוריו דקים ראויין שיחשבו אותו לבגד... העושה בגד מן החרם טהור מן הזוטו טמא זוטו הוא ממקום קצר שבחרם ונקביו דקים [מאד] והוא חשוב כבגד... ושל יוצאת החוץ טהורה מכלום פי' יוצאת החוץ היא זונה כדמתרגמינן זונה נפקת ברא והזונה מתכוונת שיהא שערה נראה מתוך הסבכה ועושה אותה בנקבים הזכים הלכך אין עליה תורת בגד... דהא יוצאת חוץ גופה סתם חלוקה עשוי כמין סבכה כדי שיראה בשרה מתוכו".

ומה שכתב "נקבים זכים" פירושו גדולים, וכן כתב הראב"ד עצמו (בהשגה על הרמב"ם הלכות כלים פרק כז הלכה טו): א"א לשון המשנה ושל יוצאת החוץ טהורה מכלום והם הזונות שמראות את שערן והנקבים גדולים מאד ואין עליהם תורת בגד שאינה ראויה אלא לזונות והרי היא כמי שנקרעה ואינה מקבלת רוב השער והכי איתא בתוספתא".

והגאון רז"ו מבאסקוויץ הגיה דצ"ל "נקבים גדולים".

וכן פירשו גם הר"ש והרא"ש והרע"ב (מסכת כלים פרק כח משנה ט) "של יוצאת חוץ. מלאה קרעים ובשרה נראה עשוי כסבכה שיש בה חלונות חלונות כמעשה רשת".

התכוונתי על החלוק, לא על השיער.

 

[משיב כהלכה]

היינו הך, כי הכל אותו ענין, שאין עליו תורת בגד בגלל שנקביו גדולים, וגם לגבי חלוק כותב הראב"ד שעשוי כמין סבכה כדי שבשרה יראה מתוכו.

מה שהבאתי פירוש ר"ש רא"ש ורע"ב הוא על חלוקה של יוצאת החוץ. לשון רא"ש: "מלאה קרעים, ובשרה ושערה יוצאת לחוץ, עשוי כשבכה מעשה רשת". לשון רע"ב: "שיש בה חלונות חלונות מעשה רשת ובשרה נראה לחוץ".

ובספר משנה אחרונה הסביר שאע"פ שאצל פרוצות זה נחשב "בגד", אבל אף אשה נורמלית לא יוצאת כך, ולכן בטלה דעתה. ובערוך השולחן ביאר "שאין זה כלי והוא רק לפריצות בעלמא".