שירה ופיוט לפי מקאם השבת

[עת שערי רצון]

בדורנו ע''פ רוב מתחלף ה''נאוה'' ב''נהוונד'', ויש לזה סיבה טובה

 

[מתאבק בעפרו]

אכן כן בשנות החמשים והששים היתה רמה שאין לה שני ברמה עולמית תרצה או לא תרצה, האם יש שני למ. ע. ווהב שר"י בלחניו, או לר. סונבאטי? ואם אתה לא מכיר ולא שמעת עליו אז חבל על הויכוח וע"ז יכון הכתוב, תבינו ואחר נדבר (אני אישית מתפרק לחתיכות כשאני שומע את פכרוני או חיירתי אלבי מעאכ וכיו"ב, מי שמכיר מבין אותי בהחלט, ומי שלא אז חבל"ז, ההפסד כולו שלו)
גם הרמב"ם השתמש בחכמי יוון בהלכות קה"ח
והיא גופא זה שזה יצא משליטה זה הרבה בין היתר מחמת הרמה העצומה של המוזיקה הזו (בלי כמעט יח"צ חיובי רק להפך) וזה שכל מי שרוצה להבין ולהנות זה נגיש ונהיר לו (כולל מעברי מקאמים לפחות בתיאוריה) ולא משהו ערטילאי ל"מביני ענין"...

אני מביא רק להמחשה טיפה מן הים, מתוך נהלני (פכרוני):

 

[מתאבק בעפרו]

אכן כן בשנות החמשים והששים היתה רמה שאין לה שני ברמה עולמית תרצה או לא תרצה, האם יש שני למ. ע. ווהב שר"י בלחניו, או לר. סונבאטי? ואם אתה לא מכיר ולא שמעת עליו אז חבל על הויכוח וע"ז יכון הכתוב, תבינו ואחר נדבר (אני אישית מתפרק לחתיכות כשאני שומע את פכרוני או חיירתי אלבי מעאכ וכיו"ב, מי שמכיר מבין אותי בהחלט, ומי שלא אז חבל"ז, ההפסד כולו שלו)
גם הרמב"ם השתמש בחכמי יוון בהלכות קה"ח
והיא גופא זה שזה יצא משליטה זה הרבה בין היתר מחמת הרמה העצומה של המוזיקה הזו (בלי כמעט יח"צ חיובי רק להפך) וזה שכל מי שרוצה להבין ולהנות זה נגיש ונהיר לו (כולל מעברי מקאמים לפחות בתיאוריה) ולא משהו ערטילאי ל"מביני ענין"...

אני מביא רק להמחשה טיפה מן הים, מתוך נהלני (פכרוני):
הצג קובץ מצורף 18536

כעת כתב לי בפרטי משהו נכון ואמיתי, במוזיקה המרוקאית גם אם יש תוים והכל, אחרי הכל אין אמת מידה מצד השומע לרחק או לקרב, משא"כ במוזיקה המצרית הכל חייב להיות מדויק והתוים הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה ולכן מי שמפליא לעשות כמו נהרי (שהוזכר כאן לגנאי לפני כן) למשל הציבור יוצא מגדרו לפרגן מרוב הנאה אמיתית (וכמו אדריכל שרואה בית מתוכנן בקפידה בטוב טעם כולו אחוז שמחה והתפעלות)
ואני יחזק את הנ"ל, שמה שיפה במוזיקה המצרית זה שהשכילה ליישם ולהוריד את הרגש במוזיקה למעשה בדמות שירים ארוכים שאין שני להם כך שגם מי שאין לו רגל בתוים ברמה מקצועית יכול להתענג על התוצרת.
(וכמו שפעם שמעתי מזיו יחזקאל שאמר שצריך לא רק להתעסק בחומר גלם (תוים כלי נגינה וכו) אלא גם בתבשיל המוכן, וזה ככל הנ"ל).
אולי הארכתי מעט אבל חושבני שהיה כאן צורך לבאר את הברור מאליו

 

[בני ברקי]

אכן כן בשנות החמשים והששים היתה רמה שאין לה שני ברמה עולמית תרצה או לא תרצה, האם יש שני למ. ע. ווהב שר"י בלחניו, או לר. סונבאטי? ואם אתה לא מכיר ולא שמעת עליו אז חבל על הויכוח וע"ז יכון הכתוב, תבינו ואחר נדבר (אני אישית מתפרק לחתיכות כשאני שומע את פכרוני או חיירתי אלבי מעאכ וכיו"ב, מי שמכיר מבין אותי בהחלט, ומי שלא אז חבל"ז, ההפסד כולו שלו)
גם הרמב"ם השתמש בחכמי יוון בהלכות קה"ח
והיא גופא זה שזה יצא משליטה זה הרבה בין היתר מחמת הרמה העצומה של המוזיקה הזו (בלי כמעט יח"צ חיובי רק להפך) וזה שכל מי שרוצה להבין ולהנות זה נגיש ונהיר לו (כולל מעברי מקאמים לפחות בתיאוריה) ולא משהו ערטילאי ל"מביני ענין"...

אני מביא רק להמחשה טיפה מן הים, מתוך נהלני (פכרוני):
הצג קובץ מצורף 18536

אני חושב שכל מה שכתבת נכון כשמילת המפתח היא "לטעמיך"

 

[מתאבק בעפרו]

אני חושב שכל מה שכתבת נכון כשמילת המפתח היא "לטעמיך"

באר כוונתך

 

[בני ברקי]

באר כוונתך

כבר כתבתי שנכון הוא הדבר שהמוזיקה הערבית מצרית היא שם דבר - בסדר,
אבל רוב מה שאתה כותב בחזון נמרץ על המוזיקה הזו היא כי אתה מאוד מאוד אוהב אותה ולכן אתה מעט מגזים

 

[אחיעזר]

אני רואה שהציבור המרוקאי (שהוא הגדול ביותר מבין עדות המזרח והמערב, ולו מורשת עשירה ומפוארת גם בתחום הפיוט) לא מקבל כאן מספיק ביטוי...

ובכן, המקאם המרוקאי לשבת בשלח הוא המקאם האנדלוסי חגאז אל משרקי (הנקרא בקיצור משרקי) שהוא המוביל את שירי פרשת בשלח (כידוע, בשירת הבקשות המרוקאית לכל פרשה יש סדרת שירים משלה) ונלווה אליו גם המקאם הדז'ירי עיראק, שבדרך כלל הולך איתו יחד (למרות שהמקביל האנדלוסי שלו הוא יותר מקאם צביהאן). ובתפילות אפשר לגוון עם מבחר פיוטים מהרפרטואר האנדלוסי, הדז'ירי, השעבי, ושירת הבקשות.

להלן מספר הצעות על קצה המזלג:

"לכה דודי" אפשר לעשות בלחן השיר השעבי "כוכב צדק" ולהמשיך בלחן "עד מתי אקווה" ולצאת משם לשיר "דור ביהא", כולם במקאם עיראק.

"עדותיך נאמנו מאוד" לפני הקדיש אפשר לעשות בלחן ביתאיין (מוואל) משרקי.

בקדיש ניתן לשלב פיוטים משירי הפרשה: לפתוח עם "יחיד ומיוחד", להמשיך (בחייכון) עם "יום ליבשה", להמשיך (וישתבח) עם "מנת חלקי", ולסיים (לעילא) עם "מלכי מקדם".

כמו כן אפשר לעשות "עדותיך" בלחן מוואל סחלי ובקדיש לבצע את הלחן של השיר 'יום ליבשה' הנפוץ (לא הלחן המקורי בפרשת בשלח אלא לחן אחר במקאם סחלי), ולהמשיך (בחייכון) עם השיר השעבי 'אילא כונאכ עוואם', שניהם במקאם סחלי (המקביל לנהוואנד המזרחי המכונה ירושלמי).

"ראו בנים" אפשר לעשות בלחן "מה לחביב מה לו" שהוא שיר דז'ירי במקאם רמל מיא, שהוא בן דוד של המקאם האנדלוסי משרקי והולך איתו יחד.

ולקינוח, "השכיבנו" אפשר לעשות בלחן "אפתח פי להלל" שהיא קצידה (סגנון של שיר עם מקצב ייחודי שבדרך כלל חותם כל סדרת שירים בשירת הבקשות) במקאם רמל מיא.

בשחרית,

ב"אז ישיר" אפשר לפתוח בלחן עממי במקאם צביהאן, ולהמשיך (נשפת ברוחך) בלחן "אל עליון" מתוך שירי הפרשה, ובהמשך (תיפול עליהם) בלחן "ארסל יא לוואחד" (במקאם עיראק).

ניתן גם לפתוח "אז ישיר" בלחן השיר השעבי "נהאר לי נפטר" (מקאם עיראק) ולהמשיך (נשפת ברוחך) בלחן "מאל אני שואל" (שיר מתוך פרשת לך לך, אבל בשירי פרשת בשלח נוהגים להלבישו על "מלכי מקדם אלוהים" באמצע השיר, בקטע המתחיל במילים "ראתה שפחה על הים"), ולסיים (תיפול עליהם) בלחן עממי במקאם עיראק שבדרך כלל מבצעים אותו בסוף "ידיד נפש" (פיוט קבוע מתוך שני פיוטים קבועים המתחילים כל פרשה).

פתיחת נשמת אפשר לעשות בלחן תושיא "חי זך" מתוך מקאם "רמל מיא" (תושיא היא נעימה שבמקור היא ללא מילים, והיהודים הוסיפו לה מילים, לפעמים גם הערבים).

"שוועת עניים" אפשר לפתוח בלחן "מנת חלקי" מתוך שירי פרשת בשלח, ולהמשיך בלחן "אמר ה' ליעקב".

בקדיש של שחרית אפשר לפתוח בלחן "ראתה שפחה" מתוך פרשת בשלח (ראו לעיל אודותיו), להמשיך (בחייכון) עם התגטיה [סוג של שינוי המבוצע במהלך השיר], ובחציו השני של הקדיש להמשיך עם הלחן של "אמר ה' ליעקב" שגם הוא במקאם משרקי, מתוך פרשת וירא [בעצם, מקורו של השיר הזה הוא במשקל דרג' מתוך נובת משרקי (בשירה האנדלוסית כל נובה (מקאם) מחולקת לחמישה משקלים / מקצבים) וזהו הלחן המדוייק של השיר].

"והאופנים" אפשר לעשות בלחן ביתאיין (מוואל) צביהאן האנדלוסי שהוא קל לביצוע, ולהמשיך (לאל ברוך) בלחן "חשוק משמים" מתוך בטייחי צביהאן מהשירה האנדלוסית (אחד המשקלים במקאם זה), אפשר לשלב עוד שיר מתוך הבטייחי.

"והאר עינינו" אפשר לעשות בלחן השיר השעבי "אעופה אשכונה" במקאם עיראק.

"ויציב ונכון" אפשר לעשות בלחן "ידך תנחני" שהוא שיר במקאם עיראק מתוך פרשת וירא (שגם בה המקאם המוביל הוא משרקי).

את חזרת הש"ץ אפשר לעשות בלחן עיראק, כולל ברכת כהנים בלחן זה (אפשר לפתוח במוואל ביאת ולשלב בהמשך מוואל עיראק שמשתלב איתו יפה מאוד).

"קדושה" אפשר לעשות בלחן "אחיבק" שהוא כורד / עיראק (בתפילה המרוקאית הציבור אומר בלחש או מצטרף בסוף הקדושה, כאשר כל הקדושה מבוצעת ע"י פייטנים שכל אחד לוקח קטע. במקרה זה אפשר לשלב את כל השיר בקדושה, כך שהחזן יבצע הכל לבדו).

מן הראוי לפתוח אשכול מיוחד לזה.

 

[רק תורה]

אני מביא רק להמחשה טיפה מן הים, מתוך נהלני (פכרוני):

קטע מינורי (בנהוואנד) פשוט, פחות משקף את ה"גדלות" של המוזיקה הערבית

 

[מתאבק בעפרו]

קטע מינורי (בנהוואנד) פשוט, פחות משקף את ה"גדלות" של המוזיקה הערבית

מתגובתך העוקצנית אני מבין בהחלט שאינך מכיר את השירים היותר רציניים במוזיקה המצרית כי אם היית מכיר את השיר כולו לא היה בכלל ויכוח בינינו, וחבל.
יתכן שכת"ר כמו רבים שחושבים שפיוטים הם בתי צאי וחביב יה חביבי ולא מבין שהם לא נוגעים ולא פוגעים לשירים הארוכים של אום כלס'ום וכיו"ב שהם משהו אחר לגמרי לחלוטין

 

[משיב כהלכה]

שהם משהו אחר לגמרי לחלוטין

דהיינו שעמום גמור.

 

[מתאבק בעפרו]

דהיינו שעמום גמור.
אגאאן אלקאק הוא שעמום גמור? האם ישבת ברצינות על השירים האלה או

 

[רק תורה]

מתגובתך העוקצנית אני מבין בהחלט שאינך מכיר את השירים היותר רציניים במוזיקה המצרית כי אם היית מכיר את השיר כולו לא היה בכלל ויכוח בינינו,וחבל

במקרה שלי טיעון כמו זה - אם אתה עוקץ (ואני לא) אינך מכיר - הוא נחמד אולי ברמה הרטורית, אבל לא עומד במבחן המציאות..
אני מכיר, מנגן ועוד... פכרוני הוא שיר באמת מעצבן וארוך שלא מובן בדיוק לאילו מחוזות הוא אמור להביא, אתה מיחידי סגולה מבין היהודים ששומעים אותו (אולי יש כמה חלבים שמתאמצים)
הייתי ממליץ אם כבר על חובי אה, או בעיד עאנאק, קלאסיקות של מלחם ברכאת ועוד. ביאת, וקצת ראסט רגוע... אבל זה לערבים בני 50 ומעלה... (בשנות ה-2000 יש דברים הרה יותר משובחים, מעובדים היטב, עם סאונד סביר ומתאימים באורכם ליכולת הקשב של אדם שפוי בן דורנו, בלי חזרות וברבורים מיותרים, עם מעברים מבריקים).
ליהודים עם אוריינטציה בשירה מזרחית הייתי ממליץ על יצירותיו המופלאות של מרדכי כלפון, מלאות ברגש עדין ומאופק, לא חייתי וארגסיבי, כך יודוך רעיוני, שמחתי באומרים ועוד.
אבל כל זה לטעמי בלבד ומי אני שישמעו לעצתי...

 

[משיב כהלכה]

אגאאן אלקאק הוא שעמום גמור? האם ישבת ברצינות על השירים האלה או

לא, אני מתחבר יותר לז'אנר המרוקאי ולא מוצא שום טעם בשירים "הכבדים" הללו. מי שנהנה מזה, שיבושם לו. יש בהחלט שירים יפים, והמרוקאים (בגלל רבי דוד בוזגלו שכתב מילים) לקחו חלק מהם: קום שלח אורך (נהוונד / עג'ם), יודו אבות ובנים (מתחיל ביאת וממשיך עם ראסט, חיג'אז, צבא), חי רם האל, צור מגיננו (שניהם ראסט), אסירי תקווה (שיגא), למה יד אנסים (כורד), נבונים בינו (שיגא), אל חי משגבי (ראסט), קרייתנו מלאה נהורא (ביאת), ועוד רבים.

 

[מתאבק בעפרו]

במקרה שלי טיעון כמו זה - אם אתה עוקץ (ואני לא) אינך מכיר - הוא נחמד אולי ברמה הרטורית, אבל לא עומד במבחן המציאות..
אני מכיר, מנגן ועוד... פכרוני הוא שיר באמת מעצבן וארוך שלא מובן בדיוק לאילו מחוזות הוא אמור להביא, אתה מיחידי סגולה מבין היהודים ששומעים אותו (אולי יש כמה חלבים שמתאמצים)
הייתי ממליץ אם כבר על חובי אה, או בעיד עאנאק, קלאסיקות של מלחם ברכאת ועוד. ביאת, וקצת ראסט רגוע... אבל זה לערבים בני 50 ומעלה... (בשנות ה-2000 יש דברים הרה יותר משובחים, מעובדים היטב, עם סאונד סביר ומתאימים באורכם ליכולת הקשב של אדם שפוי בן דורנו, בלי חזרות וברבורים מיותרים, עם מעברים מבריקים).
ליהודים עם אוריינטציה בשירה מזרחית הייתי ממליץ על יצירותיו המופלאות של מרדכי כלפון, מלאות ברגש עדין ומאופק, לא חייתי וארגסיבי, כך יודוך רעיוני, שמחתי באומרים ועוד.
אבל כל זה לטעמי בלבד ומי אני שישמעו לעצתי...

אתה אוהב את החפלות והקליל אין לי בעיה עם זה

 

[מתאבק בעפרו]

לא, אני מתחבר יותר לז'אנר המרוקאי ולא מוצא שום טעם בשירים "הכבדים" הללו.

זכותך המלאה, ההפסד כולו שלך

 

[מתאבק בעפרו]

לא, אני מתחבר יותר לז'אנר המרוקאי ולא מוצא שום טעם בשירים "הכבדים" הללו.

גם הגמרא כבדה למי שלא טעם באמת (להבדיל כמובן)

 

[מתאבק בעפרו]

לא, אני מתחבר יותר לז'אנר המרוקאי ולא מוצא שום טעם בשירים "הכבדים" הללו. מי שנהנה מזה, שיבושם לו. יש בהחלט שירים יפים, והמרוקאים (בגלל רבי דוד בוזגלו שכתב מילים) לקחו חלק מהם: קום שלח אורך (נהוונד / עג'ם), יודו אבות ובנים (מתחיל ביאת וממשיך עם ראסט, חיג'אז, צבא), חי רם האל, צור מגיננו (שניהם ראסט), אסירי תקווה (שיגא), למה יד אנסים (כורד), נבונים בינו (שיגא), אל חי משגבי (ראסט), קרייתנו מלאה נהורא (ביאת), ועוד רבים.

חבל שרבי דוד בוזגלו לא כתב מלים לפכרוני...

 

[משיב כהלכה]

הוא הלך רק על פיוטים נעימים לאוזן...